ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה - מקנחין בו, ואם לאו - אין מקנחין בו. (וחכמים אומרים:) בין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה.

בשיעורו של הרב מרדכי אליהו עסקו בסוגיה זו, של ספוג הצריך ידית להתיר שימושו בשבת, וננקטו דוגמות נוספות. נזכרתי אז בימי ילדותי הצעירים בצרפת כשהיינו משתמשים לרחצה בספוג טבעי אמיתי. הצעתי אז לפני הרב שמא דין זה אינו עוסק אלא באותו ספוג - שכאשר הוא ספוּג כולו במים הוא נעשה רך ביותר, וכל נגיעה קלה בו גורמת לסחיטה, מה שאין כן בשאר מילי שאינם כל כך רגישים למגע. ואז הבחנתי שכל התלמידים, שרובם היו ספרדים ותיקים, אינם מכירים כלל על מה אני מדבר. הרב הזכיר שבצעירותם היו משתמשים בליפה, שהוא צמח ממשפחת הדלועים.
לקראת השיעור של השבוע הבא הלכתי לבית מרקחת, קניתי את אותו ספוג רפואי שהוא בעל חיים תת מימי, הנמכר שם, והבאתיו לשיעור. הרב התבונן בו, הטביל אותו במים, התרשם מכושר הספיגה העצום שלו, והראה אותו לנוכחים. עד היום אני שומר חלקים מאותו ספוג.

Sponge-natural
נא ללחוץ על התמונה להגדלה.