בעון ביטול תורה
שבת לג ע"ב
"חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף...
אמר לו: בני, די לעולם [בעוסקי תורה. רש"י] אני ואתה".
רשב"י שכעס ונתן בהם את עיניו בסוברו שבני מיתה הם, סבר כשיטתו בעמוד זה לעיל בענין מיתת האסכרה: "נענה רבי שמעון ואמר: בעון ביטול תורה".
מעתה קשה, כיצד הטענה "די לעולם אני ואתה" יכולה להמעיט מעוון ביטול תורה.
עוד קשה, הרי אומרת הגמרא במסכת נדרים דף ח ע"א שבקריאת שמע בלבד כבר יצא ידי חובת תלמוד תורה, ומפורש במסכת מנחות דף צט ע"א שאמר זאת רשב"י עצמו: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש". הכיצד איפוא ייענש על דבר שאינו חייב בו כלל?
אלא שכתב בספר אור שמח על הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ב:
"כל המצוות המה שווים לפחות שבפחותים, ולמשה רבינו עליו השלום... לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של תלמוד תורה... כיון שלומד קבלת המצווה ואזהרתה בשחרית ובערבית, כבר קיים מצוותה, אולם יתר מזה, הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה, כל איש לפי ערכו ומהותו... ובוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו".
אף שמדין ההלכה הקבועה יוצא אדם ידי חובת תלמוד תורה של אותו יום בקריאת שמע, עתיד הוא ליתן את הדין אם כפי כישוריו יכל לעסוק יותר, ולא עסק.
וכך אמרו: (מסכת ברכות דף ה ע"א) "כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורין...".
וכן אמרו: (מסכת חגיגה דף ה ע"ב) "תנו רבנן: שלשה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק".
וזהו שהבינו רשב"י ובנו: "די לעולם אני ואתה". אנחנו אמנם נצטוונו לעסוק בכל כוחנו בתורה, אולם אין זה מתפקידם של רוב בני אדם. וכדברי בן זומא (מסכת ברכות דף נח ע"א) שראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, ואמר: "ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני". ופירש רש"י: "שהם חורשים וזורעים, ואני מוצא מוכן".
וכדברי רב יהודה אמר רב: (מסכתות ברכות דף יז ע"ב; וחולין דף פו ע"א) "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו - ניזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני - די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת".
המשך ביאור, בקישור זה.
