טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

כעבודת כוכבים, כעורות לבובין – כבש הבית

"מתניתין. ואלו מותרין: חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודת כוכבים, כעורות לבובין, כנבילות וטריפות, כשקצים ורמשים, כחלת אהרן וכתרומתו - מותר. האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל ראשו לכך" (נדרים, יג ע"ב).

פירוש: משנה וְאֵלּוּ הנדרים שהם מוּתָּרִין, שאף שאומרם בלשון נדר אין הם נחשבים לנדר: אם אומר "חוּלִּין עלי מה שֶׁאוֹכַל לְךָ", או "כִּבְשַׂר חֲזִיר שאוכל לך", או "כַּעֲבוֹדָה זָרָה", או "כְּעוֹרוֹת לְבוּבִין" (עורות של בהמות שהוציאו מהן את הלב לעבודה זרה, שהם אסורים בהנאה משום תקרובת עבודה זרה), או "כִּנְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת", או "כִּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים", או "כְּחַלַּת אַהֲרוֹן וְכִתְרוּמָתוֹ" בכל אלה מוּתָּר. שאף שדברים אלה שהזכיר אסורים באכילה, כיון שאין איסורם בא מחמת נדר, משום כך אי אפשר להתפיס בהם נדר אחר. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ "הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא", וכשם שאני אסור לבוא על אמי כך את אסורה עלי בהנאה פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר. כלומר, אף שנדר זה באמת אינו נדר, שהרי התפיס בדבר האסור ולא בדבר הנדור, אין אומרים לו שהוא מותר, אלא נוהגים כאילו היה זה נדר ממש, ומתירים אותו על ידי שמוצאים לו דרך ("פתח") היתר מצד אחר, כדי שֶׁלּא יָקֵל ראשׁוֹ לעשות כָּךְ, ולא יבוא לזלזל בנדרים שיש בהם ממש (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי:  כבש האליה    שם באנגלית:  Fat-tailed Sheep   שם מדעי:  Ovis orientalis platyura

שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין 


נושא מרכזי: מהם עורות לבובין?

לריכוז המאמרים שנכתבו על הכבש הקש/י כאן.

על פי כל המפרשים "עורות לבובין" הם עורות בהמה שהומתה על ידי הוצאת לבה בעודה בחיים במהלך סוג של עבודה זרה. המשנה במסכת עבודה זרה (פ"ב מ"ג) מתארת את צורת החתך: "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואיסורן איסור הנאה ... ועורות לבובין. רבן שמעון בן גמליאל אומר בזמן שהקרע שלו עגול אסור משוך מותר וכו'". מפרש הרמב"ם: "לבובין נגזר מלב, לפי שהם היו נוקבים כנגד ליבותם ומוציאים אותם, והוא מין מן העבודות לעבודה זרה". תוספות יום טוב (שם) מפרש מדוע נאסר גם העור: "ועורות לבובין - פירש הר"ב קורעים הבהמה מחיים וכו' ובעבודה זו מקריבין אף העור. ולפיכך כל עור שיש בה סימן כזה אסורה וכו'". דרך המתה זו עדיין קיימת גם בימינו אם כי כנראה לא לשם עבודה זרה. צור שיזף מתאר בכתבה על מסע דרך מונגוליה ברכבת הטראנסיבירית:

"... שלושה מיליון אנשים, שני מיליון קילומטרים רבועים, 50 מיליון חיות מקנה — כבשים, עזים, סוסים, גמלים כפולי דבשת, פרות ויאקים. ארץ הנוודים האחרונה. צ'ויבו הבטיחה לי שבמרחק של 50 קילומטר מאולן בטור נמצאת מונגוליה של המאה הקודמת: אוהלי הנוודים הנוטים ליפול; הכלבים שקשורים מחוץ לאוהל ונובחים בלילה בפראות, ושמעבר לקולותיהם אפשר לשמוע את יללות הזאבים; הנוודים שהורגים כבשים על ידי חתך באזור הלב — מכניסים יד, לוחצים על אבי העורקים ואז עוקרים את הלב. מכאן, מהעיר המודרנית וההיי־טקית שיש בה וויי.פיי ומלונות יוקרתיים בכל מקום — זה נשמע כמו אגדה עתיקה. המונגולים — רועים חסרי כל שנשלטו על ידי הרוסים ופיתחו כמה מכרות, העבירו את עושרם לאימפריה הסובייטית, השתחררו מהרוסים ולמדו לשווק את אוצרות הטבע החוצה — מתעשרים במהירות וכו'". 

תמונה 1. כבש האליה מהזן האוואסי  - רועה ליד תל סכה		תמונה 2.  טלה – מתוך גלגל המזלות בבית הכנסת בחמת טבריה מסוף המאה ה - 3 או תחילת המאה ה – 4. בפסיפס ניכרת היטב האליה.

 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.