סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

 

ביררו משם עצי תאינה יפים - תאנה 

 

"בררו משם עצי תאנה יפים, סידר את המערכה שניה לקטורת, כנגד מערבית דרומית, משוך מן הקרן כלפי צפון, ארבע אמות. בעומד חמש סאין גחלים, ובשבת, בעומד שמונה סאין גחלים, ששם היו נותנים שני בזיכי לבונה של לחם הפנים" (מעילה, כט ע"א).

פירוש: דִּתְנַן [ששנינו במשנה במסכת תמיד]: בֵּירְרוּ מִשָּׁם (מלשכת העצים) עֲצֵי תְאֵינָה יָפִים לְסַדֵּר על גבי המזבח מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל עצים לקְטרֶת כלומר, שממנה היו נוטלים גחלים להבעיר בהם את הקטורת. והיה מקום מערכה זו כְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית של המזבח, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת. ומסדרים שם עצים בְּאוֹמֶד (שלפי האומדן ניתן להפיק מהם) חָמֵשׁ סְאִין גֶּחָלִים, וּבְשַׁבָּת מסדרים שם עצים בְּאוֹמֶד שְׁמוֹנֶה סְאִין גֶּחָלִים, משום שֶׁשָּׁם על אותה מערכה הָיוּ נוֹתְנִין בשבת שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: תאנה   שם באנגלית: Common Fig   שם מדעי: Ficus carica

נושא מרכזי לעיון: מדוע השתמשו בעצי תאנה לצורך המערכה?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.



תקציר: מהשוואת המשניות המונות את מיני העצים בהם השתמשו לצורך עצי המערכה במקדש ושריפת הפרה האדומה עולה לכאורה סתירה. לשריפת הפרה האדומה מונה המשנה אורנים, ארזים וברושים. במסכת תמיד נאמר שכל העצים כשרים למערכה אך היו רגילים בתאנה, אגוז ועץ שמן. משנה נוספת קובעת שלמערכה השניה של הקטורת ביררו עצי תאנה. המפרשים חלקו (לפחות לגבי המערכה של הקטורת) בשאלה האם בחירת עצי התאנה היא מקרית או שיש בה חשיבות מיוחדת. במאמר זה אני מציע שבחירת מיני העצים קשורה למאפייניהם הביולוגים ולשימוש שנעשה בהם גם מחוץ למקדש. מאפיינים אלו קבעו את התאמתם לעוצמות הבעירה השונות שהיו דרושות לעבודת המקדש. הפרה האדומה נשרפה בעודנה שלימה לקבלת האפר ולכן היה צורך במדורה גדולה ובטמפרטורות גבוהות (המשנה מתארת בניית מגדל) ולכך התאימו עצים בעלי קורות ישרות וארוכות שהכילו שרף דליק. העשן הרב לא הפריע לביצוע המשימה משום שהשריפה נעשתה מחוץ לעיר. במערכה על גבי המזבח החיצון נשרפו רק איברים (חלבים ואימורים ונתחי עולה) ולכן היה די בגזרי עצים קצרים יותר. בעזרה היה גם צורך להתחשב בכמות העשן שלא כמו בשריפת הפרה. המערכה השניה של הקטורת נועדה להכין גחלים שהוכנסו למזבח הפנימי ולכך היה צורך לבקע את גזרי העצים לפיסות קטנות ולכך התאימו עצי התאנה בעלי העצה הרכה. לחילופין ניתן לפרש שהמשנה מונה את עצי התאנה במערכה השניה רק כדי לציין שבאופן כללי הם העץ המועדף לכל המטרות ולא רק לקטורת.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

המשנה (תמיד, פ"ב מ"ה) מתארת את סוג העצים שהובאו לסדור המערכה השניה (של הקטורת): "ביררו משם (ממחסן העצים) עצי תאינה יפים". השאלה המתעוררת היא האם ומדוע השתמשו בעצי תאנה לצורך מערכה זו שהרי במשנה קודמת המתייחסת למערכה הגדולה (הראשית) לא הוזכרה מגבלה זו. אומרת המשנה (שם, מ"ג): "החלו מעלין בגזרין לסדר אש המערכה. וכי כל העצים כשרים למערכה? הין, כל העצים כשרים למערכה, חוץ משל זית ושל גפן, אבל באלו רגילין, במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן". התמונה מסתבכת עוד יותר כאשר מעיינים במשנה המתארת את שריפת הפרה האדומה (פרה, פ"ג מ"ח): "... ועצים היו מסודרים שם, עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין אותה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה"(1). מפרש רע"ב (שם): "וארנים - לשון נטע אורן וגשם יגדל האמור בישעיה (מד יד) ומין ארז הוא וכן ברושים. וכל הנך עצים דקחשיב עדיפי משאר עצים לצורך שריפתה". אמנם התאנה נמנית גם ברשימת העצים במשנה בפרה אלא שהמינים המלווים אותה שונים מהעצים שנימנו במערכה הגדולה. מסיכום המשניות משתמע שכל העצים כשרים למערכה חוץ מזית וגפן. במערכה הגדולה רגילים להשתמש בתאנה, אגוז ועץ שמן. בשריפת הפרה השתמשו בתאנה "חלקה", ארזים, ארנים וברושים. לצורך המערכה השניה נבחרו לכאורה, על פי לשון המשנה, רק עצי תאנה. נוכל, אם כן, להרחיב את השאלה שבה פתחנו ב"נושא המרכזי לעיון" לשאלה רחבה יותר שתעסוק בקשר בין מכלול העצים בהם השתמשו לבעירה במקדש ובין תפקידם הספציפי. ניתן לחלק את שאלה זו לשתי שאלות משנה: 1. האם ומדוע השתמשו במיני עצים שונים לשריפת הפרה ולמערכה הגדולה? 2. האם ומדוע השתמשו במערכה השניה רק בעצי תאנה ולא בכל העצים כבמערכה הגדולה?
 

שריפת הפרה

המשנה מונה את העצים ארזים, ארנים, ברושים ותאנה חלקה כמינים שבהם שרפו את הפרה האדומה. רשימות העצים השונות במשניות בפרה ובתמיד רומזות על כך שבשני המקומות הועדפו מיני עצים שונים. ראיה לגישה זו ניתן למצוא בדברי רע"ב (שצוטט לעיל) הסובר שהעצים שנמנו במשנה בפרה היו עדיפים על אחרים למרות שהמשנה בתמיד (שם, מ"ג) מונה מיני עצים אחרים שבהם היו רגילין להבעיר את המערכה הגדולה: "אבל באלו רגילין, במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן". ראיה נוספת ניתן למצוא בפירוש תוי"ט בתמיד (פ"ב מ"ה): "עצי תאנה - ואי נמי של אגוז. ושל עץ שמן. אלא חד מתלת נקט. כך נראה לי וכו'". מתוך כך שתוי"ט נקט בביטוי "חד מתלת" למרות שבמשנה בפרה נמנו מינים נוספים (שאולי היו עדיפים) משתמע שהוא סבר שמינים אלו לא היו ראויים לצורך המערכה הגדולה ולכן התייחס רק לשלושת המינים שנימנו במשנה בתמיד כלומר תאנה, אגוז ועץ שמן.

סיבה אפשרית להעדפת הארז, האורן והברוש לשריפת הפרה נעוצה אולי בתפקיד ובמיקום של המערכה ששימשה לשריפתה. בניגוד להקטר החלבים והאימורים או איברי עולות שנותחו לנתחיהן הרי שהפרה האדומה נשרפה כאשר היא שלימה ולכן היה צורך במדורה גדולה. צורך זה נבע גם מכך ששריפת הפרה האדומה נועדה לקבלת האפר במהירות האפשרית ואילו על המזבח התעכלו האיברים כל הלילה ובכל מקרה לא היה חשוב להפכם לאפר. על חשיבות האפר אנו לומדים מכמה מקורות: "תפארת ישראל" כותב על רשימת העצים במשנה: "או או קתני. דאיזה מין מאלו מיני העצים שירצה רשאי ליקח מדכולן נעשו אפר דק". הוא מנמק את פסול עצים בעלי קשרים בכך "שאינן נשרפין כל כך מהר". ב"משנה אחרונה" נכתב: "והיינו שלוקחין חלקים דאותן שיש בהן קשרים פוקעין ואין מרבים אפר". המטרה העיקרית היא אם כן לייצר אפר בכמות גדולה. 

המשנה עצמה מתארת את סידור העצים לשריפת הפרה כבניית מגדל: "ועושין אותה כמין מגדל". לבניית מגדל יש צורך בקורות ארוכות וישרות ואין כארזים כדי להתאים למטרה זו. ראה במאמר "כלונסאות של ארז". שלושת המינים ארז, אורן וברוש (מלבד התאנה) נימנו בין מיני הארז. בדברי רע"ב: "וארנים - לשון נטע אורן וגשם יגדל האמור בישעיה (מד יד) ומין ארז הוא וכן ברושים". ייתכן ולתאנה היה כאן תפקיד שונה והיא שימשה למילוי החללים שבין הקורות בגלל הקלות היחסית שבה ניתן היה לבקע אותה ובגלל העדפתה כעץ לבעירה (ראה להלן). אם אנו מזהים היטב את הארז, האורן והברוש הרי שמדובר בשלושה מינים השייכים למשפחת המחטניים ומכילים שרף דליק הגורם לבעירה מהירה וחזקה(2). שריפה מהירה של הפרה כאשר היא שלימה דורשת טמפרטורות גבוהות יותר מאשר שריפת נתחים קטנים כפי שהיה על המזבח בעזרה. מקום שריפת הפרה שהיה מחוץ לעיר (על הר הזיתים) איפשר בניית מדורה גדולה מאד המעלה עשן רב (השרף הבוער גרם להגדלת כמויות העשן) דבר שהיה בלתי אפשרי על המזבח בתוך העזרה. על מעמדו של העשן כשיקול בבחירת עצים לשריפה אנו לומדים מדברי רב פפא בגמרא בתמיד (שם) המנמק בכך את האיסור להשתמש במערכה הגדולה בעצי זית וגפן "משום דקטרי". אומר בעל "תפארת ישראל" (תמיד, פ"ב מ"ג): "... ולא לקחו עצי ארזים, ארנים וברושים מדמעלין עשן הרבה". 
 

מערכה ראשונה - הקטר חלבים ואיברים

על פי דברי המשנה כל העצים כשרים למערכה חוץ מאשר זית וגפן. העצים המועדפים שבהם היו רגילים הם: תאנה, אגוז ועץ שמן ואילו רבי אליעזר (ספרא ויקרא - דבורא דנדבה פרשה ד) מוסיף גם מייש, אלון, דקל, חרוב ושקמה. מערכת השיקולים לבחירת העצים נתונה למחלוקת וכדברי הגמרא בתמיד (כט ע"ב). לדעת רב פפא לזית וגפן יש קשרים רבים הגורמים לכך שאין הם מתייבשים היטב ולכן בעת הבערתם משתחרר עשן רב. בלשון ה"מפרש"(3): "אמר רב פפא משום דקטירי - כלומר יש בהן קשרים ובשביל הקשרים אין שורפים יפה ומעלין עשן, דרך קשר להיותו כל שעה לח ואינו שורף יפה ומעלה עשן ואין זה כבודו של מקום להעלות עצים שאין שורפים יפה למזבח וראיה לדבר דאמרינן בפסחים בפרק כיצד צולין בתחלתו (דף עד) כיון דאית ביה קיטרי מפקי מיא וכו'".

רב אחא בר יעקב מוסיף טעם נוסף לאיסור ההבערה בזית וגפן ולדעתו הסיבה היא משום יישוב א"י. ה"מפרש": "רב אחא בר יעקב אמר משום ישוב ארץ ישראל - ודאי טעמא קאמר דמשום קשרים הם פסולים, אלא אפילו בלא טעם קשרים בשביל דבר אחר היו מניחין, ואיזהו? משום ישוב ארץ ישראל, שאם ישרפו הזיתים והגפנים לא ימצאו יין לשתות ושמן לסוך ותחרב ארץ ישראל וכו'". בהמשך הסוגיה הגמרא מקשה על שיטת רב אחא בר יעקב כיצד ייתכן שמותר להביא עצי דקל ותאנה הרי גם הם עצי פרי וכריתתם אסורה משום מצוות יישוב א"י. מיישבת הגמרא שמדובר בעצים שאינם עושים פירות. הדבר אפשרי משום שדקלים זכריים אינם מניבים פרי ואילו עצי תאנה זכריים מניבים פגות שכמעט אינן אכילות(4). בלשון הגמרא: "ומי איכא תאנה דלא עבדא פירא? אין, כדרחבה, דאמר רחבה: מייתי תאיני חיורתא ושייפי להו בחבלא דצבתא דסריך עליה בזרא וקברי היכא דמסיק ימא שירטון קורה עבדא פירי לא עבדא ותלת בריכי מינייהו לא מחזקה להו גמלא" (תמיד, כט ע"ב)(5).
לדעת ה"מפרש" הנפק"מ בין שתי שיטות האמוראים היא שלרב פפא שאיננו סובר את טעם יישוב א"י ניתן להביא גם עצי תאנה העושים פירות משום שאין בהם "קשרים" ואילו לרב אחא בר יעקב מביאין רק עצי תאנה שאינם עושים פירות. על פי פירוש החתם סופר בגמרא בפסחים (עד ע"א) משתמע שלפחות בסוגיה שם התקבלה להלכה שיטת רב אחא בר יעקב. בסוגיה העוסקת באופן צליית קרבן הפסח אומר החת"ס: "ונראה לי הא דהקפיד לצלות על אסכלא ולא על שפוד של רמון (הכוונה לקרבן הפסח – מ.ר) דסבירא ליה משום ישוב א"י שלא להפסיד אילני רמונים דמהאי טעמא לא הדליקו על המזבח אלא עצי תאנה ולא זית וגפן עיין מסכת תמיד כ"ט ב' וכו'".

מערכה שניה – גחלים עבור הקטורת

לאחר שהמשנה תארה את העצים שהובאו למערכה הראשונה היא ממשיכה בתאור המערכה השניה אלא שכאן היא מציינת אך ורק "עצי תאינה". השאלה העולה היא האם אכן למערכה זו היו ראויים רק עצי תאנה ואם כן במה הם עדיפים על כל העצים שהובאו למערכה הראשונה? 

התשובה הפשוטה ביותר היא שאכן אין סיבה מיוחדת לשימוש בתאנה והיא מהווה רק דוגמה מיקרית לאחד ממיני העצים שבהם השתמשו לעצי המערכה. בדרך זו מפרש כאן תוי"ט: עצי תאנה - ואי נמי של אגוז. ושל עץ שמן. אלא חד מתלת נקט. כך נראה לי וכו'". הרש"ש (תמיד, פ"ב מ"ה) רומז למה שכתב בפ"ב בפאה מ"ז וכוונתו לומר שיש כאן כעין "חסורא מחסרא" וצ"ל "עצי תאנה וכו'". הוא משווה את משנה זו לפרקים נוספים בהם במשנה מוקדמת הובאה רשימה מסויימת ובמשנה שלאחר מכן צוטט רק הפריט הראשון מתוך אותה רשימה מתוך הצורך לקצר. ניתן גם לפרש שהדגש הוא על "יפין" כלומר על עצי תאנה יפים ולא על עצי התאנה כשלעצמם. המשנה באה להשמיע שדווקא בעצי התאנה יש להקפיד שיהיו חלקים ללא קשרים על מנת למנוע שריפה לא יעילה. אומר ה"תפארת ישראל" (שם): "ביררו מהעצים שהעלו למזבח (כמשנה ג') עצי תאנה יפין שמתלהבין מהר ואינם מעשנין כלל, והקפיד בזה בקטורת טפי מבמערכה ראשונה שיתלהבו מהר ושלא יעשנו משום דתוך שעה מועטת יכניסום להיכל, ולכן בחרו עצים חלקים בלי קטרי כדי שלא ישארו אודים ויעשנו". דברי ה"תפארת ישראל" מבוססים, אולי, על פירוש הרמב"ם במשנה בפרה (פ"ג מ"ח): "ועצי תאנה חלקה – עץ תאנים חלקים ולא יותנה בחלקות מיני הארז לפי שהוא חלק". כלומר יש לבחור לשריפת הפרה דווקא עצים חלקים ומכאן שבדרך כלל הם אינם חלקים. 

רש"י בסוגייתנו (זבחים, נח ע"א) נוקט בגישה שונה לחלוטין ולדעתו התאנה נבחרה במכוון ולכן מפרש בסוגייתנו: "עצי תאנה יפין - בשל תאנה היו רגילין וטעם אגדה הוא שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות". על פי טעם זה הסיבה להעדפת התאנה היתה רוחנית והיא קשורה למערכה השניה שממנה נלקחו הגחלים למעשה הקטורת. הקשר בין הקטורת ובין החגורות שעשו אדם וחוה איננו מפורש בדברי ה"מפרש" אך בעל "תפארת ישראל" (תמיד, פ"ב מ"ה) מרחיב בנקודה זו: "משום דקטורת מכפר על לשון הרע(6), וחטא אדם הראשון על ידי לשון הרע היה, שקיבל מלשינות מהנחש ובעלי תאנה נתקן אחר שחטא ונתבושש, שעשו להם מעלי תאנה חגורות, לכן גם לקטורת לקחו עצי תאנה". ניתן לפרש באופן נוסף והוא שיש כאן רמז לפסוק "כי בענן אראה על הכפורת". האבן עזרא מפרש: "כי בענן - הטעם שלא יכנס כי אם בקטרת שיעשה ענן ולא יראה הכבוד פן ימות וכו'". החגורות אף הן נועדו להסתרה כפי שהענן נועד להסתיר את כבוד ה'(7).  אולי נוכל להסיק גם מדברי הרמב"ם שהועדפו עצי תאנה משום שרק אותם הוא מונה להלכה: "ואחר שמסדר מערכה גדולה חוזר ובורר עצי תאנה יפים ומסדר מערכה שניה של קטורת מכנגד קרן מערבית דרומית משוכה מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות וכו' (הלכות תמידין ומוספין פ"ב הלכה ח). 

בנוסף לטעם הרוחני של אזכרת "עלי התאנה" שהובא לעיל עשויים להיות גם טעמים מעשיים שהביאו להעדפת עצי התאנה במערכה השניה:

א. בניגוד לשריפת הפרה האדומה שם היה צורך בקורות ארוכות על מנת להכין את המגדל שבו נשרפה הפרה בעודנה שלימה, הרי שבמערכה השניה שנועדה להכין גחלים עבור הקטורת עדיף היה להשתמש בגזרי עצים קטנים שקל להוציאם כגחלים בעזרת המחתה ואינם יוצרים עשן רב העלול להפריע בעבודת ההיכל הסגור. עצת התאנה רכה ושבירה ולכן כמעט ואין משתמשים בה בתעשיית הנגרות. מסיבה זו קל היה להשיג גזרי עצים קטנים או לשבור ענפים גדולים ולהפכם לגזירים קטנים. אולי לכך התכוון ה"מפרש" (תמיד, כט ע"א): "בררו משם עצי תאנים יפים - לפי שהיו צריכים עכשיו לגחלים ולישאם על המזבח הפנימי ולהקטיר שם קטרת היו בוררים יפים שיעשו גחלים טובים ולא אפר"(8). האפשרות לבקע את עצת התאנה לגזירים קטנים מאפשרת להוציאם מתוך הלהבות גם לפני שהם הופכים לאפר. 

ב. ייתכן שכוונת המשנה לחדש שעצי תאנה עדיפים באופן כללי על פני העצים האחרים ולאו דווקא עבור המערכה השניה. בסדרן של המשניות במסכת תמיד יש מעבר מהכללי אל הפרטי. בפתיחה נאמר שכל העצים כשרים חוץ משל זית ורימון. בהמשך המשנה מציינת את העצים שבהם היו רגילים להבעיר את המערכה ולבסוף מציינת את העץ המועדף. ניתן להציע בדומה לפירוש תוי"ט האומר "שחד מתלת נקט" אלא שהבחירה איננה אקראית לחלוטין ויש בה הצעה מעשית להעדיף את התאנה מתוך שלושת מיני העצים שהיו רגילים בהם. כאמור, אין כאן העדפה מיוחדת עבור המערכה של הקטורת אלא העדפה כללית של התאנה עבור המזבח. אולי נוכל להבין באופן זה את דבריו של החת"ס שהובא לעיל: "דמהאי טעמא לא הדליקו על המזבח אלא עצי תאנה ולא זית וגפן". אם אכן כל העצים כשרים מדוע כתב "אלא עצי תאנה". נראה לכאורה שהוא צירף את שתי המשניות להלכה אחת. פסול עצי זית וגפן הוזכר במשנה ג' (לגבי המערכה הגדולה) ואילו במשנה ה' (לגבי המערכה השניה) הוזכרו עצי תאנה בלבד. ברור שלא בא לחלוק על דין המשנה וייתכן מאד שהבין שעצי התאנה היו העץ המועדף בשתי המערכות. העדפה זו עשוייה לנבוע מתוך כך שעצי התאנה היו זמינים ונוחים יותר לצורך הבערה בהשוואה לעצים אחרים מכמה סיבות:

1. על פי תירוץ הגמרא, לשיטת רב אחא בר יעקב, הובאו למזבח עצי תאנה שאינם עושים פירות ראויים לאכילה ולכן לא היה בכריתת ענפיהם משום פגיעה ב"יישוב א"י" אך מאידך גיסא ההגבלה לסוג זה של עצים עלולה לכאורה לצמצם את כמויות העץ הראויות לשימוש. וכך כותב המפרש: "ומי איכא תאנה דלא עבדא פירי? אין – הכי פירושו: בשלמא מדקל לא מצינו להקשות, דבדקל לא היו רגילין. אלא במתניתין אמרינן דבתאנא היו רגילין, וכיון דבתאנא היו רגילין, וכי עולין כל כך למצוא תאנים דלא עבדי פירי, כמו שצריך למזבח?". תשובת הגמרא היתה, כאמור לעיל, שאכן ניתן להפיק מהתאנים שאינן עושות פרי כמויות עץ גדולות מאד ובלשון הגמרא: "ותלת בריכי מינייהו לא מחזקה להו גמלי"

2. מעיון בספרות העוסקת בהיבטים הגנניים של התאנה עולה שהתאנה נוטה להצמיח ענפים הנוטים כלפי מטה ולכן היא זקוקה לגיזום מתמיד על מנת לאפשר את צורת הגידול הרצויה. בנוסף לכך ענפי התאנה נוטים להשבר הן בהסתעפויות והן בענפים עצמם בגלל המבנה החלש של העצה. ייתכן אם כן שעצי התאנה שבהם השתמשו היו לא רק עצים שאינם עושים פרי אלא גם ענפים שנגזמו או נשברו ומעצים מניבים. 

3. מקור נוסף לעצי תאנה עשוי לכלול אפילו עצים העושים פרי ובתנאי שהם גדלים במקומות נטושים. בניגוד למקובל היום בקרב אירגונים לשמירת טבע המדגישים את חשיבות השטחים הפתוחים הרי הגדרת חז"ל ל"יישוב א"י" נוגעת לשדות והמטעים המעובדים על ידי האדם. עצי תאנה רבים מתפתחים באופן עצמאי בסדקי סלע ושדות טרשיים שאינם ראויים לעיבוד חקלאי. זרעי התאנה מופצים על ידי צפורים ועטלפים ומגיעים לאיזורים מרוחקים ונטושים שאינם חלק מאיזורי יישוב. הזרעים מצליחים להתבסס בעזרת מערכת שורשים מיוחדת המסוגלת לחדור גם לסלעים קשים. על פי ההגדרה ההלכתית של מצוות "יישוב א"י" אין מניעה לכרות עצים כאשר אין בכך פגיעה בחקלאות. ראה עוד במאמר: "רועה שאמרו, אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה".  ייתכן אם כן שעצי התאנה התאימו במיוחד להסקה משום שהיו נפוצים באיזורים נטושים ולא היתה בכריתתם משום פגיעה ב"יישוב א"י". 

4. נקודה נוספת עולה מתוך עיון בספרות העוסקת בהתאמת התאנה לתעשיית העץ. עצת התאנה נחשבת כחומר גלם בעל טיב ירוד מאד ולמעשה כמעט ואין משתמשים בה בנגרות. עצה זו חלשה, סיבית ובעלת מרקם גס(9). מספר העוסק בטכנולוגיות וחומרי הגלם במצרים העתיקה ניתן ללמוד שבניגוד לסוגי עצים כמו השקמה והארז שנוצלו למטרות שונות בתעשיית העץ הרי שלא קיים תיעוד מקביל לגבי התאנה. לאור הידוע לנו על טיב עצת התאנה כמעט אין ספק שהיא אכן נוצלה רק לעיתים רחוקות למטרת נגרות והועדפה כחומר בעירה. התאנה התאימה מאד למטרה זו משום שהענפים בעלי הקוטר הרחב מספקים חומר בעירה רב.
 

                 
עץ תאנה   עץ תאנה  בשלכת






 

 


(1) תודתי נתונה לרב מאיר רוז על ההפניה למקור חשוב זה.
(2) נקודה זו הוזכרה רבות לאחר אסון השריפה בכרמל.
(3) הפירוש הנמצא בידינו כולל, על פי ההשערה, חלקים של רש"י ושל אחד מבעלי התוס' בשם ר"י בן ברוך.
(4) יש להעיר שקיים הבדל עקרוני בין מבנה הדקלים הזכריים והתאנים הזכריים. דקל זכרי הוא דקל שפרחיו הם פרחים זכריים בלבד כלומר פרחים הנושאים אבקנים בלבד. תאנה זכרית היא תאנה שפגותיה מכילות פרחים זכריים ונקביים יחד אלא שאין היא מייצרת זרעים משום שהשחלות נאכלות על ידי צרעות מקבוצת הצרפגיות המתפתחות בתוכן. פגות התאנים הזכריות גדולות יותר אך הן ספוגיות וחסרות טעם. ייתכן גם שהכוונה לזן בעל איכות ירודה שפגותיו אינן ראויות למאכל.
(5) פירוש: ותוהים: ומי איכא [והאם ישנה] תאנה דלא עבדא פירא [שאינה עושה פירות]? ומשיבים: אין [כן], יש תאנה שאינה עושה פירות, וכדרך שאמר רחבה על שיטת גידול של עצי תאנה. שכן אמר רחבה: מייתי תאיני חיורתא [מביאים נטיעות של תאנים לבנות], שזן גרוע הוא ושייפי להו בחבלא דצבתא דסריך עליה בזרא [ושפים אותם בחבל של דקל שנדבקים בו הזרעים], וקברי [וקוברים, נוטעים] אותה היכא דמסיק ימא [היכן שמעלה הים] שירטון, ואז תאנה זו קורה לבנין עבדא [עושה], פירי [פירות] לא עבדא [עושה], ותלת בריכי מינייהו [ושלש בריכות, ענפים] ממנה לא מחזקה להו גמלא [אין יכול להחזיק, לשאת אותם גשר] שענפי תאנה זו גדולים וכבדים מאד, שכיון שאינה מגדלת פירות הרי כל כוחה הולך לענפים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
(6) "ותני דבי רבי ישמעאל על מה קטורת מכפרת על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי" (זבחים, פח ע"ב).
(7) תודה לבני הרב נחמיה רענן נ"י שמפיו שמעתי את רעיון זה.
(8) על פי הרא"ש הצורך במערכה נוספת נובע מתוך פסוקי התורה: "לקטורת ... ולמה צריך מערכה אחרת לגחלים הללו ולא היו לוקחים ממערכה גדולה? ילפינן בפרק טרף בקלפי מקרא: היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה, ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטורת".
(9) גזע התאנה עבה אך די קצר ולכן קשה להפיק ממנו לוחות או קורות הניתנות לשימוש תעשייתי. רוב העצה נמצאת בענפים אך הם אינם מתאימים לשימוש בגלל הלחץ הפנימי שלהם. לחץ זה נובע מכך שעצי התאנה אינם גדלים ישר אלא נוטים להתפתל דבר הגורם ללחץ בתוך העצה וכתוצאה ממנו עלולים להיווצר סדקים או קמרים כאשר העץ מתייבש. קשה לצפות כיצד העצה תגיב במהלך העיבוד. העץ רך דבר המגביל את השימוש במבנים בהם נדרשת נשיאה של משקלים גדולים. עצת התאנה מכילה לעיתים שרף בעל השפעה טוקסית או אלרגנית דבר המוסיף לרתיעה מהשימוש בה כחומר גלם.
 



מקורות עיקריים:

(Ancient Egyptian Materials and Technology by Paul T. Nicholson and Ian Shaw (pp.340

 

לעיון נוסף:

התאנה באתר צמח השדה  

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר