טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך – דבורת הדבש 

"משנה. אין אובסין את הגמל, ולא דורסין, אבל מלעיטין. ואין מאמירין את העגלים, אבל מלעיטין. ומהלקטין לתרנגולין, ונותנין מים למורסן, אבל לא גובלין, ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין, ולפני יוני הרדיסיות" (שבת, קנה ע"ב).

פירוש: משנה אֵין אוֹבְסִין (מאכילים הרבה ובעל כרחו) בשבת אֶת הַגַּמָּל, וְאף לֹא דּוֹרְסִין (תוחבים לו בעל כורחו) מאכל. אֲבָל מַלְעִיטִין אותו. וְאֵין מַאֲמִירִין אֶת הָעֲגָלִים, אֲבָל מַלְעִיטִין. וּמְהַלְקְטִין לְתַרְנְגוֹלִין, וְנוֹתְנִין מַיִם לַמּוּרְסָן (מוץ ושיירי טחינה המשמשים למאכל בהמה), אֲבָל לֹא גּוֹבְלִין (לָשִׁים) את המורסן והמים. וְאֵין נוֹתְנִין מַיִם לִפְנֵי דְּבוֹרִים וְלִפְנֵי יוֹנִים שֶׁבַּשּׁוֹבָךְ, לפי שהן מתפרנסות בעצמן, אֲבָל נוֹתְנִין מים לִפְנֵי אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין, וְלִפְנֵי יוֹנֵי הַרְדֵּיסִיּוֹת (יוני בית) (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: דבורת הדבש           שם באנגלית: Honeybee           שם מדעי: Apis mellifera

שמות נרדפים במקורות: צרעה, זיבורתא


נושא מרכזי: תפקיד המים בחיי הדבורים.

לנושאים נוספים העוסקים בדבורת הדבש - הקש/י כאן.

המים מהווים מרכיב עיקרי במבנה תאי הצמחים ובעלי החיים. כל תהליכי החיים חייבים להתבצע בסביבה מימית המאפשרת את הובלת המומסים בתא עצמו ובין תאי הגוף כמו למשל על ידי הדם. בנוסף לכך המים הם המצע היחיד המאפשר את קיומן של תגובות (ריאקציות) ביוכימיות. אין בטבע אף נוזל שתכונותיו הכימיות אקוויוולנטיות למים. כמות המים עשוייה להגיע במינים מסויימים עד למעלה מ – 90% מנפח הגוף. במדוזה תופסים המים 97% מנפחה ובתרנגול 74%. כמות המים באדם מגיעה לכ - 70% ובחרקים כ – 50%. תוך כדי פעילות בעלי החיים המים מתנדפים או מופרשים כחלק מתהליכים פיסיולוגיים (זיעה, הלחתה, שתן ועוד). גם הצמחים מאבדים מים במהלך הדיות (טרנספירציה) כאמצעי להובלת מינרלים מהקרקע לחלקי הצמח ולצורך קירור. על מנת לשמור על מאזן מים תקין חייבים כל היצורים החיים (צמחים ובעלי חיים) לקלוט מים מהסביבה. הצמחים "שואבים" מים מהקרקע ואילו בעלי חיים, בדרך כלל, שותים מים ממקורות שונים. יש השותים מים חופשיים או מלקקים טל ויש המוצצים מוהל תאי צמחים או נוזלים מגופם של בעלי חיים אחרים. אחת הדרכים המוכרות היא מציצת דם על ידי יתושים או פשפשים. מינים רבים החיים בבתי גידול צחיחים אינם זקוקים לשתייה והם מפיקים מים ממזונם. צבי המדבר, למשל, אינו זקוק לשתיית מים חופשיים אלא קולט אותם ממזונו בשתי דרכים: א. העשב והעלים מכילים מים. ב. פירוק העמילן הנמצא בזרעים משחרר מים (מים מטבוליים).

המשנה בה פתחנו מונה מינים שונים של עופות הזקוקים לשתייה ואכן כל מינים אלו אינם יכולים להסתפק במים הנמצאים במזונם. יוני בר, כמו למשל יונת הסלע, נוהגות לעוף למרחקים על מנת להגיע למקורות מים כמו גבים או מעיינות. היונה שבה עוסקת המשנה היא כנראה יונת הבית, שבוייתה מיונת הסלע, כפי שניתן להסיק מתוך כך שהן מכליאות זו עם זו. מין זה גדל אומנם בשובכים אך שמר על חלק מהתנהגויותיו כעוף בר ומסוגל לחפש את מזונו ואת מי השתייה בכוחות עצמו. בניגוד ליונת הבית הרי שהאווזים, התרנגולים ויוני הרדיסיות איבדו במהלך ביותם את כושר התעופה ולכן תלויים באדם לצורך אספקת מים ומזון. גם הדבורים אינן יוצאות מן הכלל, וככל היצורים החיים, הן חייבות לשמור על מאזן מים תקין בתאי גופן. לכאורה אין הן זקוקות לתוספת מים משום שהצוף שאותו הן אוספות הוא תמיסה מימית של סוכרים. למעשה כמות המים בצוף מספיקה לתצרוכת הדבורה עצמה אך אין בה די כדי לבצע את המטלות הקשורות לחיי המושבה. הפועלות זקוקות לתוספת מים לקירור הכוורת ולדילול הדבש לצורך האכלת הזחלים.

על הכוורת להיות מוגנת מפני טמפרטורות קיצוניות משום שהדבורים חיות ופועלות בקן במשך כל השנה. הטמפרטורה האידאלית לפעילותן של הדבורים היא 35 מעלות, וכדי לשמור על טמפרטורה זו, הן מחממות את הקן בחורף על ידי פעילות שרירים והתקבצות במרכז הקן, ומקררות אותו בקיץ על ידי אידוי טיפות מים, שהן תולות בקן למטרה זו, בעזרת ניפנוף כנפיים רצוף. בימים חמים ניתן לראות את הדבורים (והצרעות) גומעות מים מתוך מקווי מים סמוכים ומביאות אותם לקינן. הדבר מוזכר בסוגייתנו כאחת הסיבות לאיסור לתת מים לדבורים: "אלא שאני מיא דשכיחי באגמא".

הן חימום הכוורת והן קירורה דורשים השקעת אנרגייה וזמן רב המתבטאים בירידה בתנובת הדבש של הכוורת. הפועלות העסוקות בהורדה או העלאת הטמפרטורה אינן יכולות לאסוף אבקה וצוף ובנוסף לכך גם נזקקות לתוספת מזון שאותו הן משיגות מהאבקה והדבש האצורים בחלות הדבש. על מנת למנוע התפתחות טמפרטורות קיצוניות בכוורת הותר בשבת לפרוס עליה מחצלת: "תא שמע: פורסין מחצלת על גבי כורת דבורים בשבת, בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוין לצוד וכו'" (ביצה, לו ע"א). בנוסף לכך המגדלים "נתנו מים לפני הדבורים" משום שבהעדר מים בקרבת הכוורת הן נאלצות להביא אותם ממקומות רחוקים דבר המצמצם את משך הזמן הפנוי לאיסוף צוף ואבקה ודורש תוספת מזון לפועלות. התוצאה הסופית למצב זה היא ירידה בתנובת הדבש בכוורת. הנזק הנגרם מהתעופה למקורות מים רחוקים כנראה קטן מהנזק הנגרם כתוצאה מהתחממות (או התקררות) הכוורת ולכן הותר לפרוס מחצלת אך לא לספק מים לדבורים. 
 

תמונה 1.   דבורה שותה מים    צילם: Bartosz Kosiorek		תמונה 2.  דבורה שותה מאגל טל    צילם: דרור מלמד

לעיון נוסף:

 סרט וידאו המתאר דבורה שותה. לחץ כאן.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.