שלא יהו מכוונות
עירובין ג ע"ב - ד ע"א
"כל אמות שאמרו חכמים... ובלבד שלא יהו מכוונות... לרבא - כי היכי דליהויין הללו שוחקות והללו עצבות".
במקומות רבים מצינו ששיעורי חכמים ניתנו בקירוב, כפי שדרך בני אדם לשער בלא מכשירי מדידה.
מסכת עירובין דף פג ע"א:
"כיון דלא הוי כביצה לא חשיב ליה".
וכן בעוד מספר מקומות באותו דף שרש"י פירש בהם: "לא דק".
מסכת יומא דף לא ע"ב:
"והא איכא האיך משהו? - כיון דלא הואי אמתא - לא חשיב לה".
מסכת קידושין דף יב ע"א:
"סוף סוף, אלפא וחמש מאה ותלתין ושיתא הוא דהויין! כיון דנפקא להו מפלגא, קרוב לאלפים קרי ליה".
מסכת סוטה דף לד ע"א:
"וכבוא נושאי הארון... ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד, וכמה גובהן של מים? שנים עשר מיל על שנים עשר מיל".
תוספות שם:
"אותו גודש שהיה מיותר על י"ב מיל לא הגיע לכלל גובה מיל ולהכי לא חשיב ליה".
תוספות מסכת עירובין דף יד ע"א:
"אין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות".
מסכת עירובין דף נז ע"א, ועוד:
"כל אמתא בריבוע - אמתא ותרי חומשי באלכסונא".
מסכת סוטה דף ד ע"ב:
"וכמה שיעור סתירה?... א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: כל אחד ואחד בעצמו שיער".
מסכת ברכות דף כז ע"ב:
"אמר אבידן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, כסבורים העם לומר חשכה הוא, ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת, ונתפזרו העבים וזרחה החמה, ובאו ושאלו את רבי, ואמר: הואיל והתפללו – התפללו".
היוצא שהיו מתפללים משחשיכה טרם שהוסר בודאות הספק שמא עדיין יום.
מסכת פסחים דף מו ע"א:
"אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא, מיל. - ונימא מיל! - הא קא משמע לן דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא".
מסכת מגילה דף ב ע"ב:
"עד כמה? - אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא, מיל. ולימא מיל! - הא קא משמע לן: דשיעורא דמיל כמה הוי - כמחמתן לטבריא".
במסכת סנהדרין דף לז ע"א; ובערכין שבתורה:
ראה בקישור זה.
חדושי הרשב"א שבת דף לד ע"ב:
"וההיא נמי דאמרינן בפסח שני (פסחים צד, א) דמשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים מהלך ד' מילין, נמי לא הוי שיעורא ברירא להו, דבההיא מספקא להו איזהו מהלך אדם בינוני".
מסכת כלים פרק יז משנה ו:
כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית... אמר ר' יוסי... הכל לפי דעתו של רואה".
פירש הרמב"ם:
"אבל הענין שב אל אומד האדם שזאת הביצה תהיה שוה לא קטנה ולא גדולה, והלכה כרבי יוסי".
ספר האשכול הלכות חלה דף קכו ע"א:
"ובשאלה לרב שרירא בהאי לישנא. וששאלתם לפרש לכם אם יש משקל לגרוגרת ולזית ולכותבת ושאר שיעורים במשקל כספים של ערביים... הוו יודעים שאין לאלו שעורים משקל כסף לא במשנה ולא בתלמוד שלנו כל עקר, ואלו בקשו לתת שעור משקל מן הדינרים היו עושין מעקרא, אלא שנתנו השיעור מקטנית ופירות שמצויין תמיד ואין לומר שנשתנו, וכך שנינו כביצה [שאמרו] לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית... הכל לפי דעתו של רואה. ומפורש בתוספתא משים כוס מלא מים ומביא אוכלין שאינן בולעין ונותן לתוכן עד שיחזרו המים לכמות שהיו וחוזר וחולקן. הא למדנו משנה שלימה שאין לביצה משקל ידוע שלא להוסיף ושלא לגרוע... וכן לענין כזית וכגרוגרת הרי פורש לכל אחד מהן בזו משנתינו לא גדול ולא קטן אלא בינוני, וגם הוא לפי דעתו של רואה".
שו"ת דברי יציב חלק או"ח סימן קיא:
"ומה מאד שמחתי שמצאתי בספר האשכול... ומזה יסוד גדול לאבוה"ק ורבוה"ק זי"ע שלא נהגו לשער במשקל".
שו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן קכז:
"הדין שישערו בכל דור ודור לפי אגודלו של אותם בני אדם ומסתמא עפ"י זאת השינוי ישתנו כל הדברים הבינונים שבאותו הדור ותהיה האמה בכל דור לפי אנשי אותו דור ושיעורי האיסורים והמצות לפי אותן המדות, וכעת הזאת מצאתי שכבר עמד על סברא זו הגאון חוות יאיר בתשובתו הנפלאה שבסוף ס' חוט השני".
שו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן קפא:
"שמשה רבינו ע"ה מסר לנו שיעור ביצה שבזמנו ונאמר אפילו אם יתקטנו הביצים בזמנים האחרונים מ"מ השיעור לא ישתנה".
סמ"ע סימן קנד ס"ק נד:
"ומודדין טפח זה מן החלון. לשון הטור [סעיף ל"ה], וכל אמות סתמא שבתלמוד הן של ו' טפחים, והטפח הוא ד' אגודלים, עכ"ל. ובתשובת מיימון סוף ספר קנין סי' י"ד כתב דמודדין ברוחב אגודל בפרק ראשון שבאגודל, והביאו בד"מ [סעיף ל"ה] ע"ש, ולא ידעתי למה השמיט כל זה המחבר".
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עירובין פרק ד משנה ח (הביאו רעק"א לענין ריבוע התפילין באו"ח לב, לט):
"ואמרו כטבלה מרובעת, לפי שאי אפשר למעשה לעשות רבוע מדויק, לפיכך השמיעך שמספיק אם ייראה מרובע כפי יכולת האדם כמו הלוחות המרובעים שמתכונים לרבען עד כמה שאפשר".
הלכות נידה לרמב"ן פרק ט, כה:
"לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל... כגון עצמה עיניה ביותר קרצה שפתותיה ביותר ומשאר הספיקות, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר".
