|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
לימד על העז שאינה טעונה אליה - עז הבית
"אלא קרא למאי אתא? כדתניא: כשב - לרבות את הפסח לאליה, כשהוא אומר אם כשב - לרבות פסח שעברה שנתו, ושלמים הבאין מחמת פסח לכל מצות שלמים, שטעון סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק. וכשהוא אומר ואם עז - הפסיק הענין, לימד על העז שאין טעונה אליה" (פסחים, צו ע"ב).פירוש: ושואלים: אֶלָּא אם כן קְרָא [המקרא] הזה לְמַאי אֲתָא [למה, לאיזה ענין בא]? ומשיבים: כִּדְתַנְיָא [כפי ששנויה ברייתא אחרת] "כֶּשֶׂב" לְרַבּוֹת אֶת קרבן הַפֶּסַח שאף הוא טעון הקרבת אַלְיָה למזבח שלא נתפרש הדבר בדיני הקרבת הפסח. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אִם כֶּשֶׂב" שמוסיף מקרים של קרבנות נוספים, כתמורות ומותרות, הרי זה בא לְרַבּוֹת שה שהוקדש לפֶּסַח אבל עָבְרָה שְׁנָתוֹ ועתה כיון שהוא יותר מבן שנה שוב אינו ראוי לפסח, או שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח (מכוח תמורה או מכוח פסח שנתכפרו בעליו באחר) לְכָל מִצְוַת שְׁלָמִים שקרבן זה שוב אינו חשוב כפסח אלא כשלמים לכל דבר ולכן טָעוּן סְמִיכָה וּנְסָכִים ותְּנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק כבשלמים, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאִם עֵז קרבנו" הִפְסִיק את הָעִנְיָן הקודם, וְלִימֵּד עַל הָעֵז שֶׁאֵין טְעוּנָה הקרבת אַלְיָה על המזבח (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
לריכוז המאמרים שנכתבו על עז הבית הקש/י כאן.
נראה לי שאכן כפי ששמע רש"י אין לעיזים אליה מפותחת, כדוגמת הזנב הנפוץ בכבשים, אך התורה היתה צריכה לפטור מלהקריב את הזנב של העז משום שלעיתים היו פרטים שמסיבות גנטיות ו/או תזונתיות היו בעלי זנב מפותח מאד שהזכיר במידת מה את אלית הכבשים וניתן היה להתייחס אליו כאליה. ניתן להסיק שרש"י התייחס לזנב העז כאליה מפירושו בגמרא בזבחים (צ ע"ב). אומרת הגמרא: "פרים קודמין לאילים שכן נתרבו בנסכים, וכן אילים לכבשים. כבשים לשעירים שכן נתרבו באליה". מפרש שם רש"י: "שכן נתרבו באליה - לענין אימוריו. ואע"ג דהשתא בעולה קיימינן שכולה כליל מיהו צד ריבוי למזבח אשכחן ביה גבי שלמים וחטאת". רש"י מקשה שהרי אם אנו עוסקים בעולות מה היתרון של הכבשים. כוונתו לשאול הרי בעולת שעיר נשרפת גם האליה עם כל האיברים וא"כ אין יתרון לכבשים. בקרבנות שרק אימוריהם מוקטרים קיים הבדל בין כבשים לעזים משום שרק בכבשים מוקטרת האליה. אם לעיזים אין אליה הרי שגם בעולות נשמר היתרון של הכבשים. הדבר נאמר במפורש בכתב יד רש"י במנחות (פג ע"ב): "לימד על העז שאינה טעונה אליה – שאם הביא עז לשלמים אין אליתה קריבה עם האימורים שיש לה דין בן בקר שאינה טעונה אליה".
מקורות עיקריים:Ayele, G., Jabbar, M.H., Teklewold, H., Mulugeta, E. and Kebebe, G., 2006. Seasonal and inter-market differences in prices of small ruminants in Ethiopia. Journal of Food Products Marketing. 12 (4): 59-77
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected] |
