דף יב עמוד א * נסכים הבאים בפני עצמם - הגמרא מסתפקת אם טעונים שירה או לא. * הגמרא מבארת כיצד אפשר לומר שבית המקדש הראשון חרב בשנה הראשונה לשמיטה (כפי שאמר רבי יוסי בברייתא בעמוד הקודם), והרי לכאורה מפסוק בספר יחזקאל משמע שחרב בשנה השניה לשמיטה. דף יב עמוד ב * הגמרא מבארת (ומביאה דעות שונות) כיצד אפשר לומר שבית המקדש השני חרב בשנה הראשונה לשמיטה (כפי שאמר רבי יוסי בברייתא בעמוד הקודם), והרי לכאורה לפי חישובי השנים עולה שחרב בשנת השמיטה. * שיטת רבי יהודה היא ש"שנת החמישים עולה לכאן ולכאן" (גם נחשבת לשנת היובל, וגם נחשבת לשנה ראשונה למנין השמיטה והיובל הבא). * שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו לגלות. * ארבע משמרות עלו מן הגולה: ידעיה וחרים פשחור ואימר, עמדו נביאים שביניהם וחלקום לכ"ד משמרות.
דף יג עמוד א * עזרא עלה לארץ שש שנים לאחר שנבנה בית המקדש השני. * הגמרא מבררת את המקור לכך ששבע שנים כבשו את הארץ ושבע שנים חילקו את הארץ לנחלות. * בכל זמן צריך שיהיו בלשכת הטלאים לפחות ששה טלאים מבוקרים ממום. דף יג עמוד ב * לדעת בן בג בג: תמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה. * ניתן להוסיף (תוס': להידור מצוה) עד 120 חצוצרות בזמן התקיעות במקדש. * הגמרא מביאה את המקור לכך שצלצל היה אחד בלבד. * אין פוחתים משנים עשר לוים עומדים על הדוכן בזמן השיר על הקורבן. * מלשון המשנה משמע שנבל וכינור אלו שני כלים נפרדים. * במשנה נאמר "וצערי הלוים היו נקראין", ובברייתא נאמר "וסועדי הלוים היו נקראין", והגמרא מבארת מדוע נקראו כך. * המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, מלמדת ש"יש בערכין להקל ולהחמיר", ובעקבות כך כל המשניות בפרק מביאות הלכות שונות שיש בהם להקל ולהחמיר.