סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

מפני שאוכלין תרדין, ושותין שכר של היזמי – סלק

 

"אמר ר' חנינא: מפני מה אין בעלי ראתן בבבל? מפני שאוכלין תרדין, ושותין שכר של היזמי. אמר רבי יוחנן: מפני מה אין מצורעין בבבל? מפני שאוכלין תרדין, ושותין שכר, ורוחצין במי פרת" (כתובות, עז ע"ב).

פירוש: אָמַר ר' חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה אֵין בַּעֲלֵי רָאתָן בְּבָבֶל מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין תְּרָדִין, וְשׁוֹתִין שֵׁכָר שֶׁל הִיזְמֵי (של כישות). אָמַר ר' יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה אֵין מְצוֹרָעִין בְּבָבֶל מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין תְּרָדִין, וְשׁוֹתִין שֵׁכָר, וְרוֹחֲצִין בְּמֵי פְרָת, שכל אלה מבריאים את הגוף (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: סלק מצוי   שם באנגלית: Chard, Garden Beet   שם מדעי: Beta vulgaris

שם נרדף במקורות: סילקא, סילקי, תרדין, תוא?   שמות בשפות אחרות: ערבית – סלק, צוטלה


נושא מרכזי: מהם התרדין ומה חשיבותם הרפואית?


בניגוד למיני צמחים רבים המוזכרים בספרות חז"ל שזיהויים נתון למחלוקות רבות הרי שמתוך מחקרו של ח. צ. אלבוים עולה שקיימת הסכמה כמעט מוחלטת לזהות את התרדין והסלק כשמות נרדפים המתייחסים למין שנקרא גם בימינו סלק. השם תרדין מופיע בעיקר במשנה ואילו הסלק כלל לא מופיע. בתלמודים מובאים הסלק והתרדין כשמות נרדפים. הצמח הנקרא בפינו תרד (Spinacia oleracea) איננו התרד בספרות חז"ל והגיע לאזורנו רק עם כיבושי האיסלם. מוצא התרד הוא כנראה בפרס העתיקה (אירן של ימינו ומדינות שכנות). סוחרים ערבים העבירו את התרד להודו ומשם הועבר הצמח לסין שם היה מוכר בשם "ירק פרסי". בשנת 827 לספירה הגיע התרד לסיציליה והעדויות הכתובות הראשונות לנוכחותו באזורנו הן מהמאה ה – 10 לספירה.

בצד הקביעה שהתרדין הם הסלק עדיין פתוחה השאלה מהו הסלק שגידלו אבותינו משום שלסלק יש כיווני טיפוח רבים בעלי מראה ושימושים שונים. בין הזנים הבולטים אנו מוצאים את סלק עלים (Mangold) וסלק הגינה בעל האשרוש האדום שגם בו ניתן למצוא מופעים שונים. סלק העלים אינו מפתח אשרוש ומגדלים אותו לשם עליו הגדולים והבשרניים בעלי הפטוטרת(1) הרחבה והעבה. עלים אלו משמשים לבישול בדומה לעלי התרד (Spinach). לדעת י. פליקס זן זה הוא התרדין או הסילקא המוזכר בספרות חז"ל. זנים נוספים שפותחו מאוחר יותר לא שימשו לבישול והם סלק הסוכר ממנו מפיקים היום כ – 40% מתצרוכת הסוכר העולמית וסלק לבהמות. אי אפשר לשלול את האפשרות שאבותינו גידלו גם את מין הבר או מין דומה לו משום שעד היום מקובל השימוש בו כצמח מאכל ורפואה בעדות ישראל וערביי ארץ ישראל. מועד הביות לא ברור ומשערים שהיה כמה מאות לפני הספירה. אי אפשר לשלול את האפשרות שהם גידלו את מין הבר או מין דומה לו משום שעד היום מקובל השימוש בו כצמח מאכל ורפואה בעדות ישראל וערביי ארץ ישראל.
 

חשיבותו הרפואית של הסלק

מקורות רבים בספרות חז"ל מתייחסים לצמח כצמח מאכל וכצמח רפואה. בסוגייתנו אנו לומדים על כך שאכילת תרדין (סלק) מונעת את הראתן והצרעת. בגמרא בעירובין (כח ע"ב) התמונה מורכבת יותר: "אמר רב המנונא: מערבין בתרדין חיין, איני והאמר רב חסדא סילקא חייא קטיל גברא חייא? ההוא בבשיל ולא בשיל. איכא דאמרי אמר רב המנונא: אין מערבין בתרדין חיין, דאמר רב חסדא: סילקא חייא קטיל גברא חייא. והא קא חזינן דקא אכלי ולא מייתי? התם בבשיל ולא בשיל. אמר רב חסדא: תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים וכל שכן לבני מעיים. אמר אביי: והוא דיתיב אבי תפי, ועביד תוך תוך" (2). מפרש רש"י: אבי תפי - בכירה, מקום שפיתת הקדירה. ועביד תוך תוך - שמבושל יפה ונצטמק כולו עד שנימוח, וכשהוא רותח דומה כמשמיע קול זה, תוך תוך". השפעתו החיובית של הסלק מוזכרת גם בגמרא בנדרים (מט ע"ב): "רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר' טרפון, אמר ליה רבי טרפון: היום פניך צהובין? אמר ליה: אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח, ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין". אמנם בימינו פנים צהובות אינן מעידות על בריאות טובה אך בלשון חז"ל הכוונה אולי לפנים מבריקות או שמחות. מקור הביטוי הוא בעובדה שכשאדם שמח פניו "מאירות" ומכאן אולי לקוח הביטוי "לזרוח מאושר". בעמוד הקודם בנדרים מומלצת תערובת של חלקו הפנימי של הקרא (דלעת הבקבוק) עם סילקא: "דאמר רב יהודה: לוליבא דקרא בסילקא". מפרש רש"י: "לוליבא דקרא בסלקא - תוכו של דלעת יפה לאכול עם התרדין ... ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ - משום דדבר מעולה הוא לרפואה ואסור לומר להם שום דבר שיהנו ממנו, ואית דאמרי דלא ליכלו טובא וליפסדו כיתנא".

הסלק מומלץ כתרופה לחום והצטננות: "חמה לחמה וסילקא לצינא וחילופא סכנתא" (עבודה זרה כח ע"ב). מפרש רש"י: "חמה לחמה - צנון יפה לחולי חמה. וסילקא – תרדין. לזיקא - לשחפת צוננת. וחילופא סכנתא - לפי שהצנון מוסיף עליו קור והתרדין מחממין". שיקוי העשוי מתערובת מי סלק ושמן שימש כתרופה לכאב גרון: "... אלא: דקא שתי ליה על ידי אניגרון; דאמר רבה בר שמואל: אניגרון מיא דסלקא, אנסיגרון מיא דכולהו שלקי" (ברכות, לה ע"ב). "דתניא: החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת, אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע" (ברכות, לו ע"א).

אין ספק לגבי מעלותיו הרפואיות של הסלק משום שגם היום הוא מומלץ למחלות שונות. הסלק מקובל מאוד גם ברפואה העממית בעיקר לטיפול במחלות דרכי העיכול, בעצירות קשה, בדימום בקיבה ולריכוך המעיים. כמו-כן הוא יעיל מאוד לחולי אנמיה, לחולשה ולחולים במחלות כבד. הוא משמש גם בקוסמטיקה הטבעונית לטיפול בנשירת שערות, למניעת קשקשים וכן לטיפול בעור מתקלף בפנים ובידיים. על חשיבותו בטיפול בעצירות ראו במאמר "אוכלין תרדין ושותין שכר". הרמב"ם (הלכות דעות, פ"ד הל' י"ג) ממליץ על התרדין כאמצעי "להרפות את המעיים": "עולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט, וזה כלל גדול ברפואה כל זמן שהרעי נמנע או יוצא בקושי חלאים רעים באים, ובמה ירפה אדם מעיו אם יתאמצו מעט ... או ישתה מי שלק של תרדין או כרוב בשמן זית ומורייס ומלח וכו'".

על פי אתר גמאנון מכיל הסלק את המרכיבים הבאים שיש בהם תועלת רפואית: במיץ סלק יש זרחן, סידן, גופרית, יוד ברזל, נחושת, פחמימות, חלבון, שומן, ויטמינים מקבוצת B ו – C , חומצה פולית ובטאין. הבטאין בעל פעילות דומה לפעילות הכבד ומועיל בריפוי אנמיה וטיהור הדם. הצבענים (פיגמנטים) המצויים בכל חלקי הצמח הם קרטנואידים, אנתוציאנידים ואנטי אוקסידנטים בעלי יכולת הגנה מפני מחלות סרטן ומחלות כרוניות. לאנתוציאנידים בסלק יש תכונות אנטי-דלקתיות, הם מסייעים בחידוש רקמות חיבור, משפרים את זרימת הדם ומקטינים את רמת הכולסטרול בדם. הפעילות התרופתית קיימת הן באשרוש והן בעלים. במחקר שפורסם לאחרונה מתואר אשרוש הסלק כיעיל מאד בהורדת לחץ דם(3).

ממקורות אחרים ניתן ללמוד שהסלק הוא הירק העשיר ביותר בתרכובות פנוליות בעלות פעילות אנטי אוקסידנטית חזקה יותר מאשר בויטמינים. הסלק עשיר בסיבים תזונתיים המתפרקים במעיים על ידי חיידקי המעיים ויוצרים חומצה בוטירית המונעת חלוקת תאים סרטניים. הסלק האדום מכיל פיגמנט צבע בשם בטנין (betanine) מגדיל את ניצול החמצן בתוך התאים ומגביר את יכולת השיקום שלהם. מבנה הבטנין דומה ללציטין המצוי בתאי השריר ומעודד יצור מרכיבים חשובים בכבד, בכליות, בטחול ובלבלב. חשוב להדגיש שהמדד הגליקמי (מדד גליקמי או אינדקס גליקמי הוא מערכת דרוג לפחמימות המבטאת את השפעתן על רמת הגלוקוז בדם) של הסלק גבוה ולכן חולי סכרת המעונינים להשתמש בו חייבים לאכול במקביל מזונות בעלי מדד גליקמי נמוך בלבד. 
  

      

סלק מצוי          
צילם: דרור מלמד - צמח השדה

 

סלק מצוי - תפרחת        
צילם: דרור מלמד - צמח השדה

  

     
     


הרחבה

מוצא הסלק הוא כנראה באיזורי הים התיכון ומערב אסיה. משערים שמוצא הזנים התרבותיים השונים הוא בסלק המצוי הגדל בר בארץ. סלק מצוי הוא צמח חד-שנתי או רב-שנתי ממשפחת הסלקיים, גובהו 20-100 ס"מ והוא נפוץ בכל אזורי הארץ. הצמח קשור לסביבת האדם ונחשב כעשב רע. הוא מצוי בגינות ובשדות, בצדי דרכים ובאשפתות, בייחוד במקומות לחים או מעט מלוחים. הצמח מעדיף קרקעות חרסיתיות מלוחות. בתחילת צמיחתו הוא מפתח שושנת-עלים בגוון ירוק כהה או אדמדם. מתוך שושנת העלים עולים הענפים המסתעפים באופן אנכי בעלי עלים קטנים בהשוואה לעלי השושנת. לסלק המצוי שורש שיפודי שאינו מתעבה ואינו צובר חומר אורגניים בכמות כלכלית.

בספרות הבוטנית מקובלת הדעה שמוצא הסלק האדום הוא מהכלאה בין הסלק המצוי (Beta vulgaris) וסלק החוף (Beta maritima) הגדל בר בארצות לחופי הים התיכון. מניחים שהסלק האדום התפתח בסיציליה וממנו הופץ על ידי הספנים הפיניקים לארצות הים התיכון. לארץ ישראל, בבל וסוריה הגיע הסלק כ – 800 שנים לפני הספירה. הרודוטוס מספר שמלכי מצרים האכילו את בוני הפירמידות בסלק. לאירופה המרכזית הגיע הסלק רק במאה ה – 16.
 

שמות הסלק 

תרדין

לאור כך שהגמרא מזהה את הסילקא כתרדין הרי שהמפתח לזיהוי מין זה נמצא בשם תרדין משום שהוא זכה לפירושים רבים יותר באזכוריו במשנה. בכלאים (פ"א מ"ג) אנו לומדים: "הלפת והנפוץ, והכרוב התרו בתור, התרדים והלעונים, אינם כלאים זה בזה וכו'". ממשנה זו אנו יכולים להסיק שהתרדים קרובים לצמח לעונים אך לאור כך שאין זיהוי חד משמעי ללעונים לא ניתן להשתמש במאפיין זה לזהות את התרדים. רבי נתן אב הישיבה (פ"א) מזהה לעונים עם שורשי הסלק ואם כן סביר שלדעתו תרד הוא סלק עלים.

בתרומות (פ"י מי"א): "רבי יוסי אומר: כל הנשלקים עם התרדים אסורים מפני שהם נותנין את הטעם". ייתכן ויש במשנה זו כדי לשלול את האפשרות שהתרדין הם הירק הנקרא בשם זה בעברית (Spinach) משום שטעם עליו תפל וקשה להניח שהוא נותן טעם יותר מאשר ירקות אחרים. ראיה נוספת כנגד זיהוי התרדים עם ה – Spinach ניתן למצוא ברמב"ם בפיהמ"ש (עוקצין, פ"א מ"ד). אומרת המשנה: "אלו לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין שרשי קולסי הכרוב וחלפות תרדים והלפת וכו'". מפרש הרמב"ם: "וחלפות תרדין גזעיהן הנשארין באדמה ומחליפין פעם שניה, ולפיכך נקראו חלפות מן חליפות". מפירושו משתמע שהתרדים הם צמח דו-שנתי או רב-שנתי שעליו מתחדשים מהשורש לאחר שנקצצו. תאור זה איננו מתאים לתרד החד שנתי אלא לסלק. ז. עמר מסיק מהערה זו שכנראה בתקופתם נהגו להשתמש גם בשרשי הסלק ולא רק בעלים. פירוש המונח "חלפות" אמנם לא מוסכם, והריבמ"ץ ואחרים מפרשים שהכוונה לעלים, אך אין בכך כדי להעיד שזיהוי התרדין היה נתון למחלוקת.

ראיה נוספת לזיהוי התרדין עולה מדברי הגמרא בעירובין (נג ע"ב): "בני יהודה דייקי לישנא מאי היא? דההוא בר יהודה דאמר להו: טלית יש לי למכור. אמרו ליה: מאי גוון טליתך? אמר להו: כתרדין עלי אדמה" (4). מדו-שיח זה משתמע שהמופע אליו התייחס אותו "בן יהודה" היה סלק שהן האשרוש שלו (או שורשיו) והן עליו היו מוכרים היטב משום ששניהם נאכלו ולכן היה צורך להדגיש שכוונתו לחלק העל-קרקעי כלומר לעלים. תאור זה כנראה אינו הולם את התרד משום שהוא חסר חלק תת-קרקעי נאכל. 

סקירה של הפירושים שניתנו לתרדים על ידי מפרשי ימי הביניים מגלה זהות כמעט מלאה ביניהם. קבוצת המפרשים דוברי ערבית תירגמה תרדין ל"אלסלק" ואילו המפרשים בארצות אירופה תירגמו לשם הלטיני של הסלק. הרס"ג, רבי נתן אב הישיבה, הרמב"ם שייכים לקבוצה הראשונה. רבי נתן אב הישיבה (פ"א) כתב: "התרדים והלעונים מיני סלק". רמב"ם (כלאים, פ"א מ"ג): "ותרד, אסלק". הערוך (ערך "הרת") פירש: "תרדין בליטי". Bleta בלטינית או Bieta באיטלקית הם המין Beta vulgaris שהוא הסלק. הריבמ"ץ (כלאים, פ"א מ"ג): "תרדין. בלעז בליטי". רע"ב (שם) נקט בשני הפירושים: "תרדין - בערבי סילק"א ובלע"ז בליט"י".
 

סלק = תוא

בנביא ישעיהו (נא כ') אנו קוראים: "בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת ה' גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ". על פי התלמוד (בבא קמא, קיז ע"א) ובעקבותיו כל המפרשים המסורתיים "תוא מכמר" הוא תאו שנפל במכמורת: "קרי רב עילויה: בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו". מפרש שם רש"י: "תוא - חיה והוא שור הבר כדמתרגם (דברים יד) תוא וזמר תורבלא תור שור בלא יער". בפירושו לתורה כתב: "כתוא מכמר - הפקר כתוא זה שנפל למכמר, תוא כמו ותאו וזמר".

א. שמואלי הציג גישה המזהה את השם תוא עם הסלק. לדעתו לאור העובדה שירק זה היה מוכר במצרים ניתן לצפות שהוא יוזכר גם במקרא. בתרגום השבעים אנו מוצאים "תוא" Seutlon כלומר סלק. בנוסח האנגלי שלו נכתב "parboiled beet" כלומר סלק שלוק. "מכמר" הוא חצי מבושל (כמור – חרוך מחום). הירונומוס מעיר בוולגטה: "השבעים שיערו שהכתיב הוא "תורת" (תרד?) שפירושו סלק בארמית". הפשיטתא מתרגם את המילים "כתוא מכמר": "איך סילקא דחמיר" (כסלק שנחרך). מוצאים אנו שבשלושת התרגומים העתיקים של התנ"ך (היווני, הרומי והסורי) מתורגם "תוא" לסלק. 
 

מקור שמות הסלק

על מנת לברר מהו השורש האטימולוגי של שמות הסלק עלינו לבדוק כיצד נקרא הסלק בשפות אחרות באגן הים התיכון ובמזרח הקרוב. ברומית הוא נקרא Beta וביוונית עתיקה Seutlion. יש הסוברים ש – Seutlion הפך ל – Seutlon ולאחר מכן Seuklon ולסיקלא – סילקא. אחרים טוענים שהשם היווני העתיק הוא Sikelikon שהוא ירק סיצילי ומכאן בהיפוך אותיות סילקא וסלק. נגזרות נוספות הן Swekla ברוסית, Sfecla ברומנית ועוד. מה – Beta הרומי הסתעפו השמות האירופאיים Beet באנגלית, Beit בהולנדית ועוד. ביוונית המודרנית נקרא הסלק Kokinoguli שפירושו לפת אדומה ובטריפולי בצפון אפריקה ליפת אחמר (לפת אדומה).
 
תודה לר' יוסי אביב"י על עזרתו בסעיף זה.
 


(1) החלק הצר של העלה המחבר את גוף העלה לענף של הצמח או לגבעול הראשי.
(2) פירוש: אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין מְעָרְבִין בִּתְרָדִין חַיִּין, שכן אֲמַר רַב חִסְדָּא: סִילְקָא חַיָּיא קָטֵיל גַּבְרָא חַיָּיא [תרד חי הרג אדם חי]. ושואלים: וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָא אָכְלִי וְלָא מָיְיתִי [והרי רואים אנו אנשים האוכלים ואינם מתים]? עונים: הָתָם [שם] מדובר בִּבְשִׁיל וְלָא בְּשִׁיל [במבושל ואינו מבושל] שהוא מסוכן. אֲמַר רַב חִסְדָּא: תַּבְשִיל שֶׁל תְּרָדִין יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִים, וְכָל שֶׁכֵּן שטוב לִבְנֵי מֵעַיִים. אֲמַר אַבַּיֵי: וְהוּא דֵּיתִיב אַבֵּי תְּפֵי [שהיה התבשיל מונח על הכירה] וְעָבֵיד [ועושה] תּוּךְ תּוּך, כלומר נתבשל יפה עד שמשמיע קול רתיחה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

(3) Hobbs, D.A, 'Blood pressure-lowering effects of beetroot juice and novel beetroot-enriched bread products in normotensive male subjects', British Journal of Nutrition, 108 (11) 2012, pp 2066-2074.

(4) פירוש: כיון שהוזכר כי בְּנֵי יְהוּדָה דַּיְיקֵי לִישָּׁנָא [מדייקים בלשונם] מַאי הִיא [מהו ענין זה]? מביאים דוגמא: דְּהַהוּא (אדם אחד) בַּר [בן] יְהוּדָה שאָמַר לְהוּ [להם] לשומעיו: טַלִּית יֵשׁ לִי לִמְכּוֹר. אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: מַאי [מה] גַּוַון טַלִּיתְךָ? אֲמַר לְהוּ [להם]: כִּתְרָדִין עֲלֵי אֲדָמָה. שאמר בלשון מדוקדקת מהו בדיוק גוון הטלית, שהוא ירוק כצבע התרד בשעת צמיחתו. 
 

 

מקורות עיקריים:

תוספתא כפשוטה, חלק א' (458-459).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 57-58).
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 174-175).
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים (עמ' 289-290).
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים (עמ' 289-290).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 172.
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה.
נ. קריספיל, "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל".

לעיון נוסף:

א. שמאלי, 'סלק ותרד', טבע וארץ כרך ו חוברת ד טבת תשכד עמ' 172-175.
"סלק מצוי" באתר צמח השדה.
"אוכלין תרדין, ושותין שכר" בפורטל הדף היומי.  
 




א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר