טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
חתך דלעת עמה דברי הכל פסולה – דלעת הבקבוק
"אמר רבא: שחט פרה, ושחט בהמה אחרת עמה, לדברי הכל פסולה. נשחטה בהמה אחרת עמה, לרבי נתן, פרה פסולה, בהמה כשרה. לרבנן, פרה כשרה, בהמה פסולה. פשיטא? נשחטה בהמה אחרת לרבי נתן איצטריכא ליה. סלקא דעתך אמינא ושחט אותה אמר רחמנא, ולא אותה וחבירתה, והיכי דמי? כגון ששחט שתי פרות בהדי הדדי, אבל בהמה דחולין אימא לא, קמ"ל. חתך דלעת עמה דברי הכל פסולה, נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה" (חולין, לב ע"א).
פירוש: אמר רבא, שחט פרה אדומה ושחט בהמה אחרת עמה באותה שעה — לדברי הכל פסולה הפרה האדומה. נשחטה בהמה אחרת עמה בלא מתכוון, לדעת ר' נתן המכשיר שחיטת חולין בלא כוונה — פרה האדומה פסולה, משום שנעשתה מלאכה אחרת יחד עם שחיטתה, והבהמה האחרת כשרה. ואילו לדעת רבנן [חכמים], הסבורים ששחיטה ללא כוונה אינה קרויה שחיטה — הפרה כשרה, מפני שלא נעשתה מלאכה אחרת עם שחיטתה, והבהמה האחרת פסולה, מפני שנשחטה בלא כוונה. ותמהים: הרי כל זה פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! ומשיבים: נשחטה בהמה אחרת לר' נתן איצטריכא ליה [הוצרכה לו], לומר שהיא פסולה. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: "ושחט אותה" אמר רחמנא [אמרה התורה], והמלה "אותה" באה להדגיש: אותה דווקא, ולא אותה וחבירתה, והיכי דמי [וכיצד הוא] האיסור? כגון ששחט שתי פרות אדומות בהדי הדדי [יחדיו], אבל אם שחט עמה בהמה של חולין — אימא [אמור] שלא, שאין זה בכלל "ולא אותה וחבירתה", על כן קא משמע לן [משמיע לנו] רב פפא שגם זה בכלל. והוסיף רבא: אם חתך דלעת עמה, עם שחיטת הפרה האדומה — דברי הכל פסולה, שהרי עשה עמה מלאכה אחרת במתכוון. ואם נחתכה דלעת עמה בלא מתכוון — דברי הכל כשרה, שאין זו מלאכה הפוסלת, וגם אין בזה משום "אותה" ולא אותה וחבירתה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: דלעת הבקבוק שם באנגלית: Bottle Gourd שם מדעי: (Lagenaria vulgaris (L. siceraria
שם נרדף במקורות: דלעת יוונית, קרא
נושא מרכזי: מדוע נבחר חיתוך הדלעת כדוגמה מנוגדת לשחיטת בהמה?
לריכוז המאמרים שנכתבו על דלעת הבקבוק הקש/י כאן.
את השאלה מדוע בחרה הגמרא לעסוק בשאלת כשרותה של פרה אדומה כאשר נחתכה עמה דלעת ניתן לפטור בתשובה פשוטה ולומר שאכן אין סיבה מיוחדת והדלעת נבחרה באופן אקראי לחלוטין. מהשוואה לדוגמאות אחרות, שהתייחסתי אליהן בעבר, אני מקבל את התחושה (שאין באפשרותי להוכיח באופן חד משמעי) שחז"ל בחרו בקפידה את הדוגמאות שבהן עסקו. למרות המגבלה המשמעותית הקיימת באפשרות להוכיח את השערתי או ליתר דיוק תחושתי, נראה לי שיש לה מקום מבחינת "דרוש וקבל שכר" (בהשאלה כמובן).
סוגייתנו מבחינה בין שני סוגי פסול העלולים להתרחש בעת שחיטת פרה אדומה. הפסול הראשון הוא עשיית מלאכה נוספת, תוך כדי שחיטה, האוסרת בגלל היסח הדעת (רש"י). כתוצאה מפסול זה אם השוחט יתכוון לשחוט פרה נוספת (אדומה או חולין) או אפילו רק לחתוך דבר כלשהו כמו למשל דלעת הפרה האדומה הראשונה תפסל. הפסול השני הוא פסול הנובע מהדרשה "ושחט אותה ... אותה ולא אותה וחבירתה" הנובע מעצם השחיטה הנוספת, במקביל לשחיטת הפרה האדומה, גם כאשר היא מתבצעת בלא כוונה (כלומר שאין בה פסול עשיית מלאכה נוספת). הסוגיה דנה בשאלה מה נכלל במונח "חבירתה" הפוסל את הפרה האדומה. ממהלך הדיון משתמע שקיים דירוג בין פרה אדומה, בהמת חולין ודלעת ביחס להכללה ב"חבירתה". מפסוק זה ניתן ללמוד קודם לכל שאסור לשחוט, בו זמנית, שתי פרות אדומות. רבא מחדש אליבא דרב נתן, הסובר ששחיטה שלא במתכוון נקראת שחיטה, ש"חבירתה" איננה רק פרה אדומה אלא גם בהמת חולין.
במקום האחרון עומד חיתוך דלעת. אמנם במתכוון לחתוך דלעת תוך כדי שחיטת הפרה האדומה לכו"ע היא פסולה משום עשיית מלאכה אך כשאיננו מתכוון היא כשרה משום שאין כאן "אותה ולא אותה וחבירתה". לכאורה ניתן לשאול מה החידוש בדבר שהרי אין בחיתוך הדלעת שום צד של שחיטה? ייתכן וכאן צועדת הגמרא צעד נוסף בבירור הגדרת המשתנה הרלוונטי שבו צריכה להשמר בלעדיות שחיטת הפרה האדומה. בשלב הראשון הוכח שהבלעדיות איננה רק לגבי עצם שחיטת פרה אדומה ולמעשה כל שחיטה, וגם שחיטת חולין, פוסלת. בשלב הבא בודקת הגמרא את האפשרות שהמשתנה הרלוונטי הוא עצם החיתוך שגם הוא חייב להיות בלעדי לפרה האדומה ואם כן גם חיתוך של דלעת עלול לפסול. המסקנה היא, כמובן, שאם איננו מתכוון אין פגם בחיתוך של חפץ נוסף (פרי או ירק למשל) בעת שחיטת הפרה האדומה והיא נפסלת רק כאשר מתבצעת במקביל לה שחיטה נוספת (ואפילו שחיטת חולין).
הגמרא בחרה להדגים את העיקרון בפעולה חיתוך הדומה ביותר לשחיטת פרה ולחדש שלמרות הזהות בפעולה עצמה אין היא פוסלת. ההתייחסות היא דווקא לפרי ולא לחפץ דומם שאין בו שום דמיון לפעולת שחיטה. בחיתוך פרי אמנם אין נטילת נשימה כמו בשחיטת בעל חיים אך יש מרכיב של פגיעה ביצור חי (אורגניזם). בתלישה של פרי מעץ הוא מנותק ממקור חייו ובדומה לכך גם בעת חיתוך חלק מפרי. ייחודה של הדלעת מבין הפירות האחרים הוא בגודלה הרב (על כך תוכל לקרוא במאמר "מחתכין את הדילועין לפני הבהמה") ולכן המציאות של שחיטה תוך כדי חיתוך דלעת עשויה להיות אפשרית. גודל הדלעת עשוי להגיע לגובה צוואר הבהמה שהרי השחיטה מתבצעת כאשר הבהמה מוטלת על הקרקע כפי שאנו מוצאים למשל בדברי רב פפא "... עומדת להטיל איכא בינייהו" (חולין, לב ע"א). מפרש רש"י: "עומדת - כאן ומחוסרת הטלה לארץ". כאשר הדלעת מונחת בסמוך לצוואר הבהמה ניתן, ללא קושי, לשחוט את הפרה האדומה ותוך כדי כך גם לחתוך שלא במתכוון גם את הדלעת. לחלק מזני הדלעת יש צורה אופיינית העשוייה להזכיר צוואר בהמה וראש ואולי גם בכך החיתוך דומה לשחיטה (ראה בתמונות).
ייתכן גם שהדלעת נבחרה משום הרישא העוסקת במתכוון לחתוך ובפסול משום מלאכה אחרת. הדלעת היא פרי שאי אפשר להשתמש בו ללא חיתוך (בגלל גודלו או הקושי שלו) כפי שלמדנו "מחתכין את הדלועין לפני הבהמה" (שבת, קנ"ה ע"א) ולכן ברור שבמתכוון יש בחיתוכה משום מלאכה.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
