הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
גיור לשם אישות
יבמות כד ע"ב
המשנה במסכתנו דנה על דינים שבהם אסור לאדם להינשא לאשה מסויימת, אבל אם כנס לא יוציא (בענייני יבמות המקרה הוא שני אחים שצריכים לייבם שתי אחיות, שכל אחד מהם לא יכול לייבם בגלל שהיא אחות זקוקתו, אבל אם שניהם כבר ייבמו, אין סיבה להוציאם מידם, כי ברגע שהשניה מיובמת, אשתו של הראשון כבר אינה אחות זקוקתו). המקרה המדובר במשנה הוא זה:
1. משנה מסכת יבמות פרק ב משנה ח
הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו
מדיון על ענייני אישות, עוברת הגמרא לדיון בהלכות גיור:
2. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד ב
הא גיורת מיהא הויא; ורמינהי: אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה - אינן גרים, דברי ר' נחמיה; שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גירי אריות, ואחד גירי חלומות, ואחד גירי מרדכי ואסתר - אינן גרים, עד שיתגיירו בזמן הזה; בזמן הזה ס"ד? אלא אימא: כבזמן הזה! הא איתמר עלה, א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר כולם גרים הם. אי הכי, לכתחלה נמי! משום דרב אסי, דאמר רב אסי: "הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים" וגו'. ת"ר: אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. א"ר אליעזר, מאי קרא? "הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול", אבל אידך לא.
מן הגמרא הזו מוכח שאין לקבל לגיור אשה שברור שהיא רוצה להתגייר רק כדי להינשא ליהודי. כך פוסק גם הרמב"ם, כשהוא מתאר את תהליך הגיור:
3. רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יד
אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים נכריות בגיותן, אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרושו, אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן שנאמר ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה.
אבל מהגמרא משמע שאין זה דין רק לכתחילה, אלא אולי אפילו בדיעבד: אם גוי התגייר בשביל סיבה אחרת ישנה מחלוקת האם אפילו בדיעבד דינו כגר כשר: לדעת ר' נחמיה גם בדיעבד אינם גרים אלא אם כן התגיירו בזמן שבו אין סיבה אחרת להתגייר, ולדעת חכמים (וכך ההלכה) בדיעבד דינו כגר. בכל מקרה גם חכמים מסכימים שלכתחילה אי אפשר לקבל גר שיש לו מניע אחר מלבד קבלת עול המצוות.
ואולם, ישנו סיפור ידוע בגמרא שממנו מוכח לכאורה הפוך:
4. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מד עמוד א
מעשה באדם אחר שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר לך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח, אמרה היא: יכנס, נכנס. הציעה לו ז' מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב, עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו ע"ג קרקע, ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע. אמרה לו: גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה "אני ה' א-לוקיכם" שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה, כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה: לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעה"ז, ולעה"ב איני יודע כמה.
כאן, כמובן, אין סתירה למשנה של 'הנטען על הנכרית', שהרי אף אחד לא ידע על הקשר הקודם של אותו תלמיד עם האשה הזו, אבל יש כאן שאלה בהלכות גיור: כיצד קיבל ר' חייא את האשה הזו לגיור, אם ברור שהיא התגיירה כדי להתחתן איתו?
מסבירים התוספות שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, ולכלל הזה יש שני חריגים: אנשים שהתגיירו שלא בפני בית דין, ובכל זאת הם נקראים גרים, ואפילו בבית דין ואפשר לקבל חריגים גם באותן תקופות, אם ברור לדיינים שהגיור הוא אמיתי:
5. תוספות מסכת יבמות דף כד עמוד ב
לא בימי דוד ולא בימי שלמה - מאיתי הגיתי ובת פרעה דבימי שלמה לא קשה דמידי הוא טעמא אלא משום שולחן מלכים והני לא צריכי אבל קשה דאמרינן בהערל (לקמן דף עט.) גבי מעשה דגבעונים דבימי דוד נתוספו גרים על ישראל ק"ן אלף וי"ל דמעצמן נתגיירו כדאשכחן גבי מרדכי ואסתר ורבים מעמי הארץ מתיהדים ויש ספרים שכתב בהן לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים גרורים וההיא דפ"ב דשבת (דף לא.) ההוא דאתא לקמיה דהלל ואמר גיירני ע"מ לעשות כהן גדול בטוח היה הלל דסופו לעשות לשם שמים וכן ההיא דהתכלת (מנחות מד.) דאתיא לקמיה דרבי גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד.
מוכח, אם כן, שגם אם אשה באה להתגייר וברור שכוונתה להינשא ליהודי, עדיין ישנה סמכות בידי בית הדין לבחון את כוונותיה ואולי הגיור שלה ייחשב גיור – אם הם יהיו משוכנעים שהיא אכן מתגיירת לשם שמים. שאלות כאלה הגיעו לפני החכמים בכל הדורות, ואכן כך נפסק להלכה. דוגמאות לדיונים כאלה ניתן לראות בפסקים הבאים:
6. שו"ת אחיעזר חלק ג סימן כו
ע"ד אשר נשאלתי מרומעכ"ת שי' לפני נסיעתי מוויסבאדען בנכרית שניסת לישראל בנשואין אזרחיים באמריקא, וכעת באה לפני מעכת"ר ורצונה להתגייר וצידד רומעכ"ת שי' אולי באפשרי להקל כי אם לא יקבלוה לגירות ב"ד כשר בדין טבילה וקבלת מצות תלך לב"ד של רפורמים, והגירות לא יהי' שם כדת, גם הציע לפני שדעת הרה"ג הדיין מהר"י פאזען שי' נוטה להחמיר בדבר לפי שהיא לשם אישות וגם אחרי שתתגייר לא תשמור דיני ישראל, ואין מהנכון להזדקק לזה.
...
ולענין הלכה, בפשוטו נראה שאין לב"ד כשר לקבלה לגירות, כיון שכונתה לשם אישות וגם אחר שנתגיירה אסורה לו, מצד נטען על הנכרית ונתגיירה דלא ישאנה, ומה שחשש מעכ"ת שמא תבוא לפני רעפארמער אמת הדבר שזהו חשש גדול שאצל רעפארמער לא תהיה הגירות כדת... מ"מ אין לנו לחוש לזה ועל הב"ד כשר להזדקק רק באופנים המבוארים בפוסקים להלכה, וגם אין לצדד להתיר איסורא זוטא כדי שלא לעבור ע"ה איסור חמור... דהא בנ"ד דיש לחוש בזה בודאי שלא תשמור פתחי נדה וטבילה ויהיה בועל נדה בכרת.
ר' חיים עוזר גרודזינסקי, אם כן, אינו מתיר לגייר את האשה מפני שהוא אינו משוכנע שהגיור שלה כולל באמת קבלת מצוות, והוא אף אומר שאולי אפילו מבחינת היהודי שחי איתה עדיף לו שהיא תהיה גויה, שכך הוא עובר על לאו רגיל, מאשר שתהיה גיורת, ואז יעבור גם על איסורי נדה – שהן בכרת. אבל דברים אלה הם חרב פיפיות, כי אם שוקלים את האיסורים באופן כזה הרי צריך לומר לכל יהודי שאשתו אינה טובלת, שעדיף היה אם היה נשוי נכרית – וזה דבר שקשה לקבל.
בכל אופן, היו מקרים רבים שבהם הפוסקים נטו לקבל גרים כאלה, למרות שברור שהם מתגיירים לשם אישות, אם הדיינים משוכנעים שהגיור ייעשה לשם שמים. יתרה מזו: דוקא במקרים שבהם היהודי כבר חי עם הגויה שרוצה להתגייר, יש סברא להקל – שהרי אם מטרתם לזנות, הם כבר עושים זאת, וברור שמטרתם לשם שמים. סברא זו הועלתה בידי הרב יששכר שלמה טייכטל, בתשובה שכתב לרב שלמה גרינפלד, אך הוא דחה את הסברא הזו. הרב עובדיה יוסף, בכל אופן, נוטה להקל בשאלה כזו. בפניו עמדה שאלה מסובכת יותר, שבה מדובר בכהן שחי עם גויה ורוצה לגיירה, ולכן הרב עובדיה יוסף אינו מסכים לגיירה, אבל מתוך דבריו ניתן ללמוד שאם היה מדובר בישראל, הוא היה מגיירה:
7. שו"ת יביע אומר חלק ב - אה"ע סימן ג
ב"ה. בדה"צ פה קהיר שבט תש"ח לפ"ק. הנה בא לידינו כהן אחד שנשא נכרית מזמן רב, ונולד לו בנים ממנה, ונפשו בבקשתו לגייר את אשתו, ואמר כי פעמים רבות הביעה הנכרית את חפצה ונכונותה להתגייר. ומבקש מבית הדין שלא ידחו את בקשתו ריקם.
... ובאמת שבכל נכרית המקיימת מכבר יחסי אישות עם ישראל, הבאה להתגייר, היה לנו להמנע לכתחלה מלקבלה לגרות, מכיון שהדברים נראים שעיקר כוונתן בגירותן אך ורק למטרת אישות. ואמרינן ביבמות (כד:) ובטוש"ע יו"ד (סי' רסח) שאין לקבל גרים כאלה. ומכ"ש כשיש לחוש שימשיכו בחילול שבתות ויו"ט, ולהתגאל במאכלות אסורות וכו'. וכן פסק הגאון מהר"ש גרינפלד בשו"ת מהרש"ג (חיו"ד ס"ס לד), בנידון אחד שדר עם נכרית בנישואים אזרחיים זה כמה שנים, והנכרית מבקשת להתגייר. והרה"ג השואל מהר"ר יששכר שלמה טייכטאהל ז"ל רצה להתיר בזה, כדי להציל את הבעל מאיסור, מכיון דבדיעבד הוו גרים גמורים אף כשאינם מכוונים לש"ש. וע"ז השיבו הגהמ"ח, שעי"ז יצא קלקול לעלמא שיתרבו בעלי הנישואין האזרחיים בחשבם שאח"כ יעלה בידם להשפיע על נשותיהן הגויות להתגייר. ועוד כי ידוע שגם אחר גרותן מחללים שבת וכו'. ועל גרי אריות כאלו אחז"ל קשין גרים לישראל כספחת. ואין אנו מחוייבים להציל את הבעל, ע"פ דתוה"ק, דבכה"ג אמרינן הלעיטהו לרשע וימות. ומ"ש הרה"ג השואל שי"ל שכוונתם לש"ש שאל"כ למה להם להתגייר הרי השיגו את זממם בנישואיהם. לא נהירא לי כלל, שמחמת בושה הוא מדבר על לבה להתגייר והיא ג"כ מרוב אהבתה אליו עושה כן, ולא הוי לש"ש כלל. עכת"ד...
הן אמת כי עתה פשט המנהג לקבל גרים כאלה, וכמ"ש הרה"ג מ"ד בס' נהר מצרים (דף קיא ע"א), שאיש ישראל הנלכד באהבת בת נכר וישב עמה כמה זמן, ואח"כ נוססה בקרבו רוח טהרה לגייר את אשתו הנכרית, והיא גם היא תחפוץ להתגייר, בשביל שלא תפרד מבעלה ומבניה, כאשר בעוה"ר הוא חזון נפרץ בזמנינו, אנו מגיירים את האשה והבנים בכדי להציל את הבעל מאיסור נשג"ז וכו', הגם כי ידוע סיבת גרותן...
ועכ"פ הבו דלא להוסיף עלה לקבל גיורת המעותדת לשבת עם כהן, וללדת לו חללים, ועי"ז רבים חללים הפילה, שיש לחוש לכמה תקלות המובנים לכל. מלבד שעצם הדבר נשאר אסור פחות או יותר כבתחלה. ולמה לנו להכניס עצמנו בזה. אמטו להכי נראה שאין לקבל את האשה הזאת עד שיעזבנה וישלחנה לנפשה, באופן שלא יהיה שום חשש הערמה שיחזור אליה, רק שיהיה משלחה ואינה חוזרת, ורק אז נוכל לקבלה כשתבא להתגייר בלב שלם. הנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתורתו הקדושה אמן.
הסברא הזו של הרב טייכטל הובאה אצל פוסקים שונים, ויש שאף כתבו זאת כהיתר ברור, כמו הרב שלמה קלוגר, אשר היה מאוד סקפטי לגבי האפשרות שהשלטון יאפשר גיור באותה תקופה, אך בהנחה שאפשר יהיה לגייר, פסק שזה יהיה מותר:
8. שו"ת טוב טעם ודעת, סימן רל
והנה ע"ד אשר שאל מאתי במעשה ששאלו ממנו ממדינות אשכנז וצרפת אשר שם ניתן הדת החדש ואירע מעשה באחד שהיה בנו בעל מלחמה ועמד בין הנכרים שנתדבק נפשו בנכרית וזנה עמה כמה פעמים ואח"כ חזר לבית אביו עמה ודעתה להתגייר ושאלו אותו כדת מה לעשות ונפשו בשאלתו שאסכים עמו בזה.
הנה בראש אינני מאמין שיהיה להם רשות בשַם מאדוני הארץ ואני מזהיר שחלילה להם לעשות שום דבר עד שיהיה להם רשיון מאדוני הארץ דשַם שמותר לגיירה. בלא זה כל דברינו הנאמרים למטה המה בטלין וחלילה לעשות שום דבר בלתי כל הנ"ל.
והנה, אם יהיה איזה מקום שיהיה רשיון על זה נבוא לעומק הדין... והנה בזה היה נראה עוד צד להקל דיש לומר דמה דאסור לקבל לכתחילה היינו באם לא בעל עדיין כלל, דאז תקיף ליצרא ואז יש חשש דאינו מתגייר לשם שמים רק בשביל הנאת איש או אשה, אבל בבעל, דאז לא תקיף ליצרא, אז מותר לקבלה לכתחילה ומכ"ש בבעל הרבה פעמים דמותר לקבלה לכתחלה והיה מזה צד היתר בנידון דידן. מיהו אין צריך לזה דבלא"ה יש כאן הוכחה כיון דדעתו קלה ודעתו דאם לא נתיר לו יחזור עמה לדתה וקרוב להשתמד, אם כן מדלא נשתמד ונשאר שם עמה וחזרו לבית אביו מוכח דדעתה לגיירה לשם שמים ולא הוי לשם איש, לכך מותר לקבלה ולגיירה ע"פ רשיון מאדוני הארץ דשַם.
על סמך תשובה זו והדומות לה, נהוג היום לגייר גויים גם אם ברור שכוונתם כדי להינשא לישראל. אלא שגם לאחר הגיור אנו נתקלים בבעיה: הרי המשנה שלנו קבעה במפורש שאם יש זוג שחי ביחד לפני הגיור אין להם להינשא זה לזו בגלל לזות שפתיים!
כאן צריך להבין ראשית מה היא לזות השפתיים המדוברת. והנה, מצינו בדבר מחלוקת בין רש"י לבין הרשב"א:
9. רש"י, יבמות כד, ב ד"ה לא ישאנה
לא ישאנה - משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון.
10. רשב"א, יבמות כד, ב ד"ה ואקשינן
לזות שפתים - שלא יאמרו שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות
לכאורה יש נפקא מינה בין שני ההסברים: אם אני חושש ללעז על היחסים שהם קיימו לפני הגיור, הרי שאם הלעז הזה אינו בספק אלא בודאי, (כגון שהיא מעוברת ממנו, או שהיו נשואים לפני כן בנישואין אזרחיים) – ובמקרה דומה לזה עוסקים גיורים רבים בימינו – הרי שרש"י יתיר להם להינשא אחרי הגיור, אך הרשב"א לא יתיר כי עדיין יהיה לעז על הגיור, שכביכול לא נעשה כדין. ואולם, שו"ת אחיעזר טוען שבעצם אין מחלוקת בין רש"י והרשב"א, אלא שרש"י עוסק בשפחה והרשב"א עוסק בגיורת:
11. שו"ת אחיעזר חלק ג סימן כו
ולפי פרש"י דלא ישאנה משום לזות שפתים דאתי לאחזוקי קלא קמאי, דייקו באיזה פוסקים, דאם הדבר ידוע שנבעלה לו בודאי מותר לכונסה, אבל הרשב"א מפרש הלזות שפתים שיאמרו שנתגיירה שלא לשם שמים וכמבואר כן ברמב"ן וריטב"א והגר"א באה"ע סי' קע"ז ס"ק י"ז. - ולכאורה י"ל דגם רש"י מודה לטעם הרשב"א דלזות שפתים שייך גם מטעם שנתגיירה שלא לשם שמים, והא דהצריך הטעם משום דאתי לאחזוקי קלא קמאי הוא משום הנטען על השפחה דנשתחררה לא שייך לזות שפתים שנתגיירה שלא לשם שמים דהא משחררה בע"כ כמבואר ביבמות מ"ח ע"ב ולא בעי קבלת מצות בשעת שחרור... ולהרשב"א יש לומר דסבירא ליה כשיטת התוס' דעבד אינו מל בע"כ.
לפי דבריו של האחיעזר הרי שגם רש"י יודה שבמקרה שגויה חיה עם יהודי והתגיירה אח"כ היא תהיה אסורה עליו. אבל גם אם לא מקבלים את חידושו של האחיעזר, הרי שישנה סברא נוספת לאסור על אשה זו להתחתן עם היהודי שחי איתה לפני כן, והיא ההסבר של הרב משה פיינשטיין שלזות השפתיים אינה על המעשה העתידי, אלא שאם הם יינשאו ידברו עליהם כל הזמן, וזה יפרסם את חטאו שוב ושוב, ומכיון שמדובר בעבירה שבין אדם למקום, אסור לאדם לגרום פרסום לחטא זה:
12. שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד סימן מז
הנה בדבר הנכרית שכבר החליט כתר"ה בדעתו תחלה לגיירה אף שבא זה ע"י שאחד רוצה לישאנה מטעם דראה הצורך הגדול לזה שרוצה לישאנה שהוא שומר תורה ומצות והוא גרוש ובנות ישראל שבארגענטינא שלדאבוננו רבת העזובה וקשה למצא שמוכנה ללכת בדרך התורה והמצות והמעטות לא ירצו ליקח גרוש בן ארבעים, ולכן השתדל הרבה ולא מצא, ונכרית זו רוצה להנשא לו ומקבלת עול התורה והמצות, וכתר"ה בחן אותה בזה שדרש ממנה שני דברים שתלמוד לקרא לשון הקדש כדי שתוכל להתפלל תיכף אחר הגרות שתתחייב בתפלה, וגם שתלמוד עיקרי דינים מתוך קצור ש"ע המתורגם לשפת שפאניש כדי שתדע איך להתנהג אחר הגרות, ועשתה כן ובזבזה ע"ז כסף בשכירות מורים לזה וגם בחנה כתר"ה וראה שיודעת את הדינים ויכולה לקרא לשון הקודש להתפלל והיא מקבלת כל דיני התורה ברצון, אבל כעבור החדשים האחדים שלמדה הקריאה והדינים ובאה להתגייר הכיר כתר"ה כי היא מעוברת והודה האיש שממנו היא מעוברת כי יצרו התגבר עליו אף שהוא שומר תורה, ולכן נסתפק כתר"ה דאולי אין לגיירה מחמת שאסור לו לכונסה מדין הנטען על הנכרית דתנן ביבמות דף כ"ד ע"ב דה"ז לא יכנוס...
אבל נראה הנכון לתרץ שיטת רש"י דאותו הטעם עצמו דאתו להחזיק לקלא קמא שעבר על זנות דנכרית איכא גם בבא על הנכרית בודאי אף שהוא אמת, דהא איתא ביומא דף פ"ו ע"ב דבעבירות שבין אדם למקום אסור לפרסם שחטא... ולכן מאחר שבמה שיכנוס את הנכרית שנתגיירה שהיה נטען עליה יאמרו האינשי בזה דהיה הקול אמת שלכן אסרו עליו מקרא ד'ולזות שפתים הרחק ממך', יש לאסור מטעם זה גם בבא עליה בודאי דהרי יפרסם בזה חטאו והוא איסור שבין אדם למקום שאסור לפרסם...
לפי דבריו של האגר"מ אין להתיר לאשה כזו להינשא לא רק בגלל שאז יתברר הקול של העבר כדבר נכון (סברא שלא שייכת כשהיא כבר מעוברת), אלא גם בגלל שזה יגרום להמשך הלעז והפרסום של העבירה, ולכן לכאורה גם אם היא מעוברת אסור לה להינשא, כי זה יגרום לאנשים להמשיך לדבר עליהם ולפרסם את החטא! אך בסופו של דבר משתמש הרב פיינשטיין בדיוק באותה סברא כדי להקל:
... והנה בעובדא זו שנתעברה ממנו שאם לא ישאנה ודאי תתבע ממנו כל החיובים שאיכא בדיני המדינה מאב לבנו וזה עצמו הוא דבר פרסום על העבירה ממש, וגם היא ודאי לא תתבייש ותספר לכל איך שולד זה הוא של פלוני ויתפרסם יותר ויותר מהפרסום שע"י שישאנה שלא ידעו אלא יחידים, שלכן אף להלח"מ אליבא דהרמב"ם שאוסר פרסום אף בחטא מפורסם אין לאסור בזה אף למה שבארתי לשיטת רש"י דהאיסור בבא עליה לישאנה הוא מטעם פרסום. ולכן למעשה בעובדא זו שכתר"ה בחנה והכיר כי מקבלת את המצות ממש ותהיה גיורת גמורה אין לאוסרה עליו ובפרט שהוא צורך גדול לפניו כדכתב כתר"ה, יכול כתר"ה לגיירה ולהשיאה לו.
ואולם, גם במקרים שהאשה לא היתה בהריון, בסופו של דבר מה שנהוג כיום הוא לאפשר להם להינשא זה לזו למרות דברי המשנה, ויסוד הקולא הוא בדברי הרמב"ם בתשובה:
13. שו"ת פאר הדור סימן קלב
אודות בחור אחד שקנה שפחה והיא יושבת בביתו אם חייבים בי"ד להוציאה מביתו משום שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל' ויחוד בגויה באיזה דין נאסור ישיבתה בביתו.
...ודאי מדין תורה צריך לגרשה משם ואפילו בגיותה, כי לא דברה תורה אלא נגד היצר, כאשר אמרו וכו' ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי, ולא זו הדרך, ולכן מחויבין בית דין אחר שמועה זו אשר לא טובה שישתדלו בכל עוז ותעצומות לגרש האמה הזאת או שישחררנה וישאנה, ואף כי הנטען על השפחה ונשתחרה אינו יכול לישאנה לכתחלה, אכן כאשר פסקנו בדברים כאלו שיגרש וישא ופסקנו כך מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות לד' הפרו תורתך, ויכול לישאנה והא' ברחמיו יכפר עונינו כאשר דבר לנו ואסירה כל בדילייך....
על סמך הסברא הזו נוטים בסופו של דבר להקל גם כיום במקרים רבים של בני זוג שרוצים להתגייר בגיור אמיתי ואז להינשא ליהודים, והגם שאין זה מצב לכתחילה, זוהי אותה תקנת השבים שעליה דיבר הרמב"ם.
