דף לג עמוד א
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מביאה ברייתא כדברי רבי יוחנן (הסובר שלדעת חכמים בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית צריכים העמדה והערכה).
* הגמרא מבררת את הטעם לדעת חכמים (לפי ריש לקיש ולפי רבי יוחנן), ואח"כ מבררת את הטעם לדעת רבי שמעון.
* הגמרא ממשיכה לדון במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש.

דף לג עמוד ב
* המתפיס תמימים לבדק הבית - כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח, שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם.
* רב פפא מקשה על דעת רבי יוחנן הסובר שכולם סוברים שבעל מום מעיקרו לא היה בכלל העמדה והערכה, והגמרא מתרצת את קושייתו.
* המשנה מבארת אלו איסורי הנאה צריך לקברם ואלו צריך לשורפם.

דף לד עמוד א
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) נאמר ששיער נזיר ופטר חמור יקברו, והגמרא מקשה ממשנה במסכת ערלה שממנה עולה שדינם בשריפה, ומתרצת בכמה אופנים.
* המשנה (בסוף העמוד הקודם) סתמה כדעת רבי יהודה הסובר שאין ביעור חמץ אלא בשרפה.
* הטעם לכך שכל אלו שדינם בקבורה לא ישרפו הוא משום שאם ישרפם יש לחשוש שיהנה מאפרם כדין הנשרפים.

הדרן עלך מסכת תמורה