טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין – גמל
"תא שמע; שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין, באוכפות, בעביטין בשליפין בקנים בקולחות - מטלטלין בתוכה ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כמלא גמל, ובין אוכף לאוכף כמלא אוכף, ובין עביט לעביט כמלא עביט" (עירובין, טו ע"ב – טז ע"א).
פירוש: תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: שְׁיָירָא שֶׁחָנְתָה בַּבִּקְעָה וְהִקִּיפוּהָ בִּגְמַלִּין שהרביצום, או בְּאוּכָּפוֹת של הגמלים בַּעֲבִיטִין (כרי הגמל) בִּשְׁלִיפִין (עומרי חיטה), בְּקָנִים, בְּקוֹלָחוֹת (קלחי ירקות) מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁלּא יְהֵא בֵּין גָּמָל לְגָמָל רווח כִּמְלֹא גָּמָל, וּבֵין אוּכָּף לְאוּכָּף כִּמְלֹא אוּכָּף, וּבֵין עָבִיט לְעָבִיט כִּמְלֹא עָבִיט. נמצא שפרוץ כעומד אינו מחיצה! (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: גמל שם באנגלית: Arabian camel Dromedary שם מדעי: Camelus dromedarius
שם נרדף במקורות: בכרה, נאקה (נקבות)
נושא מרכזי: מועד ביות הגמל
לנושאים נוספים העוסקים בגמל - לחץ כאן.
במשק האדם שימשו החמור, הסוס, הפרד והגמל לרכיבה, משא ועבודה (חרישה, דישה ועוד). בדרך כלל השתמשו בכל אחת מבהמות אלו למשימות הספציפיות שהתאימו לה. למשל בהמת המשא העיקרית בחיי היום יום היתה החמור שהיה החסכוני ביותר לרכישה והחזקה. הוא שימש להובלת משאות ואנשים למרחקים קצרים יחסית. נראה שלהובלת סחורות בכמויות גדולות ולמרחקים ארוכים שימש הגמל. אנו מוצאים במקרא פסוקים רבים המתארים את תפקידו של הגמל בהקשר לשיירות העוברות בין ארצות: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדנָיו בְּיָדו,ֹוַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר" (בראשית, כ"ד י'). "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה ארְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נשְׂאִים נְכאת וּצְרִי וָלט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (בראשית, ל"ז כ"ה). על מלכת שבא מסופר: "וַתָּבא יְרוּשָׁלמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאד גְּמַלִּים נשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבא אֶל שְׁלמה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ" (מלכים א', י').
לעומת זאת בטווחים קצרים או לצרכים אישיים אנו מוצאים: "וַיאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כ"ב ה'). בני יעקב נשאו את המזון שרכשו במצרים בעזרת חמורים: "וישאו את שברם על חמריהם וילכו משם. ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וכו'" (בראשית, מב כו-כז). ייתכן וגם כאן מדובר במרחק קצר יחסית או במשא מצומצם שנועד לצרכים אישיים ולא למסחר. לגבי עכסה נאמר: "וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ" (יהושע, טו י"ח). במעשה "פילגש בגבעה": "ויקם אישה וילך אחריה לדבר על לבה להשיבה ונערו עמו וצמד חמרים וכו'" (שופטים, יט ג). גם אביגיל בדרכה לדוד רכבה על חמור: "וְהָיָה הִיא רכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְירֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָר וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו ירְדִים לִקְרָאתָהּ וַתִּפְגשׁ אתָם" (שמואל א' כ"ה כ').
הסבר זה להבדלים בין אופן השימוש בחמורים והגמלים ניתן מתוך אמונה שגם העובדות המסופרות בתורה הן דברי אלוקים חיים ואכן הגמל בוית, לפחות במספרים קטנים, כבר בתקופת האבות. במשפט האחרון כוונתי לרמוז לדיון המובא בסעיף הבא שעיקרו לקיים את דברי המשנה "ודע מה שתשיב לאפיקורס" (אבות, ב י"ד).
מועד ביות הגמל
ביות הגמל שינה את מפת הדרכים בעולם העתיק. עד אז האדם נדד עם חמורים אשר נשאו עד 100 ק"ג משא. הגמל, לעומת זאת, יכול לשאת עד 350 ק"ג. הדבר הביא להתפתחות דרכי מסחר חדשות, הגדלת נפח המסחר והתפתחות מקומות יישוב סביב תחנות דרכים. תוצאה נוספת הייתה מהפך באופי הנוודות ובמקום נוודות חמורים שהייתה צמודה לאזורי הסְפָר הופיעו שבטי גמלים הנודדים בעומק המדבר ופושטים על עומק היישוב החקלאי. ביטוי לתופעה זו אנו מוצאים בפלישת המדינים בימי גדעון (שופטים, ו ג-ה): "והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו. ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ... ובאו כדי ארבה לרֺב ולהם ולגמליהם אין מספר וכו'".
על פי המסופר בתורה כבר בתקופת האבות, כלומר בסביבות המאה ה – 17 לפנה"ס שימש הגמל כבהמת משא מבויתת. הארכיאולוג המפורסם ויליאם אולברייט ובעקבותיו ארכיאולוגים נוספים טענו, שביות הגמל חל רק בימי השופטים, במאה ה-12 לפנה"ס, ולכן סברו שתיאור הגמל בספר בראשית כבהמת משא מתורבתת הוא אנכרוניסטי (כשל כרונולוגי = כשל בלוח הזמנים). טענה זו מתבססת על פרשנות של כמה עובדות. הגמל איננו נזכר באלפי התעודות שנכתבו במרוצת האלף השני לפנה"ס ברחבי המזרח הקדום. הן המקורות הכתובים והן מחקרים ארכיאו-זואולוגיים (בחינת מבנה עצמות הנמצאות בחפירות ארכיאולוגיות) מעידים, שביות הגמל והפיכתו לבהמת הנדודים החשובה בקרב תושבי הסהר הפורה התרחש רק לאחר תקופת הברונזה המאוחרת כלומר החל מהמאה ה – 12 לפנה"ס. משערים שהשימוש בגמל בקרב יושבי הקבע והנוודים החל רק אז והפך נפוץ רק מראשית האלף הראשון לפנה"ס. במועד זה אף החל הסחר ארוך-הטווח בין ממלכות הסהר הפורה לתושבי חצי-האי ערב, ובתעודות מן המאה התשיעית נזכרות לראשונה קבוצות של נוודים ערבים שעסקו בסחר זה.
ראיות נוספות להשערה המאחרת את מועד ביות הגמל מובאות מן המקרא עצמו:
1. ירידת בני ישראל לשבור אוכל במצרים היתה בעזרת חמורים ולא גמלים. כאמור לעיל, ניתן להסביר את עובדה זו בתפקידם השונה של בהמות אלו ולא בהעדרם של הגמלים.
2. בני ישראל יצאו ממצרים עם חמוריהם דבר המשתמע מכך שקדושת הבכורות חלה ביציאת מצרים על בכור האדם, על בכור בהמות טהורות ועל פטר חמור אך לא סוסים וגמלים שלא היו שותפים לסיוע לבני ישראל ביציאת מצרים. "אמר ר' חנינא, שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? א"ל: גזירת הכתוב היא, ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים" (בכורות, ה ע"ב). במשנת רבי אליעזר (פרשה יט עמוד 341) אנו מוצאים: "שאלו את רבי אליעזר, מה נשתנה פטר חמור מכל מיני בהמה טמאה. אמר להן שלא היה בידן באותה שעה מכל מיני בהמה טמאה אלא חמורים בלבד". גם ראיה זו אינה מוחלטת משום שאינה מעידה על השימוש בגמלים באופן כללי אלא רק על כך שהם לא היו בידי בני ישראל שיצאו ממצרים. הדבר איננו מפתיע לאור כך שעל פי הכתוב בני ישראל עסקו במצרים בעיקר ברעיה (וכעבדים בבנייה) אך לא במסחר עם ארצות רחוקות.
3. ראיה משמעותית יותר היא הפער בין תאור השלל במלחמת מדין שנזכרו בו צאן ובקר וחמורים ("וחמרים אחד וששים אלף"), ולא נזכרו בו גמלים (במדבר, לא ל"ד) בניגוד לאלפי הגמלים של המדינים בימי גדעון (ראה את המקור לעיל).
4. מלחמת השבטים ראובן וגד נגד שבטי הגר ('ההגריאים') בימי שאול, שהתנהלה במדבר ממזרח לגלעד (דה"א ה', ט-י, יח-כב), כבר נערכה על בסיס של נוודות גמלים נרחבת, ובשלל נמנו: "גמליהם חמשים אלף וצאן מאתים וחמשים אלף וחמורים אלפָּיִם, ונפש אדם מאה אלף" (שם ה', כא). לאור תפוצתם הרבה של הגמלים בתקופה זו בולט העדרם במלחמת מדין המתוארת בספר במדבר.
כנגד טענתו של אולברייט והממשיכים בדרכו נכתבו מספר מאמרים שהמכנה המשותף ביניהם הוא הצעתו של אולברייט עצמו שתיקן את דבריו במקצת בערוב ימיו. במהדורה העברית של ספרו מתקופת האבן ועד הנצרות, בתרגומו של י. מ גרינץ, נאמר: "כללו של דבר, ביותו הממשי של הגמל לא קדם לסוף ימי הברונזה, אעפ"י שביות חלקי וספורדי אפשר שמצוי היה כבר כמה מאות שנים לפני כן" (עמ' 96). הצעה זו עשוייה ליישב את הסתירה בין טענתו הראשונית והממצא הארכיאולוגי הרב הסותר אותה שרק חלקו יובא להלן (ראיות נוספות ראו ב – Domesticated Camels in the Book of Genesis).
ראיות לקדמות ביות הגמלים
1. בולייט מביא קטע מתעודה מאללח' שבצפון סוריה (שכבה VII המתוארכת למאה ה- 17 לפנה"ס), ובה כתוב 'מנת מזון אחת לגמל'. הדרך הראשית מארם נהריים לסוריה ולארץ כנען עברה בחלב (= ארם צובא), כמה עשרות ק"מ ממזרח לאללח', והמאה השבע עשרה לפנה"ס תואמת את זמן האבות.
2. עופר בר יוסף טוען שהשימוש בגמל היה קיים כבר באלף הרביעי לפנה"ס, עדויות לכך נמצאו באירן, ואכן בחפירתם של כהן ודיוור באתר בהר הנגב (באר רסיסים), נמצאו עצמות של גמל יחד עם עצמות של עזים (שבוודאי כבר היו מבויתות), מסוף האלף השלישי לפנה"ס.
3. בשנת 1912 נתגלה בעיר אָסוּאָן (עיר בדרום מצרים על גדות הנילוס) ציור, חקוק על גבי סלע, של אדם המושך בחבל גמל חד-דבשתי, ובנוסף, שבע אותיות בכתב הִירוֹגְלִיפִי (כתב החרטומים) המתוארכים לשנת 2320-2150 לפנה"ס.
נוכל לסכם שהגמלים שנזכרו בתורה אינם עדרים של גמלים מבויתים של נודדי המדבר, משום שתופעה זו מאוחרת יותר, אלא גמלים מתורבתים במספר קטן לצורכי שיירות ובעיקר לצרכי מסחר בין ארצות רחוקות. אכן, מספרי הגמלים בספר בראשית הם בעשרות בודדות. אליעזר לקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו על מנת להרשים את משפחתה של המיועדת ליצחק. מנחת יעקב לעשיו כללה שלושים גמלים מניקות. ייתכן ומסיבה זו גם לא הוזכר שלל הגמלים במלחמת מדין. בהשוואה לחמורים ("וחמרים שלשים אלף וחמש מאות וכו'", במדבר, לא ל"ט) מספרם היה זניח בדומה לפריטים נוספים שבוודאי נפלו שלל אך התורה לא מנתה אותם. לעומת זאת בימי גדעון היו למדיינים אלפי גמלים דבר שהיה חידוש של המאה ה-12 לפנה"ס. החידוש הוא, אם כן, בהיקף השימוש אך לא בעצם הביות שהחל כבר בתקופת האבות ואף קודם לכן. כדאי לשים לב לכך שגם בתקופה מאוחרת יותר השימוש הנרחב בגמלים לא היה נחלת כל התרבויות שהרי לעולים מבבל בימי עזרא ונחמיה היו בעיקר חמורים: "סוסיהם שבע מאות שלשים וששה, פרדיהם מאתים ארבעים וחמשה. גמליהם ארבע מאות שלשים וחמשה, חמרים ששת אלפים שבע מאות ועשרים" (עזרא, ב ס"ו-ס"ז).
שיירת גמלים צילם: Yoavd
מקורות עיקריים:
הרב י. בן נון, "היסטוריה ומקרא - הילכו שניים יחדיו?"
י. גרינץ, ייחודו וקדמותו של ספר בראשית, ירושלים תשמ"ג, עמ' 67.
י. מייטליס, "לחפור את התנ"ך - על מקרא וארכיאולוגיה"
נ. נאמן, זמנים – רבעון להסטוריה, "לשחזור ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל: מקרא, ארכאולוגיה וכתיבת היסטוריה"
R. Bulliet, The Camel and the Wheel, Cambridge Mass. 1975, p. 56
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
