טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא – בקר הבית
"ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא, וכתיב: שבעה פרים ושבעה אילים! אמר רב פפא בר שמואל: על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא, על כל שש ושש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים. אמר ליה רב חסדא: אם כן, מילאת את כל ארץ ישראל במות! אלא אמר רב חסדא: על כל שש ושש פסיעות שור ומריא, על כל ששה סדרים של שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים" (סוטה, לה ע"ב).
פירוש: נאמר כאשר העלה דוד את הארון לירושלים: "וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נשְׂאֵי אֲרוֹן ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא", וּכְתִיב [ונאמר] במקום אחר שזבח "שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים". אָמַר רַב פַּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל: עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה זבח שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. אָמַר לֵיהּ [לו] רַב חִסְדָּא: אִם כֵּן, שעל כל פסיעה ופסיעה הקריבו קרבנות, מִילֵּאתָ אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּמוֹת, שהיו צריכים לבנות במה (מזבח) בכל פעם! אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: עַל כָּל שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: בקר הבית שם באנגלית: Cattle שם מדעי: Bos taurus
שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.
נושא מרכזי: לזיהוי המריא?
לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.
תקציר: את שמו של המריא אנו פוגשים במקרא בלבד ואילו בספרות חז"ל הוא מוזכר בתוך ציטוטי פסוקים אך לא בשימוש עצמאי. ברוב האזכורים הוא מופיע יחד עם בהמות אחרות בהקשר לזבח חגיגי במיוחד או קרבן. בהעלאת הארון מבית עובד לירושלים נאמר: "ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא" (שמואל ב', ו י"ג). אדוניהו ציין את הכתרתו למלך בזבח חגיגי: "ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת אשר אצל עין רגל ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך" (מלכים א, א ט'). בתוכחת ישעיהו נאמר: "למה לי רב זבחיכם אמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי" (א י"א). מתוך הקשר הפסוקים בו מוזכר המריא ניתן להסיק שמדובר בטיפוס מיוחד של בקר אלא שקיימות שתי גישות עיקריות לזיהויו. הגישה הנפוצה בתרגומים העתיקים ובמפרשים היא שמריא איננו מין בקר שונה אלא מופע של בקר הבית שעבר פיטום. על הקשר בין המריא ובין פטום ניתן ללמוד מתוך המשנה בשבת (פכ"ד מ"ג): "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין. ואין ממרים את העגלים אבל מלעיטין ומהלקטין לתרנגולין וכו'". הגישה השניה רואה במריא מין בקר שונה אלא שזיהויו איננו חד משמעי. לדעת רב סעדיה גאון הכוונה לג'אמוס (הנקרא בעברית תאו). זיהוי זה בעייתי משום שייתכן ואין הוא ראוי לעלות על המזבח וכן אין עדויות לנוכחותו בארץ בתקופת המקרא. מ. א. כסלו מציע לזהות את המריא עם מיני מיני בקר אחרים כזבו או הבקר האפריקאי.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
את שמו של המריא אנו פוגשים במקרא בלבד ואילו בספרות חז"ל הוא מוזכר כחלק מציטוטי פסוקי מקרא אך לא בשימוש עצמאי. תופעה זו אומרת דרשני בלי קשר לפירוש שנעניק לשם מריא. ברוב האזכורים הוא מופיע יחד עם בהמות אחרות בהקשר לזבח חגיגי במיוחד או קרבן. העלאת הארון מבית עובד לירושלים על ידי דוד נחגגה בשמחה רבה: "ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא" (שמואל ב', ו י"ג). אדוניהו ציין את הכתרתו למלך בזבח חגיגי: "ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת אשר אצל עין רגל ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך" (מלכים א, א ט'). בתוכחת ישעיהו נאמר: "למה לי רב זבחיכם אמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי" (א י"א). פסוק מקביל נאמר גם בעמוס (ה כ"ב): "כי אם תעלו לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאכם לא אביט". באזכור נוסף בישעיהו (יא ו') המריא מופיע בהקשר שאיננו אירוע חגיגי אלא מציין את חיי היום יום: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם".
