טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

עורבא בעי בניה, וההוא גברא לא בעי בניה – עורב  

"כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא, אמר להו: כפו ליה אסיתא בצבורא, וליקום ולימא: עורבא בעי בניה, וההוא גברא לא בעי בניה! ועורבא בעי בניה? והכתיב: לבני עורב אשר יקראו! לא קשיא: הא בחיורי, הא באוכמי" (כתובות, מט ע"ב). 

פירוש: כִּי הֲוָה אָתוּ לְקַמֵּיהּ [כאשר היו באים לפני] רַב חִסְדָּא בתביעה כגון זו, אָמַר לְהוּ [להם]: כְּפוּ לֵיהּ אָסִיתָא בְּצִבּוּרָא [הִפכו לו מכתשת בציבור] שיהיה לו מקום מוגבה לעמוד עליו, וְלֵיקוּם וְלֵימָא [ושיקום אותו אב ויאמר]: עוּרְבָא בָּעֵי בְּנֵיהּ וְהַהוּא גַּבְרָא לָא בָּעֵי בְּנֵיהּ [העורב רוצה ודואג לבניו, והאיש הזה, אני, איננו רוצה את בניו]?! כלומר, עליו להצהיר ברבים שהוא רע מן העורבים. לגופה של מימרה זו שואלים: וְעוּרְבָא בָּעֵי בְּנֵיהּ [והאם העורב רוצה לפרנס את בניו]? וְהָכְתִיב [והרי נאמר]: "נותן לבהמה לחמה לִבְנֵי ערֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ", משמע שהוריהם אינם מפרנסים אותם והם ניזונים רק בחסדי ה'! ומשיבים: לָא קַשְׁיָא [אין זה קשה], הָא [זה] שאמרנו שהעורב אינו חס על בניו לתת להם מזונם, הרי זה דווקא בְּחִיוָּרֵי [בלבנים], כלומר כל עוד בניהם צעירים ופלומתם עדיין לבנה, שאז הם שונאים אותם ומתאכזרים אליהם, ואילו הָא [זה] שאמרנו שהם חסים על בניהם ונותנים להם מזונם, הרי זה בְּאוּכָּמֵי [בשחורים], שלאחר שגדלו ופלומתם שחורה כשל הוריהם, אוהבים הם אותם ודואגים למזונם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 

שם עברי: עורב   שם באנגלית: Crow, Raven   שם מדעי: Curvus

שמות נרדפים במקורות: עורבא, עורבתא (נקבה), פושקנצא (נקבה), קורקור


נושא מרכזי: מהם עורב לבן ושחור וטיב יחסם לצאצאיהם? 

לריכוז נושאים על העורב וקישוריות הקש/י כאן. 

השאלות העיקריות שבהן עסקו המפרשים את דברי רב חסדא הם: א. מהם העורבים הלבנים והשחורים ("הא בחיורי, הא באוכמי")? ב. מדוע הם זוכים ליחס שונה מצד הוריהם? מאמצי למצוא פשר ריאלי למכלול התופעות המתוארות בגמרא ובמפרשים לא עלו יפה ואודה לכל מי שיאיר את עיני בסוגיה זו.
 

שיטת רש"י

לדעת רש"י מדובר במין אחד המשנה את צבעו במהלך ההתפתחות: "אוכמי - כשגדל משחיר והאם והאב אוהבין אותן אבל מתחילתן לבנים ושונאין אותן". מסיבה זו אין הם מספקים להם מזון ולכן הם ניזונים מידו של הקב"ה: "מִי יָכִין לָערֵב צֵידוֹ כִּי יְלָדָיו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי אכֶל (איוב, לח מ"א). במדרש תנחומא (פרשת עקב סימן ג') אנו מוצאים: "ומנין שעורב אכזרי על בניו, שנאמר מי יכין לעורב צידו ... ואומר לבני עורב אשר יקראו (תהלים קמז ט), כשהעורב מוליד הוא מוליד לבנים, ואומר הזכר לנקבה שעוף אחר בא עליה והם מואסין אותן ומניחין אותן, מה הקדוש ברוך הוא עושה, מוציא מצואה שלהן יתושין ופורחין ואוכלין ומשם משחירין, הדה הוא דכתיב מי יכין לעורב צידו וכו'"(1).

