לא תתגודדו בעיר אחת
יבמות יד ע"א
"אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות - לית לן בה. אמר ליה רבא: והא בית שמאי ובית הלל כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון בית דין בעיר אחת, פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת - לית לן בה".
קשה, הרי שפיר טען רבא: "בית שמאי ובית הלל כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי", ומה כלל סבר אביי?!
עוד קשה, כיון שמסקנת הסוגיה כרבא, הכיצד סותמת הגמרא בהמשך הדברים כאביי: "מקומות מקומות שאני"?
ועוד קשה, שהרי קיימא לן כרבא לגבי אביי. וגם כאן (בדף ג ע"ב) כתב הרי"ף: "ואסקה רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון בית דין אחד בעיר אחת פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שני בתי דינין בעיר אחת לית לן בה". ומדוע הרמב"ם שדרכו לילך אחר הרי"ף פסק כאביי? בהלכות עבודה זרה יב, יד: "ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות".
אלא שכמו שביאר הרמב"ם טעם האיסור הוא: "שדבר זה גורם למחלוקות גדולות". קרוב לזה מבואר ברש"י בדף טו ע"ב: "הרואה אומר כו' - ולא דמי לשתי תורות אבל היכא דדמי לאגודות אגודות לא עשו בית שמאי כדבריהם". משום כך עיקר האיסור הוא כדברי אביי – במקום אחד, כאשר יכול להווצר חיכוך בין החולקים. אלא שמוסיף רבא שבהכרח גם שני בתי דינין בעיר אחת דינם כשתי ערים, אולם במה דברים אמורים, רק דומיא דבית שמאי ובית הלל – "שחיבה וריעות נוהגים זה בזה" (דף יד ע"ב). ואילו סתם חולקים בעלמא אסורים לנהוג במקום אחד בשני מנהגים שונים – "שדבר זה גורם למחלוקות גדולות".
ועיין עוד בקישור זה,
ובקישור זה,
וגם בקישור זה.
