טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס - נחש
"דרש רבא בריה דרב עילאי: מאי דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון? שהיו מהלכות בקומה זקופה, ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות עקב בצד גודל, ומשקרות עינים דהוה מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן, הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, וברגליהן תעכסנה, אמר רב יצחק דבי רבי אמי: מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן, ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל, בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס וכו'" (שבת, סב ע"ב).
שם עברי: נחש שם באנגלית: Snake שם מדעי: Serpentes
שם נרדף במקורות: רחש, חיויא, עכנאי, בכעוס (?)
נושא מרכזי: מהו "בכעוס"?
מדברי רבי יצחק בסוגייתנו, על פי הגרסה שלפנינו, משתמע ש"בכעוס" הוא נחש משום ש"ארס בכעוס" הוא ארס נחש אולם השאלה היא מה הקשר בין הנחש ל"בכעוס"? לפני שאפנה למדרשים ולמפרשי המקרא אציג ניתוח לשוני (1) קצר העשוי להסביר את הקשר בין מילים אלו. עכנאי בארמית בדומה לאכידנא ביוונית הוא נחש. ביוונית הנחש נקרא גם אכיס ומכאן עכס שהוא נחש או שמו של האפעה (אגב, בארה"ב נפוץ הנחש Rattle Snake הנקרא בעברית עכסן). בהמשך לניתוח זה ערך הלל גרשוני סקירה של הגרסאות בכתב"י:
"בקטע גניזה T-S F2 (1) 168 הגרסה היא "כארס בעכס" (והוא מתאים יותר למהלך הלשוני). בכ"י אוקספורד: "כארס של עכנה". בכ"י מינכן היה כתוב כגרסת רש"י, והוגה "כאש בנעורת". גם כ"י וטיקן 108 גורס כרש"י".
במדרש (ויקרא רבה, מרגליות, פרשת מצורע פרשה טז) אנו מוצאים: "וברגליהם תעכסנה, ר' אבא בר כהנא אמר שהייתה צורה צורת דרקון במנעלה. ורבנין אמרין היתה מביאה שלפוחית שלתרנגול וממלאה אותה אפולסמון ונותנת אותה תחת עקיבה במנעלה וכשהייתה רואה כת שלבחורין היתה רופסת עליה והיה אותו הריח מפעפע בהן כריסה שלעכנה (של עכנה). על פי שני הפירושים הפועל תעכסנה קשור לנחש אלא שבאופנים שונים. לפי רבי אבא בר כהנא תעכסנה היא התקנת צורת נחש ("דרקון") על הנעלים ואילו לרבנן הכוונה להחדרת ריחות מבושמים ("מפעפע") באופן דומה להחדרת ארס ("ריסה") נחש ("עכנה"). גירסה דומה מובאת באיכה רבה (וילנא, פרשה ד): "... וברגליהם תעכסנה, ר' יוסי אומר שהיתה צרה צורת דרקין על מנעליה, ורבנן אמרין שהיתה מביאה זפק של תרנגול וממלא אותו אפרסמון ונותנת אותו בין עקיבה למנעלה, וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה דופקת עליו והיה אותו הריח מפעפע בהן כארס הזה של עכנא וכו'". על פי שתי גירסאות אלו קיימת הקבלה בין נחש = עכנא = עכס ומכאן שורש הפועל "תעכסנה".
רש"י בסוגייתנו מוסיף גם את טעמו של השם: "תעכסנה - כמו וכעכס אל מוסר אויל והוא ארס של נחש, וקרי לה עכס - על שם שאינו מטילו אלא על ידי כעס. בכעוס - נחש כעוסה". על פי פירוש זה מקור השם "עכס" לנחש הוא ב"כעס" משום שהוא מטיל את ארסו רק בשעת כעס. הקשר בין שתי המילים הוא בהיפוך אותיות: "... ואמר וברגליהם תעכסנה כו' כארס בכעוס כפרש"י ממלות הפוכות עכס כעס וכן שמלה שלמה כבש כשב וק"ל" (מהרש"א, חידושי אגדות, שבת, סב ע"ב).
מדברי רש"י בהסבר הפסוק בישעיהו (ג ט"ז) משתמע, לכאורה, שהארס ולא הנחש נקראים בשם זה: "וברגליהם תעכסנה - כשהיו עוברות בשוק אצל בחורי ישראל דורסתו ברגלו ורמזתו צד חיבת נואפות כדי להבעיר בו יצר הרע כעכס זה של נחש". בהמשך פירושו הדבר נאמר במפורש: "עכס - הוא ארס של נחש". למעשה גם מהרישא של פירושו בסוגייתנו (בניגוד לסיום דבריו) עולה שהארס נקרא עכס: "תעכסנה - כמו וכעכס אל מוסר אויל והוא ארס של נחש וכו'".
בפירושים שהובאו עד עתה זוהה ה"עכס" עם הנחש או ארסו אך יש החולקים וסוברים שהפועל "עכס" מתייחס להשמעת קול או קישקוש בעזרת רעשן. הרד"ק (ישעיהו, שם) מפרש: "תעכסנה - מקשקשות הרגליהם בעכסים שתלוין בהם שהם הפעמונים ומשמיעין קול". על פי פירוש זה קל יותר להבין את הפסוק בהמשך הפרק (פסוק י"ח): "ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים והשביסים והשהרונים". ההסרה וה"תפארת" מובנים טוב יותר אם מדובר באביזר קישוטי ולא בנחשים.
בפירוש המלבי"ם בפסוק במשלי (ז כ"ב) אנו מוצאים שילוב מעניין בין הנחש ובין השמעת הקול. בפסוק נאמר: "הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל". מפרש מלבי"ם:
"הולך אחריה פתאום, ואחר שנדח ממקומו מתחיל פתאום ללכת, כי אם היה מתמהמה ושואל עצת שכלו היה מתאפק מלכת, אבל זה יתהוה פתאום ובכל זאת תחלה לבו נוקפו והולך מתוך הכרח כשור אל טבח יובל, שאינו הולך ברצון רק בהכרח, ואח"כ ילך ברצון, ובכל זאת ילך כעכס אל מוסר אויל, הנחש המצלצל ההולך ליסר את האויל, הגם שהולך ברצון בכל זה הוא מצלצל להזהיר את האויל המסתפק בכל דבר שידע להזהר מארסו, כן הגם שהולך ברצונו לבו מצלצל ומזהיר אותו מן הארס הטמון שם".
המלבי"ם משלב בין הקביעה שהמשל מתייחס לנחש מחד גיסא ולהשמעת קול מאידך גיסא. בניגוד לקושרים בין הנחש וארסו הרי שלדעתו הנחש מסמל השמעת קול ולא הכשה. באופן דומה הוא מפרש גם בישעיהו בביאור המילות (שם): "תעכסנה. במדרש (שם ושם) ובשבת (שם) מפרש לשון עכסא ונחש, מכניסות ארס התאוה, ובירושלמי (שבת פ"ו ה' ד') העכסים קורדיקיא כמו שכתוב וברגליהם תעכסנה, מפרש מנעלים עבים, והמפרש פירש כבלים או פעמונים להשמיע קול, וכן פירש כעכס אל מוסר אויל. ויש לפרש שם על הנחש המצלצל (קלאפפערשלאנגע)". הנחש המצלצל או ה"קלאפפערשלאנגע" (בתרגום נחש מקשקש) הוא כנראה העכסן הידוע ביכולתו לקשקש בעזרת חיכוך הקשקשים הטבעתיים שבזנבו. מכאן שמו באנגלית Rattle Snake. מעניין לציין שאחד משמותיו של הנחש הוא "נחש הפעמונים" ואכן המלבי"ם מכנה אותו ה"נחש המצלצל".
חשוב להדגיש שהקשר בין העכסן לבין השורש "עכס" שבמקרא הוא קשר מחודש שהרי מיני העכסנים מאכלסים את צפון אמריקה ומרכזה ולא חיו באזורנו. מחדשי השם "פסקו" כמפרשים ש"עכס" קשור להשמעת קולות אך מפתיע לגלות שכבר המלבי"ם היה מודע לקיומו של העכסן.
(1) ניתוח זה נערך על ידי הרב קוהוט ב"ערוך השלם" (ערך "ארס").
רשימת מקורות:
הערוך השלם (ערך "ארס")
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
