סקר
אני מתחיל מסכת חולין:






 
    חיפוש מתקדם
> הדף בקצרה
מספר צפיות: 49

דף מט עמוד א
* מחט שנמצאה בסמפון הגדול של הכבד - האמוראים חולקים אם הבהמה טריפה או כשרה.
* גרעין של תמרה (של דקל) שנמצא במרה - הבהמה כשרה.
* למה נקרא שמה ריאה? שמאירה את העיניים (כאשר מערבים בה סממנים המאירים את העיניים אף היא מסייעת עמם).
* נקב בריאה - האמוראים חולקים אם תולים את הנקב במשמוש ידי הטבח, והגמרא מכריעה שתולים, ולכן כשרה.
* תולעת שיצאה מן הריאה ועשתה בה נקב - האמוראים חולקים אם תולים שהנקב נעשה לאחר שחיטה, והגמרא מכריעה שתולים, ולכן כשרה.
* הגמרא מכריעה שאין הלכה כרבי שמעון הסובר שריאה אינה נטרפת עד שתינקב לבית הסמפונות (לסמפון גדול של הריאה).
* חלב שעל גבי קבה - כהנים נהגו בו היתר (כרבי ישמעאל שאמר כך משום אבותיו).
* "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" - לדעת רבי ישמעאל: ברכה לכהנים, לדעת רבי עקיבא: ברכה לישראל.

דף מט עמוד ב
* למסקנת הגמרא, חלב שעל גבי הקבה - רבי ישמעאל אוסר באכילה ורבי עקיבא מתיר.
* חלב המכסה נקב באחד האיברים שכשניקבו הבהמה נעשית טריפה - לדעת רב: חלב טהור סותם (והבהמה כשרה) וחלב טמא אינו סותם (והבהמה טריפה), ולדעת רב ששת: שניהם סותמים.
* התורה חסה על ממונם של ישראל, ולכן סבר רבא לפסוק כרב ששת (במחלוקת הנ"ל), ורב פפא דחה דבריו, וכן סבר רבא לפסוק שלא כרבי שמעון (הסובר שיש בדבש חשש גילוי), ורב נחמן בר יצחק דחה דבריו.
* חלב העשוי ככובע - אינו סותם את הנקב.

מספר צפיות: 35
דף נ עמוד א
* הגמרא מביאה 2 לישנות לבאר מהו החלב (בחלב הקיבה) אותו נהגו בני ארץ ישראל לאכול ובני בבל אסרו.
* לדעת רשב"ג (וכך פוסק רבי יוחנן, אך הגמרא מכריעה שאין הלכה כך): בני מעיין שניקבו וליחה סותמתן - כשרה.
* לדעת שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל (ולכן הלכה כרבי שמעון שאם אחד האבלים הגיע ביום השביעי מצטרף למניינם של האבלים ומסיים עמם את האבילות).
* מקיפים ב: בני מעיים, ריאה, קנה.

דף נ עמוד ב
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר שנקב כל שהוא בכרס הפנימית מטריף - והגמרא מביאה דעות שונות איזה חלק הוא הנקרא כרס פנימית.
* כרס חיצונה שנקדרה כסלע (לדעת גניבא בשם רבי אסי, ולדעת רבי חייא בר אבא: יותר מכסלע) - טריפה.
* הברייתא מבארת את דין מחט הנמצאת בעובי בית הכוסות.
מספר צפיות: 49
דף נא עמוד א
* מעשה ובא לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד, והפך רבי את בית הכוסות כדי לבדוק אם הנקב מפולש, ומצא בצד החיצון כנגד המחט קורט דם והטריפה.
* הניח בהמה למעלה על הגג, ובא ומצאה למטה על הארץ - אין חוששים להטריפה משום ריסוקי אברים.
* בהמה שגוררת רגליה - כשרה, ולא חוששים שנטרפה.
* זכרים המנגחים זה את זה וכן אילים שנגנבו על ידי גנבים - אין חוששים להטריפם משום ריסוקי אברים.

דף נא עמוד ב
* הגמרא הביאה 3 ראיות לדינו של רב נחמן (עגל שנולד היום - אין בו חשש משום ריסוקי אברים) ודחתה את הראיות.
* כשמפילים בהמה בבית המטבחים כדי לשוחטה - אין בו משום ריסוקי אברים.
* הגמרא מפרטת את אופני הבדיקה בהם ניתן להתיר בהמה שנפלה, ומפרטת אלו אברים צריכים בדיקה.
* הגמרא מפרטת באלו מקרים יש לחשוש לריסוק איברים בעוף, ובאלו מקרים לא.
מספר צפיות: 37
דף נב עמוד א
* הגמרא ממשיכה לפרט באלו מקרים יש לחשוש לריסוק איברים בעוף, ובאלו מקרים לא.
* אם נשתברו רוב צלעותיה של הבהמה הרי היא טריפה, והברייתא מבארת שהכוונה היא ל6 צלעות מכל צד או ל11 צלעות מצד אחד ו-1 צלע מצד שני.
* אם נעקרו הצלעות - נחלקו האמוראים אם נעשית טריפה אף אם נעקרו ברוב צד אחד (שלא נעקרו אלא 6 צלעות בלבד).
* הגמרא מבררת מה הדין כשנעקרה צלע אחת וגם החוליה (כולה או מקצתה) המחוברת אליה.

דף נב עמוד ב
* לדעת שמואל: גולגולת שנחבסה ברובה הרי היא טריפה, ורבי ירמיה מתלבט אם כוונת שמואל היא אף אם נחבסה ברוב גובהה או רק אם נחבסה ברוב היקפה.
* לדעת שמואל: בשר החופה את רוב הכרס שנפגם ברובו הרי זה טריפה, ורב אשי מתלבט אם כוונת שמואל היא אף אם רוב אותו בשר נקרע או רק אם רוב אותו בשר ניטל לגמרי.
* רב אמר שדין דרוסה בבהמה הוא מן הזאב ולמעלה, ובעופות מן הנץ ולמעלה.
* לדעת רב חסדא: דרוסת חתול ונמייה נחשבת דריסה בגדיים וטלאים, ודרוסת חולדה נחשבת דריסה רק בעופות.
מספר צפיות: 42
דף נג עמוד א
* שועל שדרס - נחלקו הלישנות בגמרא אם דריסתו מטריפה.
* כלב שדרס - אין דריסתו מטריפה.
* אין דרוסה אלא ביד ולא אם דרס ברגל, אין דרוסה אלא בצפורן ולא אם דרס בשן, אין דרוסה אלא מדעת, אין דרוסה אלא מחיים.
* ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן - אין חוששין שמא ארי דרסו.
* רב סובר שלא חוששים לספק דרוסה, ושמואל חולק.

דף נג עמוד ב
* אמימר פסק להלכה שחוששים לספק דרוסה.
* דרוסה שאמרו חכמים שיש לחוש לה - צריכה בדיקה כנגד בני מעיים.
* לדעת רבי זירא: יש דריסה בסימנים (=אם נדרסה כנגד קנה וושט, הדריסה מטריפה).
* נרקב הבשר - רואים אותו כאילו הוא אינו, ולכן דינו כטריפה אם היה זה במקום שאם ניטל כולו הרי זו טריפה.
* דריסה בסימנים (קנה וושט) אינה דריסה עד שיאדימו הסימנים עצמם.
מספר צפיות: 54
דף נד עמוד א
* שיעור הדריסה בקנה ובוושט הוא במשהו.
* דרוסה שאמרו שצריכה בדיקה - לדעת רב יצחק בר שמואל בר מרתא: הבדיקה צריכה להיות כנגד בני מעיים, לדעת רב: מכף הגולגולת ועד הירך.
* רבי יוחנן אמר, שכל אותן השנים שרב שימש את רבותיו כאשר הוא ישב, הוא שימש אותם בעמידה (כי רב היה חשוב ממנו).
* שמוטה ושחוטה - לדעת רב: כשרה, לדעת רבי יוחנן: יביא ויקיף.
* אין לך לאסור משום טריפה אלא את מה שמנו חכמים (ולכן אין לאסור אם לקתה בגיד הנשה או לקתה בכולייתה).

דף נד עמוד ב
* "האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה" - מחלוקת אמוראים אם טרפה או לא.
* אין בעלי אומנויות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעסוקים במלאכתם.
* רבי יוסי בר אבין טען ואמר שחביבה מצוה בשעתה.
* רב נחמן סובר שלשון "עד" הכתוב במשנה כוונתה היא עד ולא עד בכלל.
מספר צפיות: 43
דף נה עמוד א
* למסקנת הגמרא: אין כלל אחיד לפרש את לשון "עד" שבמשנה (אם "עד ועד בכלל" או "עד ולא עד בכלל"), אלא כל שיעורי חכמים שניתנו במשנה יש למדוד אותם במדידה המביאה להחמיר בהם (חוץ מכגריס של כתמים שבו יש להקל).
* במשנה (בדף הקודם) נאמר שאם ניטל הטחול הבהמה לא נטרפת - ורב עוירא בשם רבא מחדש שאם הטחול ניקב הבהמה נטרפת.
* במשנה (בדף הקודם) נאמר שאם ניטלו הכליות הבהמה לא נטרפת - ורכיש בר פפא בשם רב מחדש שאם לקתה הבהמה בכליה אחת הבהמה נטרפת.

דף נה עמוד ב
* לדעת "אמרי במערבא": כל הפוסל את הבהמה בריאה (וכל שכן אם כשר בבהמה) - הרי הוא כשר בכליה, אך דבריהם נדחו למסקנת הגמרא.
* כליה שקטנה מחמת חולי - בבהמה דקה עד גודל פול ובבהמה גסה עד גודל ענבה בינונית, כשרה.
* נצטמקה הריאה בידי שמים - כשרה, ואם נצטמקה בידי אדם (ולדעת רבי שמעון בן אלעזר: אף בידי כל הבריות) - טרפה.
* בהמה שנקלף עורה - רבי מאיר חזר בו מדבריו, ואף הוא אוסר אותה באכילה, וכדעת חכמים.
* בברייתא נאמר שבהמה שנקלף עורה ונשתייר בה עור כשיעור מטבע סלע הבהמה כשרה, והגמרא מבררת היכן המקום שצריך להישאר בו העור.
מספר צפיות: 50
דף נו עמוד א
* המשנה מונה אופנים בהם העוף נעשה טריפה.
* עוף שחולדה נשכה אותה בראשה - ניתן לבדוק ביד אם ניקב הקרום של המוח ונטרפה, ונחלקו הדעות אם ניתן לבדוק גם באמצעות מסמר/מחט.
* עוף הגדל במים נטרף כאשר עצם הגולגולת ניקב (אך עוף של יבשה לא נטרף עד שינקב הקרום של המוח עצמו).
* הגמרא מביאה בסוף העמוד אופנים נוספים בהם בדקו אמוראים אם ניקב קרום המוח של עוף.

דף נו עמוד ב
* עוף שנפל לאור והתכווצו ונהפכה מראיתן של בני מעיו - אם משהו מבני המעיים נעשה ירוק, הרי הוא טריפה.
* באלו בני מעיים אמרו שירוקים פסולים? בקורקבן בלב ובכבד.
* המשנה מונה אופנים בהם העוף כשר.
* יצאו בני מעיו של העוף ולא נקבו - העוף כשר, אם לא הפך את המעיים כשהכניסם חזרה לכרס העוף.
* "הוא עשך ויכוננך" - רב שמואל בר יצחק דורש את הפסוק על בריאת האדם, ורבי מאיר דורש את הפסוק על כנסת ישראל.
מספר צפיות: 49
דף נז עמוד א
* לדעת רב יהודה בשם רב: שמוטת יד בבהמה כשרה, שמוטת ירך בבהמה טרפה, שמוטת ירך בעוף טרפה, שמוטת גף בעוף טרפה.
* חזקיה אמר ש"אין ריאה לעוף", והגמרא ביררה את כוונת דבריו, ולבסוף הסיקה שהוא חשב שאין לעוף ריאה כלל, וניכר שאינו בקי בתרנגולין.
* לדעת רב הונא בשם רב: שמוטת ירך בעוף כשירה.

דף נז עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה ששמוטת ירך בעוף טרפה.
* רבי שמעון בן חלפתא בדק והוכיח שהלכה כחולקים על רבי יהודה וסוברים שאם ניטלה הנוצה של העוף העוף לא נטרף בכך.
* רבי שמעון בן חלפתא נקרא "עסקן בדברים" כי בדק במציאות האם אין לנמלים מלך, כאמור בפסוק במשלי.
* נחלקו הדעות מה מוכיח במקרה של ספק טרפה שהבהמה לא נטרפה: אם ילדה / אם משבחת והולכת / אם מתקיימת 30 יום / אם מתקיימת 12 חודש.
* רב אחא בר יעקב פסק שאם ילדה או השביחה אין ראיה שאיננה טריפה.
מספר צפיות: 51
דף נח עמוד א
* דעת אמימר לפי רב אחא: ביצים שנולדו מתרנגולת טריפה - אם היו במעיה כשנטרפה נאסרו עמה, אך אם נוצרו לאחר שנטרפה מותרים (אם התעברה מזכר) כי לדעתו "זה וזה גורם מותר".
* דעת אמימר לפי רבינא: ביצים שנולדו מתרנגולת ספק טריפה - משהים אותם ואם התרנגולת חזרה וטענה במעיה ביצים נוספות, מותרות הביצים הראשונות (כי טריפה אינה יכולה ליצור ביצים חדשות).
* כל בריה שאין בו עצם (כמו תולעים) - אינו מתקיים 12 חודש.

דף נח עמוד ב
* בהמה שיש לה רגל אחורית מיותרת - טריפה (כי "כל יתר כנטול דמי").
* רבינא הטריף בהמה שהיו לה שני מעיים הקרויים "סניא דיבי" (כי "כל יתר כנטול דמי").
* 2 בני מעיים היוצאים מן הבהמה כאחד - טריפה (אם יוצאים הם בשני מקומות בקיבה).
* המשנה מונה מחלות שונות בבהמה שלא מטריפות את הבהמה.
* אם האכיל אדם את הבהמה קרטין (=גבעולים) של צמח הקרוי "חלתית" - הבהמה טריפה.
מספר צפיות: 50
דף נט עמוד א
* רב יהודה ורב יוסף מפרטים דברים שיש באכילתם סכנה.
* המשנה מבארת את סימני הטהרה של בעלי חיים (בהמה, חיה, עוף, חגבים, דגים) המותרים באכילה.
* כל בהמה שאין לה שינים למעלה, בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה, וטהורה.
* "ואת הגמל כי מעלה גרה הוא" - שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט בו הכתוב "הוא".

דף נט עמוד ב
* הגמרא מבררת מה הם סימני החיה הטהורה המבדילים אותה מן הבהמה, וזאת כדי להתיר את חלבה (חלב חיה טהורה מותר באכילה, בניגוד לחלב בהמה טהורה).
* "עיזא כרכוז" - הגמרא פסקה שהחלב שלו מותר באכילה, ולא כדעת רב אחאי שאסר.
* הגמרא מביאה בסוף העמוד 2 מעשים שהיו בין רבי יהושע בן חנניה לבין הקיסר.
מספר צפיות: 48
דף ס עמוד א
* הגמרא מספרת על מעשה נוסף שהיה בין הקיסר לרבי יהושע בן חנניה, ועל מעשה שהיה בין בת הקיסר לרבי יהושע בן חנניה.
* שור שהקריב אדם הראשון - קרן אחת היתה לו במצחו /קרניו נבראו קודם לפרסותיו.
* כל מעשה בראשית - בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו.

דף ס עמוד ב
* אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך.
* מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו "לה'"? אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
* הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
* מכך שכתוב בתורה "השסועה" (וזו בריה בפני עצמה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות, ולא סביר שמשה הכיר חיה זו) יש תשובה לאומר אין תורה מן השמים.
* "העוים" - יש מחלוקת אם הם מפלשתים או מתימן.
* הרבה מקראות יש שדומה לקוראיהן שהן ראוין לישרף (שלא היה לו לכותבם שאין להם צורך בתורה וגנאי הוא לחברן עם הקדושה), והן הן גופי תורה (טעמים גדולים תלויין בהם).
12345678
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר