כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > תמר מצוי - "וחצב ונקלס" (עבודה זרה יג ע"ב - יד ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

אף דקל טב וחצב ונקלס – תמר מצוי

"משנה: ... ר"מ אומר: אף דקל טב וחצב ונקלס (ונקליבם) אסור למכור לעובדי כוכבים ... ר"מ אומר: אף דקל וכו'. א"ל רב חסדא לאבימי: גמירי, דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין, ואנן חמשה תנן, ולא ידעינן מאי קאמרינן. ומאי קשיא? דקתני, ר"מ אומר: אף דקל טב, חצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים; דקל טב הוא דלא מזבנינן, הא דקל ביש מזבנינן, והתנן: אין מוכרין להם במחובר לקרקע! א"ל: מאי דקל טב? פירות דקל טב. וכן אמר רב הונא: פירות דקל טב. חצב - קשבא. נקלס - כי אתא רב דימי א"ר חמא בר יוסף: קורייטי. א"ל אביי לרב דימי: תנן נקלס ולא ידעינן מהו, ואת אמרת קורייטי, ולא ידעינן מאי אהנית לן? א"ל: אהנאי לכו, דכי אזלת התם אמרת להו נקלס ולא ידעי, אמרת להו קורייטי וידעי וקא מחוו לך" (עבודה זרה, יג ע"ב – יד ע"ב).

פירוש: שנינו במשנה ר' מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל טב וחצב אין מוכרים לגוים. אָמַר לֵיהּ [לו] רַב חִסְדָּא לַאֲבִימֵי: גְּמִירִי [למודים אנו] במסורת, שמסכת עֲבוֹדָה זָרָה של אַבְרָהָם אָבִינוּ אַרְבַּע מְאָה פִּירְקֵי הָוְיָין [ארבע מאות פרקים היו בה], וַאֲנַן חֲמִשָּׁה תְּנַן [ואילו אנו חמישה פרקים בלבד אנו שונים בה], ובכל זאת לָא יָדְעִינַן מַאי קָאָמְרִינַן [אין אנו יודעים מה אנו אומרים]. ושאל אותו: וּמַאי קַשְׁיָא [ומה קשה], מה אינך מבין במשנתנו? אמר לו: דְּקָתָנֵי [ששנינו], ר' מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל טַב, חָצָב וְנַקְלָס אָסוּר לִמְכּוֹר לְגוֹיִם. ונדייק: דֶּקֶל טַב [טוב] הוּא דְּלָא מְזַבְּנִינַן [שאין אנו מוכרים], הָא דֶּקֶל בִּישׁ מְזַבְּנִינַן [אבל דקל רע מוכרים אנו]. וְהָתְנַן [והרי שנינו במשנה] להלן: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע כל דבר! אָמַר לֵיהּ [לו]: מַאי [מה] פירוש "דֶּקֶל טַב [טוב]"? פֵּירוֹת של דֶּקֶל טַב [טוב] שהם תלושים. וְכֵן אָמַר רַב הוּנָא: פֵּירוֹת דֶּקֶל טַב [טוב]. שנינו במשנה: "חָצָב", ומסבירים שהוא קַשְׁבָּא [מין תמרים]. ובפירוש "נַקְלָס" מסופר, כִּי אֲתָא [כאשר בא] רַב דִּימִי מארץ ישראל לבבל אָמַר בשם ר' חָמָא בַּר יוֹסֵף: קוֹרְיָיטֵי. אָמַר לֵיהּ [לו] אַבַּיֵי לְרַב דִּימִי: תְּנַן [שנינו במשנה] "נַקְלָס" וְלָא יָדְעִינַן [ואין אנו יודעים] מַהוּ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ [ואתה אומר] קוֹרְיָיטֵי, וְלָא יָדְעִינַן [ואין אנו יודעים] מהו, אם כן מַאי אַהֲנִית לָן [מה הועלת לנו], אם גם את הפירוש איננו יודעים? אָמַר לֵיהּ [להם]: אַהֲנַאי לְכוּ [אני הועלתי לכם], דְּכִי אָזְלַתְּ הָתָם [שכאשר תלך לשם] לארץ ישראל אָמְרַתְּ לְהוּ [אומר אתה להם] "נַקְלָס" וְלָא יָדְעִי [ואינם יודעים], אָמְרַתְּ לְהוּ [אומר אתה להם] "קוֹרְיָיטֵי" וְיָדְעִי, וְקָא מַחֲווּ לָךְ [ויודעים, ומראים לך מהו] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera

נושא מרכזי: מהו נקלס?

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.

ממהלך הסוגיה שלפנינו ניתן להסיק שהשמות דקל טב, חצב ונקלס מתייחסים לזני תמרים משובחים שנאסרו למכירה לגוי ביום חגו. לצורך מלאכת הזיהוי נוכל להיעזר בכתביו של חוקר הטבע והמצביא הרומאי פליניוס (1) שתיאר את זני התמרים שהיו מוכרים לו. בין זנים אלו תפסו מקום של כבוד הזנים שגדלו ביהודה. את תמרי יהודה הוא הכיר משום שהם יוצאו לשווקים בחו"ל כפי שניתן להסיק מהמשנה (דמאי, פ"ב מ"א): "ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום: הדבילה והתמרים והחרובים האורז והכמון וכו'". מפרש הריבמ"ץ: "אלו דברים מתעשרין בכל מקום. כלומר אפילו הלוקחן מעם הארץ בחוצה לארץ מעשר דמאי, שבידוע המינין הללו אינן אלא מארץ ישראל וכו'". פיהמ"ש לרמב"ם: "... אמר כאן שדברים אלו שמנה חייבים בדמאי בכל מקום, בין בארץ ישראל שהחזיקו בה עולי בבל בין בשאר הארץ. ואין הכוונה באלו המינים שמנה כל המין כולו, אלא סוג מסוים מאותו המין שאין צומח כמוהו אלא באותה ארץ ישראל בלבד, ולכן נתחייב בדמאי בכל מקום ... וכך אמרו התמרים, כלומר מין ממיני התמרים בתכלית הגודל שלא ימצא כמותם אלא שם". לדברי הרמב"ם המשנה מתייחסת לזנים ספציפיים המשובחים במיוחד ולכן היוו סחורת יצוא.

להלן אצטט את דברי פליניוס כפי שהובאו על ידי י. פליקס:

"ארץ יהודה מפורסמת בתמריה ... מאלה מפורסמים התמרים הקרויים קריוטי המספקים כמות ניכרת של מזון יבש, אך הם גם עסיסיים, מהם מתקינים את היינות העיקריים של המזרח, אלה משפיעים חזק על הראש (גורמים סחרחורת), ולו מתייחס השם (קריוטי). אבל לא רק זנים אלה מצויים ביהודה, גדלים שם הזנים המפורסמים ביותר. אמנם לא בכל הארץ (הם גדלים) כי אם במיוחד ביריחו, אף שגם אלה הגדלים בעמקים של ארכילאיס, פסליס וליויס (2), שבארץ זו זוכים לשבחים. התכונה היוצאת מן הכלל שלהם הוא העסיס הדשן שהם מפרישים וטעמו הייני המתוק כדבש. התמר הקרוי Nicolai, השייך לאותה מחלקה, אינו עסיסי ביותר אך הוא גדול במיוחד, ארבעה תמרים הערוכים בזה אחר זה אורכם מגיע לאמה (הוא ממשיך למנות זנים נוספים הגדלים ביהודה ומסיים): מזני התמרים היבשים יותר מהווה קבוצה בפני עצמה הזן הקרוי Dactyli turbo (תמר האצבע) שהוא תמר דק וארוך, לעיתים מעוקם. תמר זה אשר אנו מקריבים לכבוד האלים שלנו, קרוי Chydai בפי היהודים המצטיינים בבוזם לכוחות האליליים".

י. פליקס מזהה את שלושת זני התמרים שהוזכרו בסוגייתנו עם זנים שהוזכרו על ידי פליניוס. בדברי פליניוס אנו מוצאים גם אישוש לכך שלתמרים היה שימוש בעבודת אלילים. "דקל טב" מזכיר לנו את ה"דקטילוס". הזן השני שהוזכר במשנה הוא "חצד" (3) מקביל "לחידאי" ואילו "ניקליבס" הוא "ניקולאי" שבפי פליניוס. גם "קריוטי" שהוזכר כזן ממנו התקינו יין הוזכר בספרות חז"ל בשם "קורייטי" או "קורייטה" אם כי מסוגייתנו משתמע שהוא שם נרדף ל"נקלס". ייתכן וקיימים שני מונחים שונים הקשורים לזן התמרים ניקליבס. התמרים עצמם נקראו בשם זה ואילו מרקחת או משקה שהוכן מהם נקרא קורייטי. בדברי רבי זירא (ברכות, נ ע"ב) אנו מוצאים של"קורייטי" הוסיפו יין: "... אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים. מאי טעמא? אמר רב אושעיא: בעינן מצוה מן המובחר. ורבנן למאי חזי? אמר רבי זירא: חזי לקורייטי" (4). על מעמדו המיוחד של הזן נקליבס או נקלווס אנו לומדים מברכות הנהנין שיש לברך עליו: "אמר רבי חנינא בר סיסיי: הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהון תחילה וסוף" (ירושלמי, וילנא, ברכות פ"ו). מפרש "פני משה": "... ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן".

הערוך (ערך "קריוט) פירש: "... פירוש פוצוני פירוש אחר לערבו בבשמים ולעשות טרייקא. ויש אומרים גואריסן ואמרו קורייטי הוא כקלווס האמור בעבודה (זרה) בפר' קמא בגמרא כקלווס. כי אתה רב דימי אמר רב חמא בר יוסף קורייטי". ח. י קאהוט מזהה פוצוני עם המילהpozione באיטלקית בדומה לפירוש רש"י (ברכות, נ ע"ב): "לקורייטי - פיישו"ן בלעז, ובלשון חכמים: אנומלית ואלונתית". לדעת קאהוט הכוונה למין משקה רפואה (potion = שיקוי, סם). הפירוש השני המובא בערוך אינו שונה באופן מהותי מהפירוש הראשון אלא שהוא נאמר בערבית. "טרייקא" הוא ترياق שמשמעותו "סם שכנגד" או תרופה כנגד רעל (Antidote). בפירוש האחרון מביא קאהוט בהערותיו (שם) את הצעתו של "וואוללירס" (ח"ב 1040) ש"גואריסן" היא המילה הערבית جوارش שמשמעותה, לדבריו, "רפואה לעיכול המאכל".


תמונה 1. תמר מזן מג'והל - ניכר היטב החלל סביב הגלעין.		תמונה 2. זן מג'והל ולשמאלו זני תמרים לחם

הרחבה

ניקלבס – מקור השם

לשם נקליבס גרסאות רבות שמקורן הוא השם ניקלווס (Nicolaus) כפי שכתב כתב רבי בנימין מוספיא (מובא בערוך השלם ערך "ניקלווס"): "א"ב פי' בל"ר (לשון רומי) מין תמרים חשובים ונקראו על שם איש חכם שהיה בימי הורדוס שמו נקלווס מדמשק אשר הוא היה שולח מסוריא לרומי התמרים האלו לאבגוסטוס קיסר". בחלק מהגרסאות הוחלף ה"ו" ב"ב" רפה. את הגירסה "ניקלווסיא" אנו מוצאים בירושלמי (ונציה, דמאי פ"ב כב טור ג /ה"א): "ועוד מן הדא רבי זעירא שלח שאל לרבי אלכסנדרא דצדוקא אילין ניקלווסיא דהכא מה אתון משערין בהון וכו'".

ניקלבס - מאפיינים

לזן "ניקלבס" המוזכר במקורות קדומים פירות גדולים וגידלו אותו בארץ בתקופה הרומית והביזנטית. כאמור, זן זה מוזכר על ידי פליניוס. הוא תיאר פרי שאורכו 10 – 11 ס"מ. קדם לו תאופרסטוס שחי במאות הרביעית והשלישית לפני הספירה שתיאר זני תמר הגדלים בבקעת הירדן וביניהם תיאר זן "אשר ארבעה תמרים באורכם יעניקו "cubit (כ – 18 אינץ' = 45.72 ס"מ) כלומר כ – 11.4 ס"מ לתמר בודד. הסופר הרומי אתניוס שחי לקראת סוף המאה השנייה לספירה תיאר את תמרי העמק הסורי (יהודה) שעלו על שולחן הקיסר. על פי תיאורו הם היו גדולים במיוחד ונשמרו זמן רב. העובדה שזן זה היה מוכר לפליניוס מובילה למסקנה שמדובר בזן יבש (תמונה 1) משום שקשה להניח שבעת העתיקה ניתן היה לייצא לרומא תמרים לחים (תמונה 2). למעשה תאורו של פליניוס כולל גם את עובדה זו "... התמר הקרוי Nicolai, השייך לאותה מחלקה, אינו עסיסי ביותר אך הוא גדול במיוחד וכו'". כיום אין אנו יודעים מהו זן "ניקלבס" אך מוכרים לנו כמה זנים בעלי פירות גדולים כמו למשל המג'והל. ראו עוד במאמר "שאור בכזית, וחמץ בככותבת".

ניקלבס – מין עשב

בין המפרשים אנו מוצאים הסבר נוסף למשמעות ניקלבס. הרמב"ם בפיהמ"ש (עבודה זרה, פ"א מ"ה) כתב: "... ומאמר ר' מאיר דקל טב רוצה בו פירות דקל טב, לפי שהפרי הטוב יקריבוהו לעבודה זרה. וחצב - קני הסוכר. ונקליבס - מין מן העשבים וכו'. רע"ב (שם) פירש: "דקל טב - פירות דקל משובח שפירותיו רגילין להקריב מהן לע"ז. וחצב - קנים שעושין מהן הצוקר"א. ונקליבם - מין עשב משובח מאד. והלכה כר' מאיר".

(1) פליניוס (23-79 לפנה"ס) בספרו Naturalis Historia.
(2) ארכלאיס נמצאת ליד אל-עוג'ה צפונית ליריחו ולידה פסליס (פצאל). ליוויאס ממוקמת בבקעת הירדן המזרחית. את תמרי ליוויאס עדיין ציין תיאודוסיוס שעלה לרגל לא"י במאה ה – 6 לספירה (מ. שטרן עמ' 249). מטעי התמרים של פסליס מוזכרים על ידי יוספוס (מלחמות ב' ט א'): "... ושלמית השאירה במותה את מחוז ממשלתה עם יבנה ומטעי התמרים אשר בפצאליס לליויה אשת אוגוסטוס וכו'".
(3) אמנם הגירסה אצלנו חצב אך היא אינה מסתברת ונכון יותר לגרוס כירושלמי (עבודה זרה, פ"א): "רבי מאיר אומר אף דקל טב וחצד ונקלביס אסור למכור לנכרים".
(4) פירוש: אמר ר' יוסי בר' חנינא: מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה. שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אמר רב אושעיא: בעינן [צריכים אנו] שתהא המצוה מן המובחר. ולגופו של דבר שואלים: ורבנן, למאי חזי [ולדעת חכמים למה ראוי] יין חי, שלא נמזג בו מים, שהרי כמעט שאין אפשרות לשתותו? אמר ר' זירא: ראוי הוא לקורייטי, כלומר, לעשות ממנו משקה רפואה העשוי מיין ושמן. על פי הצעתנו הפירוש כמובן שונה.

מקורות עיקריים:

י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (117-118).
מ. שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, בהוצאת "יד יצחק בן צבי".

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "תמר מצוי".

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים