סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר – שועל


"איבעיא להו: לר' יוסי, מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה? ת"ש, א"ר יוסי: אין אלו נדרי עינוי נפש; אבל דברים שבינו לבינה הויין. דלמא לדידהו קאמר להו: לדידי אפילו דברים שבינו לבינה לא הויין, לדידכו דאמריתו הויין נדרי עינוי נפש, אודו לי דאין אלו נדרי עינוי נפש! מאי? רב אדא בר אהבה אומר: מפר; רב הונא אומר: אין מפר, שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר" (נדרים, פא ע"א).

פירוש: אִיבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם ללומדים]: לְר' יוֹסֵי, מַהוּ שֶׁיָּפֵר נדרים אלה מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ? ומציעים: תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה שאָמַר ר' יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ, משמע: אֲבָל דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוְיָין [הינם]. ודוחים: דִּלְמָא לְדִידְהוּ קָאֲמַר לְהוּ [שמא, לחכמים ולשיטתם שלהם אמר להם]: לְדִידִי [לשיטתי שלי] אֲפִילּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ לֹא הָוְיָין [אינם]. לְדִידְכוּ, דְּאָמְרִיתוּ הָוְיָין [לשיטה שלכם, שאתם אומרים שאלה הם] נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ אוֹדוּ [הודו] לִי שאֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. ואם כן חוזרת השאלה: מַאי [מה] סבור ר' יוסי? רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אוֹמֵר: מֵפֵר משום דברים שבינו לבינה, רַב הוּנָא אוֹמֵר: אֵין מֵפֵר ואין לומר שמניעת הקישוט מפריעה ליחסים בינו לבינה, שֶׁלּא מָצִינוּ (מצאנו) שׁוּעָל שֶׁמֵּת בַּעֲפַר פִּיר (חפירה) שהוא חי בה כך אין הדבר מפריע לבעל לתשמיש אף על פי שאין אשתו מקושטת (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: תן זהוב (מצוי)   שם באנגלית: Golden Jackal   שם מדעי: Canis aureus
שם נרדף במקורות: שועל, תעלא

שם עברי: שועל מצוי (אדום)       שם באנגלית: Red fox      שם מדעי: Vulpes vulpes
שם נרדף במקורות: תעלא


נושא מרכזי: התנהגות החפירה של השועל


מקובל לטעון שהשם שועל במקורות מתייחס הן לשועל המצוי והן לתן הזהוב. שני מינים אלו שייכים למשפחת הכלביים ונפוצים יחסית באזורנו. הם שונים זה מזה בפרטי מבנה והתנהגות העשויים לעיתים לסייע לנו לקבוע לאיזה מביניהם מתייחס מקור זה או אחר. בסוגייתנו מפרש רש"י את המשל של רב אדא בר אהבה: "בעפר פיר - בעפר חור שהוא גדל שם, כלומר בדבר שהוא רגיל בו בקי הוא להשמר שאינו מזיקו. פיר - כמו פירא דכוורי גומא". את המונח "פיר" אנו פוגשים גם בדף עט (ע"ב) וגם שם מפרש רש"י: "פיר גפרית - גומא שחופרין הימנה גפרית וכן מחפורת של צריף אלו"ם בלע"ז שצובעין בהן בגדים ומשי. וחופרים אותו בקרקע וסופו לכלות ולהגיע ליסוד קרקע בעלמא". המשל מתייחס למחילה הנחפרת על ידי השועל שעל התנהגות החפירה שלו עמדנו גם בהקשר אחר ("כדמסיק תעלא מבי כרבא"). לאור העובדה שהן השועל המצוי והן התן הזהוב חופרים מחילות אין במשל כדי לסייע לנו בזיהוי המין הספציפי שאליו הוא מתייחס אם כי יש לציין שהתנהגות החפירה מפותחת יותר בשועל כפי שנראה להלן. הרמב"ם סבר שהשועל הוא הנקרא בערבית אלת'עלב (ثعلب) כלומר השועל המצוי. 
 

התנהגות החפירה

שועל מצוי

מחוץ לעונת הרבייה רוב השועלים מעדיפים לחיות באזורים מכוסים בצמחייה צפופה אך הם עשויים לברוח למחילותיהם בימים של מזג אוויר לא נוח. המחילות נחפרות בדרך כלל במדרונות של גבעות או הרים, גאיות, גדות תלולות של גופי מים, ערוצים ובאזורים שננטשו על ידי האדם. הם מעדיפים לחפור את המחילות בקרקעות מנוקזות היטב. מאורות שנחפרו בין שורשי עצים עשויות להיות בשימוש במשך עשרות שנים ואילו כאלה הנחפרות בשטחים פתוחים נמצאות בשימוש רק מספר שנים. השועלים עשויים לנטוש לגמרי את מחילותיהם בעת התפרצויות של שחין (מחלת עור הנגרמת על ידי אקריות) כנראה כמנגנון הגנה נגד התפשטות המחלה. באזור המדבר האירו-אסייתי שועלים עשויים להשתמש במחילות של זאבים, דורבנים ויונקים גדולים נוספים. מחילות השועלים מחולקות למאורה קבועה וחפירות ארעיות קצרות או מערות לצורך הסתתרות. הכניסה הראשית של המחילה מובילה כלפי מטה בזווית של 40-45 מעלות ומתרחבת למאורה שממנה מסתעפות הצידה מנהרות רבות. עומק המחילה נע בין 0.5 ל – 2.5 מ'. המעבר המרכזי עשוי להגיע לאורך 17 מ' אך בדרך כלל אורכו 5-7 מ' (ראו לדוגמה שרטוט מחילה בתמונה). באביב השועלים מנקים את מאורותיהם מעודף אדמה בעזרת תנועות מהירות. בתחילה בעזרת הכפות הקדמיות ולאחר מכן בתנועות בעיטה של רגליהם האחוריות המשליכות את האדמה המיותרת למרחק של כ – 2 מ' מהמחילה. לאחר המלטת הגורים שיירי האוכל וההפרשות נדרסים על גבי הקרקע ויוצרים משטח מרוצף שעליו הם משחקים ומקבלים אוכל. התנהגות זו שונה מהגיריות המנקות בקפדנות את מאורותיהן ומטילות גללים במקומות מוגדרים. 
 

תן זהוב

נקבות התנים ממליטות בדרך כלל במחילות הנחפרות על ידן בעזרתם של הזכרים או במאורות נטושות של שועלים או גיריות. המחילות נחפרות ימים ספורים לפני ההמלטה. המחילות ממוקמות בשיחים סבוכים, במדרונות של תעלות או בשטחים מישוריים. המחילה של התנים היא מבנה פשוט בעל פתח אחד. אורכה הוא כ – 2 מ' ותא ההטלה בעומק של 1-1.4 מ'. באזורים מסויימים הגורים משוכנים בחללים בין גזעי עצים כרותים, שורשים או אבנים. במרכז אסיה התן הזהוב איננו חופר מחילות אלא בונה מרבץ בין שיחים.
 

      
 תמונה 1. שועל מצוי          צילם:  Keven Law   תמונה 2. תן זהוב         צילם:  nadavkna

 

תמונה 3. שועל מצוי - שרטוט מחילה (מבט מהצד ומבט מלמעלה).       צילם: Ernest Seton Thompson

 


רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 99-101).
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 67).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 209-210.

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר