סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

 

רבה ורבי זירא

פסחים צו ע"ב

 
"איתמר, רבה אמר: קודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו, רבי זירא אמר: קודם חצות ולאחר חצות שנינו. ולרבי זירא, הא קתני קודם שחיטת הפסח! - אימא: קודם זמן שחיטת הפסח".

לרבה שחיטה היא שחיטה בפועל. ולרבי זירא שחיטה פירושה אפשרות של שחיטה.

דומה לזה אמרו במסכת מגילה דף ז ע"ב:
"רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".
לרבי זירא לא היתה פה שחיטה ממש. אשתו נותרה נשואה לו, והוא לא נטמא בטומאת מת, כמו שאמרו במסכת נדה דף ע ע"ב: "בן שונמית מהו שיטמא? אמר להן {רבי יהושע}: מת מטמא, ואין חי מטמא", כלומר שמי שקם לתחיה נחשב לחי מעיקרו. לכן אותה שחיטה משמעותה לרבי זירא היא אפשרות לשחיטה, שלכן נצרך להזהר לשנה אחרת.
ואילו לגבי רבה היתה זו שחיטה ממש, עד שאמר לו אביי תלמידו: "מר נמי עניש וקטיל" (מסכת שבת דף קנו ע"א), ופירש בספר יוחסין (מאמר שני סדר האמוראים אות הרי"ש) שדברי אביי מתייחסים לאותו מעשה שבמגילה. (וראה עוד בקישור זה).

תגובות

  1. ד סיון תש"פ 11:54 נתניה ברנר 10/5 | עזרא רוזנברג

    בע"ה, יש את שאלת החיד"א כיצד רבי זירא לאחר שרבה החיה אותו מותר באשתו? הרי האשה קונה את עצמה במיתת בעלה? תשובת האדמו"ר מבלז הגמרא (שבת פ"ח:) "דבר אתה עמנו...פן נמות" מלמד שפרחה נשמתן של ישראל והקב"ה החזירה להם. וכן כתוב: "שובו לכם לאהליכם" משמע שמותרים היו בנשותיהם...? מכאן שמיתה לזמן קצר אינה נחשבת למיתה רגילה. יש קושיה על תירוץ זה שכאן בנ"י היו קודם מתן תורה ולא היו נשואין לפי חופה וקידושין... מה התשובה לקושית החיד"א בימינו?
  2. ד סיון תש"פ 14:55 נשואין קודם מתן תורה | דוד כוכב

    אכן כתב הרמב"ם הלכות אישות א הלכה א: "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר (דברים כב) כי יקח איש אשה ובא אליה". אך אין הכוונה שלא היתה כלל מציאות של קידושי כסף, שלא היתה חובה לקדש בכסף. שכן מצינו קנין אשה בכסף גם קודם מתן תורה: (בראשית כ, יד - טז) וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ... הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ. (בראשית כט, יח - כא) אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה... הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי. (בראשית לד, יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה. על הקשר בין קידושין ומוהר וכתובה, בקישור זה: https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=30441 לפיכך עדין נצרכים לתירוץ שמיתה לזמן קצר אינה נחשבת למיתה רגילה, וכפי שהיה רגיל להוכיח הרב מרדכי אליהו מהגמרא הנ"ל בבן שונמית במסכת נדה.

  3. ח אדר תשפ"א 20:21 מה פירוש מיתה לזמן קצר | עלי

    עד מתי מיתה נחשבת לזמן קצר וממתי זמן ארוך שהדין יוצא שונה ? יום אחד לעומת יומיים או לעומת שלשה ימים. כבפסוק 'אך אם יום או יומיים יעמוד, לא יקם כי כספו הוא ' ?
  4. ח אדר תשפ"א 20:37 מה הפלא | עלי

    שרבה שחט את רבי זירא ? הרי בד"כ בתחילת לימודו היה רבה מספר בדיחות, אז ברור שבפורים שבדחה דעתו עליו טובא, הגיעו הדברים לבדיחה על שחיטה, וחשב רבה שאפילו רבי זירא שהיה סגפן גדול ולא היה שוחק מכלום, אפילו הוא יצחק מבדיחתו, אבל רבי זירא לא שחק ( ונתחלף להם שחטיה בשחקיה...) ולשנה האחרת כשרצה רבה שוב למושכו לשחוק בסעודת הפורים כבר לא היה רבי זירא מוכן כי חשש שמרוב התבסמות יצחיקהו רבה... מצחיק מאד...
  5. ט אדר תשפ"א 00:57 בכתבי היד מופיע שרבא הוא שהיה אומר מילתא דבדיחותא | דוד כוכב

    לא רבה.
  6. י סיון תשפ"א 12:31 תגובה | אורן

    בן יהוידע: וּמֵאַחַר שֶׁמִּדִּבּוּר רִאשׁוֹן יָצְאָה נִשְׁמָתָן, דִּבּוּר שֵׁנִי הֵיאַךְ קִבְּלוּ? הוֹרִיד טַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים, וְהֶחֱיָה אוֹתָם. מקשים אמאי לא נתן להם כח מעיקרא לסבול ולא ימותו ולא יצטרכו לטל התחיה? ונראה לי בס"ד, כי רצה לעשות תחיית המתים באותה שעה שהם מקבלים תורה ומצות כדי להטיב לב הגופים, באומרם אנחנו טורחים ועמלים בתורה ומצות, וסוף יקברום בעפר והנפש לבדה תתענג בגן עדן בשכר תורה ומצות! לכך עשה להם תחיית המתים כדי שידעו שגם הם יחיו אחר מותם ויתענגו על רוב שלום, ולכך באותו הטל שיחיו בו לעתיד, החיה אותם עתה ובזה נתנחמו הגופים! והנה מן המאמר הנזכר נראה לי בס"ד לפשוט ספיקו של הגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף (אה"ע סי' יז סק"א), על אשתו של רבי זירא אם היה צריך ר' זירא לקדשה מחדש אחר שהחיהו רבה (מגילה ז ע"ב) עיין שם, דהכא ישראל כולם מתו והחיה אותם הקב"ה ואחר כך שבו אל נשותיהן בלא קדושין ונשואין חדשים, וכמו שנאמר (דברים ה, כז) שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, ולא היתה אשה יכולה ללכת לאיש אחר, אף על גב דכל האנשים והנשים מתו וחיו מחדש. ואין לומר דעשו קדושין ונשואין מחדש, דאם כן איך אמר להם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם מאחר דפקע אישות שלהם הנה עתה כל איש ישא אשה שרוצה בה, וכל אשה תתקדש לבעל שתחפוץ בו! ועוד אפילו שבודאי משה רבינו ע"ה נשאר בחיים מ"ט צפורה אשתו למאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו ודאי גם כן יצתה נשמתה כשאר כל ישראל, וכיון שחיתה אחר כך לא נשאר לה אישות עם בעלה, ואם כן למה נתרעמו אהרן ומרים על אשר פירש ממנה משה רבינו ע"ה? על כן נראה בודאי דלא פקעה האישות, ולא היו צריכין לקדש קדושין חדשים. והשתא לפי זה יש להעיר על מה שאמרו בביצה דף ה' (דברים ה, כז) 'לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם' למה לי? שמע מינה כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. וקשא דילמא אצטריך לומר להם שׁוּבוּ וכו' כדי שלא יחשוב דפקעה אישות על ידי מיתה שהיה להם? ונראה לי דאין הכי נמי הוה מצי לדחות כן אך כבר מצא שם דחיה אחרת, דיש לומר למצות עונה הוא דאתא, ועוד נראה לי דלא ניחא ליה לדחות בהכי דסבר זה הדבר פשוט דלא פקעה זיקה, ולא הוה אצטריך למימר להם דבר זה בפירוש. ואיך שיהיה מן המאמר הזה יש ראיה ברורה לספיקו של הגאון חיד"א ז"ל הנזכר לעיל, גם יש סיוע לתשובת ריב"ח בגמרא דנדה פרק יו"ד מה שהשיב על בן השונמית ששאלו אותו מהו שיטמא עיין שם, דמוכח מכאן אף על גב דמתו וחיו נשארו בטהרתם.

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר