|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
דאכלה תחלי הוו לה בני דולפני – שחליים
"דדרכא על רמא דחמרא הוו לה בני גירדני, דאכלה חרדלא הוו לה בני זלזלני, דאכלה תחלי הוו לה בני דולפני, דאכלה מניני הוו לה בני מציצי עינא, דאכלה גרגושתא הוו לה בני מכוערי, דשתיא שיכרא הוו לה בני אוכמי וכו'" (כתובות, ס ע"ב).
פירוש: דְּדָרְכָא [זו הדורכת] עַל רְמָא דַּחֲמָרָא [גללי חמור] בזמן ההריון הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי גִּירְדָּנֵי [בנים קרחים]. דְּאָכְלָה חַרְדְּלָא [האוכלת חרדל] בזמן ההריון הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי זַלְזְלָנֵי [בנים זוללים]. דְּאָכְלָה תַּחְלֵי [האוכלת שחלים] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי דּוּלְפָנֵי [בנים זולגי דמעה]. דְּאָכְלָה מוֹנִינֵי [האוכלת ציר דגים] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי מְצִיצֵי עֵינָא [בנים מניעי עיניים]. דְּאָכְלָה גַּרְגּוּשְׁתָּא [האוכלת אדמה] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי מְכוֹעֲרֵי [בנים מכוערים]. דְּשָׁתְיָא שִׁיכְרָא [השותה שיכר] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי אוּכָּמֵי [בנים שחורים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שחליים תרבותיים שם באנגלית: Garden Cress שם מדעי: Lepidium sativum
על ההשפעות הרפואיות של השחליים ראו בהרחבה במאמר "לא יאכל לא חלב ולא גבינה, ולא ביצים ולא שחליים" (נדרים, נד ע"ב).
לנושאים נוספים העוסקים בשחליים תרבותיים - הקש\י כאן.
השחליים הוא שמו של סוג במשפחת המצליבים. שם הסוג נגזר מצורת הפרי דמוי השחלה הכפולה (שחליים). בארץ ישראל גדלים שבעה מיני בר השייכים לסוג והמין שחליים תרבותיים שמוצאו מאיזורנו (תמונות 1-2). את המין התרבותי ניתן למצוא בארץ גם כצמח בר, פליט תרבות, בשטחים מופרעים בחבל הים תיכוני של ישראל ובעיקר במישור החוף. השחליים התרבותיים הם צמח חד-שנתי שגובהו 30-60 ס"מ. עליו התחתונים גזורים, מנוצים וצבעם ירוק-כחול. הפריחה בחודשים מרס-מאי. הפרחים הזעירים ערוכים בתפרחות צפופות וצבעם לבן. הפרי הוא תרמילון דמוי משולש, פחוס ומאורך. מועד האיסוף: ינואר-אוגוסט. מגדלים את השחליים בחורף משום שחום או יובש גורמים לפריחה מוקדמת. זהו גידול קצר-חיים, שניתן לקטוף מעליו כבר שבועות ספורים לאחר הזריעה.
סוגייתנו מונה פעולות שונות שמבצעת אשה בזמן הריונה או מאכלים שהיא אוכלת העלולים (או עשויים) להשפיע על תכונותיו של הילוד. חלק מהקשרים בין המעשה והתוצאה נראה לנו מוזר (ופוקרים למיניהם מצאו כאן בקעה להתגדר בה) ואכן נדרשו לנושא זה כמה מחברים (ראו למשל בסעיף האחרון ב"הרחבה"). מבלי להתייחס באופן ספציפי לאמור בסוגיה יש להעיר ברמה העקרונית שמחקרים רבים מצביעים על קשר בין מצבים נפשיים ופיסיולוגיים בהם נמצאת האשה לבין התפתחות העובר. תחום מחקר שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונה הוא האפיגמטיקה העוסק בתופעות של שינויים בהתבטאות גנים בעקבות משובים מהסביבה (כדוגמת דיאטה או לחץ נפשי). בנוסף לכך, בימינו, ברור גם הקשר בין גוף ונפש ומעבר חומרים בין האם לעובר.
תמונה 3. נבטי שחליים צילם: Rainer Zenz
לעיון נוסף:באתר צמח השדה: "שחליים עדינים".
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות |
