טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה – פשתה תרבותית

"... אמר ליה: והא אקריון בחלמא קנה רצוץ, מאי לאו הכי קאמרי לי: הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה! לא, הכי קאמרי לך: קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה" (יבמות, צג ע"א).

פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] ר' ינאי: וְהָא אַקְרִיוּן בְּחֶלְמָא [והרי הקריאו לי בחלום] שתי מילים אלה "קָנֶה רָצוּץ", מַאי לָאו הָכִי קָאָמְרִי [האם לא כך אמרו] לִי, שרמזו לכתוב "הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה" (מלכים ב' יח, כא), כלומר, שסמך על סברה שאיננה מבוססת? אמר לו ר' חייא: לֹא, הָכִי קָאָמְרִי לָךְ [כך אמרו לך] ורמזו לפסוק אחר, שנאמר במשיח: "קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לאמת יוציא משפט" (ישעיהו מב, ג), לומר שכהוגן ובדרך אמת עשה (באדיבות התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: פשתה תרבותית   שם באנגלית: Flax   שם מדעי: Linum usitatissimum

שם נרדף במקורות: כיתנא, בוץ


נושא מרכזי: למשמעות המונח "פשתה כהה". 

לנושאים נוספים העוסקים בפשתה תרבותית - הקש/י כאן.

הפשתה היתה בין המצרכים הבסיסיים של האדם בעת העתיקה וכפי שמשתמע מהפסוק בהושע (ב ז'): "... כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי". פסוקים רבים מאד במקרא עוסקים בפשתים כחומר גלם ממנו נעשו בגדים. הם שימשו להכנת בגדי כהונה ובגדי חול. התורה התייחסה להלכות הנוגעות לבגדי פשתים שלקו בצרעת. מהפשתים הכינו גם חגורות כפי שאנו מוצאים בציווי שהצטווה ירמיהו: "כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים וְשַׂמְתּוֹ עַל מָתְנֶיךָ וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ" (ירמיהו, יג א'). אגב מעשהו של ירמיהו אנו לומדים שהפשתה איננה עמידה לתנאי לחות ולאחר שהוא הטמין את האזור בקרקע לחה הוא נרקב. הפשתה שימשה להכנת פתיל מדידה: "וַיָּבֵיא אוֹתִי שָׁמָּה וְהִנֵּה אִישׁ מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה וְהוּא עֹמֵד בַּשָּׁעַר" (יחזקאל, מ ג').

הפסוק המובא בסוגייתנו רומז על שימוש נוסף לפשתה והוא להכנת פתילה לנר: "קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט" (ישעיהו, מב ג'). כוונת הפסוק לתאר את אופן שלטונו של מלך המשיח שיהיה נוח אפילו לחלשים בעם שנמשלו לקנה רצוץ ולפשתן בוער הקרוב לכבות. למונח המקראי "כהה" אנו מוצאים במפרשים שתי משמעויות. על פי הפירוש הנפוץ, המקובל גם בעברית המודרנית, מילה זו מציינת גוון הפוך לבהיר אך אנו מוצאים גם "כהה" במשמעות "חלש" או "קטן". פירוש זה מסתבר יותר בהקשר הפסוק בו אנו עוסקים משום שלהבטחה "ופשתה כהה לא יכבנה" אין פשר אם "כהה" מתאר גוון כהה.

שתי משמעויות אלו עולות מתוך פירושו של אבן עזרא על הפסוק "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן" (ויקרא, יג ו'). מפרש אבן עזרא (שם): "... כהה הנגע רבים החכמים אמרו כמו חשך, ועדותם: ותכהין עיניו מראות (ברא' כז, א). ואמרו כי כהות לבנות (לט) כמו לבנה אדמדמת (יט), שיהיו בו שניהם. ולפי דעתי שמלת כהה הפך פשה, ומגזרת ותכהין עיניו (ברא' כז, א), והקרוב אליו ולא כהה בם (ש"א ג, יג)". אבן עזרא עצמו סבר שנוח יותר לתאר את התהליך שעברה ראייתו של יצחק כהיחלשות או הצטמצמות מאשר "החשכה".

תימוכין לפירושו ניתן למצוא בפסוק "לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵילוּ" (ישעיהו, מב ד'). בפסוק זה לא ניתן לפרש "כהה" במשמעות "חשך" ואכן מפרש הרד"ק: "לא יכהה ולא ירוץ - לא יתרשל ולא יחלש ולא יתרפה עד שישים לארץ משפט, ופירוש לארץ ליושבי הארץ וכן איים שוכני איים". ייתכן וכך הבין גם רש"י בפירושו לפסוק בישעיהו המצוטט בסוגייתנו: "ופשתה כהה - פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות. מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים". ההשוואה של הפשתה הכהה לעניים והחלשים רומזת שאין מדובר בשלהבת בגוון כהה אלא בשלהבת קטנה הקרובה לכבות שגם עליה ישמור המשיח. משמעות זו הולמת לפסוק בשמואל א' ג י"ג): "וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם". מפרש רש"י: "ולא כהה - לא הכהה פניהם להעבירם מגדולתן". "הכהיית הפנים" איננה פעולה הקשורה לגוון הפנים אלא להחלשתם וצימצום כוחם.

הפשתה הדועכת לאחר בעירה כסמל לחולשה וכיליון מופיעה בסגנון שונה בפסוק נוסף בישעיהו (מג י"ז): "הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל יָקוּמוּ דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ". מפרש רד"ק: "... זהו שאמר דעכו כפשתה כבו, כלומר כי ברגע מתו כמו הפשתה שדולקת שכבה במהרה, ודעכו כמו כבו". את הפשתה הבוערת כסמל לכיליון אנו מוצאים בתאור גבורתו של שמשון: "... וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו" (שופטים, טו ד'). בפסוק אחר מתוארת תגובת נעורת הפשתן לאש: "... וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ" (שופטים, טז ט'). הנעורת היא פסולת הפשתים שהופרדה מהסיבים על ידי הסריקה (על הנעורת ותהליך הפרדת סיבי הפשתן ראו במאמר "אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור"). חומר זה נדלק בקלות כמאמר הפסוק: "וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה" (ישעיהו, א ל"א). 

תמונה 5.  מסרק לניקוי גבעולי הפשתן       צילם:  Kozuch		תמונה 6.  סירוק הפשתן         צילם: Pymouss

מקורות מרכזיים:

י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 279).

לעיון נוסף:

ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 109-111).
והם מתאוים לכלי פשתן – פורטל הדף היומי
פשתה תרבותית – צמח השדה




א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.