סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


אכלה תלתא פרי בתלתא יומי כגון צלף ליהוי חזקה - צלף


"ולר"מ דאמר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש, אכלה תלתא פירי בחד יומא, כגון: תאנה, ליהוי חזקה? דומיא דשור המועד, מה שור המועד בעידנא דאית ליה הא נגיחה ליתא להא נגיחה, הכא נמי בעידנא דאיתא להאי פירא ליתא להאי פירא. אכלה תלתא פרי בתלתא יומי כגון צלף ליהוי חזקה? התם פירא מיהא איתיה, ומגמר הוא דקא גמר ואזיל. אכלה תלתא פירי בתלתין יומי, כגון אספסתא, ליהוי חזקה! היכי דמי? דקדיח ואכלה דקדיח ואכלה, התם משמט הוא דקא שמיט ואכיל. אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי, כגון אספסתא, ליהוי חזקה" (בבא בתרא, כח ע"ב).

פירוש: וּלְדעת ר' מֵאִיר שאָמַר: אם שור שרִיחֵק נְגִיחוֹתָיו, שנגח בהפסק יום בין פעם לפעם חַיָּיב, אם קֵירֵב נְגִיחוֹתָיו כגון שנגח שלוש פעמים מיד בזו אחר זו לֹא כָּל שֶׁכֵּן, ולדעתו אין צריך שיגח בשלושה ימים שונים, אלא אפילו נגח שלוש פעמים באותו יום נעשה מועד, אם כן נאמר בהשוואה לכך שאם אֲכָלָהּ תְּלָתָא פֵּירֵי בְּחַד יוֹמָא [שלושה פירות ביום אחד] כְּגוֹן תְּאֵנָה, שיכול להיות שהוא קוטף ממנה פעם אחת, ופעם שניה ושלישית ביום אחד, לֶיהֱוֵי [שתהיה זו] חֲזָקָה! ומשיבים: אין לומר כן בענין חזקה, ודווקא מפני שצריכה להיות דּוּמְיָא [בדומה] לשׁוֹר הַמּוּעָד, מַה שּׁוֹר הַמּוּעָד בְּעִידָּנָא דְּאִית לֵיהּ הָא נְגִיחָה לֵיתָא לְהָא נְגִיחָה [בזמן שיש לו נגיחה זו אין את הנגיחה הזו], שהרי הוא נוגח בכל אחת לעצמה, הָכָא נַמִי [כאן גם כן] בְּעִידָּנָא דְּאִיתָא לְהַאי פֵּירָא לֵיתָא לְהַאי פֵּירָא [בזמן שיש את הפרי הזה אין את הפרי הזה האחר]. אבל כאשר כל הפירות נמצאים בשדה בבת אחת, אין זו נקראת חזקה, גם אם הוא נוטל את הפירות בשלוש פעמים שונות. ומקשים: לפי זה אם אֲכָלָהּ תְּלָתָא פְּרִי בִּתְלָתָא יוֹמֵי [שלושה פירות בשלושה ימים] כְּגוֹן צָלָף שמוציא פירות שמבשילים יום אחר יום, אם כן לֶיהֱוֵי [שתהיה זו] חֲזָקָה! ומשיבים: הָתָם פֵּירָא מִיהָא אִיתֵיהּ, וּמִגְמַר [שם הפרי מכל מקום ישנו, ולהיגמר להתבשל] הוּא דְּקָא גָּמַר וְאָזֵיל [שנגמר והולך] בשלושה ימים. ולכן אינו דומה לשור הנוגח, שכל נגיחה עומדת לעצמה. ומקשים: אם כן, כאשר אֲכָלָהּ תְּלָתָא פֵּירֵי בִּתְלָתִין יוֹמֵי [שלושה פירות בשלושים יום], כְּגוֹן אַסְפַּסְתָּא [אספסת] שקוצרים אותה, והיא חוזרת וגדילה, וחוזרים וקוצרים אותה במשך זמן קצר, אם כן לֶיהֱוֵי [שתהיה זו] חֲזָקָה! ומשיבים: והרי הֵיכִי דָּמֵי [כיצד בדיוק מדובר]? דְּקָדִיחַ [שגדל קצת] וחתך וַאֲכָלָהּ, דְּקָדִיחַ [שגדל קצת] וַאֲכָלָהּ, וכך קצר שלוש פעמים במשך חודש אחד, הָתָם מִשְׁמַט [שם לשמוט] הוּא דְּקָא שָׁמֵיט וְאָכֵיל [ששומט ואוכל], שאין זו דרך השימוש הרגילה באספסת להחשיב אדם כמחזיק בקרקע זו, אלא רק כאשר ממתין עד שתגדל האספסת היטב ואז קוצר אותה. ומקשים: אם כן, אֲכָלָהּ תְּלָתָא פֵּירֵי בִּתְלָתָא יַרְחֵי [שלושה פירות בשלושה חודשים], כְּגוֹן אַסְפַּסְתָּא [אספסת] שממתינים חודש שלם עד שתגדל, ושוב קוצרים וחוזרים וקוצרים לאחר חודש, שזו דרכה, לֶיהֱוֵי [שתהיה זו] חֲזָקָה! (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: צלף קוצני    שם באנגלית: Caper    שם מדעי:  .Capparis spinosa L

שמות נרדפים במקורות: אביונה, קפריסין, נצפה, פרחא, ביטיתא


נושא מרכזי: מה מייחד את צמח הצלף מבחינת התפתחות הפירות?

הצלף הקוצני הוא שיח קוצני גדול (2-0.5 מ') נשיר בעונת החורף ונפוץ מאד בחבל ההר הים תיכוני בארץ ובאירופה. צמח זה משמש, מאז העת הקדומה, את האדם בזכות כמה חלקים אכילים. חלקים אלו הם: התמרות (לולבים), הקפריסין והאביונות. התמרות הן כפי הנראה הקצוות הרכים של הענפים הצעירים שאותם הכשירו למאכל ("המתקה") בעזרת כבישה במלח או חומץ. יש הסבורים שהתמרות הן עפצים המתפתחים על ענפי כמה מינים (ראו עוד במאמר "במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים") (תמונה 3). הקפריסין הם פקעי הפרחים בעודם סגורים (ראו בתמונה 1). הקפריסין הם החלק האכיל העיקרי עד ימינו והם נמכרים מוחמצים כמעדן יוקרתי. החלק השלישי הוא הפרי בהגדרה הבוטנית – האביונות (ראו בתמונה 2). מתוך המקורות ניתן להסיק שבתקופת חז"ל היו האביונות היבול העיקרי והחשוב ולכן לכל הדעות ברכתם בורא פרי העץ אך בימינו תפסו הקפריסין את מקומם. במאמרים נוספים נדון במאפיינים שונים של הצלף בהקשר לסוגיות הרבות בתלמוד שבו הוא מוזכר אך נפתח בתכונה בולטת הגורמת לבחירתו בסוגייתנו. כאן דנה הגמרא בחזקה הנובעת מביצוע שלוש פעולות ברצף מסויים תוך השוואה לשלוש נגיחות רצופות של שור המועד שלדעת רבי מאיר הופכות אותו למועד.

בשלב הראשון הגמרא משווה בין ג' נגיחות בשור לאכילת שלושה פירות ביום אחד. כמו שבשור שלושה אירועי נגיחה הופכים אותו למועד כך אכילת שלושה פירות בתאנה יהוו חזקה. ההשוואה היא דווקא לתאנה משום שפגותיה (1) לא מבשילות בו-זמנית ובמהלך היום ניתן לאכול שלוש פעמים נפרדות: בדברי רש"י: "... הכא נמי אכלה תלת פרי בחד יומא כגון תאנה שאינה מתבשלת יחד ויש שאינה מתבשלת שחרית ולערב היא ראויה, הכי נמי דהויא חזקה וכו'". השוואה זו נדחתה משום שבניגוד לנגיחות שאינן מתבצעות יחד הרי שבתאנה הפירות נמצאים בעת ובעונה אחת על העץ ורק ההבשלה הסופית מתרחשת בהדרגה.

בשלב הבא פונה הגמ' להשוות בין העדאת שור לאכילת פירות צלף במשך שלושה ימים. הסברה היא שבצלף תהייה חזקת ג' פעמים משום שהפירות של שלושת הימים העוקבים אמנם נמצאים יחד על השיח אך לא כאשר כולם בשלב הפרי. הצלף יוצא דופן מבין שאר הפירות בכך שבמשך תקופה ארוכה נמצאים עליו פרחים ופירות בשלבים שונים (תמונה 4). בניגוד לתאנה שפירותיה נמצאים יחד אך מבשילים בהדרגה, בצלף כאשר ביום הראשון נאכל פרי ("אביונה") הרי שהפרי שיאכל למחרת הוא בשלב הקפריסין. בשלב זה לא רק שהוא איננו בשל אלא גם לא מוגדר כפרי. הקפריסין הוא ניצן הפרח לפני הפיכתו לפרי. גם השוואה זו לשור מועד נדחתה משום שבניגוד לשור המועד שנגיחותיו אינן חופפות, בצלף גם הקפריסין, שהם ניצני הפרחים, עדיין לא התפתחו לפרי ושוהים על השיח יחד עם הפרי הבשל.

ממהלך הסוגיה ניתן לתאר דירוג של רצף אירועים על בסיס מידת החפיפה ביניהם:

א. באכילת שלושת פגות (פירות) התאנה ביום אחד נמצאים שלושת הפירות על העץ אלא שאינם מבשילים יחד.

ב. באכילת שלושת "פירות" הצלף בשלושה ימים אמנם שלושתם נמצאים על השיח אך לא כפירות. כאשר הפרי של היום הראשון נאכל הפירות של היום השני והשלישי עדיין אינם מוגדרים כפירות אלא כקפריסין.

ג. בשלב הבאה מציעה הגמרא דמיון ל"פירות" אספסת הנקצרים לאחר שצמחו. במקרה זה אמנם מדובר בגידולים של צמח משותף אלא ששלושת היבולים לא שהו עליו בו-זמנית.

ד. שלוש נגיחות שור מועד הן שלושה אירועים נפרדים לחלוטין.

ההבדל בין תאנה וצלף מתואר יפה בדברי התוס' במקום: "כגון צלף - בתר דשני ליה מתאנה, פריך מצלף. דתאנה גדולה היא בשעה שנוטלין חבירתה מן האילן אלא שלא נתבשלה עדיין, אבל צלף קטן הפרי הרבה כשנוטלין האחת וכו'". התוס' מוכיח את רעיון ההבשלה ההדרגתית באופן משכנע בציטוט הסיפור הבא: "ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר: ונשא ענף ועשה פרי, מה ענף בכל יום, אף פרי בכל יום. ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר, והכתיב: אין כל חדש תחת השמש. אמר ליה: בא ואראך דוגמתם בעולם הזה, נפק אחוי ליה צלף" (שבת ל' ע"ב). דווקא הצלף נבחר כדוגמא לצמח שפירותיו מבשילים לאורך זמן ובהדרגה משום שזו תכונה אופיינית לו.

לפני הריטב"א עמדה גרסה שונה מזו של התוס' אך גם פירושו נגזר מעקרון ההדרגתיות שהצגתי:

"גירסת עיקר הנוסחאות הכי הוא. אכלה תלתא פירי בחד יומא כגון צלף תהוי חזקה. ופירושו לפי שהצלף יש בו בבת א' עליו (וא' נק') [אביונות וקפריסין נקרא] הם דברים חלוקים וכל אחד ואחד נלקט לעצמו שהיה בדין שיהיו נחשבין לשלש אכילות, ומהדרינן דכיון דכולהו איתנהו בחד זימנא אינו אלא אכילה אחת. הדר פרכינן מתאנה שיש בה תאנים על שלש דרגין פגין ומבושלים לגמרי ובינונים נלקטים בשלשה ימים וכשאלו נלקטים אין אלו ראויים להיות נלקטין, ולהכי קס"ד שיהיו נחשבין כשלש אכילות וכאילו היו שלשה מיני אילנות שמקצתם נותנים פירות בשנה זו ומקצתם באחרת, ובזעינהו בזועי (לק' ל"ז א'), ולהכי פרכינן אכלה תלתא פירי בתלתא יומי כגון דתאנה תהוי [חזקה], ומהדרינן דהנהו נמי כיון דכולהו איתנהו בתאנה בחדא זימנא אלא דגמר פירא ואזיל חדא אכילה חשיבא".

לפי הגרסה שמביא הריטב"א ההשוואה לצלף קודמת בסוגיה להשוואה לתאנה. ממהלך הסוגיה ניתן ללמוד שההשוואות שעורכת הגמרא נעות לכיוון של הרחקה בין שלושת האכילות כאשר שיאן הוא באספסת שבה "פירות" הימים השונים אינם שוהים בו-זמנית על הצמח. מסיבה זו מפרש הריטב"א שבצלף קיימים שלושה יבולים שונים ("הם דברים חלוקים וכל אחד ואחד נלקט לעצמו") הראויים לקטיף בו-זמנית. ניתן לקטוף במקביל אביונות, קפריסין ותמרות. לאחר מכן הגמרא משווה את ג' נגיחות השור לתאנה שבה הבשלת היבולים הדרגתית במהלך היום ולכן הם אינם ניתנים לקטיף יחד. 
 

    
תמונה 1. קפריסין – פקעי הפרחים   תמונה 2. אביונה – הפרי של הצלף בהגדרה הבוטנית

 

    
תמונה 3.  תמרות – הקצה העליון של הענף כאשר הוא עדיין רך.
                ניתן לראות גם קפריסין בגילאים שונים.
  תמונה 4. האביונות והקפריסין נראים יחד על שיח משותף

 

 

 


 

(1) פגות הם "פירות" התאנה. למעשה אנו אוכלים בתאנה פרי מדומה. החלק הנאכל איננו פרי בהגדרה הבוטנית אלא תפרחת מפותחת. 
  

לעיון נוסף:

ב"פורטל הדף היומי":
מה הם החלקים הנאכלים בצלף? - "צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא" (ברכות, לו ע"א).
מה מייחד את מבנה פרח הצלף בהשוואה לפרחים אחרים? - "ושקלוה לפרחא דביטיתא ואיקיים ביטיתא" (ברכות, לו ע"ב).
מה מייחד את צמח הצלף מבחינת התפתחות הפירות? - "נפק אחוי ליה צלף" (שבת, ל ע"ב).
האם ניתן להתפרנס משיח צלף? - "ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו" (שבת, קנ ע"ב).
האם יש לצלף צל ראוי לישיבה? - "טולא דכנדא, טולא דפרחא" (פסחים, קי"א ע"ב).
מהי העזות של הצלף? - "אף צלף באילנות" (ביצה, כה ע"ב).
מה מייחד את צמח הצלף מבחינת התפתחות הפירות? - "אכלה תלתא פרי בתלתא יומי כגון צלף ליהוי חזקה" (בבא בתרא, כח ע"ב).
מה מקור שמו של רבי אלעזר ה"קפר" - "ולרבי אלעזר הקפר דאמר: נזיר נמי חוטא הוא" (שבועות, ח ע"א).

א. דנין, 'עז באילנות - צלף', בצמחיית ישראל ברשת.
גדי הרלינג, הצלף - סגולותיו הגשמיות והפנימיות לפי דברי חז"ל
"צלף קוצני" באתר צמח השדה

 

 

המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com

לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAILלמחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר