טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים כנשרים – נשר מקראי
"... ואם תאמר אותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בהן את עולמו, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, צדיקים מה הן עושין? הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים, שנאמר: על כן לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים. ושמא תאמר יש להם צער? תלמוד לומר: וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו" (סנהדרין צב ע"ב).
שם עברי: נשר מקראי שם באנגלית: Griffon Vulture שם מדעי: fulvus Gyps
שמות בשפות אחרות: ערבית – ניסר (Nisar)
נושא מרכזי: כיצד מסמלים הנשרים תעופה שאיננה דורשת מאמץ?
הגמרא תוהה מה יהיה בגורלם של הצדיקים שיקומו לתחיה בפרק הזמן שיחלוף מתחיית המתים ועד בנייתו של העולם הבא. וכך מפרש רש"י: "ואותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו - ויהיה עולם זה חרב אלף שנים אותן צדיקים היכן הם הואיל ואינן נקברין בארץ". תשובת הגמרא היא שהם יעופפו על פני המים (המים קדמו גם לעולם הנוכחי – "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים) בלי מאמץ. עובדה זו נלמדת מהפסוק "וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו" (ישעיהו מ' ל"א). רש"י בסוגייתנו מפרש: "וקווי ה' יחליפו כח - שיהא להם כח לשוט ולעופף בלי צער". הרד"ק בישעיהו (מ' ל"א) מצטט את רבי סעדיה גאון: "יעלו אבר כנשרים - כתב רבינו סעדיה: כי הנשר יעלה לעשר שנים גבוה מאד על פני רקיע השמים, ויקרב לחום האש ויפיל עצמו לים מרוב חומו, וימרט ויתחדש אחר כן, ויעלה אבר וישוב לימי עלומיו. וכן כל עשר שנים עד מאה, ובשנת המאה יעלה כמנהגו ויפול בים וימות".
הד לתיאורו של רבי סעדיה גאון ניתן למצוא בספור המיתולוגי על לידתו מחדש של העיט (המוחלף לעיתים בנשר (1)) (The Rebirth of the Eagle). על פי ספור זה העיט מאריך ימים עד כ – 70 שנה אך על מנת להשאר בחיים עליו להפטר מנוצותיו, מקורו וטופריו הישנים והבלויים ולגדל חדשים במקומם. בספור זה מיוחסת לעיט יכולת בחירה משום שבהגיעו לגיל 30-40 עליו "להחליט" אם ברצונו לעבור את השינוי הקשה הדרוש לצורך הארכת חייו. ספור מיתולוגי ודמיוני זה משרת מחנכים על מנת לעודד את שומעי לקחם לשנות מהלך חיים לא מוצלח (ראו כאן דוגמה למצגת ברוח זו).
הזיקה שעורך הרד"ק בין הפסוק בישעיהו ודבריו של רבי סעדיה גאון עומדת בסתירה מוחלטת לתיאור האידילי המשתמע מתוך הפסוק עצמו ומתוך סוגייתנו והגמרא בקידושין (פב ע"ב) שם הוא מצוטט כברכה ל"ילדים" לומדי תורה: "... אבל תורה אינה כן, עומדת לו לאדם בעת ילדותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו, בעת ילדותו מהו אומר? וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים וכו'".
לענ"ד ניתן לפרש את הפסוק בישעיהו באופן שונה המתאים יותר לרוח הסוגיות. את תחילתו ("קווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים") מתרגם יונתן (ישעיהו, שם): "... כְּצִימוּחַ דְסָלֵיק עַל גַדְפֵי נִשְׁרִין וכו'". כוונת הפסוק לומר שקווי ה' יחדשו את כוחם כדוגמת הנשרים המחדשים את אברות כנפיהם לאחר שהן מתבלות. חידוש הכנפיים בנשרים מאפשר את קיום ההבטחה של "ירוצו ולא ייגעו". כפי שנראה בתאור הביולוגי להלן מבנה כנפי הנשרים מאפשר תעופה ממושכת וחסכונית מבחינה אנרגטית ולכן אין בה מאמץ. גם בגמרא בסנהדרין מסמלת תעופת הנשרים את שיט הצדיקים על פני המים, לאחר תחיית המתים, משום שאיננה דורשת השקעת אנרגייה (צער) וכך היא יכולה להמשך פרק זמן ארוך ("אלף שנה").
קושי מסויים בהסבר זה הוא שילוב דברי הגמרא בקידושין בפסוק. אם אכן החלפת הכח קשורה לבליית האברות מדוע הפסוק מתייחס דווקא לתקופת הילדות: "... בעת ילדותו מהו אומר? וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים וכו'". הסבר אפשרי נוסף מתבסס על כך שההשוואה לנשרים כוללת גם את "החלפת הכח" ולא רק את "יעלו אבר כנשרים" ("כ" הדמיון ב"כנשרים" מתייחסת גם ל"יחליפו כח""). ההשוואה קשורה לתלות דאיית הנשרים ודורסים בכלל בזרמי אוויר חם העולים מהקרקע (טרמיקות). הנשרים אינם יכולים לדאות בשעות הקרות של היום שהן בעיקר שעות הבוקר ולכן נחים על הקרקע או על דרגשי סלע. על התנהגות זו נאמר בפסוק "יחליפו כח". רק לאחר עליית הטמפרטורות והתפתחות טרמיקות הנשרים פורסים כנפיהם ויוצאים לפעילות. על פי הסבר זה משמעות הביטוי "יעלו אבר" היא פריסת כנפיים הכרוכה בהרמתן ולא גידול נוצות. אכן רש"י מפרש ש"אבר" היא הכנף ולא הנוצות. גם אבן עזרא מפרש: "יעלו אבר, כמו כנף מי יתן לי אבר [תהל' נ"ה ז'] וכו'".
צילם: Thermos ויקיפדיה
צילם: אבי בלומן, רמת גן
צילם: אבי בלומן, רמת גן
תמונת Thermos שייכת למאגר חופשי.
הרחבה
הנשר הוא דורס יום גדול ממשפחת הנציים הניזון באופן בלעדי מפגרים שאותם הוא מאתר בעזרת ראייתו החדה תוך כדי דאייה במהירות של כ – 60 קמ"ש בגובה של 400-600 מ'. במהלך החיפושים אחר פגרים נשרים עשויים להתרחק למרחק של 50-60 ק"מ ואף יותר ממקום המושבה שלהם. כאשר נשר מאתר נבילה הוא צולל לעברה והתנהגות זו מעוררת את תשומת לב הפרטים האחרים בסביבה המצטרפים גם הם ל"חגיגה". בניגוד לדורסים אחרים התופסים בעלות על טריטוריה משלהם שבה הם מחפשים את מזונם ובה, ורק בה, הם ניזונים, הרי שבנשרים עשויים עשרות פרטים להתגודד סביב פגר אחד. התנהגות זו מובנת היטב אם מביאים בחשבון את עובדת היותם של הפגרים טרף בלתי צפוי (דורסים אחרים לוכדים מכרסמים וזוחלים הנמצאים באופן קבוע פחות או יותר) העשוי להיות גדול מכדי תצרוכת הבשר של פרט בודד. ההתנהגות המיוחדת של הנשרים מאפשרת להם לסרוק שטחים גדולים מאד בכוחות משותפים כאשר כל פרט סורק את הטריטוריה שלו אך לאחר מציאת פגר מתרכזים כולם סביבו וכך מתאפשר לנצלו עד תום.
ההתנהגות המיוחדת של הנשרים נובעת מראייה חדה באופן יוצא דופן בין הדורסים ובכושר התעופה המיוחד שלהם. לנשר כנפיים ארוכות ורחבות דבר המגדיל את כח העילוי שלהן ומאפשר דאייה למרחקים גדולים מבלי להשקיע מאמץ. בתצפית מהקרקע בולט הנשר בכנפיו הרחבות היוצרות כעין מסגרת מלבנית שהראש והזנב בולטים ממנה רק במעט. באופן כללי הדאייה מאפיינת עופות גדולים משום שמשקלם הגדול, באופן יחסי לשטח כנפיהם, גורם לכך שתעופה אקטיבית (בעזרת חתירת כנפיים) דורשת אנרגייה רבה מדי. דאייה המנצלת זרמי אוויר חמים העולים מהקרקע כלפי מעלה (טרמיקות) אינה דורשת תנועת כנפיים ולכן היא חסכונית ביותר. הנשר נח בלילה או בשעות קרות בסדקי סלע במרומי מצוקים ועם התחממות האוויר מזנק לטרמיקה מבלי להזדקק לחבטות כנפיים. אין כמו הנשר כדי לבטא תעופה ממושכת מבלי
(1) דוגמה להחלפה נוכל למצוא בפירוש "מצודת דוד" (ישעיהו, מ ל"א): "יעלו אבר - יגדלו כנף כנשרים למהר לעוף אל ארצם והוא ענין מליצה. ירוצו - בשובם לארצם ירוצו ולא ייגעו וילכו בדרך ולא ייעפו". ה"מצודות" מתייחס למין עוף נודד אך הנשר הוא עוף יציב. על החלפת העיט בנשר ראו במאמר "זוג בא מרקת ותפשו נשר".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
