סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

 

ועל כמהין ופטריות אומר שהכל – פטריות

 

"... על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות אומר שהכל. למימרא, דכמהין ופטריות לאו גדולי קרקע נינהו? והתניא: הנודר מפירות הארץ אסור בפירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות, ואם אמר כל גדולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות? אמר אביי: מירבא רבו מארעא, מינקי לא ינקי מארעא. והא על דבר שאין גדולו מן הארץ קתני? תני: על דבר שאין יונק מן הארץ" (ברכות, מ ע"ב).

פירוש: ... וכן על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות אומר "שהכל". על כך שואלים: למימרא [האם נאמר] שהכמהין ופטריות לאו [לא] גדולי קרקע נינהו [הם]? והתניא [והרי שנינו בברייתא] הנודר שלא לאכול מפירות הארץ אסור לו לאכול את כל הפירות הארץ, ואולם הוא מותר בכמהין ופטריות. אך אם אמר "כל גדולי קרקע אסורים עלי" אסור אף בכמהין ופטריות. הרי שהפטריות נחשבים כגידולי קרקע! אמר אביי: מירבא רבו מארעא, מינקי לא ינקי מארעא [לגדול, הם גדלים מן הארץ, ואולם לינוק אין הם יונקים מן הארץ] על כך מקשים: וכי משום מה יהיה הבדל זה חשוב, והא [והרי] רק "על דבר שאין גדולו מן הארץ" קתני [שנינו] במפורש שברכתו "שהכל", ואף לדעת אביי פטריות גידולן מן הארץ! ומתרצים: תני [שנה] וגרוס בלשון זו: על דבר שאינו יונק מן הארץ אומר "שהכל", ולכן מברכים אף על הפטריות "שהכל" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: פטריות    שם באנגלית:  Fungus  שם מדעי: Fungi
שם נרדף במקורות: פטרא  

שם עברי: כמהה    שם באנגלית:  Truffle  שם מדעי: Tuber
שם נרדף במקורות: ארדיליא, ארדא


נושא מרכזי: לזיהוי הכמהין והפטריות וההבדלים בינם לבין צמחים


תקציר: גופן של הפטריות עשוי מרשת סבוכה של קורים הנקראת תפטיר. בניגוד לצמחים הרי שפטריות אינן מסוגלות לסנתז חומר אורגני והן תלויות באספקת חומרים אורגניים מבחוץ בדומה לבעלי חיים. סביר להניח (אם כי הדבר לא מוסכם) שהפטריות במקורות הן "פטריות הכובע" המוכרות היטב במטבח ואילו הכמהין הם פטריות המתפתחות מתחת לפני הקרקע על גבי שורשי צמחים מסויימים. "הערוך" ומפרשים נוספים מתרגמים ללעז את הפטריות ל"פונג"י" ואת הכמהין ל"טיראטופלי" זיהויים המקבילים לשמות הלטיניים של קבוצות אלו גם בימינו.

מכלול התאורים המופיעים בספרות חז"ל אינם מותירים מקום לספק שהן הכמהין והן הפטריות נכללים בקבוצה משותפת שמנקודת מבט טקסונומית (טקסונומיה – תורת המיון) נקראת "פטריות". במקורות אנו מוצאים עדות לכך שהפטריות דומות ל"גלוסקאות" ומופיעות במהירות לאחר ירידת גשמים. יש גם עדות לכך שהקשר שלהן לקרקע רופף מאד בניגוד לצמחים ושאינן נזרעות.

בסוגייתנו מתוארים הכמהין והפטריות, מחד גיסא, כגידולי קרקע ומאידך גיסא ככאלה שאינם יונקים מהקרקע. תאור זה בעייתי למדי משום שגם פטריות קולטות מהקרקע את המינרלים הדרושים להתפתחותן. גם מקור האנרגייה שלהן הוא בשיירי צמחים ובעלי חיים הנמצאים בקרקע או שורשי צמחים וגזעים אותם הן מפרקות בעזרת אנזימים המופרשים על ידן לסביבתן הקרובה. לעומת זאת אם נתייחס לפעולה "ינקי" באופן טכני הרי שאכן קיים הבדל בין צמחים ופטריות. הפטריות חסרות מערכת שורשים מסועפת כשל הצמחים. הן סופגות לתוכן חומרים מהסביבה בעזרת מנגנון הפוך למנגנון הקיים בצמחים. בעוד שהצמחים יונקים מהקרקע מים ומינרלים המומסים בהם הרי שבפטריות ריכוזים גבוהים של מומסים מחוץ לקורים גורמים למעברם אל תוך הקורים בהעברה פסיבית (פעפוע = דיפוזיה).

קשה להניח שההבדלים ההלכתיים בין צמחים ופטריות נעוצים בהבדל במנגנון קליטת המינרלים משום שבסופו של דבר שתי הקבוצות סופגות אותם מהקרקע. עלינו להניח שנוסח הברכה נקבע על פי האופן בו נתפס בעיני האדם הקשר בין הצמחים והפטריות לקרקע עליה הם גדלים. הצמחים בעלי השורשים המסועפים נתפסו כיונקים מהקרקע ואילו הפטריות החסרות מערכת שורשים מפותחת נתפסו כיונקות מהאוויר. על פטריות מברכים שהכל משום שהן נראות כיונקות מהאוויר, או משום שחכמים אכן סברו שהן יונקות ממנו, ומסיבה זו הן גם פטורות מפאה ומעשרות. בירושלמי מובא טעם נוסף לפטור פטריות ממעשרות והוא גזירת הכתוב "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" שממנה עולה שחיוב מעשרות חל רק על דברים הנזרעים אולם פטריות אינן נזרעות. מאידך גיסא העובדה שהן מבצבצות מהקרקע גרמה לכך שבלשון בני אדם הן נקראות גידולי קרקע והנודר "מכל גידולי קרקע" אסור בפטריות.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ 

מכלול התאורים המופיעים בספרות חז"ל אינם מותירים מקום לספק שהן הכמהין והן הפטריות נכללים בקבוצה משותפת שמנקודת מבט טקסונומית (טקסונומיה – תורת המיון) נקראת "פטריות". סביר להניח (אם כי לא מוסכם) שהפטריות הן "פטריות הכובע" המוכרות היטב במטבח ואילו הכמהין הם פטריות המתפתחות מתחת לפני הקרקע על גבי שורשי צמחים מסויימים. על הבדל זה עמד כבר רבי בנימין מוספיא ב"מוסף הערוך" (ערך "כמהין"): "... וכמהין גדלים תוך הארץ ואחר חפירתה נראין אבל הפטריות גדלים על הארץ". התאור בסוגייתנו של אורגניזמים (יצורים חיים) ששמם הוא כמהין ופטריות הראויים לאכילה, גדלים על הקרקע ולכאורה אינם יונקים ממנה מתאים לידוע לנו על הפטריות. בניגוד לצמחי היבשה שבהם קיימת מערכת שורשים מסועפת היונקת מים ומינרלים מהקרקע הרי שהקשר הפיסי בין הפטריות והקרקע רופף מאד והן חסרות מערכת שורשים. בלשון הרמב"ם (עוקצין, פ"ג מ"ב): "... ופטריות "אלפטר" והוא הידוע בארצות המערב בשם "אלפקאע" והוא צמח שאין לו שרשים ולא זרעונים ואוכלים אותו רוב בני אדם מבושל ושלוק וכו'". מסיבה זו הפטריות גם נחשבו כדומות יותר לדגים וחגבים מאשר לבקר וצאן (הניזונים מהקרקע) לענין קנייתן בכסף מעשר שני: "... אין לי אלא דבר שהוא פרי וולד פרי ומכשירי פרי, מה נפק מביניהון דגים וחגבים כמהין ופטריות. כרבי עקיבה נלקחין בכסף מעשר, כרבי ישמעאל אינן נלקחין" (ירושלמי, עירובין פ"ג דף כ טור ד /ה"א). הניתוק בין הפטריות והקרקע בא לידי ביטוי גם בעובדה שהן אינן נזרעות בתוכה: "רבי חייא בר אדא בעא קומי רבי יוחנן: כמהין ופטריות מהו שיהו חייבין במעשרות? אמר ליה רבי יוחנן בשם רבי סיסיי: כתב עשר תעשר את כל תבואת זרעך, דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעות ומצמיחות" (ירושלמי, מעשרות פ"א דף מח טור ד /ה"א).

תאור הרומז על צורת הפטריות נמצא בשבת (ל ע"ב): "ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ. ליגלג עליו אותו תלמיד, ואמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר ליה: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות". מפרש רש"י: "כמהין ופטריות - שיוצאין כמות שהן בלילה אחד, ורחבין ועגולין כגלוסקאות". המהירות שבה הפטריות מתפתחות בקרקע לחה באה לידי ביטוי בספור נס ירידת הגשמים שנעשה לחוני המעגל: "... יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות" (תענית, כג ע"א). המדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פר' סט א') מוצא קשר בין הפועל "כמה" לכמהין: "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו', רבי יוסי בר זמרא פתח כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, ר"א בשם ר' יוסי בר זימרא צמאה לך נפשי כמה לך, א"ר איבו ככמהות הללו שהן מצפין למים וכו'". בעת החדשה מייחסים את כמיהתה של הכמהה לאור משום שהיא גדלה מתחת לפני הקרקע וצומחת לכיוון האור. מוצא השם האמיתי הוא כנראה בערבית ו"כאמרה" הוא שם הקרקע בה היא גדלה.

דיון מעניין סביב אפשרויות אכילת פטריות מובא ב"חסדי דוד (1)" בהתייחסו לתוספתא (תרומות (ליברמן), פ"ז הלכה ט"ז) העוסקת בסכנת גילוי (2): "... לגין שהניחו בתיבה ובשידה ובאלפסנה הרי זה אסור ... פטריות אסורות מפני סכנת נפשות וכו'". הוא תמה על כך שנוהגים לאכלם לאחר בדיקה בעזרת חתול משום שלדעתו חתול עמיד לרעל בניגוד לאדם. את העובדה ששמואל אכל כמהין ופטריות כמסופר בגמרא בברכות (3) (מז ע"א) הוא תלה במומחיות מיוחדת שהיתה לשמואל להבחין בין מינים אכילים ורעילים.

לאחר שהצבענו על הפטריות (Fungus) כ"פטריות" המוזכרות בספרות חז"ל ננסה לברר באיזו מידה הן עונות גם להגדרות ההלכתיות המופיעות בה. דברי רבי יוחנן בשם רבי סיסיי הפוטר פטריות ממעשרות משום שהן אינן נזרעות (ירושלמי, מעשרות, שם) מחייבים מעט הסבר. אמת היא שאין הפטריות נזרעות, משום שבממלכת הפטריות לא קיימים זרעים, אולם אין הן מתפתחות "יש מאין". הפטריות מפיצות גופיפי רבייה זעירים הנקראים נבגים שבתנאים מתאימים בוקעים מהם תפטירי פטריות. ההבדל העקרוני בין זרעים לבין נבגים והעובדה שאין הם נזרעים על ידי האדם אלא מתפזרים מאליהם בעזרת הרוח מצדיקים את הטענה ש"יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעות ומצמיחות".
 

הקשר בין הפטריות והקרקע 

בניגוד למאפיינים הקודמים שתארתי עד עתה ההולמים היטב את צורות החיים הנקראות בלשוננו פטריות הרי שתאור האופן בו פטריות קולטות את החומרים הדרושים להתפתחותן לא ברור כל צרכו. השאלה שיש לתת עליה את הדעת היא האם אכן הפטריות אינן יונקות מהקרקע כדברי אביי? התשובה לשאלה זו תלויה באופן בו נגדיר את הפועל "ינקי". אין ספק שהפטריות סופגות מינרלים ותרכובות אורגניות מסביבתן (קרקע, גזעי עצים, פגרים ועוד (4)) אך גם ברור שאין מדובר במנגנון יניקה דומה לצמחים. הצמחים "יונקים" מים מסביבתם באופן אקטיבי בעזרת מנגנון פיסיולוגי מורכב (שעדיין לא ברור לחלוטין) שאיננו קיים בפטריות. לעומת זאת הפטריות חסרות מערכת שורשים ואינן "יונקות". חדירת המים, המינרלים והתרכובות האורגניות החיוניים להתפתחותן אל תוך קורי הפטריה מתבצעת בעזרת פעפוע (דיפוזיה). ניתן להניח שמסיבה זו רוב רובן של הפטריות מסוגלות להתפתח רק בקרקע לחה מאד.

לאור העובדה שקשה להניח שאביי התכוון בשימוש במונח "ינקי" להבחין בין מנגנון של קליטת חומרים אקטיבי ("יניקה") ופסיבי כנראה שסבר שפטריות כלל אינן קולטות חומרים מהקרקע דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הידוע לנו מהמחקר הבוטני. עלינו להניח שנוסח הברכה נקבע על פי האופן בו נתפס בעיני האדם הקשר בין הצמחים והפטריות לקרקע עליה הם גדלים. הצמחים בעלי השורשים המסועפים נתפסו כיונקים מהקרקע ואילו הפטריות החסרות מערכת שורשים מפותחת נתפסו כיונקות מהאוויר וכדברי אביי במסכת נדרים (נה ע"ב): "מירבא רבו מארעא, מינק מאוירא ינקי ולא מארעא". מפרש שם רש"י: "מאוירא ינקי - שאין להם שרשים בארץ לפיכך אין מברכין עליהם כדבר שגדל מן הארץ". על פטריות מברכים שהכל משום שהן נראות כיונקות מהאוויר, או משום שחכמים אכן סברו שהן יונקות ממנו, ומסיבה זו הן גם פטורות מפאה ומעשרות.

כיוון מחשבה שונה מופיע בפירוש הריטב"א (1250 - 1330) לברכות (מ ע"ב): "ועל כמהין ופטריות – כמהין הן אותם שנמצאים תחת הקרקע ונבראים משומן הארץ ונקראים בלע"ז טורמש, ופטריות הן מין אחר שגדלים לפעמים בעצים ונקראים בלע"ז פונגוש". נקודה שיש לשים לב אליה בדברי הריטב"א היא השימוש במונח "ונבראים משומן הארץ" כחלק מההסבר מדוע ברכתן שהכל. בניגוד לפירוש רש"י המבסס את ההבדל על כך שהפטריות אינן יונקות מהארץ (יונקות מהאוויר) הרי שהריטב"א טוען, לפחות לגבי הכמהין, שאמנם הם קולטים מהארץ מרכיב מסוים אך מרכיב זה הוא "שומן הארץ" ולא חלק מהקרקע. על מנת להבין את מהותו של "שומן הארץ" נתאר את אופן התזונה של הפטריות.

צמחים ופטריות שונים זה מזה לא רק במנגנוני קליטת החומרים מהקרקע אלא גם בסוג החומרים שאותם הם קולטים. הצמחים קולטים מינרלי הזנה אנ-אורגניים מתוך הקרקע ומסנתזים סוכרים מדו-תחמוצת-הפחמן בעזרת אנרגיית השמש ("יצרנים"). הפטריות לעומת זאת אמנם קולטות מהקרקע מינרלים בדומה לצמחים אך בנוסף לכך מפרישות מקוריהן אנזימים המפרקים את החומר האורגני מסביבן וסופגות לתוכן מים ומולקולות אורגניות חיוניות מן המוכן ("צרכנים"). פטריות יכולות להתפתח גם על מצעים אורגניים ללא קשר לקרקע. ניתן לגדל פטריות על גבי נסורת עץ או גזם עצים כפי שהדבר מתבצע במפעלים לגידול פטריות מאכל אלא שאז יש לספק להן מינרלים באופן מלאכותי. ראויה לציון מיוחד היא החווה לגידול פטריות בישוב תקוע. קבוצה גדולה של מיני פטריות חיה על שורשי צמחים ומקיימת איתם קשר סימביונטי, תופעה הנקראת מיקוריזה. הפטרייה מגדילה את קצב העברת המינרלים לצמח העילאי תוך השקעת אנרגיה אותה היא מקבלת מהצמח. דוגמאות מוכרות לתופעה זו הן הקשר בין אורן ירושלים ובין הפטריה "אורניה" והקשר בין מיני הסוג שמשון וכמהין (ראה עוד במאמרו של א. דנין כאן). מינים רבים של פטריות מתפתחים אף על גזעי עצים חיים כמו למשל קישוטית האשל (תמונה 1). וכפי שפירש רש"י (נדרים, שם): "מותר בכמהין ופטריות - שגדלין נמי על העצים".

ייתכן אם כן שההבדל ההלכתי בין צמחים ופטריות נובע מכך שבעוד שהצמחים קולטים מהקרקע רק מינרלים אנ-אורגניים ולכן נחשבים כתלויים בה הרי שהחלק העיקרי של התרכובות שקולטות הפטריות מהקרקע מקורו בצמחים ובעלי חיים שהתפרקו (מרכיבים חיצוניים שבלשון הריטב"א נקראים "שומן הארץ") ולא מרכיבים הנחשבים כחלק מהקרקע. הבדל זה קשור להבדל שתואר בסעיף הקודם. מאחר ותלות הפטריות במינרלים הנמצאים בקרקע מצומצמת באופן יחסי, הן יכולות לוותר על מערכת שורשים מסועפת כפי שזו קיימת בצמחים. גם המהירות שבה הפטריות מתפתחות קשורה לאופי התרכובות שאותן הן מנצלות. הפטריות משתמשות בתרכובות אורגניות מן המוכן ואינן צריכות לסנתז אותן לאורך זמן בתהליך ההטמעה.

מעניין יהיה להשוות בין ברכת הפטריות והכשות (על זיהוי הכשות ראו במאמר "כשותא חזי לשיכרא"). למרות ששניהם טפילים וקשורים לתשתית עליה הם צומחים באופן שעקירתם אסורה בשבת (5) הרי שהברכה על הפטריות היא שהכל ואילו על הכשות מברכים בורא פרי האדמה:

"רבי זירא כי הוה חליש מגרסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי, אמר: כי נפקי ועיילי רבנן איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא. נפק אתא ינוקא דבי רב, אמר ליה: מאי אגמרך רבך? אמר ליה: כשות, בורא פרי האדמה, חזיז, שהכל נהיה בדברו. אמר ליה: אדרבה, איפכא מסתברא; האי מארעא קא מרבי, והאי מאוירא קא מרבי. והלכתא כינוקא דבי רב. מאי טעמא? האי גמר פירי, והאי לאו גמר פירי. ומאי דקאמרת האי מארעא קא רבי והאי מאוירא קא רבי לא היא. כשות נמי מארעא קא רבי, דהא קא חזינן דקטלינן לה להיזמתא ומייתא כשותא (6)" (עירובין, כח ע"ב).

ייתכן שהקשר החזק וההדוק בין הכשות לצמח הפונדקאי מגדירה את מעמדו כגידולי קרקע בניגוד לפטריות המנצלות את חומרי הרקב בקרקע. שאלה הלכתית מעניינת עשוייה להיות מה ברכתן של פטריות הדומות לכשות ונטפלות לצמחים בעודם חיים בדומה לקישוטית האשל.
 

מיון הפטריות בספרות חז"ל והמפרשים

חז"ל חילקו את כלל הפטריות לשתי קבוצות: כמהין ופטריות. בערוך אנו מוצאים את שמות שתי הקבוצות בערבית ובלע"ז. לגבי כמהין כותב הערוך (ערך "כמהין"): "... כמהין ופטריות הוא לשון ישמעאל שכך קורין לכמהין כמא"ה ולפטריות פקא"ע". בערך "פטר" כתב: "... בערך כמהין פירשתי כמהין טיראטופלי, פטריות פונג"י". על כך כותב "מוסף הערוך": "א"ב יפה פירש וכמהין גדלים תוך הארץ ואחר חפירתה נראין אבל הפטריות גדלים על הארץ". הרמב"ם בפיהמ"ש (עוקצין, פ"ג מ"ב) כתב: "ופטריות "אלפטר" והוא הידוע בארצות המערב בשם "אלפקאע" והוא צמח שאין לו שרשים ולא זרעונים ואוכלים אותו רוב בני אדם מבושל ושלוק". פונג"י הוא ללא ספק שמן הלטיני של הפטריות ואילו השם טיראטופלי הוא גילגול מהשם הלטיני של הכמהין tuber שפירושו להתנפח או גוש. tuber הפך ל – tufer וממנו להטיות שונות בשפות האירופאיות כמו למשל tartufo באיטלקית. שמם של תפוחי האדמה, המזכירים את צורת הכמהין ומקום גידולם, הוא בגרמנית Kartoffel ונגזר כנראה מהשם של הכמהין באיטלקית (תמונה 2). באופן שונה מעט מתרגם הריטב"א שהובא לעיל: "ועל כמהין ופטריות – כמהין הן אותם שנמצאים תחת הקרקע ונבראים משומן הארץ ונקראים בלע"ז טורמש, ופטריות הן מין אחר שגדלים לפעמים בעצים ונקראים בלע"ז פונגוש". הלע"ז טורמש מקביל לשמה של הכמהה בספרדית בת זמננו trufas וייתכן ומדובר בשיבוש או בגילגול שעבר השם במהלך הדורות.

התאורים המופיעים במקורות הולמים היטב את ההגדרות המקובלות גם בימינו. אמנם גם הכמהין שייכים לממלכת הפטריות אך גוף הרבייה שלהם מתפתח מתחת לפני הקרקע. הן מקיימות יחסי סימביוזה עם מינים שונים של עצים כמו האלון והאורן. הכמהין נחשבים למאכל יוקרתי ויש המשלמים עבורם סכומי עתק. אחת מהסיבות למחירם הגבוה הוא הקושי לאתר אותם ויש המשתמשים בכלבים או חזירים למטרה זו.
 

    
תמונה 1.     קשוטית האשל מבצבצת מתוך גזע אשל היאור   תמונה 2. כמהין  - גופי פרי        צילם:  Poppy


הרחבה

הפטריות בהלכה

ההבדל בקשר של הפטריות והצמחים לקרקע עשוי להסביר את ההבדל בברכותיהם של הצמחים והפטריות אך עדיין עומדת בפנינו השאלה האם הבדל זה רלוונטי גם לשאר ההלכות? אם נעיין בסוגיות השונות לא נמצא מכנה משותף לכולן.

נדרים (ברכות, מ ע"ב ונדרים, מה ע"ב):
1. הנודר מפירות הארץ מותר בכמהין ופטריות.
2. הנודר מגידולי קרקע אסור בכמהין ופטריות.

ברכות (ברכות, מ ע"ב ונדרים, מה ע"ב):
3. על כמהין ופטריות מברכים שהכל משום שהם אינם יונקים מהארץ.

עירובי חצרות ושיתופי מבואות (קידושין, לד ע"א):
4. אין מערבין בכמהין ופטריות (בדומה למים ומלח).

חיוב במצוות פאה (שבת, סח ע"א ונדה, נ ע"א):
5. כמהין ופטריות אינם נחשבים דבר שגידולו מן הארץ ופטורים מפאה.

חיוב במעשרות (ירושלמי, מעשרות, שם):
6. אינם חייבים במעשרות משום שאינם נזרעים.

ההלכה בעירובי ושיתופי חצירות איננה קשורה לענייננו משום שלצורך עריכתם יש להניח מזון בעל ערך תזונתי מכל סוג שהוא בין מגידולי קרקע ובין מבעלי חיים. הפטריות נחשבות כלא מזינות בדומה למים ומלח. מפרש שם רש"י: "חוץ מן המים ומן המלח - דמידי דזיין בעינן והני לא זייני שבמקום מזונותיו של אדם חשובה דירתו ושביתתו. והאיכא כמהין ופטריות - מיני אוכלין הם וקים להו לרבנן דלא זייני" (7). הסבר מפורט יותר מופיע בחידושי הרשב"א (עירובין, כז ע"א): "והאיכא כמהין ופטריות. שהן נאכלין כמות שהן, אלא שאין אדם סומך עליהן לא מחמת סעודה ולא מחמת ליפתן". באופן דומה מפרש גם הריטב"א (שם): "והא איכא כמהין ופטריות. פירוש שאע"פ שנאכלין כמות שהן אינם ראויין לעירוב שהרי אין אדם סומך עליהם לא מחמת סעודה ולא מחמת לפתן ולא חשיבי אוכלא לבני אינשי, ומאן דאכיל ליה בתורת ליפתן בטלה דעתו אצל כל אדם". ניתן לשער שבעת העתיקה אכן היה היחס לפטריות כ"ליפתן" כלומר כקינוח סעודה ולא כ"מזון". ערכן הקלורי של הפטריות נמוך (22 קלוריות ל – 100 גרם) והן מכילות מעט מאד שומן ופחמימות. לעומת זאת הן מכילות וויטמינים חשובים משמעותיים מאד לאדם בן זמננו. ייתכן והמזון הטבעי של האדם בעת העתיקה סיפק את וויטמנים אלו והוא לא היה זקוק להעשרה נוספת בעזרת הפטריות.

את הסתירה בין הנודר מפירות הארץ המותר בכמהין ופטריות לבין הנודר מגידולי קרקע שאסור בכמהין ופטריות ניתן ליישב, אולי, על פי הכלל של "בנדרים הלך אחר לשון בני אדם" ובלשון בני אדם כמהין ופטריות אינם נחשבים לפרי הארץ.

שאלה שעדיין לא באה על פתרונה היא הסתירה, לכאורה, בין הברייתות העוסקות בהלכות נדרים ופאה. לענין נדרים מצאנו "ואם אמר כל גדולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות" ואילו לענין פאה ההלכה היא "וגידולו מן הארץ, למעוטי כמיהין ופטריות וכו'". גם מסוגייתנו משתמע שכמהין ופטריות נחשבים גידולי קרקע ורק בגלל הטעם המיוחד שהם אינם יונקים ממנה ברכתם שהכל. ייתכן וגם כאן נוכל להחיל את הכלל של "בנדרים הלך אחר לשון בני אדם". היות ובלשון בני אדם גם הפטריות נחשבות לגידולי קרקע אם נדר מגידולי קרקע נאסר בכמהין ופטריות. ניתן להוסיף על כך שלשון המשנה בנדרים היא: ואם אמר כל גדולי קרקע עלי וכו', יתכן שלשון "כל" מרבה כמהין ופטריות למרות שאינן כלולים בקבוצת גידולי הקרקע. לענין פאה, המדד הוא היניקה ועוצמת הקשר הפיסי בין הגידולים לקרקע. הצמחים בעלי מערכת שורשים מסועפת נחשבים כחלק מהקרקע בניגוד לפטריות. ניתן לקבוע שיש הבדל עקרוני בין לשון בני אדם שכוללת לעיתים כמהין ופטריות בקבוצת גידולי הקרקע, לשאר ההלכות שבהן כמהין ופטריות אינן גידולי קרקע. מבחינת הדמוי שלהם בעיני הרואים בודאי שכמהין ופטריות אינם גידולי קרקע. אולם היות ובמבט שטחי הן קשורות לקרקע, אם אמר "כל גידולי קרקע" אפשר שכוונתו גם לכמהין ופטריות.
 

הביולוגיה של הפטריות

כמבוא להכרת הפטריות נזכיר את שיטת מיון האורגניזמים (יצורים חיים) ההיררכית (מדרגית) המקובלת על הביולוגים מאז ימיו של לינאוס (1735). שיטה זו דומה במהותה לשיטות מיון אחרות כדוגמת שיטת הארגון הצבאית. המסגרת הצבאית הקטנה ביותר היא הכיתה ו – 3 כיתות מרכיבות את מחלקה. 3 מחלקות מהוות פלוגה ו – 3 פלוגות מהוות גדוד וכן הלאה. באופן דומה, בשיטת המיון של לינאוס, מקובצים כמה מינים (Species) הדומים מאד זה לזה בקבוצה משותפת הנקראת סוג (Genus) וכמה סוגים נכללים במשפחה משותפת וכן הלאה עד לקבוצה הגדולה ביותר הנקראת ממלכה (Kingdom). בתרשים להלן אציג את מערכת המיון השלמה שאותה אדגים בעזרת קבוצות מיון חתול הבית. 



צילום החתול:  grapheum.de

 

מדע הטקסונומיה (מדע המיון) עבר גלגולים רבים מאז ימיו של לינאוס כאשר השיטה המודרנית מבוססת לא רק על דמיון מבני של היצורים החיים אלא גם על קרבה גנטית. למעשה ממשיכים רבים מהביולוגים להשתמש בשיטה הקודמת. על פי השיטה המודרנית נוספה עוד יחידת מיון כללית יותר הנקראת על ממלכה. על פי שיטה זו היצורים מתחלקים לשלוש על־ממלכות:

חיידקים אמיתיים. יצורים חסרי גרעין, (פרוקריוטיים).
חיידקים קדומים (Archaea). יצורים חסרי גרעין, (פרוקריוטיים).
איקריוטיים (Eukaryota). יצורים בעלי גרעין, (איקריוטיים).

האיקריוטיים ממוינים לארבע ממלכות:

קבוצות של חד-תאיים כפרוטוזואה ואצות חד תאיות.
ממלכת בעלי חיים (Metazoa).
ממלכת הצומח (Viridiplantae).
ממלכת הפטריות (Fungi).

לרואה את רשימת הממלכות לראשונה מפתיע לגלות שהפטריות אינן שייכות לממלכת הצומח למרות המבנה דמוי הצמח שלהן. יחד עם זאת יש לזכור שמינים רבים של פטריות הם חד תאיים כמו למשל השמרים (ראו במאמר "אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין"). בניגוד לצמחים היצרנים (אוטוטרופיים) (מייצרים סוכרים בתהליך ההטמעה = פוטוסינתזה) הרי שהזנת הפטריות תלויה בתרכובות אורגניות מבחוץ בדומה לבעלי החיים (יצורים אלו נקראים הטרוטרופיים). הפטריות מעכלות את מזונן מחוץ לגופן, וסופגות את הרכיבים התזונתיים מהמזון המפורק אל תוך תאיהן. הפטריות שונות מצמחים גם במבנה דופן התא. בעוד שבצמחים הדופן עשויה מתאית (צלולוז) הרי שדופן הפטריות מחוזקת בכיטין (מחומר זה בנויה, למשל, מעטפת גוף פרוקי הרגלים). 

מאידך גיסא הפטריות גם אינן בעלי חיים. כאמור, הן אינן מעכלות את המזון בתוך גופן אלא מבחוץ. תאיהן עטופים בדופן קשיחה שאינה קיימת בתאי בעלי חיים. גוף הפטריות הרב תאיות הנקרא תפטיר בנוי מרשת של קורים ומבנה זה שונה מאד מצמחים ובעלי חיים. 

לחלק מהפטריות תפקיד חשוב בטבע בהיותן חוליה חיונית בשרשרת חילוף החומרים. הפטריות יחד עם חיידקים מסוימים נכללות בקבוצה אקולוגית הנקראת "מפרקים". יכולת הפטריות להפריש אנזימים המפרקים תרכובות אורגניות מאפשרת להן לפרק צמחים ובעלי חיים מתים לאבני הבניין היסודיות שלהם ולהחזיר אותם לשרשרת המזון. בהעדר "מפרקים" כדור הארץ היה מתכסה בגוויות בעלי חיים מתים והיצור הראשוני (התפתחות צמחים) היה נפסק בגלל דלדול הקרקע במינרלי הזנה. 

 


(1) נכתב על ידי רבי דוד פַּארְדוֹ (1718- 1792, ירושלים).
(2) ב"תוספתא כפשוטה" תרומות פ"ז הערה 71 מקשה הר"ש ליברמן על הקשר שעורך בעל "חסדי דוד" בין סכנת גילוי ורעילות פטריות.
(3) מפרש שם רש"י: "אילו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא - שמואל חביבין עליו ארדיליא בקנוח סעודה - והן כמהין ופטריות, ולרב היו חביבין גוזלות, ושמואל היה קורא לרב אבא לכבודו".
(4) מפרש רש"י: "מירבא רבו מארעא - מלחלוחית הארץ הם גדלים על העצים ועל הכלים".
(5) על עקירת כשות ופטריה למדנו: "אמר מר בר המדורי אמר שמואל: הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב. מאי טעמא? אמר רבא: בר המדורי אסברא לי, לאו אמר רב ששת: האי מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי מיחייב משום עוקר דבר מגידולו, הכא נמי מיחייב משום עוקר דבר מגידולו. אמר אביי: האי מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא מיחייב משום עוקר דבר מגידולו" (שבת, קז ע"ב). מפרש רש"י: "פיטרא - פטריות, בולי"ן (פטריות). מאונא דחצבא - פעמים שהוא גדל בשפת הדלי, ממים".
(6) פירוש: ר' זֵירָא כִּי הֲוָה חֲלִישׁ מִגִּרְסֵיהּ, הֲוָה אָזֵיל וְיָתֵיב אַפִּיתְחָא [כאשר היה חלש מלימודו, היה הולך ויושב על פתח] בית מדרשו של רַב יְהוּדָה בַּר אַמִי, אֲמַר: כִּי נָפְקִי וְעָיְילִי רַבָּנַן [כאשר יצאו חכמים] אֵיקוּם מִקַּמַיְיהוּ [אקום מלפניהם] וַאֲקַבֵּל בְּהוּ אַגְרָא [בהם שכר]. שקיימתי מצוות כבוד תלמידי חכמים, שהיות ונחלש כוחו מלעסוק בתורה ינוח ועם זאת יקיים מצוה אחרת. פעם נְפַק אֲתָא [יצא ובא] מבית המדרש יָנוֹקָא דְּבֵי רַב [תינוק של בית רב] אֲמַר לֵיהּ [לו] ר' זירא: מַאי אַגְמַרָךְ [מה למדך] רַבָּךְ? אֲמַר לֵיהּ [לו]: על כְּשׁוּת מברכים "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", על חָזִיז מברכים "שֶׁהַכּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" אֲמַר לֵיהּ [לו] ר' זירא: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִיסְתַּבְּרָא [ההיפך הוא המסתבר], שכן, הַאי [זה] החזיז מֵאַרְעָא קָא מִרְבֵי [מהארץ הוא גדל], וְהַאי [וזו] הכשות מֵאֲוִירָא קָא מִרְבֵי [מהאויר היא גדלה]. וראוי איפוא לברך על כל דבר לפי מקור גידולו, ומסכמים בתלמוד: וְהִלְכְתָא כְּיָנוֹקָא דְּבֵי רַב [וההלכה כתינוק של בית הרב]. מַאי טַעֲמָא [מה טעם הדבר]: הַאי [זה] הכשות הוא גְּמַר פֵּירֵי [פרי גמור], וְהַאי [וזה] החזיז לָאו גְּמַר פֵּירֵי [איננו פרי גמור], ופרי שאינו גמור אין מברכין עליו אלא "שהכל". וּמַאי דְּקָאָמְרַתְּ: הַאי מֵאַרְעָא קָא רָבֵי, וְהַאי מֵאֲוִירָא קָא רָבֵי [ומה שאמרת: זה החזיז מהארץ הוא גדל, וזו הכשות מן האויר היא גדלה] לֹא הִיא. כְּשׁוּת נַמִי מֵאַרְעָא קָא רָבֵי, דְּהָא קָא חָזֵינַן דְּקָטְלִינַן לָהּ לְהִיזְמָתָא וּמַיְיתָא כְּשׁוּתָא [גם כן מן הארץ גדלה, שהרי רואים אנו שכאשר קוצצים את הקוצים ומתה הכשות הטפילה עליהן] מכאן שהכשות גם כן מהארץ גדלה, אף כי לא במישרין (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
(7) ייתכן ובגלל שהפטריות אינן נחשבות מזון הרמב"ם לא גרס במשנה בעוקצין (פ"ג מ"ב) את המילה "חוץ" ובכך התהפך מעמדן של הפטריות לגבי הצורך במחשבה על מנת להעניק להן מעמד אוכל. במשנה שלפנינו נכתב: "החותך מן האדם ומן הבהמה ומן החיה ומן העופות מנבלת העוף הטמא והחלב בכפרים, ושאר כל ירקות שדה חוץ משמרקעים ופטריות ... הרי אלו צריכין מחשבה והכשר". מכאן שפטריות נחשבות אוכלין גם ללא מחשבה. הרמב"ם גרס אולי "כגון" ולכן פטריות הן דוגמה לגידול שיש לחשוב עליו על מנת להעניק לו מעמד אוכלין. ועל פי שיטתו פסק בהלכות טומאת אוכלין (פ"ג הלכה ג'): "ואלו צריכין מחשבה והכשר בשר הפורש מן החי בין מן האדם בין מן הבהמה בין מן העוף ונבלת העוף הטמא וחלב בהמה טהורה שחוטה בכפרים אע"פ שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה, ושאר כל ירקות השדה כגון הבצלים הקשים ביותר והפטריות וכן חגבים ודגים קטנים צריכין מחשבה בכפרים".

 

לעיון נוסף:

בפורטל הדף היומי: "ועל כמהין ופטריות אומר שהכל". המאמר כולל חומר רב על המעמד ההלכתי של הפטריות.
א. דנין, "סיפורי צמחים – מה נאכל היום"  חומר רב על הכמהין ועל פונדקאיהם.



א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר