סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

 

חייק לזכרותיה ואמר עכברים אכלוה – עכבר הבית  

 

"רבי אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה: מאי טעמא? מידע ידיע. ות"ק? אם כן זכר נמי, חייק לזכרותיה ואמר עכברים אכלוה. ואידך בי עכברים מידע ידיע" (בכורות, כט עב).

פירוש: ועוד שנינו: ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ, מן החשוד על הבכורות, עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה. ומסבירים: מַאי טַעֲמָא [מה טעם הדבר]? מֵידַע יְדִיעַ [הדבר ידוע] שהוא עור של נקבה, שחסר בו העור של אבר הזכרות, ואם כן אין מה לחשוש. ושואלים: וְתָנָא קָמָא [והתנא הראשון] שאינו מחלק בין עור לעור, מה הוא סבור? ומשיבים: אִם כֵּן, שקונים ממנו עורות של נקבה עורות של זָכָר נַמִי [גם כן] יכול למכור, כשהוא חָיֵיק לְזַכְרוּתֵיהּ [חותך את עור הזכרות שלו], וְאָמַר [אומר] שחלק זה עַכְבָּרִים אֲכַלוּהּ [אכלו אותו]! ואומרים: וְאִידָךְ [והאחר, ר' אליעזר], מה הוא משיב לכך? בֵּי עַכְבָּרִים מֵידַע יְדִיעַ [מקום שאכלוהו עכברים ידוע וניכר], ואינו יכול לרמות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: עכבר הבית   שם באנגלית: House Mouse   שם מדעי: Mus musculus

שם נרדף במקורות: עכברא


נושא מרכזי לעיון:  על העכבר כמזיק במשכנות האדם


עצם העובדה שבעלי חיים שוכנים בחצירו של האדם ובשדותיו מגדילה את הסכויים למעורבותם בתרחישים שונים שבהם עוסקות הסוגיות בגמרא. העזים, למשל, מעורבות ב"מעשי משובה" של גרימת נזקים בגינה ובבית בגלל זריזותן ויכולת הטיפוס שלהן (ראה במאמר "ההוא גדיא ... דחזא חושלא"). העורב מעורב לעיתים קרובות ב"גניבות" מחצר האדם ובעיקר חטיפת נתחי בשר (ראה במאמר "לעורבים ולא לעטלפים").

העכבר נחשב כ"דייר משני" בבית האדם משחר ההיסטוריה ההתיישבותית ולכן מציאת שרידיו במהלך מחקרים ארכיאולוגיים מהווה הוכחה לקיומו של יישוב קבע. הקשר שלו לאדם נובע מהתנהגותו ה"אופורטוניסטית" (מנצל הזדמנויות). בדרך כלל בעלי חיים מסוג זה סתגלניים ובעלי כושר למידה טוב. העכבר מזהה ולומד במהירות את דרכי הגישה למאגרי מזון ואת דרכי המילוט בשעת סכנה ולכן משגשג במשכנות האדם העשירים בדרך כלל במזון זמין. כך מצאנו למשל בגמרא בבכורות (כה ע"ב): "... אימר בא עורב ונטלה, בא עכבר ונטלה וכו'" או עכבר שמצא את מותו בשיכר (עבודה זרה, סח ע"ב): "אמר רבא הלכתא נותן טעם לפגם מותר ועכברא בשיכרא וכו'". תכונה חשובה נוספת התורמת למגוון האיזכורים שלו בש"ס היא תפריטו הכולל פריטי מזון לא שגרתיים שרוב בעלי החיים אינם מנצלים או אינם מסוגלים לנצל. לדוגמה עכברים עלולים לכרסם נייר או קלף: "משנה: מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר אמר רבי יהודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים וכו'" (בבא בתרא, קע ע"ב)

בסוגייתנו עלולים העכברים להוות תירוץ לכך שעור הבהמה נחתך ולכן לא ניתן לקבוע את זוויגה. בדרך כלל בעלי חיים אינם ניזונים מעור משום שהוא קשה לכרסום ובעל ערך קלורי נמוך. שיני העכברים ובמיוחד החותכות מאפשרים להם להתמודד עם חומרים קשים. כל המכרסמים (הסדרה שבה נכללים העכברים) מותאמים היטב לכרסום ומכאן נובע שמם. באנגלית נקראים המכרסמים rodents שם שמקורו בלטינית. Rodere = לכרסם, dens = שיניים. לכל המכרסמים יש זוג אחד של חותכות בלסת העליונה ומולו זוג אחד בלסת התחתונה. החותכות בעלות שורש פתוח ולכן הן גדלות בקביעות. על מנת שלא תגדלנה יתר על המידה יש לשחוק אותן בעזרת כרסום. פני השטח הקדמיים והצדדיים של השן העשויים מדנטין רך מכוסים באמייל קשה ואילו בפני השטח האחוריים הדנטין חשוף. בזמן הכרסום החותכות מתחככות זו בזו וכך נשחק הדנטין הרך ואילו קצוות האמייל הקשים נשארים כמבנה דמוי להב של מפסלת. במקרים בהם המכרסמים ניזונים ממזון רך וקצב שחיקת השיניים אינו מספיק הם נוהגים לכרסם עצמים קשים רק לשם מטרה זו.

התנהגות הכרסום שלא לשם אכילה מודגמת היטב בדברי הגמרא בהוריות (יג ע"א): "שאלו תלמידיו את ר"א מפני מה הכל מושלים בעכברים? מפני שסורן רע. מאי היא? רבא אמר: אפילו גלימי גייצי. רב פפא אמר: אפילו שופתא מרא גייצי" (1). מפרש שם רש"י: "מפני מה הכל מושלין בעכברים - כלומר מפני מה נתנה מפלה יתירה לעכברים שנרדפין תדיר תדיר. אמר להם מפני שסורן רע - שיצר לבם רע הוא יותר מדאי סורו שר שלהם כדאמר (ב"מ דף נט:) בגר שסורו רע דהיינו יצר הרע ששר שלו רע הוא. מאי היא - היכי הוי סורן רע. אמר רבא אפילו גלימי - דלאו מאכל ולית בהו הנאה אפילו הכי גייצי להו. גייצי - נושכין. שופתא - ביתד של מרא דעץ הוא גייץ". רש"י מתאר כאן את התנהגותם של העכברים באופן מדויק: "דלאו מאכל ולית בהו הנאה אפילו הכי גייצי להו".

רבי אליעזר סובר, על פי סוגייתנו, שניתן לזהות חיתוך שנגרם מכירסום עכבר בהשוואה לחיתוך על ידי כלי חד. אכן ניתן לשער שקל לזהות את עקבות הכרסום משום שהחתך בעל קו מתאר שאיננו רציף אלא מורכב מסימני נגיסה רבים בניגוד לחיתוך על ידי סכין, למשל, המתבצע לאורך קו רציף.

הרב שמעון בן עמרם הפנה אותי למקור מעניין המתאר את נזקם של העכברים ומדגים את "סורן הרע". הדברים נכתבו ע"י הרב דוד אופנהיים מפראג, המדפיס של פירוש רשב"ם לתורה. הגיעו לידיו כתבי היד היחידים של פירוש הרשב"ם לתורה ומתוכם הדפיס את הפירוש בברלין בשנת 1705. כתב היד היה במצב עגום וכך מתאר המדפיס את מצב כתבי היד שנמצאים לפניו וזה לשונו:

"והנה עלה טרף בפיו ומחש נפל עליהם מפולת בחד יד הכותבת ואותיות פורחות למעלה ונמחקו עד שרישומן ניכר תעלומות מביט וסוקר בסקירא אחת ומעלה אבק עליהם רום אצבעיים. והני עכברי רשיעי...פשטו ידיהן בזבול ונאבד על ידם טובות הרבה. חבל על דאבדין ולא משתכחין... כי יש אחד ואין שני לו בעולם, שום העתק שיהיה נקרא בכפליו וקצת מהן אכל עש ושלט בהן הרקבון... והוא חסרון שאינו יכול להמנות וכי אין עוד מלבדו שום העתק והחסרון הוא בעו"ה... ונעשה ע"י הנהו עכברי, עכבר נכנס ועכבר יוצא וככר בפיו - ככרה של תורה. ועלה טרף בפיה - פגום נכנס ופגום יוצא..."

על "סורם הרע" של העכברים נוכל ללמוד גם מהנזק שהם גורמים בספינה. לדעת ת"ק אין להניח את המת ולקרוא ק"ש שמא יבואו עכברי הספינה ויכרסמו אותו. "גופא: המשמר את המת אף על פי שאינו מתו פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ... בן עזאי אומר: היו באים בספינה מניחו בזוית זו ומתפללין שניהם בזוית אחרת. מאי בינייהו? אמר רבינא: חוששין לעכברים איכא בינייהו. מר סבר: חיישינן, ומר סבר: לא חיישינן" (ברכות, יח ע"א).  מפרש שם רש"י: "חוששין לעכברים - תנא קמא חייש לעכברים אפילו בספינה".
 

    
עכבר בית      צילם: Xocolatl   גולגולת טיפוסית של מכרסם          מקור:  Nordisk familjebok

  


 


(1) פירוש: שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת ר' אֱלִיעֶזֶר: מִפְּנֵי מָה הַכּל מוֹשְׁלִים בָּעַכְבָּרִים, שכל הטורפים אוכלים אותם? אמר להם: מִפְּנֵי שֶׁסּוּרָן (שיצרם) רָע כלומר, יש להם מנהגים רעים. ושואלים: מַאי [מה] הִיא, מה הם אותם מנהגים רעים? רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ גְּלִימֵי גָּיְיצִי [גלימות הם מכרסמים] אף על פי שאינם מזון להם. רַב פַּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ שׁוּפְתָּא מָרָא גָּיְיצִי [קת של מעדר הם מכרסמים].



 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 121-123).
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 78).
 

לעיון נוסף:

בפורטל הדף היומי: "להיות שומר שוברו מן העכברים"


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר