סקר
מסכת שבת






 
מספר צפיות: 3
דף כו עמוד א
* לדעת רבה בר אבוה ורבי יוסי ברבי חנינא: חכמים ורבי יהודה נחלקו רק בתמד שהחמיץ, אבל בתמד שלא החמיץ לדברי הכל אינו חייב לעשר.
* לדעת רב נחמן בשם רבה בר אבוה: תמד שלקחו בכסף מעשר ולבסוף החמיץ - קנו מעות מעשר את התמד למפרע והמעות יצאו לחולין (והגמרא מביאה 2 דעות לפרש את היחס בין דבריו לדברי המשנה).
* לדעת רבי אלעזר: חכמים ורבי יהודה נחלקו רק בתמד שלא החמיץ, אבל בתמד שהחמיץ הכל מודים שחייב במעשר.

דף כו עמוד ב
* תמד שעדיין לא החמיץ ונטמא (ואף אם המים היו טמאים קודם שנתנם על גבי השמרים) - ניתן לטהרו ע"י השקה במים (כמו דין טהרת מים טמאים).
* לדעת רבי מאיר: לקטנה יש דין "מכר" ולנערה יש דין "קנס", ולדעת חכמים: אף לקטנה יש דין "קנס".
* יו"ט שחל להיות בערב שבת - נחלקו האמוראים כיצד תוקע להבטיל את העם ממלאכה (רב יהודה: תוקע ומריע מתוך תקיעה, רב אסי: תוקע ומריע בנשימה אחת).
* נוסח ההבדלה ביו"ט שחל להיות באמצע השבוע: המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה.
מספר צפיות: 2
דף כז עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בשיעור שחיטת הסימנים (הקנה והושט).
* למסקנת 3 הדעות הראשונות בגמרא - המקור לשחיטה שהיא מן הצואר הוא מהלכה למשה מסיני (כמו גם המקור ל: שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור).
* לדעת רבי חייא המקור לכך ששחיטה היא מן הצואר הוא מהפסוק: "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר".

דף כז עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר המקור לכך ששחיטה היא מן הצואר הוא מהיקש בהמה לעוף בפסוק "זאת תורת הבהמה והעוף".
* המקור לכך שדי בשחיטת סימן אחד לעוף הוא מהפסוק "זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש חיה הרמשת במים".
* המקור לכך שלא צריך לשחוט דגים הוא מהפסוק "אם את כל דגי הים יאסף להם".
* הגמרא מביאה דעות שונות אם העוף נברא מן הרקק או מן המים בלבד.
* לדעת רב יהודה משום רבי יצחק בן פנחס: אין שחיטה לעוף מן התורה (אלא כל אופן של הריגה בסימניו מכשירה אותו לאכילה ומטהרת אותו מידי טומאת נבילה).
מספר צפיות: 2
דף כח עמוד א
* למסקנת הגמרא: ישנה מחלוקת תנאים אם יש שחיטה לעוף מן התורה או לא.
* לדעת רב נחמן: שחיטת עוף כשירה או בושט או בקנה, ולדעת רב אדא בר אהבה: רק בושט. [הגמרא מקשה כמה קושיות על כל דעה ומתרצת].

דף כח עמוד ב
* רב חסדא מבאר, שדברי רבי יהודה שיש לשחוט גם את הורידין, אמורים רק בעוף אך לא בבהמה.
*לדעת רבי יהודה לא צריך דוקא לשחוט את הורידין ואפשר כל חיתוך שהוא.
* רב ורב כהנא נחלקו אם "מחצה על מחצה" הרי הוא כרוב או לא, והגמרא מבינה כעת שדבריהם אמורים לענין שחיטה (אם דינו של שוחט חצי סימן הרי הוא כשוחט את רובו), ומקשה כמה קושיות על שיטת רב.
מספר צפיות: 2
דף כט עמוד א
* למסקנת הגמרא: אין שחיטה כשירה עד שישחוט את רוב הסימן, ומחלוקת רב ורב כהנא (אם "מחצה על מחצה" הרי הוא כרוב) נאמרה לגבי קרבן פסח הקרב בטומאה.
* במשנה בתחילת הפרק נאמר פעמיים שמספיק שחיטת רוב הסימנים (ולא צריך את כל הסימנים) - ומבארת הגמרא, שהמשנה השמיעה זאת פעמיים, פעם אחת עבור חולין ופעם אחת עבור קדשים.
* הגמרא מביאה כמה הוכחות לכך שהרישא של המשנה עוסקת בחולין והסיפא של המשנה עוסקת בקדשים (ולא להיפך).

דף כט עמוד ב
* לדעת ריש לקיש בשם לוי סבא: אינה לשחיטה אלא לבסוף, לדעת רבי יוחנן: ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף.
* רבא מבאר שמחלוקתם היא במקרה ששחט סימן אחד בעולת העוף מחוץ לעזרה וסימן אחד בפנים.
* רבה בר שימי מבאר שמחלוקתם היא במקרה ששחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרו לרוב הסימנים בפנים.
* רבי זירא הקשה על רבי יוחנן ורבא תירץ, ורבא הקשה על לוי סבא ורב יוסף תירץ ואביי הקשה על תירוץ רב יוסף ותירץ אחרת.
מספר צפיות: 2
דף ל עמוד א
* רב אידי בר אבין הקשה ממשנה בפסחים על הדעה הסוברת ש"אינה לשחיטה אלא לבסוף", ואביי תירץ.
* השוחט בשנים ושלשה מקומות - לדעת רב: שחיטתו כשרה, לדעת שמואל וריש לקיש: שחיטתו פסולה [והגמרא הביאה (בסוף עמוד זה ובתחילת העמוד הבא) 2 קושיות על שמואל וריש לקיש, ותירצה].

דף ל עמוד ב
* לדעת רב: אם תחב את הסכין בין סימן לסימן וחתך את הסימן התחתון ואח"כ הוציא את הסכין וחתך את הסימן העליון - שחיטתו פסולה (משום "חלדה").
* אם תחב את הסכין תחת העור ושחט את 2 הסימנים - לדעת רב: שחיטתו כשרה, ולדעת בי רב: לא ידוע מה הדין.
* הגמרא מביאה את המקור לפסול "דרסה" (=שאם התיז את הראש בבת אחת - שחיטתו פסולה).
מספר צפיות: 3
דף לא עמוד א
* צריך שיהיה בסכין שיעור של פעמיים מלא צואר בהמה הנשחטת (ושיעור של 3 צוארים אם שוחט 2 בהמות בבת אחת).
* מחט לא כשירה לשחיטה, והגמרא מסתפקת לגבי מחט של רצענים.
* רבא דייק מהמשנה, שאם הפיל את הסכין ושחטה תוך כדי נפילתה השחיטה כשירה ולמרות שלא התכוון לשחוט, וכדעת רבי נתן הסובר שלא צריך כוונה לשחיטה.
* נדה שטבלה מאונס שלא ברצונה - לדעת רב: טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה, לדעת רבי יוחנן: אף לביתה לא טהורה.

דף לא עמוד ב
* אין מטבילים באויר אלא רק במים המחוברים לקרקע.
* הגמרא מוכיחה ממשנה במסכת מכשירין כדעת רב נחמן שהטבילה מטהרת לחולין אף בלא כוונה. (ורבא מצא ברייתא הסוברת כך).
* רבי יוחנן, הסובר שצריך כוונה בטבילת נדה אף כדי להתירה לבעלה (שהוא כחולין), סובר כדעת רבי יונתן בן יוסף המצריך כוונה אף לחולין.
* בשחיטת חולין מודה רבי יונתן בן יוסף (ורבי יוחנן) שלא צריך כוונה (כדעת רבי נתן, ולא כדעת חכמים).
מספר צפיות: 2
דף לב עמוד א
* שחט פרה אדומה ושחט בהמה אחרת עמה - לדברי הכל פסולה, נשחטה בהמה אחרת עמה - לרבי נתן: פרה פסולה בהמה כשרה, לחכמים: פרה כשרה בהמה פסולה.
* במשנה ובגמרא מובאות דעות שונות מהו משך הזמן של פסול שהייה.
* השוחט בסכין רעה, אפילו מוליך ומביא את הסכין על הצואר כל היום כולו - כשרה, אם לא הפסיק באמצע שחיטתו.

דף לב עמוד ב
* במשנה (בסוף עמוד א) נאמר שלדברי הכל אם שחט את הושט ופסק את הגרגרת הרי היא נבלה, ואילו במשנה בתחילת הפרק הבא נאמר שהרי היא טריפה - הגמרא מביאה 4 תירוצים לסתירה זו (והתירוץ הראשון והשלישי נדחו).
* לדעת רבי שמעון בן לקיש: שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה קודם ששחט את הושט - כשירה [והטעם לכך לדעת רבא הוא כי הריאה נחשבת כמונחת בסל לאחר שחיטת הקנה, והטעם לכך לדעת רבי זירא לפני שחזר בו הוא כי לאחר שנשחטה במקצת שוב אינה נטרפת].
מספר צפיות: 3
דף לג עמוד א
* נחלקו האמוראים אם שחיטה מתירה מידי אבר מן החי אף לגוי (אף קודם שתמות הבהמה).
* מהמשנה עולה שהשוחט בהמה חיה ועוף ויצא מהם דם, אין נאכלים בידים מסואבות, והגמרא מקשה מדוע הדין כך והרי ידים שניות הם לטומאה ואין שני עושה שלישי בחולין.

דף לג עמוד ב
* רב נחמן בשם רבה בר אבוה מעמיד את המשנה בחולין שלקחן בכסף מעשר שני, וכדעת חכמים הסוברים ששני עושה שלישי אף במעשר שני (אף בנגיעה, לדעתו).
* רב פפא מעמיד את המשנה בידים שהם ראשונות לטומאה, וכדעת רבי שמעון בן אלעזר בשם רבי מאיר הסובר שהדין שידים נעשות תחילה נאמר לענין חולין.
* רבי אלעזר בשם רבי הושעיא מעמיד את המשנה בחולין שנעשו על טהרת הקודש, ולא כדעת רבי יהושע הסובר שאין שני עושה שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקודש.
מספר צפיות: 3
דף לד עמוד א
* עולא סובר שרבי יהושע סובר שאפשר להתפיס בחולין דין טהרת הקודש, ויש בהם דין שלישי לטומאה כדין קדשים.
* עולא סובר שלדעת חבריו רבי יהושע סובר שאי אפשר להתפיס בחולין דין טהרת הקודש, והגמרא מוכיחה שחבריו הם רבה בר בר חנה.
* רבה בר בר חנה מביא את טענותיהם של רבי אליעזר ורבי יהושע זה לזה בנוגע למחלוקתם לגבי מעמדו של האוכל אוכל ראשון / שני / שלישי.

דף לד עמוד ב
* ישנה מחלוקת אמוראים בדעת רבי יוחנן אם סובר שרבי יהושע דיבר דווקא בחולין שנעשו על טהרת תרומה או גם בחולין שנעשו על טהרת הקודש (נחלקו מה דינו של האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש, אם נעשה גופו שני לקודש או לא).
* לדעת עולא: האוכל אוכל שלישי לטומאה של חולין שנעשו על טהרת תרומה - נפסל גופו מלאכול בתרומה.
מספר צפיות: 4
דף לה עמוד א
* לדעת רבי יונתן בשם רבי: האוכל מאכל תרומה שהוא שלישי לטומאה - אסור לו לאכול תרומה טהורה אך מותר לו לגעת בתרומה טהורה ואינו מטמאה במגעו.
* לדעת רב יצחק בר שמואל בר מרתא: האוכל מאכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת הקדש - טהור לאכול בקדש.

דף לה עמוד ב
* למסקנת הגמרא יש 3 דעות תנאים לגבי חולין שנעשו על טהרת הקודש - המשנה ממנה הקשה רב הונא בר נתן: דינם כקודש / רבי אלעזר ברבי צדוק: דינם כתרומה / ת"ק דרבי אלעזר ברבי צדוק: דינם כחולין.
* רב אסי מבאר שרבי שמעון סובר שדווקא שחיטתו של הבשר מכשירה אותו לקבל טומאה ולא הדם היוצא מהם בשעת השחיטה.
מספר צפיות: 4

דף לו עמוד א
* "דם קילוח" אינו מכשיר את הזרעים לקבל טומאה.
* השוחט והתיז דם על הדלעת - לדעת רבי: הוכשרה הדלעת לקבל טומאה, ולדעת רבי חייא: תולין [ורב פפא ורב אשי נחלקו בביאור דברי רבי חייא].
* ר"ש בן לקיש הסתפק לגבי צריד של מנחות שנטמא ללא הכשר משקה, אם מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני (הספק הוא אם חיבת הקודש מועילה רק לפסול אותו עצמו או אף מועילה שיטמא אחרים).

דף לו עמוד ב
* הגמרא עוסקת בספק של ר"ש בן לקיש ומנסה לפשוט את הספק.
* המקור לכך שדין חיבת הקודש הוא מהתורה הוא מהמילה "והבשר" (המופיעה בסוף הפסוק, בפעם השנייה, בויקרא ז/יט).

מספר צפיות: 2
דף לז עמוד א
* בהמה מסוכנת שנשחטה קודם מיתתה מותרת באכילה - המשנה מביאה דעות שונות כיצד ניתן לדעת שבהמה מסוכנת שנשחטה אכן היתה בחיים עד גמר השחיטה ולא מתה קודם לכן.
* לאורך רוב הדף, הגמרא מבררת מה המקור לכך שבהמה מסוכנת שנשחטה מותרת באכילה.

דף לז עמוד ב
* אחד המקורות שהגמרא מביאה לכך שבהמה מסוכנת שנשחטה מותרת באכילה הוא מדברי יחזקאל (שאמר ש: לא הרהר ביום, ולא אכל בשר בהמה מסוכנת, ולא אכל מבהמה שנולד ספק בכשרותה / ולא אכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה למרות שהיה כהן).
* הגמרא מבארת באלו אופנים בהמה נחשבת למסוכנת (כל שמעמידים אותה על רגליה ואינה עומדת ואפילו יש לה כח לאכול בקעיות של עץ או אף קורות של עץ).
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר