דף יא עמוד א * למסקנת הגמרא: שווי השה שפודים בו פטר חמור - אם בא הפודה לשאול, אומרים לו שלא יפחות משלושה זוזים, אך אם לא שאל ועשה מעצמו, ניתן לפדות אף בשווי כל שהוא. * לדעת ריש לקיש: מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו - פודהו בדמי שווי החמור. * הפודה פטר חמור של חברו - פדיונו פדוי, והחמור שייך לאחר הפדיון לחברו (ולא לפודה). * ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים - מפריש עליהם עשרה שיים ומעשרם והם שלו. * ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאים בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כוהן ואותו אבי אמו כוהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל - מפריש עליהם עשרה שיים ומעשרם והם שלו. (וכיוצא בזה הדין הוא לגבי טבלים). דף יא עמוד ב * הלוקח טבלים ממורחים מן העובד כוכבים - צריך להפריש ולתת תרומה גדולה לכוהן, אך תרומת מעשר יפריש וישאיר אצלו. * שה שפדו בו פטר חמור - הרי הוא ברשות הכוהן אף אם מת לפני שנתנו הפודה לכוהן (ולכן הנבלה שייכת לכהן).
דף יג עמוד א * מצוות פדיון פטר חמור קודמת לעריפת החמור ("וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ"), מצוות יעידה קודמת למצוות הפדייה, מצוות הייבום קודמת למצות חליצה (בראשונה אך לא עכשיו). * החל מפרק שני, המתחיל בעמוד זה, ועד סוף פרק שישי, עוסקות המשניות בדינו של בכור בהמה טהורה. * המסכת פתחה בדיני פטר חמור לפני דיני בכור בהמה טהורה - בגלל שפרק זה חביב על התנא (לאור דרשת רבי חנינא), או בגלל שדיניו מועטים. * לדעת רבי אושעיא: ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו - קנה וחייבת בבכורה, ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו - קנה ופטור מן הבכורה. דף יג עמוד ב * הגמרא מבררת מה אמימר, הסובר שהעובד כוכבים קונה מטלטלין במשיכה (בניגוד לרב אושעיא, הסובר שעובד כוכבים קונה בכסף), דורש מהמילה "לַעֲמִיתֶךָ". * הגמרא מקשה מברייתא על רבי אושעיא (הסובר שישראל קונה מטלטלין מעובד כוכבים בכסף), ומביאה כמה תירוצים של אמוראים לקושיה. * לדעת רבינא: התנא של הברייתא סובר שהחוזר בו ממקח שהוסכם עליו בדברים בלבד, הרי זה 'מחוסר אמנה', אך זה רק במקח בין ישראל לישראל.
