דף קא עמוד א * רבי שמעון לומד מהפסוק "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה" שהאוכל גיד הנשה של בהמה טמאה פטור. * האוכל גיד הנשה של נבלה - רבי מאיר מחייב שתים, וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת, ומודים חכמים לרבי מאיר באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים. * הגמרא מוכיחה שדעת חכמים הנ"ל היא דעתו של רבי יוסי הגלילי ("דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה, ואיסור כולל באיסור חמור אית ליה"). דף קא עמוד ב * לדעת רבי יוסי הגלילי (אף למסקנת הגמרא): באיסור כולל - איסור לא חל על איסור. * דעת רבי יוסי הגלילי - לדעת רב יצחק בר יעקב בר גיורי בשם רבי יוחנן: שגג בשבת והזיד ביום הכפורים חייב, הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור, ולדעת רבא: בשני המקרים חייב. * חכמים מדייקים מכך שכתוב "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה" ולא כתוב "בני יעקב", שהאיסור החל ממתן תורה ולא מבני יעקב.
דף קב עמוד א * הגמרא מבארת את טעמיהם של רבי יהודה ושל רבי אלעזר הסוברים שאבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאים ובין טהורים, ואת טעמם של חכמים הסוברים שאינו נוהג אלא בטהורים. * הגמרא מבארת את טעמו של רבי מאיר הסובר שאבר מן החי אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד (ולא בחיה ועוף). * לדעת כולם: בן נח מוזהר על אבר מן החי על הטמאים כטהורים. * לדעת רב: אבר מן החי צריך כזית כדי להתחייב עליו. דף קב עמוד ב * הגמרא מקשה (מסוף עמוד א) 3 קושיות (ממשנה בטהרות, מדברי רב, מברייתא) על דעת רב, ומתרצת. * לדעת רבי יוחנן: "וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" - זה אבר מן החי, "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" - זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה. וריש לקיש חולק וסובר שבשר מן החי נלמד מ"לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר".
