טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין – עוזרר קוצני
"... מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן נינהו? אין, דאמר רב חמא בר חנינא: פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד, והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין, ואכלנו מהן הרבה" (שבת, לח ע"א).
פירוש: ותמהים: מִכְּלָל הדברים למדים כי בֵּיצִים מְצוּמָּקוֹת מִצְטַמְּקוֹת כאשר הן שוהות זמן ממושך על גבי האש וְיָפֶה לָהֶן נִינְהוּ [הינן], שלכן חילק ר' יוסי בין חמין שמותר להשהותם, וביצים שאסור להשהותן? ומשיבים: אִין [כן], יפה הצימוק לביצים. וכפי שאָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא: פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֲנִי וְרַבִּי לְמָקוֹם אֶחָד וְהֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ בֵּיצִים מְצוּמָּקוֹת שנצטמקו עד לגודלם של עוּזְרָדִין וְאָכַלְנוּ מֵהֶן הַרְבֵּה. הרי שביצים מצומקות טובות הן, ויש איפוא מקום לחשש שכאשר הן מונחות בשבת על גבי האש יחתה בגחלים כדי לצמק אותן יותר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: עוזרר קוצני שם באנגלית: Spiny Hawthorn שם מדעי: Crataegus azarolus var. aronia
שם נרדף במקורות: עוזרדין שמות בשפות אחרות: ערבית - זערור
נושא מרכזי: לזיהוי העוזרדין
תקציר: לפני שנפנה לזהות את העוזרדין במשמעות המקובלת שלהם, כשם של עץ פרי, נקדים שמילה זו מוזכרת בבבלי (עירובין, לד ע"ב) גם במשמעות שונה ככינוי לקנים קשים.
העוזרד הוא כנראה עץ בר בסוג עוזרר בעל פרי דמוי תפוח קטן הניתן לאכילה אם כי בעל איכות ירודה. מסיבה זו הוא נמנה במשנה (דמאי, פ"א מ"א) בין "הקלין שבדמאי". למרות שאין בדברי רב חמא בר חנינא הגדרה מדויקת לגודל פירות העוזרד משתמע מהם שמדובר בפירות קטנים למדי שההשוואה אליהם ממחישה עד כמה הצטמקו הביצים.
בארץ ניתן למצוא כמה מינים של הסוג עוזרר ובעיקר העוזרר הקוצני והעוזרר האדום. לענ"ד העוזרדין שבסוגייתנו הם בעיקר תת המין (או המין) עוזרר קוצני, הנפוץ מאד בחורשים בארץ, שפירותיו הבשלים צהובים דבר ההולם את תיאורו במשנה בכלאים כבעל פרי "לבן". לאחד ממופעיו פירות גדולים יותר בקוטר 1.2-1.5 ס"מ בצבע לבנבן והוא נמכר בשווקים על ידי הערבים. אמנם דווקא השם הלטיני של העוזרר האדום (Crataegus azarolus) קשור לשם הערבי "זערור" אך על פי הטקסונומיה המקובלת בימינו העוזרר הקוצני נחשב כתת מין של העוזרר האדום. בין המפרשים ניתן למצוא שתי אסכולות זיהוי עיקריות הקשורות לטווח התפוצה של העוזרר. האסכולה ה"ערבית" מזהה את העוזרד עם העוזרר משום שתפוצתו היא מזרח ים-תיכונית ואילו האסכולה ה"אירופית" מזהה את העוזרד עם אחד או יותר ממיני הסוג חוזרר (sorbus) שטווח תפוצתו מקיף גם את אירופה. הזיהוי המקובל בין החוקרים על פי אסכולה זו הוא בן-חוזרר החורש. מעניין להיווכח, ששתי האסכולות מזהות מינים קרובים מבחינה טקסונומית בעלי פירות דומים בגדלם, מרקמם וטעמם.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
העוזרד הוא כנראה עץ בר בסוג עוזרר בעל פרי דמוי תפוח קטן הניתן לאכילה אם כי בעל איכות ירודה. מסיבה זו הוא נמנה במשנה בין "הקלין שבדמאי" וכך פוסק הרמב"ם (הלכות מעשר, פי"ג הלכה א'): "פירות שחזקתן מן ההפקר, כגון השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה והגופנין ונובלות תמרה ... פטורין מן הדמאי וכו'". בארץ ניתן למצוא כמה מינים של הסוג עוזרר ובעיקר העוזרר הקוצני (C. azarolus var. aronia) (תמונות 1-2) או על פי שיטת מיון אחרת (Crataegus aronia) והעוזרר האדום (C. azarolus var. azarolus) (תמונות 3-4). לענ"ד כוונת המשנה בעיקר לתת המין (או המין) עוזרר קוצני, הנפוץ מאד בחורשים בארץ, שפירותיו צהובים בעת הבשלתם. לאחד ממופעיו (pontica) פירות גדולים יותר בקוטר 1.2-1.5 ס"מ בצבע לבנבן והוא נמכר בשווקים על ידי הערבים.
מאידך גיסא לא מסתבר לכלול בזיהוי גם תת מינים הנכללים במין עוזרר אדום (.Crataegus azarolus L), בעלי פירות אדומים, משום שהמשנה (מעשרות, פ"א מ"ג) מונה את העוזרדים עם בעלי הפירות הלבנים: "החרובין משינקדו וכל השחורים משינקדו, האגסים והקרוסטומלין והפרישים והעוזרדים משיקרחו, וכל הלבנים משיקרחו וכו'". מפרש הר"ש במקום: "משיקרחו - פירות הללו כשהן בוסר מכוסין בשערות דקות וכשמתחילין להתבשל מתקרחין מעט מעט ובגמר בישולן נופל הכל והן לבנים ובירושלמי (שם) א"ר חנינא בר פפא משיעשו קרחות קרחות לבנות". וברמב"ם בפיהמ"ש (שם): "... עוזררין, "אלזערור". וכבר פירשנו שמות אלו. משיקרחו, משיהא בהן בהרות לבנות, וזה נעשה בהן כשתסור הכישות מעליהן לפיכך אמר משיקרחו, נגזר מן קרחת שהיא נשירת השערות מן הראש. ואמרו בתלמוד משינקדו משיעשו נקודות נקודות שחורות, משיקרחו משיעשו קרחות לבנות וכו'". סביר יותר להניח ש"הלבנים" של המשנה הם פירות צהובים בהירים מאשר פירות אדומים. עפרי בר, רכז אוצרות הגן הבוטני בגבעת רם, אישר בפני שאכן פרי עוזרר שעיר בעיקר בחלקו התחתון בקרבת עוקץ הפרי ושערותיו נושרות לקראת ההבשלה (תמונה 5). סיבה נוספת שבגללה אני מניח שהעוזרר איננו כולל גם את העוזרר האדום היא העובדה שפירות העוזרר האדום גדולים יחסית וטעימים ונמכרים עד היום בשווקי סוריה ולבנון כפרי לכל דבר. מינים נוספים של עוזרר נדירים למדי וקשה להניח שהמקורות התייחסו אליהם (1).
העוזרר מוזכר גם במשנה בכלאים (פ"א מ"ד) יחד עם מינים קרובים או דומים: "ובאילן האגסים והקרסתומלין והפרישים והעוזרדים אינם כלאים זה בזה, התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין, אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה". בגרסה אחרת נכתב חזרר במקום חזרד. ראויה לציון היא העובדה שכמעט כל המינים שהמשנה מונה (מלבד הרימין) נכללים במשפחת הוורדניים. לדעת י. פליקס העובדה שהפרישין (חבושים) והעוזרדים אינם כלאים זה בזה, למרות הפרשי הגודל המשמעותיים בין פירותיהם, מוסברת בשתי צורות: א. חז"ל הניחו שהעוזרר אינו אלא חבוש ש"הזנה". ב. הם סברו שהחבוש הוא מין תרבותי של עוזרר הבר. יש לציין את העובדה שהעוזרר משמש ככנה עבור הרכבת החבוש.
היחס בין העוזרדים והחזרד, המופיעים זה בצד זה במשנה בכלאים, מהווה כר נרחב למחלוקת גרסאות ומפרשים כאשר חלק גורסים עוזרר במקום חזרר (חזרד). לדעת אחרים מדובר במינים שונים. מחלוקת זו מקרינה, מטבע הדברים, גם על זיהוי העוזרר משום שהטענה שחזרר הוא שם נרדף דוחקת את הזיהוי האפשרי של החוזרר כמין עצמאי לעבר העוזרר. הרמב"ם מבחין בין החזרר הנקרא בערבית "אלעיזראן" לבין העוזרר הנקרא "אלזערור". החזרר הוא כנראה העץ מספילוס (Mespilus gerninica) שהינו שיח או עץ קטן הגדל בר בדרום מזרח אירופה באזורים חמים ויבשים. העץ טופח בעבר לפירות והיה פופולרי בעולם היווני והרומי. פירות רבים של עץ זה מהמאה הרביעית לסה"נ נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בקיסריה. ישנם דיווחים מסוף המאה התשע-עשרה על גידולו באזור בית ג'אלה ושכם (2). לענ"ד לא מן הנמנע שהחזרר הוא אחד או יותר ממיני העוזררים האדומים ובעיקר העוזרר האדום הנפוץ בלבנון אך גדל פה ושם בחורשים הלחים של צפון הארץ. אני מעלה את חלופה זו לאור העובדה שאחד משמותיו הנרדפים של העוזרר האדום הוא Mosphilla הדומה לשם מספילוס.
 |
|
 |
תמונה 1. עוזרר קוצני - פריחה
|
|
תמונה 2. עוזרר קוצני - פירות בשלים
צילמה: שרה גולד |
הרחבה
מפרשים רבים נדרשו לסוגית זיהוי העוזררין ולכאורה נראה שקיים מגוון זיהויים רב אך מעיון מעמיק יותר עולה שניתן לחלקם לשתי מסורות זיהוי עיקריות, ערבית ואירופאית. למרות חילוקי הדעות ניתן לזהות דמיון רב בין שתי ההצעות בגודל הפירות, מרקמם וטעמם ובקרבה הטקסונומית של המינים. ניתן לשער שהגורם העיקרי להבדל בין שתי המסורות הוא העדרו של העוזרר האדום מאירופה משום שתפוצתו היא מזרח ים תיכונית. על תופעה זו של פירוש הנובע ממצאי המינים השונה באירופה הצבעתי כבר בזיהוי הנשר הצבי והחולד.
מסורת הזיהוי הערבית
המסורת הערבית מזהה את העוזרדין עם המין Crataegus azarolus כלומר העוזרר האדום (כאמור לעיל, כוונתי לתת המין עוזרר קוצני). יש להצביע על הדמיון האטימולוגי בין השם עוזרר והשם azarolus ואכן מניחים שמקור השם הלטיני הוא בשם הערבי "זערור". זיהוי זה נמצא בפירוש המיוחס לרב האי גאון (לעוקצין, פ"א מ"ו, מהד' אפשטיין עמ' 140 הערה 27) וברס"ג. הרמב"ם בפיהמ"ש גורס בכל המקומות (על פי מהדורת הרב קאפח) "אלזערור". באופן מפליא דווקא אצל רב נטרונאי גאון מובא הזיהוי האירופי: (3) "פירוש טולשי פירות אילן ובלשון ערבי גובירי ואדומים הן". הכוונה לאחד ממיני הסוג חוזרר (Sorbus).
מסורת הזיהוי האירופית
נקדים את פירוש הערוך (מהדורת שונצינו בערך "עזרד") המביא את שתי המסורות: "... פירוש טולשי פירות אילן ובלשון ערבי גוברי ואדומים הן. ויש אומרים אלוערוד ובלעז שורבא ויש אומרים אלכיסרי בגמרא דפרק כירה ביצים מצומקות כעוזרדין". הרב קוהוט גורס ב"ערוך השולחן" על פי כתבי יד: "... פירוש טולשי פירות אילן ובלשון ערבי גובירי ואדומים הן. ויש אומרים אלזערור ובלעז שורבא, ויש אומרים אלביטרי בגמרא דפרק כירה ביצים מצומקות כעוזרדין". אנו מוצאים בדבריו 4 שמות של עצים:
1. הזיהוי הראשון הוא ציטוט של דברי רבי נטרונאי גאון: "טולשי – בערבית גובירי ואדומין הן" שהוא, כאמור, אחד ממיני הסוג חוזרר. הטקסונומיה של הסוג קשה משום שבטבע קיימים טיפוסי כלאיים רבים. יש המחלקים את הסוג לתת סוגים ויש המאחדים את כל הטיפוסים לסוג משותף. היום מקובל לצמצם את הקבוצה Sorbus ולכלול בה רק את המינים בעלי העלים המנוצים (תמונה 6) ולהעלות כמה מתת הסוגים האחרים למעמד של סוגים.
2. "אלזערור" – עוזרר.
3. "ובלעז שורבא" – הכוונה, אולי, לעץ ששמו באיטלקית Sorbo. השם הלטיני של הסוג חוזרר הוא Sorbus וייתכן והכוונה למין בן-חוזרר תרבותי (Sorbus domestica). לכאורה יש בדבריו סתירה בין השם הערבי והשם בלעז. חצ"י אלבוים מציע שהמילים "וי"א אלזערור" הם במאמר מוסגר "ובלעז שורבא" מתייחס לפירוש הראשון ואכן קיימת זהות בין "גבירי" ובין "שורבא".
4. "ויש אומרים אלביטרי" - Albatro באיטלקית הוא אחד ממיני הקטלבים הנפוצים באירופה (Arbutus unedo). צמח זה נקרא באטלקית גם Sorbo peloso ואולי הוא ה"שורבא". גם לו פירות אדומים קטנים אכילים אך לא משובחים ודומים לפירות העוזרר ובן-החוזרר למרות המרחק הטקסונומי ביניהם. בהערה 4 (בערוך השלם, שם) מובא זיהוי נוסף עם עץ הנקרא בגרמנית "מעערקירשבוים". עץ זה הוא המין Sorbus aria השייך אף הוא לסוג חוזרר. פירותיו של מין זה אדומים ודומים לפירות העוזרר האדום אלא שהוא בעל עלים מנוצים. בהערה זו הוא מזהה את עץ זה עם albatro אך הקשר לא ברור (4).
המפרשים באירופה ציינו לעזים שונים ובהם הכוונה למין או מינים קרובים לעוזרר שהם הכירו במקום מושבם:
א. הריבמ"ץ (כלאים, פ"א מ"ד) מפרש: "והעיזרדין - בברכות בפרק כיצד מברכין עזרדין טולשי, ובלעז סורבא, ויש אומרים מיליסיריקי". טולשי – סורבא הוא כפירוש השלישי הערוך כלומר בן חוזרר תרבותי. את פירוש היש אומרים "מיליסריקי" מציע חצ"י אלבוים לזהות בעזרת הצליל הדומה עם melo ciliegio המתחלף עם ciriegio. לדעתו הכוונה ל"תפוח סיבירי" (Malus baccata) אך שם זה הוא שמו של הדובדבן. באיטליה מקום מושבו של הריבמ"ץ הוא נקרא Ciliegia (בספרדית Cerezos ובצרפתית Cerisier). זיהוי זה לא סביר לאור כך שבעת העתיקה עץ זה לא גדל באזורנו וגם היום הוא עץ תרבות בלבד (5).
ב. רש"י בסוגייתנו מפרש: "כעוזרדין - שנצטמקו עד שנעשו דקות כעוזרדין, קורמ"ש בלע"ז. ומדאמר ואכלנו הרבה מכלל דיפה להן". בברכות (מ ע"ב ד"ה טולשי) הוא מפרש "קולמש"י" באופן דומה מפרש גם הרא"ש אלא שבדבריו אנו מוצאים שתי גירסאות. בכלאים (פ"א מ"ד) הוא כותב: "עוזרדין - קורמ"ש בלע"ז" ואילו בדמאי (פ"א מ"א) נכתב: "עוזרדין - פרי הנקרא טולמאש". כנראה שהגרסה הנכונה היא קורמ"ש שהרי Cormus domestica הוא שם נרדף ל - Sorbus domestica. למין זה קרובים נדירים בארץ הנראים רק בחרמון. כנראה שלמין זה מתייחס גם הר"ש (כלאים, פ"א מ"ד): "עוזרדין - מפרש בפרק כיצד מברכין (מ, ע"א) אמרי טולשי ואמרי קונעיש וכו'". "קונעיש" הוא שיבוש של "קורמ"ש".ג. רע"ב (כלאים, פ"א מ"ד) מביא את שני הפירושים: "עוזרדים - בערבי זערו"ד ובלע"ז סורבא"ש".
ד. תוספות יום טוב (דמאי, פ"א מ"א) מפרש: "ועוזרדין - בפרק חבית בספר הרי"ף נדפס פירושו בלשון אשכנז שפייארלינ"ג ועיין בריש מסכת כלאים". ה – Speierling גם הוא שמו של של בן חוזרר תרבותי בגרמנית.
עוזרדין – קנים יבשים
המילה "עוזרדין" מופיעה בגמרא בעירובין (לד ע"ב) במשמעות שונה לגמרי ולא כשם של פרי: "ההוא פולמוסא דאתא לנהרדעא, אמר להו רב נחמן: פוקו עבידו כבושי כבשי באגמא, ולמחר ניזיל וניתיב עלויהו. איתיביה רמי בר חמא לרב נחמן, ואמרי לה רב עוקבא בר אבא לרב נחמן: תלוש ונעוץ אין, לא תלוש ולא נעוץ לא. אמר ליה: התם בעוזרדין וכו'"(6). בתשובות הגאונים (הרכבי, סי' כ"ז) מובא: "עוזרדין וכן פירושו בלשון ארמי קני דזרדתא ובלשון ישמעאלי קצב פארסי. הקנים הרכים הנוחים להשבר נקראין אלנבטי, והן שאינן אוזרדין וכירק הן חשובין. והקשים מאד נקראין זרדתא ונקראין אזרדין וכעץ הן חשובין. ודע כי יש שונין אזרדין ויש ששונין זרדין וזה הוא הלשון המדוקדק". רש"י פירש: "עוזרדין - שהוקשה כבר הרי הן כאילן, וכי שרינן בשאינן עוזרדין בעוד הקנים רכין, דהוו כירק, ובירק לא הזכירו חכמים שבות".
 |
|
 |
תמונה 5. עוזרר קוצני - פירות
צילמה: תהילה רענן בגן הבוטני האוניברסיטאי
|
|
תמונה 6. בן-חוזרר תרבותי - שימו לב לעלים המנוצים
צילמה: תהילה רענן בגן הבוטני האוניברסיטאי |
(1) בניגוד לתכונות אלו הרי שהעובדה שמרקם פירות העוזרר הקוצני נוקשה ואינו נסחט אין בה כדי לאפיין אותו משום שגם פירות העוזרר האדום הם מסוג זה ובוודאי שאינם עסיסיים יותר מתפוחים. "מפרק חייב משום דש, והסוחט זיתים וענבים חייב משום מפרק, לפיכך אסור לסחוט תותים ורמונים הואיל ומקצת בני אדם סוחטים אותם כזיתים וענבים שמא יבוא לסחוט זיתים וענבים, אבל שאר פירות כגון פרישין ותפוחים ועוזרדין מותר לסוחטן בשבת מפני שאינן בני סחיטה" (רמב"ם, הלכות שבת, פכ"א הלכה י"ב).
(2) על פי ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה, עמ' 118.
(3) ראה מקורות בעבודתו של חצ"י אלבוים.
(4) סייע בזיהוי ר' יוסף אביב"י.
(5) בדמאי (פ"א מ"א) פירש באופן שונה: "והעזררין – פורנא וכו'". פורנא הוא Prunus כלומר שזיפים אלא שכדאי לשים לב לכך שגם הדובדבנים נכללים בסוג זה ואולי הסבר זה הוא ל"יש אומרים" שהרי דובדבן חמוץ נקרא Prunus cerasus.
(6) פירוש: מסופר: ההוא פולמוסא דאתא [צבא אחד שבא] לנהרדעא ותפס מקום בבנין הישיבה ולא היה מקום מספיק לתלמידים. אמר להו [להם] רב נחמן: פוקו עבידו כבושי כבשי באגמא, ולמחר ניזיל וניתיב עלויהו צאו ועשו כבישות כבישות של קנים באגם, ולמחר בשבת נלך ונשב עליהם] ושם נלמד. איתיביה [הקשה לו] רמי בר חמא לרב נחמן, ואמרי לה [ויש אומרים] שהקשה רב עוקבא בר אבא לרב נחמן ממשנתינו: תלוש ונעוץ אין [כן], לא תלוש ולא נעוץ לא. נמצא שאין די בכבישת הקנים, אלא יש צורך לתולשם מן הקרקע כדי שיוכל להשתמש בהם. אמר ליה [לו]: התם בעוזרדין [שם במשנתינו מדובר בקנים קשים] וקנים קשים אסור להשתמש בהם בשבת ולכופפם, מה שאין כן בקנים רכים.
רשימת מקורות:
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 223-225).
חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 55-56, 105-109).
לעיון נוסף:
בצמח השדה: עוזרר אדום, עוזרר קוצני
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
