טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
לא יקוב אדם שפופרת של ביצה – קנה מצוי
"משנה. לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, ואפילו היא של חרס, ורבי יהודה מתיר. אבל אם חברה היוצר מתחילה מותר, מפני שהוא כלי אחד. לא ימלא אדם קערה של שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת, ורבי יהודה מתיר" (שבת, כט ע"ב).
שם עברי: קנה מצוי שם באנגלית: Common Reed שם מדעי: Phragmites australis
נושא מרכזי: מהי שפופרת של ביצה (בֵּיצָה או בִּיצָה)?
לריכוז נושאים על הקנה המצוי הקש\י כאן.
התשובה לשאלה "מהי שפופרת של ביצה?" קשורה לאופן בו אנו מנקדים את המילה "ביצה" (בֵּיצָה או בִּיצָּה) ונובעת משתי תפיסות שונות של המונח "שפופרת". האם שפופרת היא מונח כללי לכלי קיבול או רק קנה או צינור חלול? רוב המפרשים נוקטים במשנתנו כתפיסה ששפופרת היא כל כלי קיבול ומפרשים שהיא עשוייה מקליפת ביצה. הרמב"ם בפיהמ"ש: "קליפת הביצה" ורע"ב: "הקליפה הקשה העליונה שהביצה מונחת בתוכה". לפחות מנקודת מבט טכנולוגית אין ספק שהיו בידי הקדמונים כלים מתאימים על מנת לחורר קליפת ביצה ולהפכה לכלי קיבול שימושי. דוגמה מופלאה היא יכולת האדם שחי לפני אלפי שנים לחורר בעדינות שברי קליפת ביצת יען ולהפכם לחרוזים (תמונה 1).
תמונה 1. שרשרת בת כ - 5,000 שנה עשוייה מקליפות ביצת יען. באדיבות דרור פורת ממוזיאון "בית מרים" בפלמחים.
מפתיע לגלות שהקדמונים הצליחו לעבד את החרוזים באופן עדין ומדויק.
מנגד עומדת גישה הסוברת שהמונח "שפופרת" מתייחס אך ורק לקנה חלול כפי שניתן ללמוד מאיזכורים רבים בספרות חז"ל. בעירובין (מג, ע"ב): "שפופרת היתה לו לרבן גמליאל שהיה מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה, וכנגדה אלפים בים וכו'". אין ספק שמדובר כאן בקנה מאורך הדומה למכשירים הקיימים גם היום ומשמשים למדידת מרחקים. את המונח "כשפופרת הנוד" מפרש רש"י ביבמות (טו ע,א): "קנה שנותנים בפי הנוד שיהא שיעור חלל החריץ כעוביה וחללה של שפופרת דהיינו כשתי אצבעות". במסכת מכות (ז ע"א): "אביי ורבא דאמרי תרוייהו: ראיתם כמכחול בשפופרת?". מפרש רש"י: "ראיתם כמכחול בשפופרת - ואין עדים מסתכלין בכך שפופרת קנה חלול שנותנין בו כחול לכחול עינים מכחול הוא קיסם דק שבו נוטלין הצבע מתוך הקנה. במנחות (לג ע"ב): "העמיד לה מלבן של קנים, חותך שפופרת ומניחה" (בנושא זה הרחבתי כאן).
על האופן בו ניתן להסביר שאכן גם בסוגייתנו השפופרת היא קנה נכתב בבלוג "מענה לשון" והדברים מובאים ככתבם וכלשונם:
"פירוש אחר, המנוגד לאמור עד כאן, מוזכר לראשונה בשלהי תקופת הראשונים, ולפיו אין "שְׁפוֹפֶרֶת" זו שונה מחברותיה שבכל הש"ס. כך מובא בשם מהרי"ל (רבי יעקב בן משה מולין הלוי נפטר בוורמייזא בשנת ה"א קפ"ז): "שפופרת של ביצה - אמר שהוא קנה אגם. ביצה - פי' ברוכא שגדילין בו קנים" (ספר מנהגי מהרי"ל, ליקוטים, נ"ז; הובא גם בחי' מהר"צ חיות בשם א"ר ובחי' רעק"א על המשנה). פירוש זה אפשרי רק אם מנקדים ב' בחיריק: "שפופרת של בִּיצָּה" (ע"פ איוב ח, יא: "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה?! יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם?!"). יש אומרים שקריאה זו עתיקה היא, ולא נתחדשה מסברת המהרי"ל (לדעת הר"י תמר, עלי תמר, שבת, עמ' מג, אף מן הירושלמי ניתן לחזק פירוש זה; ר"ח ארנטרוי, עיונים בדברי חז"ל, עמ' 11, מרחיק לכת וטוען כי אין הצדקה לניקוד "בֵּיצָה" ולפירוש הנובע ממנו), שכן מהרי"ל לא העיר אלא על פירוש "שפופרת", ולא נזקק לשלול את הניקוד "בֵּיצה". מכאן נראה שהקריאה הנפוצה בבתי כנסיות באשכנז בזמנו היתה "בִּיצָּה", וכמתועד בסידורים שנדפסו באשכנז ובאיטליה בשנת שי"ד ותצ"ד.
הרב חנוך ארנטרוי כותב בהערה שרש"י לשמות טז, יד {ותעל שכבת הטל וגו' - כשהחמה זורחת עולה הטל שעל המן לקראת החמה, כדרך טל עולה לקראת החמה, אף אם תמלא שפופרת של ביצה טל, ותסתום את פיה ותניחה בחמה, היא עולה מאליה באויר.} מסביר שפופרת מלשון קליפה, ולא הצלחתי להבין מדוע א"א לפרש גם ברש"י "שפופרת של בִּיצָּה".
לעומת זאת, ניתן להוכיח כן מהפירוש המיוחס לרש"י לפרק חלק (סנהדרין קא, א ד"ה שרי שמן): שרי שמן - יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן וקרי להו שרי שמן, והיינו שרי בוהן, ויש ששואלין בשפופרת של ביצה וקרי להו שרי ביצים".
תמונה 2. חליל עשוי קנה – הוכן על ידי נתנאל מילס. באופן דומה ניתן להכין שפופרת שממנה יטפטף השמן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