מריא – שור מפוטם
על פי התרגומים העתיקים ורוב המפרשים המריא איננו שם של מין שונה אלא כינוי לבהמה טהורה מפוטמת ששימשה למאכל או לקרבן. תרגום יונתן, למשל, מפרש בשמואל: "... ונכיס תור ופטים" ובמלכים: "ונכיס אדוניהו עאן ותורין ופטימין וכו'". ייתכן ובכל פסוק המריא מתייחס לבהמה המוזכרת לפניו. "שור ומריא" הוא שור מפוטם ואילו המריא בפסוק "עלות אילים וחלב מריאים" הוא איל מפוטם. כך ניתן להבין מדוע רש"י פירש את המריא באופן שונה בשני הפסוקים בישעיהו. בפרק א (י"א) פירש: "מריאים - בהמות צאן פטומות" ואילו בהמשך הספר (יא ו'): "ומרי - שור פטם". בכל שאר האזכורים בהם נסמך המריא למין בקר פירש רש"י שהכוונה לשור מפוטם כמו למשל במלכים א' (א ט'): "ומריא - שור של פטם".
תימוכין לגישה זו ניתן למצוא בפסוק: "בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם" (יחזקאל, לט י"ח). משתמע מהפסוק שהכינוי מריא מתייחס לכל הבהמות שנמנו קודם לכן. מפרש מצודת ציון: "מריאי בשן - ענין פטום ושמן כמו ושלם מריאכם (עמוס ה) ובשן הוא מקום מרעה שמן כמ"ש פרות הבשן (שם /עמוס/ ד) ור"ל פטומים ומשומנים במרעה בשן". בפסוק בעמוס (ה כ"ב) מוזכרים המריאים לאחר שתי קבוצות כלליות (עולות ומנחות) של קרבנות ולכן נוכל להניח שגם הם אינם מין ספציפי אלא קבוצה כללית של מינים מפוטמים. בלשון הרד"ק (שם): "ושלם מריאכם - אחד מן שלמי מריאכם, כמו שאמר שם וחלב מריאים והם המפוטמים". את דבר זה כתב במפורש בפירושו למלכים א' (א ט'): "ומריא - כתרגומו ופטימין הצאן והבקר היו מהמרעה והמריא הוא צאן ובקר שהם מפוטמים בבית על האבוס ובמשנה אמרו מלשון מריא אין ממרים את העגלים ואמרו איזו היא המראה מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת". באופן דומה משמשת המילה "מרא" באוגרית כשם תואר וכשם והיא נמצאת בצירופים שמשמעותם "צאן מפוטם", "בקר מפוטם" ואפילו "אווז מפוטם". מילה זו מופיעה כשם בדומה לפסוקי המקרא ליד בקר, שור, איל עגל וכבש וכנראה גם שם הכוונה לבהמה מפוטמת ולא למין מיוחד.
מהשם "מריא" במשמעות של שמן ומפוטם נגזר בלשון חז"ל הפועל "המרה" שהוראתו פיטם. מצאנו במשנה (שבת, פכ"ד מ"ג): "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין. ואין ממרים את העגלים אבל מלעיטין ומהלקטין לתרנגולין וכו'". מפרש הרמב"ם בפיהמ"ש (שם): "... מלעיטין, מכניסין לתוך פיה. ממרין, מכניס האוכל לבטנה עם המים, והוא אמרם מלעיטין למקום שיכולה להחזיר, וממרין למקום אינה יכולה להחזיר. וכולן מלים עבריות מלעיטין מן הלעיטיני נא. וממרין ענין פטום שור ומריא וכו'" (1).
ייתכן וכבר במקרא אנו מוצאים פועל שנגזר מ"מריא" דבר שיאפשר ליישב קושי בפסוק בישעיהו (יא ו') המתאר את אחרית הימים: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם". בין שלושת חלקי הפסוק קיימת א-סימטריה: בשני החלקים הראשונים מתאר פועל את היחס בין הטורף והנטרף: 1. "וגר זאב עם כבש". 2. "ונמר עם גדי ירבץ". בניגוד לכך לא מופיע פועל המתאר את היחס בין העגל והכפיר ובמקומו נכתב שם של בהמה כנועה נוספת המריא. סדר השמות קשה אף הוא שהרי היה צורך להיכתב בהקבלה "ועגל ומריא וכפיר יחדו ונער קטן נהג בם" ואילו בפסוק שלפנינו הכפיר חוצץ בין שני המינים הנטרפים. במגילת ישעיהו השלמה הגרסה היא "ימרו" (תמונה 1) (מתוך כתב היד בהיכל הספר, מוזיאון ישראל (2)). השבעים גורסים כאן ירעו ויאכלו במקום מריא. על פי גרסאות אלו ניתן לפרש גם את חלקו השלישי של הפסוק כמתאר פעולה שמבצעים יחד הטורף והנטרף כלומר עגל וכפיר רועים (ימרו) יחד.
תמונה 1. "... ועגל ונמר ימרו יחדו". מתוך מגילת ישעיהו השלמה.
באדיבות מוזיאון ישראל, "מגילות ים המלח – המיזם הדיגיטלי" .
מריא – מין בקר (ג'אמוס או מין אחר)
מסורת אחרת לפירוש השם מריא היא שהכוונה למין בהמה אחר אך דומה לבקר שהרי הוא נמנה בפסוקים, בדרך כלל, בסמוך לו. אין בידי נימוקים להתפתחות זיהוי זה אך ייתכן ומקורו בשני קשיים העומדים בפני הטענה שמריא הוא תואר שם. ראשית, סגנון הפסוקים מעיד על כך שהמריא הוא מין נוסף ברשימה שהרי נאמר, למשל, "ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא וכו'" ולא "צאן ובקר מריא". שנית, אם אכן מדובר בזבח של בקר ואיתו גם בקר מפוטם ("מריא") או אולי אילים ואילים מפוטמים הדבר תמוה שהרי "אין עניות במקום עשירות". מדוע היה צורך לזבוח בנוסף לבהמות המפוטמות גם בהמות באיכות ירודה יותר. גם אם הדבר נעשה בלית ברירה משום שלא היו מריאים די הצורך לא היה צורך להדגיש בפסוק גם את הבאת הבקר הנחות.
מדברי הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פ"א הלכה ח') משתמע שסבר שמריא איננו בקר הבית: "אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה חוץ מעשרת המינין המנויין בתורה, שלשה מיני בהמה והם: שור שה ועז, ושבעה מיני חיה: איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר, הם ומיניהן כגון שור הבר והמריא שהן ממין השור וכו'". ברלב"ג (מלכים א', א ט) מצאנו: "ומריא - הוא מין ממיני הבקר השמנים והגדולים" ובמלבי"ם (ישעיהו, א י"א): "מריאים. ת"י פטימין, ויש מפרשים מין ממיני הבקר הגדולים. ור"ל לשון מרי, שרשו מרה והא' נוספת, ע"ש מרים ומרדם כפרה סוררה וכו'". בדברי מלבי"ם אלו אנו מוצאים גם מקור לשם מריא המתאים יותר לאחד ממיני הבקר הפראים כמו למשל הג'אמוס. אין בפירושים אלו הצעות זיהוי ספציפיות אך בבואנו להעריך את היתכנותן של הצעות שונות עלינו להתייחס לשני שיקולים מרכזיים: א. האם המין המוצע היה בא"י בתקופת המקרא. ב. האם מין זה ראוי להקרבה על גבי המזבח שהרי על פי הפסוקים בישעיהו ועמוס מדובר בכך שהקב"ה מאס בקרבנות ממין זה.
ג'אמוס
רב סעדיה גאון סבר שהמריא הוא הג'אמוס (תמונה 2) ובעקבותיו צעדו גם חוקרים חדשים (לרשימת ספרות ראו מ. א. כסלו). שיטתו של רס"ג מובאת על ידי האבן עזרא (עמוס, ה כ"ב): "ושלם ... ומריאכם כדברי רבינו האיי ז"ל מלשון משנה דחלבו אסור ואינו מין בפני עצמו כדברי הגאון רבי סעדיה ז"ל שאמר שחלבו מותר ופי' בו בלשון ישמעאל גאמו"ס ואיננו במקומות אלה והוא גדול מהשור ודומה לו". בערוך (ערך "מריא"): "בפרק אלו נאמרין ויזבח שור ומריא על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא פירוש בובלוס". היום נקרא מין זה בעברית (כנראה בטעות) בשם תאו, בספרות הפוסקים באפאלו, בערבית ג'אמוס ובלטינית Bubalus bubalis. למשל בפסקי רי"ד (חולין, מהדורה בתרא, פ ע"א אנו מוצאים:
"... וזה שאנו קורין בופאל"י בלעז, אין זה שור הבר שנחלקו בו ר' יוסי ורבנן, שזה הוא מין שור, וכשר לגבי מזבח, והוא מריא הכתוב במקרא, ויזבח שור ומריא, וחלב מריאים, וכך פי' בן גנאח במחברת שלו שמריא הוא פר גדול. ומסתייעת סברא זו שמגדלין ממנו כל העולם כולו עדרים עדרים כשאר השוורים. הילכך ליכא מאן דפליג ביה שלא יהיה מין בהמה, שהרי רבן שמעון היה עושה הכוי מין בהמה בעבור שבית דושאי מגדלין מהם עדרים עדרים, כל שכן זה, שכל העולם מגדלין אותו עדרים עדרים".
לפני זיהוי זה עומדים שלושה קשיים: א. אין ראיות שהג'אמוס חי בארץ בתקופת המקרא. ב. רב סעדיה גאון סבר שחלבו של המריא מותר ואם כן הרי הוא חיה וכיצד קרב על המזבח כמתואר בפסוקים בישעיהו ועמוס?(3) ג. חלק מהחוקרים המזהים את המריא כג'אמוס סבורים גם שמין זה הוא הכוי המפורסם בספרות חז"ל ל (ראו במאמר "כוי בריה בפני עצמה היא"). על הכוי אומרת הברייתא: "אמר רב יהודה: כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה היא; רב נחמן אמר: כוי זה איל הבר. כתנאי: כוי זה איל הבר. וי"א: זה הבא מן התייש ומן הצבייה, ר' יוסי אומר: כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה אם מין בהמה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מין בהמה היא, ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים" (חולין, פ ע"א). לרוב הדעות בברייתא זו אין אפשרות להעלות לקרבן את הכוי (ג'אמוס) שהרי היא ספק חיה. גם דעת רשב"ג אינה הולמת את זיהוי הג'אמוס עם המריא שהרי אין היא מסתמכת על מסורת ידועה ואין היא פונה למקרא.
תמונה 2. תאו מים צילם: Da
מין בקר
מפתח למציאת חלופות לזיהוי המריא הם ציורים ותבליטים של גזעי בקר שהיו קיימים באזורנו. מתיאורים גרפיים אלו עולה שייתכן והמריא היה גזע של בקר בעל גבנון או חטוטרת. סקירה של זני בקר הבית ומינים קרובים שייתכן וכבר בוייתו בתקופת המקרא מעלה כמה אפשרויות:
א. הזבו (Bos indicus) הוא אחד משני מיני התרבות העיקריים של הסוג בקר, יחד עם בקר הבית. הוא ניכר בחטוטרת שומנית על קדמת גבו ובחטוטרת נוספת הנמצאת בין כתפיו. בגזעים מסוימים החטוטרת אצל הזכר מפותחת יותר. תפקיד החטוטרת לשמש מלאי מזון לעיתות מחסור בבית הגידול הערבתי שבו הוא חי. הזבו בוית כנראה בשנת 2000 לפנה"ס בעמק האינדוס וייתכן ותחום תפוצתו כלל גם את הארץ (תמונה 3).
ב. אפשרות נוספת היא לזהות מריא עם מין אפריקאי עצמאי המוכר ממצרים. יש הסוברים שמין זה הוא מין שלישי בסוג בקר הנקרא (Bos taurus africanus (Sanga. למין זה גבנון שרירי קטן על כתפי הזכר. מין זה נראה לעיתים בציורי סלע בסהרה, כפסל ותמונות בקברים מצריים כבר מימי השושלת הי"ח (1400 לפנה"ס). ייתכן ופרטים מזן זה הובאו גם לארץ למטרות מיוחדות (תמונה 4).
(1) העובדה שהשם "מריא" נעלם לחלוטין מלשון חז"ל אומרת דרשני. מהמשנה בשבת אנו לומדים שפעולת ההמראה הייתה מקובלת (אם כי נאסרה בשבת) ואם כן מדוע אין אנו פוגשים בהמה מסוג זה? גם אם נקבל את הגישה המזהה את המריא כמין בקר אחר לא מובנת העלמותו המוחלטת מנוף הארץ לאחר ששכן בה לאורך תקופת המקרא.
(2) מעניין לציין שנוסח זה קדום בכ – 1000 שנה לכתבי היד שהיו ידועים עד לגילויו בשנת 1947.
(3) אחת הקוראות הפנתה אותי לספר כפתור ופרח (פרק נ"ח, במהדו' בית המדרש להלכה בהתישבות הוא בח"ג עמ' שט"ז) בו מופיע ניסוח הפוך של דברי הרס"ג שממנו עולה שהוא סבר שמריא איננו מין בפני עצמו ואילו רב האי גאון היה זה שסבר שחלבו מותר והוא פסול לקרבן: "... מצאתי בספר התגניס לרבי יהודה בן בלעם אמר רבינו סעדיה ז"ל שהגאמוס כשר לקרבן וחלבו אסור שנאמר שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ואומר ויזבח שור ומריא וצאן. ורבינו האיי ז"ל אמר שהוא פסול לקרבן וחלבו מותר והוא מין משור הבר. ופי' מריא, שמן מדכתיב במרום תמריא, ובלשון משנה ממרין את העגלים ע"כ. ור' יונה אבן גנאח כתב בשורשים שור ומריא וחלב מריאים מריאי בשן, מין מן הבקר גדולים. כעת כמרום תמריא כלומר תגבה, והוא בלשון ירושלמי ברופלא (אולי בופלו), וכבר זכרנהו" (ראו שם בהערות). לאמיתו של דבר גם בפירוש אבן עזרא עצמו ניתן למצוא את ניסוח זה בדברי רבי סעדיה גאון: "מריאים, מין ממיני השור, וגדול ממנו וחלבו אסור, והגאון אמר שהוא מלשון משנה [שבת כ"ד ג'] כמו בריאים" (ישעיהו, א י"א). קיימת כאן, אם כן, סתירה בין פירוש אבן עזרא בישעיהו ועמוס לגבי שיטתו של הרס"ג. בהערה 203 ב"כפתור ופרח" שציטטתי מוצע ש"רבינו" שהוזכר בפירושו בישעיהו הוא רב האי גאון ולא הרס"ג.
הקוראת שהוזכרה לעיל הסיקה מתוך המדרש שלפחות לדעת חכמים המריא הוא מין בקר: "ויזבח שור ומריא רבי חנינא ורבי מנא חד אמר על כל צעידה וצעידה שור ומריא, ובסוף שבעה פרים ושבעה אילים, וחד אמר על כל צעידה וצעידה שבעה פרים ושבעה אילים ובסוף שור ומריא, רבנן אמרי מקרא חד פרוש לחבירו על כל ז' פסיעות ז' פרים וז' אילים וכו'" (במדבר רבה, וילנא, במדבר פרשה ד'). היא הסיקה מכאן שמשיטת רבנן משתמע שמריא איננו מין בפני עצמו. ייתכן ולשיטתם המקרא השני (בדברי הימים) מגדיר באופן מדוייק מהו המריא דבר שאיננו ברור מלשון הפסוק הראשון. על פי השיטה שהוזכרה לעיל הסבורה שמריא הוא כינוי לבעלי חיים מפוטמים ממינים שונים, לא ברור מהו מינו של המריא המוזכר בפסוק בשמואל ואילו הפסוק בדברי הימים מבהיר שהכוונה לאיל מפוטם ("שור ומריא" בהקבלה ל"שבעה פרים ושבעה אילים").
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ה' עמ' 455.
מ. א. כסלו, "מריא", על אתר ג', תשרי (תשנ"ח), עמ' 51-62.
לעיון נוסף:
על כשרות הזבו - הרב א. מלמד, "בין הבהמה הטהורה לטמאה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
