רבה עניש וקטיל
שבת מח ע"א
"רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא, נזהיה רבה.
אמר ליה רבי זירא: מאי שנא ממיחם על גבי מיחם? אמר ליה: התם - אוקומי קא מוקים, הכא - אולודי קא מוליד.
הדר חזייה דפרס דסתודר אפומיה דכובא, ואנח נטלא עילויה, נזהיה רבה.
אמר ליה רבי זירא: אמאי? אמר ליה: השתא חזית. לסוף חזייה דקא מעצר ליה. אמר ליה: מאי שנא מפרונקא? - אמר ליה: התם - לא קפיד עילויה, הכא - קפיד עילויה".
רבה היה זה שהיה גוער וחוזר וגוער, בעוד שרבי זירא דוקא היה מהפך בזכות.
שכך היה טבעו של רבה, כמו שאמרו במסכת שבת דף קנו ע"א:
"האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא {שופך דם}... אמר רבה: אנא במאדים הואי! - אמר אביי מר נמי עניש וקטיל".
וכתב על כך בדרשות הר"ן בדרוש השמיני: "הנה אמר אליו שמצד שנולד בכוכב ההוא, היה מוכן להעניש האנשים שחטאו לו, כי יש לקצת הנפשות הכנה חזקה בזה".
ולא עוד אלא שהיה רבה אשיד דמא וקטיל גם כפשוטו, לעומת רבי זירא, במעשה במסכת מגילה דף ז ע"ב:
"רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".
ובספר יוחסין (מאמר שני סדר האמוראים אות הרי"ש) פירש שזהו שאמר לו אביי: מר עניש וקטיל.
