|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין - חיטה
"וניבטליה בשית? כיון דאיסורא דרבנן עילויה כדאורייתא דמיא, ולאו ברשותיה קיימא, ולא מצי מבטיל. דאמר רב גידל אמר רבי חייא בר יוסף אמר רב: המקדש משש שעות ולמעלה, אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין" (פסחים, ז ע"א).
פירוש: ושואלים: וְנִיבַטְּלֵיהּ בְּשִׁית [ושיבטלנו בשעה שישית] עם שריפתו! ומתרצים: כֵּיוָן דְּאִיסּוּרָא דְּרַבָּנַן עִילָּוֵיהּ [שיש איסור מדברי חכמים עליה], שהרי משעברו חמש שעות אסור הוא בהנאה מדברי חכמים כִּדְאוֹרַיְיתָא דָּמְיָא [כמן התורה הוא נחשב], וְלכן לָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ קָיְימָא, וְלָא מָצֵי מְבַטֵּיל [ולא ברשותו הוא עומד, ואינו יכול לבטל]. וראיה לדבר שהחמירו חכמים עד כדי כך אף בחמץ מדבריהם שאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר ר' חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב: הַמְקַדֵּשׁ אשה מִתחילת שֵׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה בדבר שיש בו חשש חמץ, אֲפִילּוּ בְּחִיטֵּי קוּרְדָנַיְתָא [בחיטין מן ההרים] שהן קשות ביותר, ולכן אין ודאות שהחמיצו משנפלו עליהן מים, ובכל זאת אומרים אנו שכיון שיתכן שהחמיצו הרי הן כשאר חמץ האסור בהנאה, ולכן אין לו כל ערך, והמקדש בו אשה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשִׁין. כי אין הקידושין תופסים אלא אם כן קידש בשוה פרוטה. הרי שעמדו חכמים על דעתם ובטלו לגמרי את הקידושין והתירו חשש אשת איש מן התורה, אף כי חמץ זה אסור מדברי סופרים בלבד (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.
בתלמוד אנו פוגשים זני חיטה שונים שלחלקם נוסף גם שם לוואי. במשנה (בבא בתרא, פ"ה מ"ו): "ארבע מדות במוכרין מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו ... שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית וכו'". הרמב"ם מפרש: "שחמתית, שגוונה אדום וכו'". תוי"ט (שם) מאפיין את שני הזנים: "שחמתית ונמצאת לבנה - שחמתית עושים קמח מרובה. ולבנה עושה הפת יותר נאה ויפה וכו'". זני חיטה נקראו גם על שם מוצאם: "תמן תנינן זרע קישואין שנים חייב, זרע דילועים שנים, זרע פול מצרי שנים, תני חטים מדיות שתים וכו'" (ירושלמי, שבת פ"ז דף ט טור ד /ה"ב). על מספרם הרב של הזנים אנו לומדים במדרש (איכה רבה, וילנא, פרשה ג): "תזנח משלום נפשי נשיתי טובה, רבי אלעזר ברבי יוסי בשם ר' חנניה בריה דרבי אבהו אמר, מעשה באשה אחת בקיסרין שהוליכה את בנה אצל נחתום אחד, אמרה לו למד את בני אומנות, אמר לה ימתין אצלי חמשה שנים ואני מלמדו חמש מאות מינין בחטה, כמה מינין יש בחטה? ר' אחא אמר בחטי מנית חטים דלא מנין, ורבנן אמרי חמש מאות בחטין כמנין מנית, ר' חנינא ור' יונתן הוו יתבין וחשבין להון עד שתין וקמו להון וכו'".
מקורות עיקריים:יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 142-145).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|