בקובץ בית הלל (קובץ ט"ז ע' פז) מובאת שאלה כיצד ייתכן שהעורב אכזרי לבניו הרי העורבים אוהבים זה את זה: "תנו רבנן: שלשה אוהבין זה את זה, אלו הן: הגרים, ועבדים, ועורבין" (פסחים, קיג ע"ב). בהמשך הדברים מובאת תשובתו של הרב גמליאל הכהן רבינוביץ המסביר שאמנם העורבים אוהבים זה את זה אלא ששונאים את בניהם מסיבה ספציפית כמובא במדרש תנחומא שחושדים שהם אינם בניהם.
 

שיטת תוס'

התוס' לעומת זאת מבחין בין שני מינים שונים (2): "הא בחיוורי הא באוכמי - שני מיני עורבים יש אחד לבן ואחד שחור כדמוכח בפרק אלו טריפות גבי סימני עופות דמרבה עורב העמקי ומפרש העמקי כמראה החמה שעמוקה מן הצל פירוש לבן". התוס' מתייחס לסוגיה בחולין (סג ע"א): "ת"ר: עורב זה עורב את כל העורב - להביא עורב העמקי, למינו - להביא עורב הבא בראשי יונים. אמר מר: עורב - זה עורב אטו קמן קאי? אלא אימא: עורב - זה עורב אוכמא, וכן הוא אומר קווצותיו תלתלים שחורות כעורב; העמקי - חיוורא, וכן הוא אומר, ומראהו עמוק מן העור - כמראה חמה העמוקה מן הצל; ועורב הבא בראשי יונים אמר רב פפא: לא תימא דאתי בריש יוני, אלא, דדמי רישיה לדיונה" (3). מפרש רש"י: "חמה - אצל צל נראית עמוקה וכן כל לבן ושחור בבשר נראה הלבן עמוק כך בהרת לבנה היא. בריש יוני - לפני היונים".

הרטב"א מביא את שני הפירושים ונוטה לדעת התוס':

"הא בחיוורי הא באוכמי - פרש"י ז"ל כי כשהוא קטן הוא לבן ואביו ואמו בדלין ממנו כסבורין שאינו בנו עד שמשחיר, ובתוספות פירשו כי שני מיני עורב הם לבנים ושחורים, והמין האחד אוהב את בניו וכדאמרינן בפרק אלו טרפות (ס"ג א') למינו זה עורב העמקי ומאי עמקי לבן כדאמרינן כמראה חמה עמוקה מן הצל, ולשון הגמרא מוכח יותר כפירוש זה".

ה"שיטה מקובצת" מפרש מדוע סבר הריטב"א כדעת התוס' אך יחד עם זאת תומך בשיטת רש"י:

הא בחיוורי הא באוכמי ... ולשון הגמרא מוכח יותר כפירוש זה. הריטב"א ז"ל. פי' דלשיטת רש"י ז"ל לא הוה ליה למימר אלא הא בזוטרי הא ברברבי דלשון בחיוורי באוכמי משמע דשני מינין הן. ולי פירושו של רש"י נראה יותר דאי מיירי במין שאוהב את בניו מאי רבותיה דעורב דקאמר עורבא בעי בני וכו' והא הכי נמי הוי מצי למנקט כל עופות שבעולם. ולשיטת רש"י ז"ל ניחא דהכי קאמר עורבא בעי בניה אף על גב דמתחילה הרחיקן שוב מקרבן, והאי גברא איפכא דבקטני קטנים היה זן אותם וכדאמרינן לעיל דלכ"ע חייב לזון אותם והשתא דהגדילו לא בעי אותם. כנ"ל". 
 

הריאליה בתאורי העורבים בסוגיה

מהמדרשים ומדברי הגמרא והמפרשים אנו לומדים פרטים רבים על העורבים. לשיטת רש"י העורבים הצעירים בצבע לבן ולכן הוריהם אינם מאכילים אותם והם נאלצים לאכול יתושים מתוך צואתם. עם ההתבגרות צבעם הופך לשחור. לשיטת תוס' קיימים שני מינים של עורבים השונים ביחסם לצאצאיהם. אחד המינים איננו מאכיל את צאצאיו והם ניזונים מיתושים המתפתחים בצואתם ואילו המין השני דואג לצאצאיו כשאר העופות. בדיון להלן אכלול תחת השם "עורב" שתי קבוצות שונות שבאנגלית זכו לשמות נפרדים והן Crows ו – Ravens. אמנם קיימים הבדלים רבים בין שתי הקבוצות אך קשה להניח שחז"ל הבדילו ביניהם וכך ננהג גם אנחנו.

רוב מיני העורבים אכן שחורים (תמונה 1) אך קיימים מספר מינים בסוג עורב (Corvus) שחלק ניכר מנוצותיהם בצבע לבן. למין עורב לבן צוואר (Corvus albicollis) (תמונה 2) מאפריקה יש צוואר לבן אך קשה להניח שחז"ל היו מכנים אותו בשם עורב לבן. לכמה מיני עורבים אחרים יש אזורים לבנים רחבים יותר בחלקי גוף אחרים. גם במינים שבאופן נורמלי הם שחורים עשויים להופיע כתמים לבנים על חלקי גופם ולעיתים מופיעים באוכלוסית מינים אלו פרטים לבנים לגמרי. בכ – 1% של הפרטים במין עורב האמריקאי (Corvus brachyrhynchos) מוצאים פגמים בהשקעת הפיגמנט השחור בנוצות וכתוצאה מכך מופיעות נוצות לבנות. קיימות עדויות על פרטים של עורב אמריקאי שצבעם לבן כמעט לחלוטין (תמונות 3-4). הפגם עשוי להיות מוגבל בזמן או במקום ואז מתקבל אזור לבן בשטח מצומצם אך אם מדובר במוטציה גנטית המופיעה בשלב מוקדם של ההתפתחות העורב יהיה לבן לגמרי (ראו כאן דוגמאות). אין מדובר בהכרח בפרטים לבקניים (אלבינו) משום שניתן לראות שבקשתית עיניהם יש פיגמנט.

קשה מאד לשלב בין תופעה זו לבין האמור בסוגייתנו לאור כך שאין מדובר בתופעה נפוצה. יתר על כן, הניצוי הלבן המתואר לעיל קבוע ואינו הופך לשחור עם ההתבגרות כך שבוודאי איננו מתאים לשיטת רש"י. אמנם קיימים שינויי צבע תוך כדי ההתפתחות וגם במינים שחורים הגוזלים עשויים להיות בהירים בהשוואה להוריהם אך קשה להניח שהבדלי צבע אלו ימנעו את ההאכלה. קיימים מינים רבים של בעלי חיים בכלל ועופות בפרט בהם צבע הצעירים שונה מאשר צבע הוריהם והדבר לא רק שאיננו גורם לנטישתם אלא מהווה חלק חיוני במחזור החיים. היתרון בתופעה זו הוא בכך שהוא מונע מהורים לתקוף את צאצאיהם. הצבעוניות בבעלי חיים נועדה במקרים רבים לאפשר לפרטים של מין טריטוריאלי לזהות את בני מינם (המתחרים העיקריים שלהם) ולמנוע את חדירתם לטריטוריה. במינים אלו, בדרך כלל, לצעירים ולנקבות יהיה דגם צבע שונה על מנת למנוע את סילוקם מהנחלה.

דווקא לשיטת התוס' המזהה את העורב הלבן כמין (או מופע) נפרד מהשחור ייתכן והורים בצבע שחור יתקפו צאצא אלבינו אלא שהתוס' איננו מתאר היפוך צבע באותו המין אלא שני מינים שאחד מהם תוקפני כלפי צאצאיו ואילו השני מסור להם. מסיבה זו גם לא הצעתי לזהות את ה"עורב הלבן" כמין עורב אפור (תמונה 5) שאמנם בהיר בהשוואה למיני העורבים השחורים (תמונה 1). שני המינים הם הורים מסורים וקשה לייחס להם אכזריות כלפי צאצאיהם. לענ"ד, התפיסה המופיעה במקורות שהעורב מתעלם מצאצאיו מבוססת על קריאות בקשת המזון הקולניות שמשמיעים גוזלי העורב כאשר הוריהם מתקרבים לקן. לעיתים קרובות ההורים מתרחקים מהקן מבלי להאכיל את הגוזלים בגלל הפרעות בסביבה ואז מתעצמות הקריאות של הגוזלים.
 

תמונה 1.  עורב שחום-עורף     צילם:  Christiaan Kooyman		תמונה 2.  עורב לבן-צוואר          צילם: Yathin S Krishnappa

תמונה 3.  עורב אמריקאי  צילום: Maxine and Jim Harwood		תמונה  4. עורב אמריקאי  צילום: Maxine and Jim Harwood

 
מייד עם פרסום הטור "הרים את הכפפה" חנוך פלסר משדה אליהו והציע הסבר משלו לתסבוכת של העורבים השחורים והלבנים:

" ... מכיון שאני צופה כל יום לקיני העורבים אצלנו ומצפה כבר לבקיעת ה...קוקיות! (שנטפלות אצלנו לעורבים) חשבתי: יתכן שהעורב הלבן הוא גוזל הקוקיה? הרי הוא בוקע לפני גוזלי העורב ודורש את מזונו בקול מיוחד בטרם הם יצאו מהקן. מחזה יפה לראות משפחה של כמה גוזלים בהם "אשכנזי" אחד וההורים מתלבטים את מי להאכיל".

אוסיף לדבריו שהקוקיות הנטפלות לקיני עורבים (ובישראל בעיקר לקיני עורב אפור) הן הקוקיות המצויצות (Clamator glandarius) (תמונה 6). לעיתים בוקעים וגדלים בקן 2-3 גוזלים של הקוקיה. בניגוד לקוקיה האירופית שגוזליה משליכים מן הקן את "אחיהם החורגים" הרי שגוזלי קוקיה מצויצת גדלים בצוותא עם גוזלי העורב. חלק ניכר מכסות הנוצות של הקוקיה המצויצת הוא לבן ולכן ייתכן והם נחשבו לעורבים לבנים. ניתן להציע תסריט המתאים לפירוש רש"י ומבוסס על כך שגוזלי הקוקיה בוקעים ראשונים. בשלב זה הגוזלים לבנים ויחס ההורים אליהם "מתנכר" דבר הבא לידי ביטוי בצרחות רמות לבקשת מזון (תמונה 7). רק בהמשך חיי הקן נראים גם העורבים השחורים ואף ייתכן שהם נותרים לבדם לאחר פריחת גוזלי הקוקיה. ראו כאן סרטון וידאו המציג קוקיה מצויצת. ראו גם את מאמרו של ד"ר צביקה קנריק 'אכזריותם של העורבים' (לקריאה הקש/י כאן). נקודה מעניינת המובאת בדבריו היא שחז"ל ייחסו לעורב "אכזריות" משום שגוזלי הקוקיה נוהגים להשליך את "אחיהם החורגים" אל מחוץ לקן ובכך גוזרים את דינם למיתה. 
 

תמונה 5.  עורב אפור		תמונה  6. קוקיה מצויצת - פרט צעיר         צילם: משה חובב

תמונה 7. גוזל קוקיה מצויצת בבקשת מזון מעורב אפור.        צילם: משה חובב

 

(1) נוסח שונה במעט של ספור זה מופיע בפרקי דרבי אליעזר (סוף פרק כא):
"... הכלב שהיה משמר צאנו של הבל היה משמר נבלתו מכל חיית השדה מכל עוף השמים, והיה אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלים עליו ולא היו יכולים מה לעשות שלא היו נהוגין קבורה, עורב אחד שמת רעהו אמר אלמוד לאדם זה מה לעשות, מה עשה נטל רעהו וחפר בארץ וטמנו לעיניהם וקברו, אמר אדם כעורב הזה אני עושה ונטל את נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה, ושלם הב"ה לעורבים שכר טוב בעולם הזה, ומה שכר טוב נתן להם, שהן מולידין את בניהם ורואין אותם לבנים ובורחין מלפניהם וסבורים שהם בני נחש, והב"ה מזמין להם יתושים ונותן להם מזונם ואוכלין, שנ' מי יכין לעורב צידו, ולא עוד אלא קוראין ליתן מטר על הארץ והב"ה שומע לקולן ושולח מטר על פני הארץ, שנ' נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו".
(2) ייתכן וכוונתו איננה למינים ביולוגיים שונים אלא למופעים שונים הקיימים באותו המין. לדוגמה צבעים שונים של זני בעלי חיים.
(3) פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים]: "עורב"— זה עורב, "את כל העורב" — להביא עורב העמקי, "למינו" — להביא עורב הבא בראשי יונים. ומבארים את הברייתא. אמר מר [החכם]: עורב — זה עורב. ושואלים: אטו קמן קאי [וכי לפנינו הוא עומד] כשאנו שונים ברייתא זו, שאפשר להראות עליו באצבע ולומר: זה עורב? אלא אימא [אמור] כך: "עורב" — זה עורב אוכמא [שחור], וכן הוא אומר "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב". ומה ששנינו עורב העמקי עניינו — עורב חיוורא [לבן]. וכן הוא אומר: "והנה מראהו עמוק מן העור", והסבירו חכמים — כמראה חמה העמוקה מן הצל, שהמקום המואר והבהיר נראה נמוך ועמוק יותר מן הצל המוטל עליו. ובביאור מה ששנינו: ועורב הבא בראשי יונים, אמר רב פפא: לא תימא דאתי בריש יוני [אל תאמר שהכוונה היא שהוא בא בראש היונים], לפניהם, ששוכן עמם. אלא, דדמי רישיה לדיונה [שדומה ראשו לראש של יונה]. 

 
 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ'  418-429).
מנחם דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 121).



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.