סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו – ספוג רחצה

 

"משנה. בית שמאי אומרים: מעבירין מעל השלחן עצמות וקליפין, ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלא כולה ומנערה. מעבירין מלפני השלחן פירורין פחות מכזית, ושער של אפונין, ושער עדשים מפני שהוא מאכל בהמה. ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו, ואם לאו אין מקנחין בו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה" (שבת, קמג ע"א). "ואומר לאחרים באו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג" (קמג ע"ב).

פירוש: משנה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מַעֲבִירִין (מורידים) בידים מֵעַל הַשֻּׁלְחָן שאכלו עליו עֲצָמוֹת וּקְלִיפִּין (קליפות) שנותרו עליו מן הסעודה בשבת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְסַלֵּק אֶת הַטַּבְלָא כּוּלָּהּ של כיסוי השולחן וּמְנַעֲרָהּ, אבל לא יטול עצמות בידים, שאסור לטלטלן משום מוקצה. מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּירוּרִין של לחם אפילו שיעורם פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְשֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין וּשְׂעַר עֲדָשִׁים (חלקי הצמח הדקים הדומים לשערות), שאף שאינם ראויים למאכל אדם מותר לטלטלם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה. ואמרו עוד: סְפוֹג, אִם יֵשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה מְקַנְּחִין בּוֹ את השולחן, וְאִם לָאו [לא] אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ, שמא יבוא בשעת אחיזתו לסחוט ממנו את הנוזל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, גם אם אין לו בית אחיזה, נִיטָּל בַּשַּׁבָּת כשהוא יבש, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה, לפי שאין הספוג בין החומרים המקבלים טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: ספוג הרחצה       שם באנגלית: Bath Sponge       שם מדעי: Spongia officinalis

שם נרדף במקורות: עקוב, עקיש


הנושא המרכזי: מה מקור הספוג?


השם ספוג מופיע 9 פעמים במשנה ו – 12 פעמים בגמרא אך הפועל שנגזר ממנו מובא עשרות ואולי מאות פעמים בספרות חז"ל. דוגמאות לפעלים שנגזרו מספוג הם למשל: "נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח וספגו במלח וזרקו על גבי האישים וכו'" (זבחים, פ"ו מ"ה) או "הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי, ממזר סופג את הארבעים" (קידושין, כח ע"א). מהשם ספוג נגזרו לא רק פעלים אלא גם שמות נוספים כמו סופגנין (סופגניה) או תואר השם "מטפחות הספוג" במשנה "מטפחות הידים מטפחות הספרים מטפחות הספג אין בהם משום כלאים וכו'" (כלאים, פ"ט מ"ג) כאשר ברור שהכוונה לאריג כלשהו ולא לספוג. את הסופגנין אנו פוגשים במסכת כלים (פ"ה מ"א): "... איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין וכו'" ומפרש שם הרמב"ם: "סופגנין שהן דומין לספוג והוא צמר הים". ובמסכת חלה (פ"א מ"ה): "עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה וכו'". מקור המילה "סופגן" במילה היוונית σπ?γγος (סְפּוֹגוֹס), שמשמעותה "ספוג". מהשם היווני נגזרו שמותיו של הספוג בלטינית (Spongia) ובאנגלית (Sponge). ב"מוסף הערוך" (ערך "ספג") אנו מוצאים:

"כן נקרא בלשון יוני ורומיי וישמעאל והוא גדל על פני הים מקצף הנקפא רך ומלא נקבים ושואב כל דבר לח וקראו חז"ל כן לכל דבר שהוא שואב דבר אחר. ונעתקה מלה זו לכל דבר קל מלא חורים כמו רקיקים תרגום ורקיק אחד ואיספוג".

בתודעת רובנו השם ספוג קשור לספוג הרחצה הסינטטי הנמצא בשימוש נפוץ מאד במטבח ולרחצה אלא שספוג זה הוא פיתוח של סוף המאה ה – 19 כאשר התחיל השימוש בחומרים פלסטיים. הספוגים שחז"ל הכירו היו ספוגים טבעיים ממקור צמחי (כמו ליפה) או מבעלי חיים שעליהם נרחיב את הדיבור. ספוג טבעי שמוצאו מהחי הוא למעשה שלד פנימי קרני רך וגמיש של יצורים הנושאים את שם זה. עד היום יש המקפידים להשתמש בספוג זה מסיבות בריאותיות. את ספוג הרחצה הטבעי שולים מקרקעית הים ולאחר שהרקמות החיות של בעל החיים מתפרקות בתהליכי רקבון יזומים שוטפים ומייבשים את השלד העשוי מסיבים גמישים של ספונגין (חומר דומה לקולגן המרכיב העיקרי בסיבי הגוף). לסיבי הספוג יש מרקם המזכיר צמר ואכן כך מפרש הרמב"ם בפיהמ"ש (פרה, פ"ו מ"ג): "אבל הספוג והוא צמריר הים אינו כלי וכו'". בדומה לצמר גם לספוג חללי אוויר רבים ומכאן נובעת יכולתו "לספוג" נוזלים בצורה יעילה ולכן השתמשו בו לקינוח וכד'. מאפיין זה הוביל לשימוש המשנה באבות (פ"ה מי"ד) בספוג כמשל לאחת מדרכי הלימוד: "ארבע מדות ביושבי לפני חכמים: ספוג ומשפך משמרת ונפה. ספוג שהוא סופג את הכל, משפך שמכניס בזו ומוציא בזו, משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים, ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת".

על פי הערוך (ערך "עקוב") ייתכן והספוג נקרא בפי אנשי דור המבול בשם עקב או עקש:

"דרש רבא: מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם, ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו מבזין אותו, אמרו לו: זקן! תיבה זו למה? אמר להם: הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול. אמרו: מבול של מה? אם מבול של אש יש לנו דבר אחר ועליתה שמה. ואם של מים הוא מביא, אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ, ואם מן השמים הוא מביא, יש לנו דבר ועקב שמו, ואמרי לה עקש שמו. אמר להם: הוא מביא מבין עקבי רגליכם, שנאמר: נכון למועדי רגל (סנהדרין, קח ע"ב).

מפרש הערוך: "... פי' שהוא מין ספוג ושואב את המים ואנו מניחין אותו על ראשינו לבלוע המים".
  

   
תמונה 1.  ספוג רחצה בקרקעית הים         
צילם: Guido Picchetti     
   תמונה 2.  ספוג רחצה מעובד       
 צילם:  H. Zell       

  

 
תמונה 3. תערוכת ספוגי רחצה         צילם: Tom Oates


הרחבה

בין החד תאיים והרב תאיים הטיפוסיים נמצאת קבוצה מיוחדת של בעלי חיים שבגלל מבנה המיוחד קשה לכלול אותה לא באלה ולא באלה. הספוגים נחשבים מערכה נפרדת. רובם חיים במי הים ורק מיעוט במים מתוקים. גופו של הספוג עשוי שתי שכבות של תאים, שכבה חיצונית, אקטודרמיס ושכבה פנימית אנדודרמיס. ביניהם שכבה לא תאית בצורת קריש הנקראת מזוגליאה או מזוהיל (תמונה 4). במזוגליאה מפוזרים תאים שהיגרו מהאקטודרמיס מארבעה טיפוסים: א. תאי כוכב ב. תאים יוצרי שלד ג. תאים שמהם מתפתחים תאי המין ד. תאים נושאי צבע הנותנים לספוג את צבעו המיוחד. האקטודרמיס עשוי תאי חיפוי (אפיתל) שטוחים דקים וצפופים הנקראים פינקוציטים (תמונה 4). תאים אלו מרפדים גם את דפנות הנקבוביות. האנדודרמיס עשוי מתאים בעלי מבנה גלילי שמקצהם הפונה לחלל הקיבה נמשך שוטון שצווארון פרוטופלסמטי דק ושקוף עוטף אותו בבסיסו. תאים אלו נקראים תאי צווארון או רביד (קואנוציטים).

הצורה הפשוטה של ספוגים היא צורת כד או גביע המחובר בבסיסו לתשתית ופתחו מכוון כלפי מעלה. כל גוף הספוג עשוי נקבוביות שהן למעשה הפיות של הספוג. דרך הנקבוביות חודרים המים עם חלקיקי המזון לחלל הפנימי הנקרא חלל הקיבה ויוצאים דרך הפתח העליון האוסקולום כשהם מסלקים תוצרי הפרשה. טיפוס זה נקרא אסקון והוא מאפיין את השלב העוברי המוקדם. בהמשך מתעבה המזוגליאה וחלל הקיבה מתחלק לחללים רבים נפרדים. קיימות שתי צורות: סיקון - החללים נפתחים לחלל המרכזי של הגוף. ליקון - חללי הקיבה עגולים וסגורים בתוך המזוגליאה המקיפה אותם. הקשרים עם הסביבה מתרחשים בעזרת מערכת צינורות דקים (תמונה 4).



תמונה 4. חתכי רוחב בספוגים שונים. מקראה: מבני גוף בספוגיים: משמאל לימין – אסקון, סיקון ליקון. סימולי הצבעים: צהוב – צהוב – פינקוציטים, אדום – קואנוציטים, אפור – מזוהיל, תכלת – כיוון זרימת המים          שירטט:  Philcha


שלד הספוגים עשוי מחטונים או סיבים דקים הנוצרים בתאים מיוחדים. המחטונים עשויים חומר מינרלי סידני או צורני והסיבים עשויים חומר אורגני-קרני. המחטונים יכולים להוות סימן להגדרת המין. המחטון מתפתח בתא יוצר - סקלארובלסט, מגרעינון מינרלי מגובש ההולך וגדל על ידי תוספת חומר המתרבד מכיוונים שונים. כשמגיע המחטון לגמר צורתו התא מת והוא נשאר טבוע בתוך המזוגליאה. קיימים ארבעה טיפוסי מחטים. א. מחטונים פשוטים בעלי ציר אחד מחודדים בקצותיהם בדרך כלל ישרים או כפופים מעט. ב. מחטונים מסועפים בעלי 3 צירים ניצבים זה לזה. ג. בעלי ארבעה צירים ששלושה מהם מונחים במישור אחד במרחק 120 מעלות זה מזה והרביעי ניצב להם. ד. מרובי צירים בצורת כוכבים או כדורים. כל אחד מן המחטונים נוצר בתא מיוחד ורק לאחר מות התאים הם מתלכדים יחד. יש ספוגים שהמחטונים בגופם מבודדים ויש שהם יוצרים רשת צפופה. לעיתים הם דבוקים יחד על ידי חומר אורגני ומהווים שלד מוצק כמו אבן או שלד קרני העשוי רשת סיבים סבוכה הטבועה בתוך המזוגליאה. סיבים אינם נוצרים על ידי תא אחד אלא על ידי הרבה תאים העוטפים אותו. בים התיכון נמצאים מספר רב של ספוגים בעלי שלד העשוי מחומר קרני רך וגמיש הנקרא ספונגין והם משמשים לרחצה. כאן תוכל לצפות במחטי שלד מסוגים שונים.

על פי הרכב השלד ומבנהו מקובל לחלק את מערכת הספוגים לארבע מחלקות:

1. גירנים - בעלי מחטוני שלד העשויים גיר קלציטי, חיים בים בעיקר במי חופים.
2. זכוכנים. שלדם עשוי מחטוני צורן (תחמוצת צורן) בעלי 6 קרניים המזדקרות בשלושה מישורי המרחב. חיים בים בעומק רב.
3. ספוגנים - שלדם עשוי תחמוצת צורן אך למחטוני השלד אין 6 קרניים. לעיתים משולבים הסיבים האורגניים (ספונגין) במחטוני השלד ולעיתים השלד עשוי רק מספונגין. רוב מיני הספוגים שייכים למחלקה זו.
4. קשיחנים - שלדם עשוי מחטוני צורן וסיבי תמיכה אורגניים אך בנוסף מושקע גיר רב סביב המחטונים וכך נוצרים גושים דמויי אלמוגים המתפתחים במערות בימים טרופיים.

התזונה של הספוגים היא מפלנקטון ופירורים אורגניים הנגרפים דרך הנקבוביות. השוטנונים יוצרים זרם מים המוביל מפתחי ההבאה והחוצה דרך פתח היציאה. בדרך כלל פתחי הכניסה קטנים יותר מפתחי היציאה. הרבייה היא על ידי הנצה וכך נוצרת מושבה או על ידי גופיפי רבייה (גאמולות) הנוצרות מתאים אמבואידיים (תאים בצורת אמבה) במזוגליאה. דרך רבייה אחרת היא על ידי רבייה מינית. בכנרת חי ספוג הנחלים הירוק שצבעו הירוק ניתן לו על ידי אצות חד תאיות ירוקות כמו הכלורלה המקננות בגופו.
  

       
תמונה 5. ספוג ממשפחת הספוגנים - 90% מהספוגים שייכים למשפחה זו.        צילם:  Albert Kok         תמונה 6.  ספוג  הנחלים הירוק       
 


 

 

רשימת מקורות:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 220).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 4 (עמ' 110-113).

לעיון נוסף:

ראה הערתו המעניינת של הרב דוד כוכב בפורום "פורטל הדף היומי" כאן.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר