הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

תהליך הגיור

יבמות מה ע"ב - מז ע"ב

אנו ממשיכים את ענייני הגיור, שכבר עסקנו בהם גם בשיעור הקודם. הברייתא היסודית ביותר בעניין זה נלמדה השבוע בדף היומי, וכך מפרטת הגמרא את תהליך הגיור:
 

1. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מז עמוד א

תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו. קיבל, מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה, חוזרים ומלין אותו שניה. נתרפא, מטבילין אותו מיד; ושני ת"ח עומדים על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות; טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. אחד גר ואחד עבד משוחרר. ובמקום שנדה טובלת, שם גר ועבד משוחרר טובלין; וכל דבר שחוצץ בטבילה, חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה.
אמר מר: גר שבא להתגייר, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. מ"ט? דאי פריש נפרוש, דא"ר חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב: "ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב".
ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מ"ט? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, ולא ניתן להשבון.
ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו. אמר רבי אלעזר: מאי קראה? דכתיב: "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה", אמרה לה: אסיר לן תחום שבת! "באשר תלכי אלך". אסיר לן יחוד! "באשר תליני אלין". מפקדינן שש מאות וי"ג מצות! "עמך עמי". אסיר לן עבודת כוכבים! "וא-לוקיך א-לוקי". ארבע מיתות נמסרו לב"ד! "באשר תמותי אמות". ב' קברים נמסרו לב"ד! "ושם אקבר". מיד, "ותרא כי מתאמצת היא" וגו'. קיבל, מלין אותו מיד. מ"ט? שהויי מצוה לא משהינן.

כמובן שישנו פער עצום בין מה שכתוב בגמרא לבין מה שמתבצע בפועל, בעיקר ביחס לדברי הגמרא שלא משהין את המצוה, אבל הסיבה היא שאנחנו עוסקים בזמן שבו ישראל אינם 'דחופים סחופין ומטורפין', וממילא צריך לבדוק טוב יותר את העילות לגיור. אנחנו מכירים הרבה עילות שאינן דוקא קבלת עול מצוות (נישואין, זכות עליה, סל קליטה, שוויון, התאמה בין ההרגשה של בני תערובת לבין ההלכה ועוד).

ראשית, ברצוני לעסוק בנוהל התקין של הגיור. אם אנו קוראים רק את מגילת רות, לכאורה הגיור נעשה תוך כדי הליכה משדה מואב לישראל, בשיחה שבין נעמי ורות. אך כמובן שלא כך היה, שהרי חז"ל רק למדו אסמכתא מהפסוקים הללו, אבל יש להניח שהגיור נעשה לפני נישואי מחלון ורות, שהרי כל הנוגעים בדבר מתייחסים לרות כאשת מחלון, ואם היא היתה גויה בעת הנישואין אין שום עניין להקים זרע למחלון דרכה.

ובכן, כיצד צריך להתבצע תהליך הגיור בפועל? - גיור (בזמן הזה, שאין קרבנות ) של איש מורכב משלושה חלקים: מילה, טבילה וקבלת עול מצוות. אשה, לעומת זאת, מתגיירת ע"י טבילה וקבלת מצוות בלבד.

האם יש חשיבות לסדר הדברים? האם כל המרכיבים הללו הכרחיים? האם יש חשיבות לבית הדין בתהליך זה? –על כך נראה את המקורות שבגמרא. הגמרא הראשונה לצורך כך היא ברייתא שנלמדה גם היא השבוע במסגרת הדף היומי:
 

2. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מו עמוד א

ת"ר: גר שמל ולא טבל - ר"א אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו, שמלו ולא טבלו; טבל ולא מל - ר' יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות, שטבלו ולא מלו; וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל - אין גר, עד שימול ויטבול...
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול...
אמר רבה: עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי, ורב יוסף מתני: רבי אושעיא בר רבי, ורב ספרא מתני: ר' אושעיא בר' חייא, דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל, א"ל: שהי כאן עד למחר ונטבלינך. ש"מ תלת: ש"מ גר צריך שלשה, וש"מ אינו גר עד שימול ויטבול, וש"מ אין מטבילין גר בלילה. ונימא: ש"מ נמי בעינן מומחין! דלמא דאיקלעו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גר צריך שלושה, - "משפט" כתיב ביה.

מוכח מכאן שיש חשיבות גם למילה וגם לטבילה, וגם לבית דין של שלושה. הגמרא כבר שאלה על הסתירה בין המקור הזה למקור הקודם, שם היה כתוב ששני אנשים צריכים להודיע למתגייר את המצוות, ועונה על כך שיש לתקן את הגרסה:
 

3. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מז עמוד ב

ושני ת"ח עומדים על גביו. והא א"ר חייא א"ר יוחנן: גר צריך שלשה! הא א"ר יוחנן לתנא, תני: שלשה.

אך יש לשאול שאלה קשה יותר, לכאורה. הרי גמרא נוספת שלמדנו השבוע מוכיחה שאין צורך אפילו בעד אחד בשביל הטבילה:
 

4. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מה עמוד ב

עבדיה דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא, אמר רב יוסף: יכילנא לאכשורי בה ובברתה; בה, כדרב אסי, דאמר רב אסי: מי לא טבלה לנדותה? בברתה, עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד כשר. ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא, אמר רב אסי: מי לא טבלה לנדותה? ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה, אמר ריב"ל: מי לא טבל לקריו?

מסביר התוספות את הסתירה בכך שלכתחילה באמת צריך שלושה, ובדיעבד עדיף שנים, אבל אפילו אם לא טבל בפני אף אחד, לא פוסלים את זרעו, אבל אומרים לו לטבול מחדש. וכל זה רק לעניין הטבילה, אך לעניין קבלת עול המצוות, הרי שכאן גם בדיעבד אם לא קיבל עליו עול מצוות בפני שלושה, אינו גר:
 

5. תוספות מסכת יבמות דף מה עמוד ב

מי לא טבלה לנדותה - תימה דאמר לקמן (דף מו:) דגר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה ואפילו למאן דאמר בריש סנהדרין (דף ג.) דבר תורה חד נמי כשר מכל מקום אין דרך נשים להביא איש עמהן בשעת טבילה ואשה אינה ראויה לדון... וי"ל האי דבעינן שלשה היינו לקבלת המצות אבל לא לטבילה אף על גב דאמרינן לקמן (דף מז:) דשני ת"ח עומדים מבחוץ היינו לכתחלה דעדיף טפי ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה כאילו עומדים שם דמי ומיהו קשיא דטבילת נדה בלילה ולקמן (דף מו:) אמר אין מטבילין גר בלילה אבל אי לאו כתיב משפט אלא אקבלת מצוה אתי שפיר והא דאין מטבילין היינו לכתחלה מדרבנן.

ומסביר הרב שאול ישראלי את הדברים כך:
 

6. שו"ת חוות בנימין (הרב שאול ישראלי, המאה ה-20, ירושלים) סימן סז סעיף י

...ברור, אם כן, שיסוד עיקרי הגירות, כתנאי ראשון, שכלל ישראל מסכימים לקבל אותו לקהלם, וזה מתבטא בזה שבית הדין, שהוא בא כוחם של עם ישראל, מחליטים לקבלו, שמודיעים לו מקצת המצוות, והוא מקבלם בפניהם. ועל כן, כל עוד לא נתקיים תנאי זה, אין בכל פעולות הגירות מצדו כל ממש.
ועל כן, גם עיקר מה שצריך שיהא בפני בי"ד הוא שקבלת המצוות מצדו, שתיעשה בפני הבי"ד, הוא גילוי דעת שמסכימים לקבלו כגר. ואילו הפעולות מצדו שלאח"כ --- המילה והטבילה מספיק שיהיו בפני שני עדים, שמאשרים שהוא מצדו עשה את הנדרש לכניסתו לכלל ישראל.
היסוד העיקרי המכריע בגירות הוא, איפוא, הכניסה לכלל ישראל, משום זה הוא שצריך שלשה שהם בי"ד, שמקבלים אותו בהסכמתו. והפעולה מצדו אינה אלא תנאים הכרחיים לביטוי ההסכמה מצדו.

אך המגיד משנה הבין שהצורך בשלושה הוא בכל אחד משלושת השלבים של הגיור, והעובדה שהגמרא אמרה 'מי לא טבל לקירויו' אינה שהטבילה ההיא מועילה לשם גירות, אלא שמהטבילה ההיא אתה למד שהוא חשב שהוא יהודי, ואם כן – מסתמא כבר עבר גיור כמו שצריך בפני בית דין:

יסוד דברי המגיד משנה הם על הרמב"ם שכתב דין זה:
 

7. רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ט

גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד, כגון שתטבול לנדתה ותפריש תרומה מעיסתה וכיוצא בזה, וכן גר שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקריו ועושה כל המצות הרי אלו בחזקת גרי צדק, ואע"פ שאין שם עדים שמעידין לפני מי שנתגיירו, ואע"פ כן אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותם עד שיביאו עדים או עד שיטבלו בפנינו הואיל והוחזקו עכו"ם.

וכתב המגיד משנה שהמקור לדברי הרמב"ם הוא מהגמרא שראינו:
 

8. מגיד משנה (ר' וידאל די טולוזא, המאה ה-14, צרפת), הלכות איסורי ביאה יג, ט

ונראה מדברי רבינו שהוא מפרש דלהכשיר הבנים שכבר נולדו קאמר או להחזיקן בחזקת גרים גמורים, וכי קאמרי 'מי לא טבלה' 'מי לא טביל' הכי קאמרי: היאך אפשר לחוש שלא נתגיירו כראוי, והרי הם נוהגים בכל המצוות כישראלים גמורים וטובלים מטומאתן וטבילה דנקט לאו דוקא.

כמובן שלפי ההסבר הזה בעצם צריך שלושה לכל אחד משלבי הגיור גם בדיעבד.
 

סדר הפעולות בגיור:

הגמרא בפירוש אמרה שצריך קודם למול את הגר ואז להטבילו, אבל זה, כמובן, מעכב את תהליך הגיור, כי אי אפשר להטבילו כל עוד פצע המילה עדיין לא הגליד (בערך שבועיים). מדוע לא נהיה יעילים יותר ונטביל אותו לפני המילה? שאלה זו נשאלה ע"י הראשונים, שהעלו בה סיבות שונות:
 

9. רמב"ן (ר' משה בן נחמן, המאה ה-13, ספרד) מסכת יבמות דף מז עמוד ב

נתרפא מטבילין אותו מיד. תמהני למה משהין אותו? יטבילוהו תחלה ומיד ימול!? ושמא מצוה למול ואחר כך לטבול, אי נמי כיון שהמילה קשה עליו מלין אותו תחלה כדי שאם דעתו נוקפו יפרוש, ומיהו אם טבל ואחר כך מל הרי זה גר דלא שנא מילה וטבילה ולא שנא טבילה ומילה, תדע דהא אמרינן לקמן בפרק הערל (ע"ח א') גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה והרי קדמה טבילה למילתו אם זכר הוא והוה ליה למימר בתה אינה צריכה טבילה.

כלומר שהרמב"ן פסק שהסדר הוא רק לכתחילה, כדי שלא ליצור מצב שהאדם יטבול ויחליט שאינו רוצה למול ואז הוא מעין 'חצי יהודי'. אך בדיעבד, טוען הרמב"ן, גם אם אדם טבל ואח"כ הוא יהודי לכל דבר ואינו צריך טבילה שניה. הרשב"א חולק על הרמב"ן ואומר שהסדר הזה הוא מעכב:
 

10. רשב"א (ר' שלמה בן אדרת, המאה ה-13, ספרד) יבמות דף מז עמוד ב

ולי נראה דמילה קודמת לטבילה עכובא, דאם לא כן לעולם היתה טבילה קודמת משום שיהוי מצוה אלא כיון שהטבילה כוללת עיקר גירות ולצאת מטומאת גוים וליכנס בקדושת ישראל לפיכך צריכה בסוף.

הסברא של הרשב"א היא שלא יכול להיות שהגמרא תעדיף להטביל אחרי המילה אם אפשר היה לעשות הפוך שהרי זה גורם לעיכוב בגיור! אך מה לגבי הראיה של הרמב"ן מאשה מעוברת, שבגיור של בנה הטבילה קדמה למילה? הרא"ה מתרץ שאלה זו, כפי שמובא בנימוקי יוסף, שגם מביא טעם אחר לכך שהטבילה צריכה להיות אחרי המילה:
 

11. נמוקי יוסף (ר' יוסף חביבא, המאה ה-15, ספרד), יבמות טז,א בדפי הרי"ף

שהויי מצוה לא משהינן. ואם תאמר למה משהין אותו למולו בתחילה ולהמתין עד שיתרפא? יטבילוהו בתחילה?! יש לומר דכשהוא ערל אין טבילה מועלת, דהוה ליה כטובל ושרץ בידו, ואפילו בדיעבד מעכב... אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבדיעבד אם טבל קודם מילה עלתה לו טבילה, והביא ראיה מדאמרינן לקמן בפרק הערל (דף עח, א) גיורת מעוברת שטבלה, בנה אין צריך טבילה, ואמרינן לה עלה התם אפילו למ"ד דעובר לאו ירך אמו הוא, וכן כתבו קצת מן המפרשים ז"ל. אבל הרא"ה ז"ל דחה ראיה זו, דשאני התם דכשהוא במעי אמו אינו בן מילה והרי הוא כנקבה דסגיא לה בטבילה, וכשנולד ומלין אותו אינו אלא כמו שמלין ישראל שהוא ערל דבלאו הכי נמי ישראל הוא, הא כל שצריך מילה בשעת גירותו, אם קדמה טבילה למילה חוזר וטובל.

השו"ע (בסוגריים, שלא ברור מי כתב אותם...) אכן פסק את שתי הדעות הללו:
 

12. שולחן ערוך יורה דעה סימן רסח סעיף א

גר שנכנס לקהל ישראל, חייב מילה תחילה. ואם מל כשהיה עובד כוכבים (או שנולד מהול), צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מברכין עליו. ואם נכרת הגיד, אין מילתו מעכבת מלהתגייר וסגי ליה בטבילה. (טבל קודם שמל, מועיל, דבדיעבד הוי טבילה) (ב"י בשם הרמב"ן וכ"כ המ"מ פי"ד מהל' א"ב) (וי"א דלא הוי טבילה) (נ"י פרק החולץ בשם הרא"ה).

באופן מעשי, אם אדם טבל לפני המילה, מן הסתם יגידו לו לטבול שוב כדי לצאת ידי חובת כל הדעות. מה הדין באדם שטבל ולא מל כלל? לכאורה פשוט שהוא אינו יהודי, כפי שנפסק בגמרא (כדעת חכמים) אבל מה יהיה הדין באחד שאינו יכול למול כלל? אם הוא כבר מהול, כפי שראינו בשו"ע אפשר להטיף ממנו דם ברית. אם נכרת הגיד, הרי שהוא פטור ממילה. אך מה יהיה הדין אם הוא אינו יכול למול מפני שזה מסוכן לו? עם שאלה זו התמודד ה'שרידי אש':
 

13. שרידי אש (ר' יחיאל יעקב ויינברג, המאה ה-20, אירופה) חלק ב סימן סז

תשובה זו שלחתי לכל גדולי הדור וכולם הסכימו לי ובכללם מרן הגאון רח"ע שתשובתו מצורפת לסי' הבא. ועי' בספר דעת כהן להגאון הצדיק הרא"י הכהן קוק ז"ל, סי' ק"נ, מה שהשיב לי בנידון זה.

ב"ה חמשה באב תרפ"ו, ברלין
כבוד הרב הג' וכו' מהר"ר חיים צבי בנעט שליט"א אבד"ק גאבלאנץ (אונגגארן)
אחד"ש כת"ר בידידות רבה
קבלתי את מכתבו הארוך בדבר גר אחד שרצה לשאת בת ישראל ומתוך כך הלך ולמד דיני יהדות ויודע לקרוא ולכתוב עברית כהלכה, ובראות כת"ר כי נפשו דבקה באמת ובתמים ביהדות וכוונתו לשם שמים החליט לגיירו, אך ע"י בדיקת רופא מומחה הוברר כי האיש הוא חולה במחלת הלב וגם במחלת הסוכר, ולפי דברי הרופא יש סכנה ודאית במילתו, ועכשיו בא האיש ומתחנן לפניו לגיירו בטבילה ובקבלת מצוות, והוא מתחייב לשמור ולעשות כל חוקי התורה בכל דקדוקיה ופרטיה.
וכת"ר שואל אם מותר לגיירו בטבילה לבד. ודעת כת"ר שמותר לגיירו, שהרי בסכנת נפשות פטור ממילה, כמבואר בפוסקים, וא"כ לא גרע האיש הזה ממי שנכרת גידו, שאין מילתו מעכבת מלהתגייר וסגי לי' בטבילה, כמפורש ביו"ד סי' רס"ח סע' א', והטעם הוא - משום שאי אפשר למולו, וה"נ שיש סכנה ודאית אי אפשר למולו ולהכי סגי בטבילה. וכת"ר האריך להוכיח צדקת דבריו.

... ובכלל הוא נגד ההגיון לומר, כיון שהוא פטור ממצוות מילה מחמת סכנה ממילא יכולים לגיירו בלא מילה, שמה שייך בנכרי חיוב ופטור, הרי הנכרי אינו מחויב כלל במילה ואפילו אם אין בה סכנה, והוא אינו מחויב להתגייר ויכול להישאר בגויותו ולא למול את עצמו, אלא שהתורה גזרה בזכרים שאינם יכולים להיכנס לקדושת ישראל בלא מילה וטבילה, וא"כ מה תועיל לו סכנתו שתהא פוטרתו ממילה שבלאו הכי הוא פטור הימנה.
ורק בישראל יש דיני חיוב ופטור, ובישראל הדין שבאם יש סכנה פטור הוא ממצות מילה. אבל בנכרי אין זו מצוה אלא היא מתנאי הגירות, שבלא קיום תנאים אלו אינו נכנס לכלל ישראל, ולכן אעפ"י שהוא אנוס מלמול את עצמו אין הגרות מתקיימת בו.
וכלל הוא בידינו בדיני תנאים שאנו אומרים: אונסא כמאן דלא עבד, אבל אין אנו אומרים: אונסא כמאן דעבד. לדוגמא: אם התובע והנתבע התנו ביניהם ע"י קנין תנאים ידועים, כגון: אם לא יבוא לזמן פלוני יפסיד את זכיותיו, ונאנס ולא בא, הרי הוא כאלו לא עבר על התנאי המותנה ואינו מפסיד את זכויותיו, אבל אם התנו: אם יבוא ליום פלוני יקבל זכיות מיוחדות, ונאנס ולא בא, אינו נחשב כאילו בא ואין האונס מזכהו בזכיות המותנות, שהאונס באי - קיום התנאי פוטר מהפסד ועונש, כאילו לא עבר על התנאי, אבל אין האונס יכול לזכות בזכיות כאילו קיים התנאי...
ורק בחסדי השי"ת אמרו חז"ל בברכות ו', א: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. לפי שהקב"ה משלם שכר טוב גם על מחשבה טובה. אבל בכלל, אין מניעת המעשה מתוך אונס נחשבת כעשייה בפועל. והגע בעצמך, אם נאנס הבא להתגייר ולא טבל ולא מל מחמת סכנה, האם נאמר שנעשה גר בקבלת המצוות גרידא?
...
ובהא סליקנא, שאין להתיר בשום אופן גירות בטבילה לחוד במי שהמילה סכנה היא לו. ולא עוד, אלא אפילו אם יתרצה להכניס את עצמו לסכנה ולמול, אין לקבלו, לפי שיש בזה חילול השם וסכנה לכלל ישראל אם ח"ו ימות מחמת מילה.
ואף שמרן הגאון חתם סופר בתשובותיו יור"ד סי' רמ"ה כתב, שמי שמתו אחיו מחמת מילה רוצה לימול את עצמו רשאי לסכן בנפשו - זה דווקא בישראל, שיש מצוה במילתו ושומר מצוה לא ידע דבר רע. אבל נכרי, שאין מצוה כלל במילתו, שהרי אינו מחויב להתגייר, ודאי שאסור לסכנו במילה. ולא עוד, אלא שגם בדיעבד אם מל את עצמו בפני ג' הדיוטות שלא ברשות בי"ד חוכך אני להחמיר, שאין זה בי"ד, שעברו על איסור שלא לסכן את הנכרי מחמת חילול השם. ולדינא צ"ע.

שיקול נוסף הביא הרב קוק בתשובתו ל'שרידי אש':
 

14. דעת כהן (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המאה ה-20, ישראל) יו"ד סימן קנ

ע"ד נכרי שרוצה להתגייר, והרופאים אומרים שהמילה היא סכנה לו מפני מחלתו, אם אפשר שיכנס לקדושת ישראל בלא מילה, כ"א בטבילה וקבלת מצות. לע"ד אין לעשות מזה ספק, כי אין לשער גודל המכשלה שתצא מזה, כשיתפרסם הדבר שאפשר ע"פ סמך הרופאים להקל בהכנסת גרים כאלה בלא מילה. כי הלא בעוה"ר מקילין בקבלת גרים בשביל אישות, שא"א למחות הרבה פעמים, ואפילו ע"י מילה ג"כ הגירות שלהם רפוי', ומה יהי' אם יפרץ הדבר להתיר בלא מילה. ע"כ אני אומר ע"ז ישתקע הדבר ולא יאמר.

זהו מקרה חריג מאוד, אם כן, שבו אנו דוחים גוי מגיור למרות שכוונותיו טהורות והוא מוכן לעשות כל מה שאפשר לצורך כך!