סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין-בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ

כתובות כח ע"א

 
"מתני'. ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן... זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ".

פירש רש"י: "שיצאת בהינומא - והוא סימן שניסת בתולה וכתובתה מאתים כדאמרינן בריש פירקין". והוא במשנה בדף טו ע"ב: "אם יש עדים שיצאת בהינומא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ - כתובתה מאתים". שם פירש רש"י: "וראשה פרוע - איצטייבליד"ה (אישייביליד"א esjevelede) שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה".
אבל בשיטה מקובצת מבואר שם: "וראשה פרוע. פירוש: היו מפריעין ראש הבתולה להשביחה בשערה לר' שלמה ז"ל. וראשה פרוע. פירוש: מגולה, וכך היו נוהגין לבתולה ולא לאלמנה. והאי דאמרינן ופרע את ראש האשה ותנא דבי רבי ישמעאל מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרועי ראש איכא למימר בנשואות קא מיירי. מלקוטי הגאונים".

מה פירוש הביטוי ראש פרוע?
בבמדבר ו, ה: כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה' קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. הפירוש הוא שערות מגודלות.
וכך הפירוש גם בויקרא י, ו: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ. כדברי הספרא שמיני: (מכילתא דמילואים אות מ) "ראשיכם אל תפרעו – אל תגדילו פרע. יכול אל תפרעו מן הכובע? הרי אתה דן נאמר כאן פריעה ונאמר להלן פריעה {הנוסח במדרש אגדה: גדל פרע שער ראשו}, מה פריעה האמורה להלן גידול שיער אף פריעה האמורה כאן גידל שיער". וכך מוכח גם ביחזקאל מד, כ: וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ, כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם. וכך גם פירוש הפסוק בויקרא כא, י: וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו... אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע.
אולם בפסוק בבמדבר ה, יח וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, הפירוש הוא גילוי ראשה, כלשון הספרי (במדבר פרשת נשא פיסקא יא) "לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן". וכן מפורש במסכת סוטה דף ח ע"א: "והכהן אוחז בבגדיה [...עד שהוא מגלה את לבה]. תנו רבנן: ופרע את ראש האשה - אין לי אלא {גילוי} ראשה, {גילוי} גופה מנין? ת"ל: האשה".
יש פסוק נוסף בו מוזכר פרוע ראש, בויקרא יג, מה: וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ. ונחלקו בפירושו במסכת מועד קטן דף טו ע"א: "וראשו יהיה פרוע - אין פריעה אלא גידול שער, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד, מה הוייה האמורה בבגד - דבר שחוץ מגופו, אף הוייה בראש - דבר שחוץ מגופו... כומתא וסודרא". לרבי אליעזר הפירוש בצרוע כבכהנים, ולרבי עקיבא ולהלכה כבסוטה.
וכך כתב בשו"ת שרידי אש: (חלק א סימן עח עמוד רכג, יב) "לחז"ל היתה שיטה מיוחדת בזה. לא כל המקומות תירגמו באופן שווה. פעם תירגמו תיבה זו במובן של גידול השער ופעם תירגמו אותה במובן של גילוי, ולפעמים נחלקו חכמי ישראל בדעותיהם, זה מפרש כך וזה מפרש באופן אחר".

המילים: וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ נמצאות במקום נוסף במשנה, בדף עב ע"א: "ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ". שם הפירוש הוא שראשה מגולה, ושאין זה מדרך הצניעות לאשה, כך מפורש בגמרא שם: "ראשה פרוע דאורייתא היא, דכתיב: ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש".
משום כך רש"י אצלנו פירש בבתולה משמעות של שער מגודל, ולא באופן שאינו צנוע. ובדומה לפירוש רבי אליעזר בצרוע. ואילו הגאונים שהובאו בשיטה מקובצת פירשו שמשמעות וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ שבג' המשניות זהה, ובדומה לפירוש רבי עקיבא בצרוע. ותירצו שאיסור פרוע ראש "בנשואות קא מיירי" – בלבד.

נדפס באנציקלופדיה תלמודית כרך ט בערך הכנסת כלה: "מנהגים שונים נהגו לעשות לבתולה בשעה שמוציאים אותה מבית אביה לבית החתונה, כגון... או ראשה פרוע, ששערה על כתפיה (רש"י) ומגולה (שיטה מקובצת)". כותב הדברים הבין שכשם שרש"י עוסק בשיער כך פירוש הגאונים עוסק בגילוי השיער.
אולם בשיטה מקובצת עצמו מבואר שהמנהג היה גילוי פני הכלה ולא שערה, בדף יז ע"א הובאו דברי הר"י מיגאש: "הא בשעת יציאתה בהינומא שהיא שעת הכנסתה לחופה וחוק הוא שמגלין פניה ומראין אותה לבני אדם המסתכל בה אין בכך כלום".
וכדברי הגאונים והר"י מיגאש מפורש במדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא סימן יא: "הכלה הזו כל זמן שהיא בבית אביה היא מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, באה להכנס לחופה מגלת פניה לאמר כל מי שיודע לי עדות יבא ויעיד לי".
ובמדרש שמות רבה פרשה מא, ה: "אמר רשב"ל מה כלה זו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה וכשבאת ליכנס לחופתה היא מגלה פניה כלומר כל מי שהוא יודע לי עדות יבא ויעיד עלי".
עיקר מנהג זה מוזכר גם במדרש תנחומא כי תשא סימן טז; ובמסכת דרך ארץ פרק ו הלכה ב.
ויותר מפורש בילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפח, שם לשון רֹאשָׁהּ פָּרוּעַ ומנהג גילוי הפנים הובאו יחד באותו דיבור: "א"ר תחליפא דקסרין בשם רבי שמעון בן לוי מה כלה זו ראשה פרוע לעיני כל ומגלה פניה לומר לא נחשדתי לדבר עבירה, כך בני תורה לא יהיו חשודים על דבריהם, מורים לאחרים לא תלוו ברבית והם לוים ברבית".

וראה עוד בקישור זה, ובקישורים שם.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר