סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות – קינרס סורי
 

"תנו רבנן: מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור, אבל אין טופלין אותן בחרסית, ולא באדמה, ולא בסיד, ואין גוזזין אותן במספרים. ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו, אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות וכו'" (ביצה, לד ע"א).

פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: מולגין את הראש ואת הרגלים. כלומר: מותר לשפוך מים רותחים על ראשה ורגליה של בהמה כדי להשיר את השערות מעליהם, ומהבהבין (חורכים) אותן באור (באש) לשם כך, אבל אין טופלין (מורחים) אותם בחרסית, ולא באדמה, ולא בסיד לשם הסרת השערות, שיש בכך משום טירחה יתירה, והרי זה נראה כדרך עיבוד. ואין גוזזין אותן את השערות הללו במספרים, שנראה כאילו עושה מלאכת גזיזה ורצונו בצמר עצמו. וכן אין גוזזין את הירק, כלומר: את ראשי העלים הדבוקים בו בתספורת (במספריים המיוחדים) שלו. אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות שהם צמחים מרים שאינם נאכלים אלא לאחר בישול מרובה, ומכינים אותם לאכילה למרות הטירחה הרבה שבכך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: קינרס סורי         שם באנגלית: Bermuda grass; Dog's tooth          שם מדעי: Cynara syriaca

שם נרדף במקורות: קינרס, קונדס, קנרים, קונרס        שמות בשפות אחרות: ערבית – ח'ורפיש


הנושא המרכזי: לזיהוי הקונדס


קיימת חפיפה בין מאמר זה והמאמר "אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות" העוסק בעכביות משום שהמפרשים ייחסו לשני המינים זיהויים משותפים. הזהות היא בסעיפים "קנרס הארטישוק" וה"חציל" המופיעים גם במאמר הנ"ל.


לפני שנפנה לסקירת הזיהויים השונים לקונדס ראוי להזכיר שבספרות חז"ל ובמפרשים מופיעות גרסאות שונות של שם זה. דוגמה להתלבטות זו נמצא בפירוש תוספות יום טוב (עוקצין, פ"א מ"ו): "קונרס - הר"ב העתיק קונדס בדלי"ת וכן הרמב"ם בחבורו פ"ה מהלכות טומאת אוכלין (שם). אבל בפירושו העתיק ברי"ש וכן במתני' סוף פ"ה דכלאים. ובחבורו שם גם הר"ב במשנה דכלאים העתיק ברי"ש. והר"ש העתיק בשניהם ברי"ש. והערוך כתבו בערך קונרס ברי"ש. אבל בערך עכביות העתיק בדל"ת. ועיין לשון בראשית רבה שאני מעתיק בפ"ג משנה ב'". אנו נצא מתוך נקודת הנחה שמדובר במין זהה שאותו נכנה "קינרס".

מהמשנה (כלאים, פ"ה מ"ח) משתמע שמדובר בצמח בר נאכל: "המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר קדש וחכ"א לא קדש ... והקינרס כלאים בכרם". הרמב"ם (הלכות כלאים, פ"ה הלכה י"ט) מנה את הקינרס בין צמחי תרבות: "הארוס והקיסוס ושושנת המלך ושאר מיני זרעים אינן כלאים בכרם, הקנבוס והקנרס וצמר גפן הרי הן כשאר מיני ירקות ומקדשים בכרם, וכן כל מיני דשאים שעולין מאיליהן בשדה הרי הן מקדשין בכרם וכו'". לכאורה ניתן להסיק מכאן שהקינרס הוא צמח תרבות בניגוד למשתמע במשנה. לענ"ד קשה להניח שהרמב"ם חלק בנקודה זו על המשנה וכנראה המינים ברשימה נבחרו על בסיס המבנה שלהם העומד בין זרעים לבין ירק (ולא בגלל היותם צמחי תרבות) והרצון לחדש שדינם כירקות. אמנם הקינרס רב-שנתי אך העובדה שהוא עשבוני הביאה להכללתו כמין ירק ואין דינו כאילן.

הקינרס מופיע במשנה נוספת: "עוקצי תאנים וגרוגרות והכלוסים והחרובים הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין ... עוקץ דלעת טפח עוקץ קונרס טפח רבי אלעזר ברבי צדוק אומר טפחיים הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפים ושאר כל העוקצים לא מיטמאין ולא מטמאין" (עוקצין, פ"א מ"ו). בסקירת מסורות הזיהוי להלן ראוי יהיה לבדוק באיזו מידה מדובר בצמחים שלחלק הנאכל בהם יש עוקץ בגודל טפח ואולי טפחיים. ממחלוקת ת"ק ורבי אלעזר ברבי צדוק משתמע, אולי, שקיים עוקץ שאורכו לפחות טפחיים והמחלוקת היא מהו החלק הנאכל עם הפרי.

הקינרס מוזכר בספרות חז"ל בכמה הקשרים הרומזים על האפשרות שמדובר בצמח קוצני המשמש למאכל. על היות הקינרס (בגרסה לפנינו נכתב קונדס) מין קוץ נוכל ללמוד מהמדרש (בראשית רבה, בראשית פרשה כ'): "וקוץ ודרדר תצמיח לך, קוץ זה קנרים, דרדר אלו עכביות, ויש מחליפין קוץ אלו עכביות דרדר זה קנרים, שהיא עשוייה דרין דרין וכו'". מגרסת התוספתא (ביצה, פ"ג הלכה י"ט) (השונה מהמובא בסוגייתנו) ניתן ללמוד שיש "לספר" את העכביות כהכנה להתקנתן למאכל: "... ואין מספרין את הירק בתספורת אבל מספר הוא את הקרנס ואת העכביות". ייתכן והכוונה להסרת הקוצים העוטפים את החלק הנאכל. הערוך (ערך "עכביות") גרס כמובא בסוגייתנו "מתקנין" ופירש: "... אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות פירוש ירקות שהן מרין וצריך למתקן על ידי האור ברותחין דאף על פי שקודם שמתקן אינן ראויין לאכילה יכול לטלטלן כדי למתקן לאכילה וכו'". בניגוד לערוך הרי שרש"י סבר שהחידוש בקינרס והעכביות היא במלאכה הרבה שיש להשקיע בהכנתם לקראת ההתקנה ולא בטלטולם: "קונדס ועכביות - מיני ירקות הן, שיש טורח בתקונן". פירושו תומך במידת מה בהצעה שה"תספורת" היא הסרת הקוצים. הרמב"ם (הלכות יום טוב, פ"ג הלכה ז') פסק: "... אבל מתקנין את האוכל שיש בו קוצים כגון קינרס ועכביות בתספורת". הר"ש (כלאים, שם) קשר בין כל אזכורי הקינרס שהובאו לעיל: "קינרס בפ"ק דעוקצין עוקץ קינרס טפח ואמרינן בבראשית רבה פרשה כ"ה וקוץ ודרדר תצמיח קוץ עכביות דרדר זה קינרס שהוא עשוי דרי דרי".
 

הצעות הזיהוי

קוצים (שם כללי)

הערוך (ערך "עכביות"): "פי' ירקות שהן מרין וצריך למתקן על ידי האור ברותחין ... קונרס בלעז קרדו". השם cardo באיטלקית משמש כשמם של מיני קוצים שונים ביניהם קרדה (Carduus) קרד (Dipsacus) ובן קוצן (Picnomon). מינים רבים אחרים נקראים בשם זה בתוספת סיומות שונות. ראו את מאמרו של מ. א כסלו המרחיב בהסבר המונח קרדו. בפירוש רע"ב אנו מוצאים: "הקנרס - בערבי כרפו"ש ובלע"ז קרד"ו והוא דרדר האמור בתורה וקוץ ודרדר תצמיח לך". למעשה אין סתירה בין השם הערבי והלועזי למרות ש"כרפו"ש" הוא כנראה קינרס סורי (בשיכול אותיות) (תמונות 1-2) משום שגם קינרס הארטישוק נקרא באיטלקית (1) (cardo senza spina ). "תפארת ישראל" (יכין, כלאים, שם) מפרש "והקינרס. דיסטעלן, והוא דרדר שנזכר בתורה". בגרמנית "דיסטעל" הוא שם כללי לקוצים כך שגם תרגום זה אינו מאפשר זיהוי וודאי של מין ספציפי.
 

      
תמונה 1.  קינרס   תמונה 2.  קינרס - תפרחת

  
קינרס הארטישוק – קינרס סורי 

הריבמ"ץ (כלאים, שם) כתב: "והקינרס. בעקצין פ"א עוקץ קינרס טפח, בבראשית רבה פרשת כ"א וקוץ ודרדר תצמיח, קוץ זה עכביות, לעז מיליזני, דרדר זה קינרס, שהיא עשויה דרין דרין, לעז יווני אקנידיס וכו'". קרוב לוודאי שבלעז היווני חל שיבוש ויש לגרוס אנגינרס (αγκινάρες) שהוא שמו היווני של קינרס הארטישוק (ברבים)(2). הרמב"ם בפיהמ"ש (כלאים, שם) פירש: "הקינרס - "אלקנאריה" וכו'". במסכת עוקצין הביא גם את השם הערבי: "וקינרס "אלקנאריה" והוא "אלחרשף" הידוע במערב בשם "אלכ'רשף" וכו'". "קנאריה" הוא שמו הלטיני של הקינרס.

קינרס הארטישוק נקרא בערבית ח'רשוף (خرشوف). בספר הרפואות מזכיר הרמב"ם את החרשף בשמות עכובה וקנריה (שמו המדעי של קנרס הארטישוק הוא Cynara scolymus). החלק הנאכל בקינרס הארטישוק הוא מצעית התפרחת אליה מגיעים לאחר קילוף עלי המעטפת. כמו כן נאכלים בסיסי עלי המעטפת המעובים. ייתכן וחז"ל והמפרשים התייחסו לאחד ממיני הבר, הקנרס הסורי (Cynara syriaca Boiss) הגדל בר גם בארץ, שכנראה שימש גם הוא למאכל. עד היום בני עדות המזרח וערביי הארץ אוכלים את קרקפותיו וגבעוליו כשהם מבושלים או ירוקים, בדומה לקנרס התרבותי. לצורך אכילתו יש להסיר את הקשקשים הקוצניים של הקרקפת כאמור במשנה "אבל מספרין את הקנרס ואת העכביות". תנחום הירושלמי (ערך "קנרס") מזהה את הקנרס ואת העכביות כצמחי בר: "קנרס ועכביות הם קוצים שגמלים אוכלים הנקראים חרשף".

העובדה שהרמב"ם (ומפרשים נוספים) פירשו באופן זהה הן את העכבית והן את הקינרס מעלה קושי שהרי הרמב"ם מזכיר את שני צמחים אלו בהלכה אחת: "... אבל מתקנין את האוכל שיש בו קוצים כגון קינרס ועכביות בתספורת" (הלכות יום טוב, פ"ג הלכה ז'). ז. עמר מציע ליישב את קושי זה בכך שהרמב"ם לא התכוון לתת זיהוי ספציפי אלא להדגים צמחים קוצניים נאכלים. כלומר, הוא רק השתמש בצמד המינים כמטבע לשון שהייתה בשימוש במדרש בראשית רבה ואותה הזכיר בפיהמ"ש (עוקצין, פ"ג מ"ב): "... ובבראשית רבה אמרו וקוץ זה קנדס ודרדר אלו העכביות וכו'". לענ"ד קשה לקבל את הצעה זו משום שדווקא ממדרש זה משתמע שמדובר במינים שונים שהרי מובאות בו שתי דעות חולקות לזיהוי הקוץ והדרדר.

ניתן אולי ליישב את הקושי אם נניח שהמשנה הבחינה בין מין הבר – קינרס סורי לבין המין התרבותי – קינרס הארטישוק וכינתה אותם בשמות שונים. בערבית אכן שני המינים נקראים חורשף. לפחות על פי תנחום הירושלמי (ערך "קנרס") הסבר זה בלתי אפשרי משום שסבר ששני המינים הם מיני בר: "קנרס ועכביות הם קוצים שגמלים אוכלים הנקראים חרשף". בניגוד להצעות זיהוי אחרות הרי שמבנה הקינרס עולה בקנה אחד עם התיאור המופיע במדרש רבה: "... דרדר זה קנרים, שהיא עשוייה דרין דרין וכו'". למעשה המבנה של דורים דורים של עלי מעטפת מאפיין מינים רבים של קוצים ממשפחת המורכבים, העשויים להיות מועמדים לזיהוי, אך אין הוא מתאים למבנה החציל.


 תמונה 3. "אבל מספר הוא את הקרנס ואת העכביות" - הכנת ארטישוק לבישול.     מתוך: Simply Recipes
 

חציל

רבי נתן אב הישיבה זיהה (במשנה בכלאים ובעוקצין) את ה"קרנס" (הגרסה שהייתה לפניו) כ"אלאבדנגאן". ייתכן וכך סבר גם בעל "מלאכת שלמה" (3) שכתב: "קנרס - ... ונראה שהיא אותה שקורין וירינגינה בלע"ז והיא מרה וצריך למתקה באור ברותחין כדאי' ס"פ המביא כדי יין. ועצה נמי עשוי דרים דרים. ונראה שבשביל שצורתה כקורנס של צורפי זהב קראוה כן" . סביר להניח שבשם וירינגינה התכוון לחציל והתחלפה ה"וו" ב"בית" רפה. בדנג'אן (بَاذِنْجَان) הוא השם הנפוץ לחציל בערבית. השם העברי "חציל" התחדש על ידי אברהם לונץ בשנת תרנ"ז על פי המילה הערבית הנדירה חַיְצַל (حَيْصَل). המילה הרגילה בערבית לציון ירק זה היא باذِنْجان (בַּאדִ'נְגַ'אן). על פי זיהוי זה הטורח הוא בהתקנת הפרי לבישול. טורח זה מוכר היטב לעוסקים בבישול החציל משום שבחלק גדול מגרסאותיו דורש הכנות מוקדמות ממושכות.

מוצא החציל הוא בתת היבשת ההודית והוא שימש כגידול חקלאי בדרום ומזרח אסיה החל מתקופות פרה-היסטוריות. השאלה היא האם אכן החציל היה באזורנו כבר בתקופות המקבילות למקורות המקראיים וספרות חז"ל? יש הטוענים שניתן להסיק מתוך כך שלחציל שמות ערביים וצפון אפריקאיים רבים אך אין לו שמות יווניים ורומיים עתיקים שהוא הוכנס לאזור הים התיכון על ידי הערבים בתחילת ימי הביניים. לאור העובדה ש"לא ראיתי אינה ראיה" שהוכחה כנכונה פעמים רבות במחקרים מסוג זה נוכל לטעון שבמידת מה ואולי בתקופות מסוימות החציל היה מוכר גם באזורנו. בעיה נוספת בזיהוי העכבית כחציל הוא תיאורה כצמח קוצני. ניתן ליישב גם את קושי זה אם נתייחס למבנה הקוצני של גבעול החציל ועליו.
  

        
תמונה 4.  חציל - פרח         צילם: rdesai   תמונה 5.  חציל - פרי          צילם:  Earth100 

   

 


(1) אולי קינרס ללא קוצים.
(2) תודה לר' יוסי אביב"י על תיקון זה.
(3) בהמשך דבריו דן "מלאכת שלמה" בגרסה של "קנרס" ומביא דעות שסברו שיש לגרוס קנדס.
 

 

רשימת מקורות:

מ. כסלו, 'זיהויי צמחים ברש"י – קוץ, קרד וגלגל', סיני קי"ג (תשנ"ד), עמ' כז – לט.
ז. עמר וירון סרי, 'ארץ ישראל וסוריה על פי תיאורו של אלתמימי: רופא ירושלמי בן המאה העשירית', הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ד, עמ' 74-76.
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב, עמ' 242-243.
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהכנה.
י. פליקס, עולם הצומח המקראי, עמ' 214-215.
נ. קריספיל, "רפואה עממית ופולקלור" http://www.geocities.com/zick_il/Hebrew/mainheb.html

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "קינרס סורי". 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר