![]() |
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
וקולחי כרוב ודלעת יונית – דלעת יונית
|
![]() |
![]() |
|
דלעת גדולה צילם: Badagnani | דלעת השדה צילם: C. Ford |
לדעת רוב החוקרים הדלעת בספרות חז"ל היא מין הנקרא דלעת הבקבוק או קרא מצוי שמוצאו באיזורים הטרופיים של אפריקה ומהם התפשט לאסיה ולאזור הים התיכון. מין זה נחשב לאחד המינים הראשונים שבויתו על ידי האדם. כנראה שסתם דלעת במשנה ובגמרא היא דלעת הבקבוק או דלעת יוונית (קרא מצוי). דלעת זו שימשה למאכל וגם ליצירת כלים כמו למשל כלי קיבול. ממקורות שונים בספרות חז"ל ניתן לבנות פרופיל מאפיינים שיאפשר לנסות לזהות את הדלעת. למשל, מהמשנה בערלה (פ"ג מ"ז-ח) המובאת בסוגייתנו ועוסקת בביטול ערלה וכלאי הכרם בתערובת משתמע שהדלעת הייתה גידול חשוב ולכן איננה מתבטלת אפילו באלף. ייחודה של הדלעת היה כנראה בגודלה שהרי כאשר היא נחתכת היא מתבטלת ככל תערובת: "... נחתכו הדלועים, נתפרסו הככרות יעלו באחד ומאתיים" (שם מ"ח). מפרש הרמב"ם (שם): "וקלסי אכרוב עיקר הכרוב כלומר הגדול שבו. ודלעת יונית, ידוע. וכל אלו היו אצלם ידועים במינן והיה להן חשיבות, ולא היו נמכרין אלא במנין ומקפידין עליהן. אבל זולתן היו נמכרין אכסרא או הרבה ביחד ואינן נמכרין אחת אחת".
על גודלה של הדלעת נוכל לעמוד גם מדברי המשנה (שבת, פכ"ד מ"ד): "מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים וכו'". על מנת שבעלי החיים יהיו מסוגלים לאכול את הדלעת היה צורך לחתוך אותה לחתיכות קטנות יותר. בגמרא בחולין (יד ע"א) אנו לומדים: "אמר רב הונא, דרש חייא בר רב משמיה דרב: אסורה באכילה ליומא, ונסבין חבריא למימר רבי יהודה היא. הי רבי יהודה? אמר רבי אבא: רבי יהודה דהכנה היא, דתנן: מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים, רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת - אסורה, לפי שאינה מן המוכן; אלמא כיון דלא איתכן מאתמול - אסורה, הכא נמי כיון דלא איתכן מאתמול - אסורה" (חולין, יד ע"א). ממהלך הסוגיה ניתן להסיק שהדלעת היתה מיועדת בעיקר למאכל אדם ושאפשר היה לאוכלה גם חיה שהרי אם יש צורך בבישול היא איננה עומדת למאכל אדם. מפרש רש"י בשבת (קנה ע"א): "את הדלועין – התלושין, ולא אמרינן מוקצין הן לבהמה, דמאכל אדם הן". לשיטת רב יהודה (שם) הדלעת היתה קשה ומטרת החיתוך היתה לאפשר את אכילתה.
במשנה בסוכה אנו לומדים שהדלעת היא מין מטפס בעל עלווה ענפה, בדומה לגפן, שיש בכוחה לסכך סוכה: "הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבה פסולה וכו'" (פ"א מ"ד). מסיבה זו הדלעת מנויה עם הדברים המביאים טומאה וגם חוצצים: "יש מביאין את הטומאה וחוצצין ... האירוס והקיסום וירקות חמור ודלעת יונית וכו'" (אהלות, פ"ח מ"א). רע"ב מפרש: "האירוס והקיסום ודלעת יונית וירקת חמורים - כל אלו מיני ירקות שעלים שלהן רחבים". תוי"ט: "האירוס כו' - במחוברים כדתנן במשנה ה. וכתב הר"ב שכל אלו עלין שלהן רחבין. והרמב"ם בחבורו שם כתב שמתקיימים בימות החמה והגשמים ולפיכך הם כמו הסככות אילן שהוא מיסך על הארץ וכן כתב במשנה ה'". יכולת הטיפוס וההתפשטות של הדלעת וקצב הגידול המהיר שלה עשויים להסביר מדוע היא נבחרה על ידי הערוך (בעקבות תרגום השבעים) כזיהוי לצמח הקיקיון. בספר יונה (ד ו') נאמר: "וימן ה' אלוקים קיקיון מעל ליונה להיות צל על ראשו להציל לו מרעתו". ובפסוק י': "ויאמר ה' אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד". מפרש האבן עזרא: "וימן, קיקיון - חכמי ספרד אומרים דלעת או קרה ואין צורך לדעת מהו". פירוש זה איננו מקובל וכתב עליו בעל "מוסף הערוך": "מה לקיקיון אצל הדלעת" אך הוא מאפשר לנו להכיר את אחד ממאפייניה החשובים של הדלעת.
|
![]() |
|
דלעת הבקבוק צילם: Maderibeyza | דלעת הבקבוק צילם: מקור |
ז. עמר, גידולי א"י בימי הביניים (עמ' 271-272).
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 46-52).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 71).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.