דף ל עמוד א
* הכותב ספר תורה ועומד להגיע בכתיבתו לסוף חמשה חומשי תורה - מובאות דעות שונות היכן רשאי לסיים את כתיבתו.
* 8 פסוקים אחרונים שבתורה - אדם אחד קורא אותן בבית הכנסת ולא מפסיק באמצע כדי שיעלה אחר לתורה.
* הקונה ספר תורה מן השוק - הרי הוא כחוטף מצוה מן השוק, ואילו הכותב את ספר התורה בעצמו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני.
* הגמרא מביאה דינים שונים בנוגע לכתיבת ספר תורה.

דף ל עמוד ב
* מי שכתב ספר תורה ושכח לכתוב שם משמות הקב"ה - נחלקו הדעות כיצד יתקן את טעותו.
* רבי חנינא פסק שהלכה כרבי שמעון שזורי, והגמרא מבררת לאורך כל העמוד על איזו הלכה שאמר רבי שמעון שזורי מדובר.
* למסקנת הגמרא, לדעת רב פפא הכוונה היא להלכה שאמר רבי שמעון שזורי בנוגע לדין שידה, ולדעת רב נחמן בר יצחק הכוונה היא בנוגע לדין יין - וכמבואר בתחילת העמוד הבא.

דף לא עמוד א
* שמן שנגע בדבר טמא דינו שהוא ראשון לטומאה לדעת רבי מאיר, ולדעת חכמים אף דבש, ולדעת רבי שמעון שזורי רק יין דינו כך.
* רבי שמעון שזורי אמר שפעם אחת נתערב לו טבל בחולין (ומדרבנן טבל זה חייב בתרומה) ואמר לו רבי טרפון לקחת פירות מן השוק (שהם דמאי) ולעשר על הטבל שנתערב בחולין (מבואר לפי הפירוש השני ברש"י) - ודברי רבי חנינא ש"כל מקום ששנה רבי שמעון שזורי הלכה כמותו" נאמרו אף על דין זה.

דף לא עמוד ב
* יריעה בספר תורה שנעשה בה קרע - הגמרא מבארת באיזה אופן יתפור ובאיזה אופן לא ניתן לתקן באמצעות תפירה.
* מזוזה שכתב בה שורות קצרות שבכל אחת מהן 2 מילים - כשרה.
* מזוזה שכתב בשורה העליונה 2 מילים ובשורה מתחתיה 3 מילים ובשורה מתחתיה מילה אחת - כשרה.
* במזוזה יש לכתוב את המילים "על הארץ" (אותן בלבד) בשורה האחרונה, ונחלקו הדעות אם בתחילת השורה האחרונה או בסופה.
* רב הונא היה גולל את המזוזה מסופה לתחילתה.
* רב הונא היה מסיים את פרשיית "שמע ישראל" באמצע השורה ומניח רווח לאחריה ומתחיל את פרשת "והיה אם שמוע".

דף לב עמוד א
* רב סובר שמנהג העולם הוא העיקר, ומנהג העולם הוא לעשות את פרשיות המזוזה סתומות (ולא פתוחות כדעת רשב"א בשם רבי מאיר).
* רב נחמן בר יצחק סובר שלכתחילה מצוה לעשות את פרשיות המזוזה סתומות, אך בדיעבד כשרה אם עשה אותן פתוחות (וכך לדעתו סובר רשב"א בשם רבי מאיר).
* ספר תורה שבלה ותפילין שבלו - אין עושין מהן מזוזה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.
* הלכה למשה מסיני: תפילין על הקלף, ומזוזה על דוכסוסטוס.

דף לב עמוד ב
* נחלקו התנאים מה הדין אם כתב תפילין על דוכסוסטוס ומזוזה על קלף.
* נחלקו התנאים אם מזוזה צריכה שרטוט (ולהלכה נפסק בגמרא שתפילין לא צריכות שרטוט ומזוזה צריכה שרטוט).
* ניתן לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב (כי הן רהוטות בפי כל אדם ולא טועים בהן).
* נחלקו האמוראים אם מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה.
* אם תלה את המזוזה במקל שבפתח - פסולה.
* מצוה להניח את המזוזה בתוך חללו של פתח ולא מבחוץ.

דף לג עמוד א
* אם כתב את המזוזה בשני עמודים - פסולה.
* חלק את הבית שלו לשני חדרים, וכל חדר פתוח לרשות הרבים, והחדרים פתוחים זה לזה - החדר בו יש היכר ציר ואליו נפתחת הדלת הוא הנחשב לבית ובצד ימין של הכניסה לחדר זה צריך לקבוע את המזוזה.
* קודם יש לקבוע את שתי מזוזות המשקוף בבית ולאחר מכן לקבוע מזוזה ולא להיפך (משום "תעשה ולא מן העשוי").
* לדעת שמואל: אין להרחיק את המזוזה מהמשקוף יותר משליש גובה הפתח, ולדעת רב הונא: כל הפתח כולו שבין הטפח התחתון לטפח העליון כשר למזוזה.

דף לג עמוד ב
* בפתח דלת רחב - מצוה לקבוע את המזוזה בטפח הסמוך לרשות הרבים.
* בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם - מדת בשר ודם: מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקב"ה - אינו כן עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ.
* אם הכניס את המזוזה בעומק של טפח בתוך המשקוף - פסולה.
* אכסדרה (של 3 דפנות) - פטורה מן המזוזה.

דף לד עמוד א
* חדר שיש לו 4 פתחים - חייב ב-4 מזוזות, אף אם רגיל להיכנס בפתח אחד מהם.
* פתח הנמצא בקרן זוית של הבית - חייב במזוזה.
* "וכתבתם על מזוזת ביתך" - מהמילה "ביתך" לומדים שהמזוזה צריכה להיות בצד ימין (דרך ביאתך לבית, ואדם עוקר רגלו הימנית תחילה).
* בית שיש לו עמוד אחד המשמש כמזוזת המשקוף ובצד השני אין עמוד אלא רק כותל - רבי מאיר מחייב במזוזה (אם העמוד בצד ימין), וחכמים פוטרים.
* הגמרא מבארת את המקור לכך שכתיבת המזוזה היא על הקלף ולא ישירות על מזוזת המשקוף.

דף לד עמוד ב
* התנאים נחלקו מהו המקור לכך שיש 4 פרשיות בתפילין.
* אם החריץ שבין כל בית ובית (בתפילין של ראש) אינו ניכר מבחוץ - פסולה.
* תפילין של יד - יש לכתוב את 4 הפרשיות על עור אחד, ואם כתב על 4 עורות והניח בבית אחד, יצא (ולמסקנה, במקרה זה, לדעת כולם לא צריך לדבק את 4 הפרשיות יחד).
* סדר הנחת הפרשיות בתפילין (מימין לשמאל, לקורא שפניו כנגד המניח) - לדעת רש"י: קדש לי, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. לדעת ר"ת: קדש לי, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע.

דף לה עמוד א
* אם החליף את סדר הנחת הפרשיות בתפילין - התפילין פסולות.
* נחלקו האמוראים אם צריך שיגיע החריץ שבין בית לבית עד מקום התפר למטה או שכיון שניכר החריץ למעלה קצת אין צריך להגיע למקום התפר.
* תיתורא של תפילין, מעברתא של תפילין, שי"ן של תפילין, רצועות שחורות (הצד הפונה כלפי חוץ), תפילין מרובעות (בתפרן ובאלכסונן) - הלכה למשה מסיני.
* העושה תפילתו עגולה (כמו אגוז) - סכנה ואין בה מצוה.

דף לה עמוד ב
* רצועת תפילים שנפסקה - לא קושרים אותה, ונוהגים גם לא לתופרה.
* האמוראים נחלקו מהו שיעור אורך רצועות התפילין (לאחר הקשר בראש).
* קשר של תפילין - הלכה למשה מסיני.
* "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - אלו תפילין שבראש.
* קשר של תפילין צריך שיהא למעלה - כדי שיהו ישראל למעלה ולא למטה, וצריך שיהא כלפי פנים - כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור.
* מברך על התפילין לאחר שהניח אותן ולפני שקשר אותן.

דף לו עמוד א
* על תפילה של יד אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין - לפי רש"י: מברך את הברכה השניה רק אם סח לאחר שהניח תפילה של יד ולפני שהניח תפילין של ראש; לפי ר"ת: אם סח לאחר שהניח תפילה של יד ולפני שהניח תפילין של ראש, מברך על של ראש את 2 הברכות, ואם לא סח, מברך על של ראש רק את הברכה השניה.
* סח בין תפילה לתפילה (ולפי רש"י: ולא בירך על של ראש) - עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה.
* כשהוא מניח - מניח של יד ואח"כ מניח של ראש, וכשהוא חולץ - חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד.
* היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו - מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן.
* עד מתי מניח תפילין? ת"ק: עד שתשקע החמה, רבי יעקב: עד שתכלה רגל מן השוק, חכמים: עד זמן שינה. [ומודים חכמים ור' יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה שוב אינו חוזר ומניחן].

דף לו עמוד ב
* "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה" - לדעת רבי יוסי הגלילי לומדים מפסוק זה שלילה ושבת הם לא זמן תפילין.
* "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך" - מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות, ולכן לא מניחים בהם תפילין. (כך לומד רבי עקיבא)
* לדעת רבי אלעזר: כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה - עובר בעשה (ולדעת רבי יוחנן: בלאו), ואם מניחן כדי לשמרן - מותר.
* חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, קל וחומר מציץ.
* המקור לכך שמניחים תפילין ביד שמאל - ת"ק מוכיח ש"ידך" זו יד שמאל, ולכן מניחים תפילין על יד שמאל.

דף לז עמוד א
* המקור לכך שמניחים תפילין ביד שמאל - לדעת רבי נתן: מהסמיכות "וקשרתם... וכתבתם" (מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ולכן הנחה בשמאל); לדעת רב אשי: מהמילה "ידכה" (שלא כתוב "ידך").
* לדעת ת"ק: אין לו זרוע פטור מן התפילין.
* אטר מניח תפילין בימינו, אא"כ שולט בשתי ידיו ואז מניח ביד שמאל.
* תפילין של ראש מניחים במקום שמוחו של תינוק רופס.
* פלימו שאל את רבי "מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין", ורבי כעס עליו כי שאל שאלה לא מציאותית, אך הגמרא מספרת שמיד הגיע אדם שנולד לו תינוק עם שני ראשים ושאל כמה עליו לתת לפדיון הבן (והשיב לו "ההוא סבא" שעליו לתת 10 סלעים).

דף לז עמוד ב
* 3 תנאים נחלקו מה המקור לכך שמניחים תפילין של יד על הקיבורת שאצל הכתף ולא על כף היד.
* 2 תנאים נחלקו מה המקור לכך שמניחים תפילין של ראש על גובה שבראש ולא בין העיניים ממש.
* הגמרא מביאה 3 דעות של אמוראים לביאור ההבדל שבין ת"ק (הסובר ש-4 ציציות הן מצוה אחת) לבין רבי ישמעאל (הסובר שארבעתן הן ארבע מצות), והגמרא מכריעה שהלכה כת"ק.

דף לח עמוד א
* גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה (דין זה אמור בנוגע ללאו של "לא תסור").
* פרק רביעי (פרק "התכלת"), המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני עיכוב ומפרט דברים שאינם מעכבים זה את זה - והדין הראשון הוא: "התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת".
* בברייתא מבואר שתכלת ולבן מעכבים זה את זה [ואם חסר אחד מהם הציצית פסולה], לדעת רבי, וחכמים חולקים (והגמרא דנה האם משנתנו היא שלא כדעת רבי, ומעלה 2 אפשרויות [בשם רב ובשם רבא] לבאר שמשנתנו היא אף כדעת רבי).
* מצוה להקדים לבן לתכלת, ואם הקדים תכלת ללבן יצא אלא שחיסר מצוה (מצות הקדמה). [ולדעת רב, בכך עוסקת משנתנו].

דף לח עמוד ב
* בטלית שכולה תכלת מצוה להקדים תכלת ללבן, לדעת רמי בר חמא, ורבא חולק.
* לדעת רבא, כוונת משנתנו היא כך: אם נפסקו החוטין הלבנים של הציצית (אך נשאר מהם כדי עניבה) ונשארו חוטי התכלת בשלמותם (או להיפך) - כשרה.
* רבי יוסי הגלילי הוא זה שחולק על רבי וסובר שתכלת ולבן לא מעכבים זה את זה [ואם חסר אחד מהם הציצית כשרה].

דף לט עמוד א
* רבא מדייק מדברי בני רבי חייא שחיוב הקשר בציצית (בסוף הגדיל) הוא מדאורייתא.
* אם נפסק חוט מעיקרו (ראש המחובר לטלית) - פסולה.
* חוט של כרך (אותו שכורך סביב ועושה ממנו הגדיל) - עולה ממנין שמונה חוטין.
* נויי תכלת (חוטי הציצית) - שליש גדיל ושני שלישי ענף, אך אם כרך רובה או אם לא כרך בה אלא חוליא אחת (הקפה 3 פעמים) - כשרה.
* הפוחת לא יפחות מ-7 (כנגד 7 רקיעים), והמוסיף לא יוסיף על 13 (כנגד 7 רקיעין ו-6 אוירין שביניהם). [נחלקו הדעות אם הכוונה למספר החוליות או למספר הכריכות שבכל חוליה (תוס')].
* כשהוא מתחיל לכרוך מתחיל לכרוך בלבן ובאמצע כורך של תכלת וחוזר ומסיים בלבן.

דף לט עמוד ב
* אם אין ענף אלא רק גדיל - לדעת רבה בר בר חנה: הציצית כשרה, ולדעת רב פסולה.
* חוטי צמר לבנים פוטרים בגד של פשתן, וחוטי פשתן לבנים פוטרים בגד של צמר.
* לדעת רב יהודה: חוטי צמר ופשתים פוטרים את כל סוגי הבגדים ואפילו שיראין (מעיל של משי), אך לדעת רב נחמן: השיראין (וכל בגד שאינו צמר או פשתים) פטורים מציצית (אך חייבים מדרבנן).
* לדעת רבא: צמר ופשתים - פוטרים בין במינם בין שלא במינם, שאר מינים - במינם פוטרים שלא במינם אין פוטרים.
* יש 2 דעות בשיטת תנא דבי רבי ישמעאל אם מחייב בציצית רק בגד צמר ופשתים או כל סוגי הבגדים.

דף מ עמוד א
* סדין פשתן - בית שמאי פוטרים מציצית, ובית הלל מחייבים.
* א"ר אליעזר ב"ר צדוק: והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין.
* הגמרא מבררת מדוע אסרו בירושלים להטיל תכלת בסדין פשתן על אף שהלכה כבית הלל.
* כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה - אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה.

דף מ עמוד ב
* למסקנת הגמרא, הטעם שאסרו ציצית בסדין - לדעת רבא: גזירה שמא יקרע סדין בתוך ג' אצבעות לשפת הכנף ויתפרנו (ויניח את חוטי התפירה תלויים שם) והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי; לדעת ר' זירא: גזירה שמא יתכסה בו בלילה ונמצא נהנה מכלאים שלא בשעת מצוה.
* לדעת רבא: היא של בגד וכנפיה של עור - חייבת בציצית, היא של עור - וכנפיה של בגד - פטורה, ורב אחאי חולק וסובר הפוך.
* לדעת רב הונא: הטיל ציציות לבעלת 3 כנפים ואח"כ השלימה ל-4 כנפות והטיל ציצית בכנף הרביעית - פסולה משום תעשה ולא מן העשוי [אך הגמרא מקשה על כך].

דף מא עמוד א
* טלית ארוכה שכפלה לשתים - לדעת ת"ק: חייבת בציצית, לדעת רבי שמעון: פטורה (אך אם תפר אותה - חייבת).
* הסוגיה מבררת האם מצות ציצית היא חובת גברא או חובת טלית.
* המלאך אמר לרב קטינא שבזמן שיש כעס בשמים מענישים את מי שלא לובש בגד החייב בציצית (ובכך נמנע מלקיים את מצות עשה של ציצית).
* בגד שנעשה לתכריכין למת - פטור מציצית, אך בשעת הקבורה כשמלבישין אותו למת - חייב בציצית, משום "לועג לרש חרף עושהו".

דף מא עמוד ב
* לדעת רב: אסור להתיר ציצית מבגד זה ולהטילה בבגד אחר, אסור להדליק מנר לנר (בנרות חנוכה), אין הלכה כרבי שמעון המתיר בשבת דבר שאינו מתכוין. (ושמואל חולק על רב בכל אלו).
* מספר החוטים הנצרך למצות ציצית - בית שמאי: 4, בית הלל: 3.
* אורך הענף (המשתלשל מהגדיל) - בית שמאי: 4 אצבעות, בית הלל: 3 אצבעות. (לפי פירוש רש"י)