שיושבין בעיר אחת
תענית ח ע"א
"רבא אמר: שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה - מתקנאין באף, ומעלין אותו, שנאמר: (איוב לו, לג) [יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ] מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה".
כתב רש"י: "ויש גורסין: ונוחין זה לזה בהלכה - מתקנאים באף וכו', משיגיד עליו רעו - שנוחין זה לזה - מתקנאים באף ומעלים אותו מעליהם".
לצורך מה מציין רבא שאותם שני תלמידי חכמים יושבין בעיר אחת דוקא ולא בשתי ערים שונות?
אלא שרבא לשיטתו במסכת יבמות דף יד ע"א:
"אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות - לית לן בה. אמר ליה רבא: והא בית שמאי ובית הלל כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון בית דין בעיר אחת, פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שתי בתי דינין בעיר אחת - לית לן בה".
בנוהג שבעולם שבראש בית הדין שבכל עיר עומד חכם ומנהיג את עדתו בדרכו.
ומחדש רבא, שגם בעיר אחת תתכן מציאות של שני תלמידי חכמים שאינם כפופים אחד למשנהו וכל אחד עומד בראש בית דין אחר, ואף על פי כן נוחין הם זה לזה בהלכה. וכבית שמאי ובית הלל בשעתם – "שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: האמת והשלום אהבו" (מסכת יבמות דף יד ע"ב).
