סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

  

 

זרק ונח בפי הכלב – כלב הבית


"לא יעמוד אדם ברשות היחיד וכו'. אמר רב יוסף: השתין ורק חייב חטאת. והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבעה, וליכא? מחשבתו משויא ליה מקום, דאי לא תימא הכי, הא דאמר רבא: זרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן חייב חטאת. והא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה וליכא? אלא: מחשבתו משויא ליה מקום, הכי נמי מחשבה משויא לה מקום" (עירובין, צט ע"א). 

פירוש: שנינו במשנה שלֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וישתין או ירוק לרשות הרבים. אָמַר רַב יוֹסֵף: הִשְׁתִּין וְרַק חַיָּיב חַטָּאת. ומקשים: וְהָא בָּעֵינַן [והרי צריכים אנו] כדי שיחשב הטלטול כמלאכת הוצאה בשבת עֲקִירָה ממקום שהוא ארבעה טפחים על ארבעה טפחים וְהַנָּחָה של החפץ מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה על ארבעה טפחים, שהוא שיעור מקום חשוב, וְכאן הרי לֵיכָּא [אין], שהרי פיו שממנו יצא הרוק אינו רחב ארבעה טפחים! ומשיבים: מַחֲשַׁבְתּוֹ מְשַׁוְּיָא לֵיהּ [עושה אותו] מָקוֹם, כי ודאי מחשיב אדם את פיו מספיק, והריהו נחשב כמו ארבעה טפחים. דְּאִי [שאם] לֹא תֵּימָא הָכִי [תאמר כך] שמחשבתו של אדם קובעת חשיבותו של מקום, ולא הכל נמדד לפי שטח בלבד, הָא [הלכה זו] שאָמַר רָבָא: זָרַק חפץ וְנָח בְּפִי הַכֶּלֶב אוֹ בְּפִי הַכִּבְשָׁן חַיָּיב חַטָּאת, והרי אפשר לשאול: וְהָא בָּעֵינַן [והרי צריכים אנו] הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מָקוֹם אַרְבָּעָה טפחים על ארבעה טפחים, וְלֵיכָּא [ואין] שם! אֶלָּא אומרים אנו: מַחֲשַׁבְתּוֹ שרוצה לזרוק את החפץ בפי הכלב מְשַׁוְּיָא לֵיהּ [עושה אותו] מָקוֹם, הָכָא נַמִי [כאן גם כן] מַחֲשָׁבָה מְשַׁוְּיָא לָהּ [עושה אותו] מָקוֹם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 

 

שם עברי: כלב הבית   שם באנגלית: Dog   שם מדעי: Canis lupus familiaris

שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא


נושא מרכזי:  מדוע נבחר הכלב כסמל ל"קולט"?


סוגייתנו משלימה את דברי הגמרא בשבת (פ ע"א) שם אנו לומדים שקליטה בפי כלב מהווה הנחה: "אמר רבא: הוציא חצי גרוגרת אחת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת אחת והניחה, ראשונה נעשה כמי שקלטה כלב או שנשרפה ופטור. ואמאי? הא מנחה? הכי קאמר: ואם קדם והגביה ראשונה קודם הנחת שנייה נעשית ראשונה כמי שנקלטה או שנשרפה ופטור" (שבת, פ ע"א). בסוגייתנו אנו לומדים מדוע קליטה על ידי כלב מהווה הנחה למרות שאין היא על שטח ד' על ד' טפחים.
קרוב לוודאי שדווקא הכלב נבחר, מבין כל חיות הבית, כדי לייצג קליטה באוויר בגלל כישוריו המיוחדים בתחום זה. בעלי כלבים רבים מנצלים את יכולת כלבם לתפוס חפצים, תוך כדי מעופם באוויר, על מנת להשתעשע איתו במשחק "מסירות" בחפצים שונים. ראו למשל בקטעי הוידאו כאן וכאן.

במהדורת שוטנשטיין (שבת, קב ע"א, הערה 6) מובא דיון בשאלה מדוע העובדה שהכלב תפס את החפץ באוויר אין בה משום הנחה? על פי ההסבר הראשון המובא שם הסיבה היא משום שאין בפיו של הכלב שטח של ארבעה על ארבעה. על פי הסבר זה גם אם הכלב עמד במקומו אין כאן הנחה והזורק פטור. לעומת זאת באדם פטור הזורק רק אם רץ התופס ממקומו ותפס באוויר משום שידו של אדם חשובה כד' על ד' ואם יעמוד במקומו תהייה זו הנחה. הסבר שני, על פי שיטות חלק מהראשונים, הוא שגם בכלב יש צורך שירוץ ממקומו ויתפוס בדומה לאדם משום שאין מקור לתנאי של שטח ד' על ד' לעניין הנחה ועקירה. על פי הסבר זה בולט יותר הצורך שבעל החיים ה"קולט" יהיה כלב משום שהיכולת לתפוס חפצים במעופם תוך כדי ריצה אופיינית רק לו.

 

 כלב הבית במשחק תפיסת "פריסבי".
 


 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר