סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

העיט צבוע נחלתי לי - עיט זהוב

 

"תנו רבנן: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, ואומר: היתה לי נחלתי כאריה ביער, ואומר: העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: מנוחה זו ירושלים, נחלה זו שילה, ואומר: זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אויתיה, ואומר: כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" (זבחים, קי"ט ע"א).

פירוש: שנינו במשנתנו כי משעה שבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה "נחלה". ובענין זה תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים בברייתא]: נאמר בהיתר הבמות "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עַתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" (דברים יב, ט), ופירושם של לשונות אלה: "מְנוּחָה" זוֹ שִׁילֹה, "נַחֲלָה" זוֹ יְרוּשָׁלַיִם. וְכן אוֹמֵר הכתוב בנבואה על ירושלים: "עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי... הָיְתָה לִי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר" (ירמיהו יב, ז ח), וְעוד שם בדברי הנבואה על ירושלים אוֹמֵר הכתוב: "הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ" (ירמיהו יב, ט), אלו דִּבְרֵי ר' יְהוּדָה. ואילו ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: "מְנוּחָה" זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, "נַחֲלָה" זוֹ שִׁילֹה, וראיה לדבר, שכן הכתוב אוֹמֵר על ירושלים: "זאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ" (תהלים קלב, יד), ומנין שהכתוב מדבר בירושלים שכן הוא אוֹמֵר בפסוק הקודם: "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב, יג) (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: עיט זהוב (עיט סלעים)   שם באנגלית: Golden Eagle   שם מדעי: Aquila chrysaetos

שם נרדף במקורות: נשר, איה        שם בשפות אחרות: ערבית - עוקאב ד'הבייה (عقاب ذهبية)


נושא מרכזי: מהו עיט ומהו עיט צבוע?


העיט (Aquila) ובאנגלית Eagle הוא שמו של סוג הכולל עופות גדולים בעלי כנפיים ארוכות ורחבות. בני הסוג ניזונים בעיקר מבעלי חיים אותם הם קוטלים על ידי דריסה אך לעיתים גם מפגרים. במקורות היו, אולי, לשם עיט משמעויות שונות ובנוסף לכך בעל חיים זה נקרא גם בשם אחר – נשר. ההחלפה בין הנשר והעיט קיימת גם בימינו אך שורשה עתיק יומין. מחברים שונים מזהים בלבול בין הנשר והעיט בספרות חז"ל ואולי אף במקרא ועל כך ראה בהרחבה במאמר "זוג בא מרקת ותפשו נשר"  בפורטל הדף היומי.

אין ספק שהנשר המוזכר בגמרא (סנהדרין, יב ע"א) הוא העיט הזהוב שהיה סמלו של הצבא הרומי: "... זוג בא מרקת ותפשו נשר, ובידם דברים הנעשה בלוז. ומאי ניהו? תכלת. בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום". בערוך השלם (ערך נשר) מפרש "שם עוף ידוע והושאל למלכות רומי שסימן בדגליהם היה נשר Aquila". בעבר השם Aquila התייחס באופן ספציפי למין עיט זהוב. השם הלטיני Aquila התגלגל לשם Eagle באנגלית המודרנית. מקור השם הלטיני הוא אולי במונח הלטיני aquilus שמשמעותו בעל גוון כהה, שחרחר או חום המתאר את ניצוי העיט. האבחנה בין שני המינים, הנשר (Vulture) והעיט (Eagle), חד משמעית ולו רק על פי נוכחותן של נוצות על צוואר העיט לעומת הצוואר הקרח של הנשר. אמנם שני מינים אלו הם דורסים גדולים אך הם שונים מאד באורח חייהם. בעוד שהנשר אוכל נבילות אובליגטורי (הכרחי) הרי שהעיט הוא דורס הצד את רוב טרפו בעזרת דריסה.

מאידך גיסא מקובל לטעון שהעיט המוזכר בברית בין הבתרים בפסוק "וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם" (בראשית, טו י"א) איננו שם ספציפי של עוף אלא שם קיבוצי לדורסים שונים האוכלים פגרים. הטענה מתבססת על כך שהעיט מוזכר ב – 4 מקומות במקרא בהקבלה לקבוצה של בעלי חיים. בפסוקים "יעזבו יחדו לעיט הרים ולבהמת הארץ וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף" (ישעיהו, יח ו') ובפסוק המובא בסוגייתנו "העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב לכו אספו כל חית השדה התיו לאכלה" (ירמיהו, יב ט'). על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה" (יחזקאל, לט ד'). "נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה. לא הדריכהו בני שחץ לא עדה עליו שחל" (איוב, כח ז'). מ. דור סבור שההקבלה היא בין שני הפסוקים. עיט מקביל לבני שחץ שהוא שם כללי לטורפים ואילו האיה מקבילה לשחל. העיט בפסוק זה כולל כמובן את הנשרים השונים אך גם העיט הזהוב עשוי להיכלל בקבוצה זו משום שגם הוא איננו בוחל בפגרים ולעיתים פרטים אחדים מתקבצים סביבם בדומה לנשרים. ההצעה לראות ב"עיט" שם קיבוצי מאפשרת להבין מדוע התורה לא מנתה עיט בין המינים הטמאים בפרשות שמיני וראה.

הגדרה אחרת לעיט אנו מוצאים בפירושו של המלב"ם (בראשית, טו י"א): "וירד העיט, אחר שבטלו כל כחות גויתו ירד העיט [עיט הוא העוף הבא מארץ מרחקים בימי הקיץ ושב לארצו בימי הסתיו כמו שכתוב וקץ עליו העיט] וכו'". את הביטוי "וקץ עליו העיט" אנו מוצאים בפסוק בישעיהו (יח ו') "יעזבו יחדו לעיט הרים ולבהמת הארץ וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף". מפרש שם "מצודת דוד": "וקץ - העופות ישכנו עליהם בימי הקיץ והבהמות בימי החורף ויאכלו מבשרם וישתו מדמה". המלבי"ם הסיק מכאן שהעיט הוא עוף המגיע בקיץ. לדעתו נבואה זו נאמרה ביחס לאשור (כך הוא מזהה את "ארץ צלצל") ואם כן עלינו למצוא עופות המקייצים באשור. פירוש זה מעורר שתי שאלות: א. בדרך כלל העופות הנודדים שבים לתחום מחייתם הקבוע ("ארצם") באביב לקראת עונת הקינון ואילו כאן הם חוזרים בסתיו. ב. קושי נוסף הקיים בפירוש הוא הוצאת הנשר, היציב בארץ, מכלל העופות הנכללים בשם "עיט" למרות שהוא אוכל הנבלות הבולט ביותר.

למרות השימוש בגמרא בשם "נשר" בהתייחס לעיט הזהוב ברור שחז"ל הכירו היטב את הנשר וראיה לכך הם דברי הגמרא המתייחסים לפסוקים העוסקים בעופות שאינם טהורים. בפסוק נאמר "ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את הנשר ואת הפרס ואת העזניה" (ויקרא, יא י"ג). דנה הגמרא בסימני העוף: "סימני העוף לא נאמרו. ולא? והתניא נשר, מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתרה, וזפק, ואין קורקבנו נקלף, ודורס ואוכל, טמא, אף כל כיוצא בו טמא וכו'" (חולין, ס ע"ב). ר"ת למד מכאן שלא ייתכן והנשר הוא עיט הסלעים: " ... וכמו כן טועין גבי נשר שקורין אייגל"א, ואינו, דנשר יש לו ד' סימני טומאה ואייגל"א יש לו אצבע יתירה" (ראה בפירוט להלן בפסקה הדנה ב"אצבע היתרה").

כל המפרשים נדרשו לביטוי הקשה "עיט צבוע". רש"י (ירמיהו, יב ט') מפרש: "העיט צבוע - הה"א תמוה לכך הוא נקוד פתח הכי הם עוף צבוע מגואל בדם ששאר העופות נאספים עליו, דבר אחר: העיט צבוע עוף אחד שהוא צבוע וכל העופות נאספים עליו לאוכלו ששונאים אותו. העיט סביב עליה - שמא עוף שמים הם אלו החיילות הגדודים הקלים אשר סביביה. התיו – בואו". באופן דומה פירשו גם הרד"ק ו"המצודות". המלבי"ם מפרש באופן שונה במעט: "העיט צבוע נחלתי לי - וכי הם דומים כהעיט הצבוע שעשיתי בן תרבות, שהוא יש לו שתי מעלות, א] שהוא צבוע ויפה מאד בנוצותיו, ב] העיט סביב עליה - שהוא מלומד עם אנשים עד שכולם עומדים עליה סביב להשתעשע בו ואינו מזיק, הלא הוא דומה כאריה שאין בו שעשועים והוא מזיק וכו'".

בקטע הבא שנלקח מתוך ספרו של ישראל אהרוני(1) – זכרונות זואולוג עברי (עמ' 228 – 231) ומתאר שיחה בינו לבין גוסטב דלמן(2) ניתן הסבר לביטוי "עיט צבוע" המעוגן במבנה רגלו של העיט. הקטע הובא כלשונו בגלל הניחוח המיוחד של סגנונו (סוגריים מרובעות מציינות הוספות של כותב המאמר):

אני [אהרוני]: ... שם כתוב (חולין, סה ע"א): "תניא רבן גמליאל אומר: דורס ואוכל בידוע שהוא טמא, יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שהוא טהור וכו'".

דלמן: בא אחרי (הלכתי אחריו אל בית הנכות). מנה את אצבעות הנשר ואת אצבעות התור, האין מספר אצבעות שניהם ארבעה? ומדוע נאמר בחולין (סא ע"א) כי לנשר אין אצבע יתירה ולתור יש אצבע יתירה?

אני: רבינו נסים כותב: "אצבע יתירה לא במנין אלא במדה". כשערכתי את הצפרים מדדתי את מדת אצבעה השלישית של כל צפור ביחס לשרשכפה (העצם הארוכה ממעל לאצבעות), וכך למדתי לדעת כל צפור שבשדה חקירתי, מבחינת ישות או חסר של אצבע יתירה. כל התורים והיונים תרות אחרי אכלן בהתהלכן על פני הקרקע, ואינן מבקשות את אכלן בצמרת עץ. האצבע היתירה מועילה להן, אפוא, להרחיב את שטח כף רגלן. גם העיט, גדול העופות הטורפים, ששרשכפו עוטה נוצה עד לאצבעות, מוצא חפץ באצבע יתירה. הוא אוכל על הרוב אבר מן החי, ורק לעיתים רחוקות מאד יסתפק בנבילה, בהציק לו הרעב. כדי להקיף את טרפו (ארנבת, חגלה וכדומה) דרושה לו אצבע אמצעית ארוכה מאד. וכדי להמית את חית שללו – הוא טעון טופר (צפורן) ארוך מאד, כפוף ומחודד שהוא נועצו בבשר החי שצד, וקוטלו בזינו זה. לעיט יש, אפוא, אצבע יתירה: אצבע הארוכה יחד עם טופרה, מן השרשכף. שונה ממנו הנשר. הוא ניזון רק בנבלת כל חי, ככתוב באיוב (סוף פרק ל"ט) "ובאשר חללים שם הוא". הנבילה מתה כבר. אין היא מפרפרת ואינה נאבקת עם אוכלה על קיומה, ולנשר אין, אפוא, צורך באצבע "יתירה".

דלמן: התוכל להסביר לי: מהו "עיט צבוע" [ירמיהו, יב ט']?

אני: ... קודם אמרתי, שהעיט ניחן ב"אצבע יתירה". עתה אברר מהו "עיט צבוע". ירמיה אומר (יב ז-ט): "עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי" (את עם ישראל) ... היתה לי נחלתי כאריה ביער ... העיט צבוע נחלתי לי". האם עם ישראל הוא לי עיט צבוע – עיט בעל אצבע יתירה, הטורף שבעופות הדורסים? אם כן הוא הדבר, אז – "העיט סביב עליה": אז – בואו כל העופות הטורפים, רדו על נחלתי וטרפוה: "התיו לאכלה" – בואו לאכול: ה"אלף" נשמטת במילים רבות, למשל: אזרוע – זרוע, אגף – גף, אדרכון – דרכון, אנחנו – נחנו, וכן "צבוע" בעל "אצבע" יתרא. צבעא (במקום "אצבע"). אנו מוצאים בתרגומו של יונתן בן עוזיאל לדברים, יד י"א: "לכל צפור טהורה תאכלו", הוא כותב: "דאית ליה (שיש לה) צבעא יתירה". צבע כל העופות הטורפים הוא פשוט ביותר, דהה, על פי רוב, ותרגום "צבוע" – "מגוון" אינו יאה להם.

על פי ישראל אהרוני הביטוי "עיט צבוע" מתייחס לאצבע היתירה של העיט המבדילה בינו לבין הנשר. הוא שולל את הפירושים המייחסים לעיט צבעוניות משום שלדורסים אין צבעים מגוונים אלא צבעים צנועים על מנת שלא יבלטו לעיני טרפם. מ. דור דחה גם את הפירוש ש"צבוע" הוא בדם משום שהם אינם מלכלכים את נוצותיהם בדם הקרבנות. לדעתו לא ייתכן שהמקרא יגדיר את העיט על פי אצבעו הארוכה משום שלתופעה זו אין חשיבות בימינו ובוודאי לא בעת העתיקה. מ. דור מציע הסבר אחר על פי תרגום השבעים שם כתוב צבוע – Hyaena כלומר היונק הטורף צבוע. לעיתים אנו מוצאים במקרא שחסרה "ו" החיבור כמו בפסוק "ואת החסידה האנפה" (ויקרא, יא י"ט) במקום והאנפה. "שמש ירח" (חבקוק, ג י"א) במקום שמש וירח. גם בפסוק בירמיהו חסרה "ו" החיבור וצריך לקרוא "העיט וצבוע נחלתי לי העיט סביב עליה וכו'".


עיט זהוב          צילם:  Jason Hickey
 


(1) ישראל אהרוני (1882 - 1946), זואולוג, חלוץ מדעי החי בארץ ישראל וראשון לחוקרי עולם החי בספרות העברית, מרצה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית. הוא שהביא את האוגר הזהוב, המשמש כיום כחיית מעבדה פופולרית, לעולם המערבי. אהרוני נפטר בירושלים בשנת 1946, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. בתקופה הירדנית נהרס קברו, ולאחר מלחמת ששת הימים לוקטו עצמותיו ונקברו מחדש בקבר אחים.
(2) גוסטאב דלמן (1855 - 1941) שהיה המנהל הראשון של "המכון הגרמני האוונגלי למחקר עתיקות ארץ הקודש בירושלים" וחוקר מובהק של התנ"ך, התלמוד, והשפות השמיות עברית, ארמית וערבית. דלמן היה יוצא דופן בזמנו מבין החוקרים הנוצרים, בכך שלא הגביל את מקורות הידע שלו לתנ"ך ולברית החדשה, אלא שלט בכל אוצר הספרות היהודית, בשני התלמודים, הבבלי והירושלמי, ובמקורות אחרים, דבר שעורר עליו ביקורת של עמיתיו, שהסתייגו מההסתמכות הרבה שלו על מקורות יהודיים. לפי עדותו של אהרוני, הוא גם הבין את העברית המדוברת החיה בת הזמן.

 

 

מקורות  עיקריים

מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 92-94).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ' 146-149, 129-133).
 

לעיון נוסף:

קרא עוד על הנשרים בפורטל הדף היומי: "כנפים כנשרים".
 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר