סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות – עכובית הגלגל
 

"תנו רבנן: מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור, אבל אין טופלין אותן בחרסית, ולא באדמה, ולא בסיד, ואין גוזזין אותן במספרים. ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו, אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות וכו'" (ביצה, לד ע"א).

פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: מולגין את הראש ואת הרגלים. כלומר: מותר לשפוך מים רותחים על ראשה ורגליה של בהמה כדי להשיר את השערות מעליהם, ומהבהבין (חורכים) אותן באור (באש) לשם כך, אבל אין טופלין (מורחים) אותם בחרסית, ולא באדמה, ולא בסיד לשם הסרת השערות, שיש בכך משום טירחה יתירה, והרי זה נראה כדרך עיבוד. ואין גוזזין אותן את השערות הללו במספרים, שנראה כאילו עושה מלאכת גזיזה ורצונו בצמר עצמו. וכן אין גוזזין את הירק, כלומר: את ראשי העלים הדבוקים בו בתספורת (במספריים המיוחדים) שלו. אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות שהם צמחים מרים שאינם נאכלים אלא לאחר בישול מרובה, ומכינים אותם לאכילה למרות הטירחה הרבה שבכך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

 שם עברי: עכובית הגלגל          שם באנגלית: Tumble Thistle          שם מדעי: Gundelia tournefortii

שם נרדף במקורות: עכביות, עוכבניין, גלגל?, ערער?          שמות בשפות אחרות: ערבית – עכוב, כעוב


הנושא המרכזי: לזיהוי העכביות


העכביות מוזכרות בספרות חז"ל בכמה הקשרים הרומזים על האפשרות שמדובר בצמח קוצני המשמש למאכל. על היות העכביות מין קוץ נוכל ללמוד מהמדרש (בראשית רבה, בראשית פרשה כ'): "וקוץ ודרדר תצמיח לך, קוץ זה קנרים, דרדר אלו עכביות, ויש מחליפין קוץ אלו עכביות דרדר זה קנרים, שהיא עשוייה דרין דרין וכו'".

במשנה בעוקצין (פ"ג מ"ב) נאמר: "החותך מן האדם ומן הבהמה ומן החיה ומן העופות, מנבלת העוף הטמא והחלב בכפרים ושאר כל ירקות שדה חוץ משמרקעים ופטריות. רבי יהודה אומר: חוץ מכרישי שדה והרגילה ונץ החלב רבי שמעון אומר: חוץ מן העכביות ר' יוסי אומר: חוץ מן הכלוסין, הרי אלו צריכין מחשבה והכשר". המשנה דנה בסיפא בגידולי בר שונים שעל מנת להעניק להם מעמד אוכל, לעניין טומאה, יש צורך במחשבה. לדעת רבי שמעון העכביות הן במעמד מיוחד, ואינן צריכות מחשבה על מנת לקבל טומאה, כנראה משום שהן מקובלות יותר כמזון. מגרסת התוספתא (ביצה, פ"ג הלכה י"ט) (השונה מהמובא בסוגייתנו) ניתן ללמוד שיש "לספר" את העכביות כהכנה להתקנתן למאכל: "... ואין מספרין את הירק בתספורת אבל מספר הוא את הקרנס ואת העכביות". ייתכן והכוונה להסרת הקוצים העוטפים את החלק הנאכל. ברמב"ם (הלכות יום טוב, פ"ג הלכה ז') פסק: "... אבל מתקנין את האוכל שיש בו קוצים כגון קינרס ועכביות בתספורת".

הערוך (ערך "עכביות") גרס כמובא בסוגייתנו "מתקנין" ופירש: "... אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות פירוש ירקות שהן מרין וצריך למתקן על ידי האור ברותחין דאף על פי שקודם שמתקן אינן ראויין לאכילה יכול לטלטלן כדי למתקן לאכילה וכו'". רש"י, בניגוד לערוך, סבר שהחידוש בקינרס והעכביות היא במלאכה הרבה שיש להשקיע בהכנתם לקראת ההתקנה ולא בטלטולם: "קונדס ועכביות - מיני ירקות הן, שיש טורח בתקונן". פירושו תומך במידת מה בהצעה שה"תספורת" היא הסרת הקוצים.

רמז נוסף לזהות העכביות הוא דברי המדרש "... דרדר זה קנרים, שהיא עשוייה דרין דרין וכו'". למעשה המבנה של דורים דורים מאפיין מינים רבים של קוצים ממשפחת המורכבים העשויים להיות מועמדים לזיהוי ובמיוחד הקינרס (קינרס הארטישוק או מין הבר קינרס הסורי). בתמונות 1-2 ניתן לראות את דורי עלי המעטפת של הקינרס. הערוך ציטט רק את הדעה המזהה בין דרדר לקינרס דבר ההולם את זיהויו כמקובל היום בעברית.
 

      
תמונה 1.  קינרס   תמונה 2.  קינרס - תפרחת

  
לעכביות היו מסורות זיהוי שונות שקשה להכריע ביניהן. יש להוסיף לקושי זה את ההחלפה בין זיהוי הקוץ והדרדר בבראשית רבה (שם). רש"י כתב בסוגייתנו באופן כללי "מיני ירקות הן". רע"ב (עוקצין, שם) פירש: "עכביות - עשב מלא קוצים. והוא דרדר בלשון מקרא, ובלע"ז קרדו"ש". קרדו"ש (chardons) הוא שמו הצרפתי של הסוג הקוצני קרדה ומיני קוצים נוספים (בנושא זה הרחיב מ. א. כסלו). בירושלמי (וילנא, שבת פ"ו) מצאנו: "יוצאין ... ובמסמר הצלוב. טב לעכביתא". מפרש שם "קרבן העדה": "לעכבית - למכת קוץ". "תפארת ישראל" (יכין, עוקצין, שם) מפרש "העכביות. הוא דרדר דקרא, דיסטעל בלשון אשכנז, שמגרדין מעליו העוקצין, והגזע צולין אותו ונאכל". בגרמנית "דיסטעל" הוא שם כללי לקוצים כך שגם תרגום זה אינו מאפשר זיהוי וודאי של מין ספציפי.
 

עצבונית החורש - סגל

בערוך מצאנו: "... בבראשית רבה פרשת כ"א קוץ זו עכביות דרדר זו קונדס שהיא עשויה דרים דרים. והיה כערער בערבה תרגום ויהא כעכוביתא במישרא. ויש לומר עכביות בלעז רוס"י שהן כמין מטאטא. קונדס בלעז קרד"י". בגרסה אחרת בערוך נכתב "רומזי"ש שהן ממיני מטאטא". בהערה ב"ערוך השלם" תורגם רוס"י ל - rusco באיטלקית ו - mausedorn בגרמנית. הצמח הנקרא בשם זה הוא עצבונית החורש שענפיו הנוקשים והקוצניים אולי דומים למטאטא אך אין הוא נאכל ולכן זיהוי זה איננו סביר.

קשר מעניין בין העכבית והעצבונית נמצא במדרש (בראשית רבה, וילנא, תולדות פרשה ס"ג י'): "ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים וכו'". לדעת קאהוט הגרסה הנכונה היא "עכבונית" (שהוא לשון נקבה לעכבית) ולא "עצבונית". על פי גישה זו מקור השם העברי עצבונית החורש למטפס הקוצני Ruscus aculeatus (תמונה 3) משובשת.

זיהוי שאולי קשור ללעז "רוס"י" מופיע בערוך הקצר (כתב יד ריגינסבורג): "הלעז פוייר"א (הוגה לפוייל"א) ובלשון אשכנז וולכין. עשב הוא וגדל במקום שאי' צל תמיד". לדעת קאהוט מדובר בטעות שמקורה במחשבה שרוס"י הוא rosa. לדעתו כוונת המתרגם הייתה ל – Veilchen שהוא אחד ממיני הסיגל (תמונה 4). עלי צמח זה נאכלים אך אין הוא קוצני.
 

      
תמונה 3. עצבונית החורש          צילם: יעקב גרזון   תמונה 4. סיגל תלת-גוני (אמנון ותמר = Viola tricolor)          

  
קינרס הארטישוק – קינרס סורי

הרמב"ם בפיהמ"ש (עוקצין, שם) פירש: "העכביות והוא צמח דומה ל"קלקאס" ועליו קוצים רבים קולפים הקוצים וזורקים, ואחר כך קולפים אותו הקלח ונאכל חי ומבושל עם בשר וגם מטוגן, והוא רב מאד בארצות המערב ואיי ספרד, והספרדים קוראין אותו "אלכ'רשף" ושמו הידוע במערב "אפזאן אלמקלוב", והוא מכלל מיני הקוצים תרגום כערער בערבה כעכוביתא, ובבראשית רבה אמרו וקוץ זה קנדס ודרדר אלו העכביות וכו'". החלק הנאכל בקינרס (ארטישוק) הוא מצעית התפרחת אליה מגיעים לאחר קילוף עלי המעטפת. כמו כן נאכלים בסיסי עלי המעטפת המעובים. מקובל לקצוץ את קצוות עלי המעטפת אם הם קוצניים רק מסיבות אסטטיות משום שהם מתרככים בבישול ואינם דוקרים. ניתן לאכול את הקינרס גם חי ואולי מסיבה זו היה צורך ב"תספורת". (תמונה 5).


 תמונה 5. "אבל מספר הוא את הקרנס ואת העכביות" - הכנת ארטישוק לבישול.     מתוך: Simply Recipes
 

ההשוואה של הרמב"ם בין העכביות וה"קלקאס" שהוא מין ממשפחת הלופיים בעל עלים דומים ללוף אינה ברורה לי אך כנראה כוונתו לקנרס הארטישוק הנקרא בערבית ח'רשוף (خرشوف). בספר הרפואות הוא מזכיר את החרשף בשמות עכובה וקנריה (שמו המדעי של קנרס הארטישוק הוא Cynara scolymus). ייתכן והמקורות התייחסו לאחד ממיני הבר, הקנרס הסורי (Cynara syriaca Boiss) הגדל בר גם בארץ, שכנראה שימש גם הוא למאכל. עד היום בני עדות המזרח וערביי הארץ אוכלים את קרקפותיו וגבעוליו כשהם מבושלים או ירוקים, בדומה לקנרס התרבותי. לצורך אכילתו יש להסיר את הקשקשים הקוצניים של הקרקפת. כאמור במשנה "אבל מספרין את הקנרס ואת העכביות". תנחום הירושלמי (ערך "קנרס") מזהה את הקנרס ואת העכביות כצמחי בר: "קנרס ועכביות הם קוצים שגמלים אוכלים הנקראים חרשף".

קאהוט מוכיח מכתבי יד של הרמב"ם שהוא סבר שהשם הערבי של קינרס ועכביות שווה והוא חרשף או ח'רשף. לאור זהות זו הוא הציע להגיה בדברי רב האי גאון בעוקצין (פ"ג מ"ב) שם כתב: "ונץ החלב – פי' חרשף בטיית (בערבית) כמין קוצים ואוכלין אותן הבהמות". לדעת קאהוט חל שיבוש ופירוש זה שייך לעכביות ולא ל"נץ חלב". על פי תיקון זה הרמב"ם סבר כרב האי גאון שהעכבית היא קוץ נאכל בשם חרשף. את פרשנות זו בדברי רב האי גאון מצא קאהוט גם בפירוש הרד"ק: "והיה כערער בערבה - ת"י כעכוביתא במישרא ופירש רב האי ז"ל עכבית הוא קוץ מבחוץ ומבפנים פרי נאכל ונקרא ערער (ירמיהו, יז ו').

העובדה שהרמב"ם (ומפרשים נוספים) פירשו באופן זהה הן את העכבית והן את הקינרס מעלה קושי שהרי הרמב"ם מזכיר את שני צמחים אלו בהלכה אחת: "... אבל מתקנין את האוכל שיש בו קוצים כגון קינרס ועכביות בתספורת" (הלכות יום טוב, פ"ג הלכה ז'). ז. עמר מציע ליישב את קושי זה בכך שהרמב"ם לא התכוון לתת זיהוי ספציפי אלא להדגים צמחים קוצניים נאכלים. כלומר, הוא רק השתמש בצמד המינים כמטבע לשון שהייתה בשימוש במדרש בראשית רבה ואותה הזכיר בפיהמ"ש (עוקצין, פ"ג מ"ב): "... ובבראשית רבה אמרו וקוץ זה קנדס ודרדר אלו העכביות וכו'". לענ"ד קשה לקבל את הצעה זו משום שדווקא ממדרש זה משתמע שמדובר במינים שונים שהרי מובאות בו שתי דעות חולקות לזיהוי הקוץ והדרדר.

ניתן אולי ליישב את הקושי אם נניח שהמשנה הבחינה בין מין הבר – קינרס סורי לבין המין התרבותי – קינרס הארטישוק וכינתה אותם בשמות שונים. בערבית אכן שני המינים נקראים חורשף. לפחות על פי תנחום הירושלמי (ערך "קנרס") הסבר זה בלתי אפשרי משום שסבר ששני המינים הם מיני בר: "קנרס ועכביות הם קוצים שגמלים אוכלים הנקראים חרשף".
 

חציל

הצעת זיהוי נוספת מובאת בפירוש הריבמ"ץ (כלאים, פ"ה מ"ח): "והקינרס - בעקצין פ"א עוקץ קינרס טפח, בבראש' רבה פרשת כ"א וקוץ ודרדר תצמ', קוץ זה עכביות, לעז מיליזני, דרדר זה קינרס, שהיא עשויה דרין דרין, לעז יווני אקנידיס. תניא האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים". מיליזני הוא כנראה החציל (תמונות 6-7) הנקרא באיטלקית (1) melanzana. רבינו יהונתן על הרי"ף (ביצה, לפי דפי הרי"ף, יט ע"ב) הביא כפירוש שני זיהוי זהה: "ועכביות - פי' עכביות בלשון ערב כרשוף ויש שפי' באד'נג'אן מיני ירקות שיש טרח בתקונם". בדנג'אן (بَاذِنْجَان) הוא השם הנפוץ לחציל בערבית. השם העברי "חציל" התחדש על ידי אברהם לונץ בשנת תרנ"ז על פי המילה הערבית הנדירה חַיְצַל (حَيْصَل). המילה הרגילה בערבית לציון ירק זה היא باذِنْجان (בַּאדִ'נְגַ'אן). על פי זיהוי זה הטורח הוא בהתקנת הפרי לבישול. טורח זה מוכר היטב לעוסקים בבישול החציל משום שבחלק גדול מגרסאותיו דורש הכנות מוקדמות ממושכות. מוצא החציל הוא בתת היבשת ההודית והוא שימש כגידול חקלאי בדרום ומזרח אסיה החל מתקופות פרה-היסטוריות. השאלה היא האם אכן החציל היה באזורנו כבר בתקופות המקבילות למקורות המקראיים וספרות חז"ל? יש הטוענים שניתן להסיק מתוך כך שלחציל שמות ערביים וצפון אפריקאיים רבים אך אין לו שמות יווניים ורומיים עתיקים שהוא הוכנס לאזור הים התיכון על ידי הערבים בתחילת ימי הביניים. לאור העובדה ש"לא ראיתי אינה ראיה" שהוכחה כנכונה פעמים רבות במחקרים מסוג זה נוכל לטעון שבמידת מה ואולי בתקופות מסוימות החציל היה מוכר גם באזורנו. בעיה נוספת בזיהוי העכבית כחציל הוא תיאורה כצמח קוצני. ניתן ליישב גם את קושי זה אם נתייחס למבנה הקוצני של גבעול החציל ועליו.

זיהוי העכבית כחציל עשוי אולי לשמש כפתרון למדרש תמוה (2). באיכה רבתי (3) (ד י"ב) נאמר: " טובים היו חללי חרב. בחורבן ראשון שהיו מתים מריח עוכבניין אבל בחורבן האחרון שלא היו עוכבנין מה היו עושים להם היו מביאים גדיים וצולין אותן במערבה של עיר והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתים. לקיים מה שנאמר שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי". העיר על כך רבי שלמה באבער (במהדורת ווילנא, תרנ"ט): "פה המאמר קטוע ונמצא מתוקן בנדפס גם בדפוס ראשון ... ופי' עוכבנין מין עשב, ועיין ערוך השלם ערך עכביות, והמעריך בערך עכב הביא דברי המדרש איכה וכתב נוסחא משובשת היא. גם מ"ש המ"כ עכביות שיבוש הוא כי אין לעכביות ריח וגם אינן נמצאות אלא בשדה ואז העיר היתה במצור ואינן נמצאות אלא באביב והם קוצין שבפסוק וקוץ ודרדר. ובספר כתיבת יד מהמדרש איכה גרסינן מריח ענבנין. ונ"ל שהוא כמו חנונין שהיו מבשלין למכור ומי שלא היה לו לקנות היה מת מהריח. ובזה ניחא מ"ש שם בחורבן שני לא היה ענבנין, ואי אמרת מין ירק יקשה וכי נשתנה העולם עכ"ל".

שאלותיו של רבי שלמה באבער עשויות לקבל מענה אם נזכר בריחם החזק של תבשילי חציל. אמנם העולם לא השתנה אך ייתכנו שינויים בדרכי מסחר ובהעדפות חקלאיות ואולי גידול החציל או ייבואו פסקו בבית שני. את החציל גדלו בגינות ולכן הוא היה קיים גם בתוך העיר.

בזיהוי העכבית עם החציל קיים קושי משום שהוא אינו עולה בקנה אחד עם המשתמע ממדרש רבה: "... דרדר זה קנרים, שהיא עשוייה דרין דרין וכו'". למעשה המבנה של דורים דורים של עלי מעטפת מאפיין מינים רבים של קוצים ממשפחת המורכבים, העשויים להיות מועמדים לזיהוי, אך אין הוא מתאים למבנה החציל או עכובית הגלגל.
  

        
תמונה 6.  חציל - פרח         צילם: rdesai   תמונה 7.  חציל - פרי          צילם:  Earth100 

   

עכובית הגלגל

פרשנים אחרים הסתמכו על השם הערבי "עכוב" וזיהו את העכבית עם הצמח עכובית הגלגל (תמונות 8-9). זיהוי זה משתלב היטב בזיהוי ה"גלגל" המקראי עם העכבית (ראו להלן). הצמח נחשב לאחד מצמחי המאכל והמרפא החשובים בארץ ישראל. הערבים נוהגים להכין סלט מעלי העכובית ומתפרחתה. את השורש הם מבשלים עם בצל ובשר. כן נאכלים זרעיה הגדולים והקרקפות שטעמן כטעם הקינרס. עקב הקטיף הרב של העכובית היא הוכנסה לרשימת הצמחים המוגנים בארץ ישראל. הבעיה בזיהוי זה היא העובדה שאמנם השם הערבי "עכוב" מתייחס בימינו לעכובית הגלגל אך בעבר נכללו בו קוצים נוספים ובעיקר גדילן מצוי (תמונה 10).
 

        
תמונה 8.  עכובית הגלגל - תפרחת ועלים   תמונה 9.  עכובית הגלגל          צילם: אלעד ויטמן

  

תמונה 10. גדילן מצוי - מופע ארגמני ולבן 
 

גדילן מצוי

תיאורים מפורטים של מחברים בימי הביניים מצביעים על הגדילן המצוי כעכבית. השם עכוב עשוי להתאים לכמה קוצים אך על פי תיאורו של אלתמימי (מתוך ז. עמר) נראה שהכוונה לגדילן המצוי. אלתמימי מתאר את העכוב כצמח קוצני שגובהו כמטר בעל עלים מנומרים וזרעים המכילים שמן. מקורות נוספים מציינים את העכוב כצמח מאכל. תנחום הירושלמי (בן המאה ה – 13) כתב: "עכוביות – מין ממיני הקוצים שהגמלים אוכלים והוא ידוע באלשאם גם בשם אלעכוב ... ולצמח הזה תפרחות עגולות ובהם גם קוצים ובאמצע התפרחת פרחים ומהם שצבעם לבן ומהם שצבעם ארגמני" (תמונה 10). כפי שציינו אלתמימי ותנחום הירושלמי הצמח שימש למאכל לגמלים ואכן עד היום נקרא הגדילן המצוי בפי ערביי ארץ ישראל בשם ח'רפש אל-ג'מאל. אפשרות נוספת העולה מתיאורו של תנחום הירושלמי שמדובר בחוחן הקינרס (Onopordum cynarocephalum) (תמונות 11-12) הנקרא בערבית כַּעוּב, לְשַׂאן אִל-גְ'מָאל או חוּרפֵייש. ז. עמר (שם) כתב שצמח קוצני זה נאכל בדומה לקנרס הארטישוק אך נראה יותר שהכוונה לקינרס סורי. בהערה 247 הוא מצטט את דבריו של אלסוידי שכתב: "אפשר שהח'רשף הוא מין הבר של צמח העכוב הידוע בקרב ההמון בעזה ובפלסטין בשם ח'רפש". זיהוי חוחן הקינרס כקינרס מוטעה והוא נובע מהדמיון ביניהם אך למעשה הקינרס הסורי עשוי היה להיחשב מין הבר של קינרס הארטישוק.
 

        
תמונה 11.  חוחן הקינרס - תל גמזו      צילמה: שרה גולד   תמונה 12.  חוחן הקינרס - קרקפת פרחים      צילם: Eitan f      

  
את השם גלגל אנו פוגשים בהקשרים המצביעים על גלגול אם כי לא ברור מתוכם בוודאות מהו. בישעיהו (יז י"ג) נאמר: "לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה". בתהילים (פג י"ד): "אֱלהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ". חלק מהמתרגמים והמפרשים סבורים שהגלגל אינו קשור לעולם הצומח. בתרגום השבעים: חישוק, אופן. בוולגטה התרגום שונה בשני הפסוקים. בישעיהו – מערבולת ובתהילים – אופן. בתרגום יונתן והפשיטתא: "כגלגלא", כגלגל או אופן. פירוש זה אינו מסתבר משום שבשני הפסוקים מדובר בצמחים שהרוח מגלגלת (מוץ וקש). פירש רש"י (ישעיהו, שם): "וכגלגל - הוא מפריח של קוצים שקורין קרדונ"ש בלע"ז הדומים לאותו שגוררין בהן בגדי צמר ואינן קשין ובהגיע סמוך לסוף הקיץ הם מתנפצין מאליהן והרוח מפזרן ואותו הנפוץ עשוי כמין (העץ) (ס"א העין) באמצע וחמש זרועותיו סביב לה". בתהילים (שם) פירש: "שיתמו כגלגל - וכקש הנדפים מפני רוח ומהו גלגל הוא ראשי קוצי השדה הקרויים קרדנ"ש בלעז, וכשמגיעין ימי החורף ניתקים ונשחתים מאליהם ופורחין מעט מעט ודומה אותו הניתק מהם כמין גלגלי אופן עגלה והרוח מוליכתן". כוונתו לזרעוני בני משפחת המורכבים הניתקים לאחר ההבשלה מהקרקפת ועפים לכל עבר בעזרת ציצת שערות דמוית מצנח (בנושא זה הרחיב מ. א. כסלו).

י. פליקס סבר שלא ייתכן שכוונת הפסוקים לצמחים אלו משום שאין צורך בסופה על מנת לפזרם אלא רוח קלה וכן אין הם מתגלגלים אלא עפים. הוא הציע לראות בגלגל אחד מהצמחים הניתקים מבסיסם על ידי רוחות חזקות ומפזרים את זרעיהם תוך כדי גלגול ("צמחי גלגל"). הצמח בעל הצורה האופיינית ביותר הוא עכובית הגלגל. צמח זה הוא קוץ רב-שנתי ממשפחת המורכבים. גבעולו הקצר ועליו הרחבים מעניקים לו מראה כדורי. עם הבשלת הזרעים מתייבש הצמח אך עליו אינם נובלים אלא מתקשים ויוצרים כעין מפרשים שהרוח נושבת בהם. עוצמת הרוח מנתקת את עכובית הגלגל מבסיסה ומגלגלת אותה על פני השדות תוך כדי פיזור הזרעים.
 

 


(1) הריבמ"ץ חי באיטליה.
(2) תודה לשמיל קליין מחיספין על ההפניה למקור זה.
(3) מדרש רבה ווארשא תרכ"ז יצחק גאלדמן.
 

 

רשימת מקורות:

מ. כסלו, 'זיהויי צמחים ברש"י – קוץ, קרד וגלגל', סיני קי"ג (תשנ"ד), עמ' כז – לט.
ז. עמר וירון סרי, 'ארץ ישראל וסוריה על פי תיאורו של אלתמימי: רופא ירושלמי בן המאה העשירית', הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ד, עמ' 74-76.
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב, עמ' 242-243.
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהכנה.
י. פליקס, עולם הצומח המקראי, עמ' 214-215.
נ. קריספיל, "רפואה עממית ופולקלור" http://www.geocities.com/zick_il/Hebrew/mainheb.html

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "גדילן מצוי", "חוחן הקינרס", "עכובית הגלגל", "קינרס סורי". 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר