אכן כתב הרמב"ם הלכות אישות א הלכה א: "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר (דברים כב) כי יקח איש אשה ובא אליה". אך אין הכוונה שלא היתה כלל מציאות של קידושי כסף, שלא היתה חובה לקדש בכסף. שכן מצינו קנין אשה בכסף גם קודם מתן תורה: (בראשית כ, יד - טז) וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ... הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ. (בראשית כט, יח - כא) אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה... הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי. (בראשית לד, יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה. על הקשר בין קידושין ומוהר וכתובה, בקישור זה: https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=30441 לפיכך עדין נצרכים לתירוץ שמיתה לזמן קצר אינה נחשבת למיתה רגילה, וכפי שהיה רגיל להוכיח הרב מרדכי אליהו מהגמרא הנ"ל בבן שונמית במסכת נדה.
