דף כה עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה, שאם נטמא הקומץ ועבר והקריבו הציץ מרצה, אך אם יצא הקומץ חוץ לחומת עזרה ועבר והקריבו אין הציץ מרצה.
* קרבן עוף כשר אף אם הוא בעל מום או נקבה (להבדיל מקרבן בהמה).

דף כה עמוד ב
* 4 אמוראים מתרצים את הסתירה בין 2 הברייתות [בנוגע לקרבן יחיד שנטמא ונזרק דמו, כשהיתה הזריקה במזיד, האם הקרבן הורצה וכשר או לא], והתירוץ הראשון נדחה.
* אם תרם במזיד מן הטמא על הטהור - לדעת ת"ק: אין תרומתו תרומה, ולדעת רבי יוסי: תרומתו תרומה.
* לדעת רבי אליעזר: הציץ מרצה על בשר שנטמא, ורבי יוסי חולק וסובר שהציץ מרצה רק על דם ואימורים שנטמאו.

דף כו עמוד א
* נטמאו או נשרפו או אבדו מקצת שייריה של המנחה - לא נפסלה המנחה (גם לדעת רבי יהושע).
* הגמרא מבררת את המקור לכך, שגם אם לא נשתייר בשר מהקרבן אלא רק חלב, זורק את הדם.
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי שמעון המכשיר אף אם לאחר שקמץ את המנחה לא הניחו בכלי שרת כדי לקדשו.
* רב נחמן סובר שאף לדעת רבי שמעון צריך קידוש קומץ בכלי שרת.

דף כו עמוד ב
* האמוראים נחלקו אם רשאי לחלק את הקומץ ליותר משני חלקים ולהקטיר כל חלק בפני עצמו.
* האמוראים נחלקו מאימתי מותרים שיירי המנחה באכילה לכהנים לאחר הקרבת הקומץ - לאחר שהאש תתפוס במקצת הקומץ או לאחר שהאש תתפוס ברובו של הקומץ.
* קטורת שפקעה מעל גבי המזבח - אין מחזירין אותה.
* רבי אלעזר הסתפק מה הדין בקומץ שסידרו על המזבח וסידר עליו את עצי המערכה - האם דרך הקטרה בכך או לא.

דף כז עמוד א
* המשנה מפרטת דברים המעכבים בקרבן מנחה, והגמרא מביאה את המקורות לכך.
* המשנה השניה בעמוד מפרטת דברים שמעכבים זה את זה, והגמרא מביאה את המקורות לכך.
* כשישראל מתענים - אין נענים עד שיהו כולם (צדיקים ורשעים) באגודה אחת. (ע"פ רש"י)
* התנאים נחלקו אם יש חובה לאגוד את הלולב.

דף כז עמוד ב
* 7 הזאות שבפרה אדומה שהזה אותן שלא מול פתח אוהל מועד - ברייתא אחת פוסלת וברייתא אחת מכשירה, ומובאות 2 דעות של אמוראים כיצד ליישב את הסתירה.
* טהורים שנכנסו מבית לפרוכת ולפנים - לדעת חכמים: במיתה, לדעת רבי יהודה: בארבעים מלקות.

דף כח עמוד א
* המשנה מפרטת דברים נוספים המעכבים זה את זה.
* רוב הדף עוסק במנורה.
* לפי הברייתא בעמוד זה: המנורה היתה באה מחתיכה אחת שלימה (שמכה עליה עד שנהיית בצורת מנורה), וצריכה להיות מזהב אך כשרה אם עשאה משאר מיני מתכות - והגמרא מבררת את המקור לדינים אלו.

דף כח עמוד ב
* כל הכלים שעשה משה - כשרים לו וכשרים לדורות, חצוצרות - כשרות לו ופסולות לדורות.
* האמוראים נחלקו האם רבי ורבי יוסי ברבי יהודה נחלקו אם מנורה העשויה ממתכת כשרה (ואם עשויה מעץ פסולה לדעת כולם) או שנחלקו אם מנורה העשויה מעץ כשרה (ואם עשויה ממתכת כשרה לדעת כולם).
* הגמרא מתארת את מבנה המנורה (גובהה 18 טפחים, 22 גביעים, 11 כפתורים, 9 פרחים).

דף כט עמוד א
* עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר.
* השולחן - מגביהים אותו לעולי רגלים ומראים להם לחם הפנים ואומר להם ראו חיבתכם לפני המקום (שנס גדול נעשה בלחם הפנים: סילוקו כסידורו).
* ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש - ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם.
* 3 דברים היו קשים לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הם: מנורה וראש חדש ושרצים, ויש אומרים: אף הלכות שחיטה.
* כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה - פסולה.

דף כט עמוד ב
* בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע מי מעכב על ידך, אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
* שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין, ואלו הן: שעטנ"ז ג"ץ.
* כל התולה בטחונו בהקב"ה - הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא.
* בא לטהר - מסייעין אותו, בא לטמא - פותחין לו.
* הסוגיה בסוף העמוד עוסקת בהיקף כמות הטעויות בספר תורה הדורש גניזה (ולא מאפשר תיקון).

דף ל עמוד א
* הכותב ספר תורה ועומד להגיע בכתיבתו לסוף חמשה חומשי תורה - מובאות דעות שונות היכן רשאי לסיים את כתיבתו.
* 8 פסוקים אחרונים שבתורה - אדם אחד קורא אותן בבית הכנסת ולא מפסיק באמצע כדי שיעלה אחר לתורה.
* הקונה ספר תורה מן השוק - הרי הוא כחוטף מצוה מן השוק, ואילו הכותב את ספר התורה בעצמו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני.
* הגמרא מביאה דינים שונים בנוגע לכתיבת ספר תורה.

דף ל עמוד ב
* מי שכתב ספר תורה ושכח לכתוב שם משמות הקב"ה - נחלקו הדעות כיצד יתקן את טעותו.
* רבי חנינא פסק שהלכה כרבי שמעון שזורי, והגמרא מבררת לאורך כל העמוד על איזו הלכה שאמר רבי שמעון שזורי מדובר.
* למסקנת הגמרא, לדעת רב פפא הכוונה היא להלכה שאמר רבי שמעון שזורי בנוגע לדין שידה, ולדעת רב נחמן בר יצחק הכוונה היא בנוגע לדין יין - וכמבואר בתחילת העמוד הבא.

דף לא עמוד א
* שמן שנגע בדבר טמא דינו שהוא ראשון לטומאה לדעת רבי מאיר, ולדעת חכמים אף דבש, ולדעת רבי שמעון שזורי רק יין דינו כך.
* רבי שמעון שזורי אמר שפעם אחת נתערב לו טבל בחולין (ומדרבנן טבל זה חייב בתרומה) ואמר לו רבי טרפון לקחת פירות מן השוק (שהם דמאי) ולעשר על הטבל שנתערב בחולין (מבואר לפי הפירוש השני ברש"י) - ודברי רבי חנינא ש"כל מקום ששנה רבי שמעון שזורי הלכה כמותו" נאמרו אף על דין זה.

דף לא עמוד ב
* יריעה בספר תורה שנעשה בה קרע - הגמרא מבארת באיזה אופן יתפור ובאיזה אופן לא ניתן לתקן באמצעות תפירה.
* מזוזה שכתב בה שורות קצרות שבכל אחת מהן 2 מילים - כשרה.
* מזוזה שכתב בשורה העליונה 2 מילים ובשורה מתחתיה 3 מילים ובשורה מתחתיה מילה אחת - כשרה.
* במזוזה יש לכתוב את המילים "על הארץ" (אותן בלבד) בשורה האחרונה, ונחלקו הדעות אם בתחילת השורה האחרונה או בסופה.
* רב הונא היה גולל את המזוזה מסופה לתחילתה.
* רב הונא היה מסיים את פרשיית "שמע ישראל" באמצע השורה ומניח רווח לאחריה ומתחיל את פרשת "והיה אם שמוע".

דף לב עמוד א
* רב סובר שמנהג העולם הוא העיקר, ומנהג העולם הוא לעשות את פרשיות המזוזה סתומות (ולא פתוחות כדעת רשב"א בשם רבי מאיר).
* רב נחמן בר יצחק סובר שלכתחילה מצוה לעשות את פרשיות המזוזה סתומות, אך בדיעבד כשרה אם עשה אותן פתוחות (וכך לדעתו סובר רשב"א בשם רבי מאיר).
* ספר תורה שבלה ותפילין שבלו - אין עושין מהן מזוזה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.
* הלכה למשה מסיני: תפילין על הקלף, ומזוזה על דוכסוסטוס.

דף לב עמוד ב
* נחלקו התנאים מה הדין אם כתב תפילין על דוכסוסטוס ומזוזה על קלף.
* נחלקו התנאים אם מזוזה צריכה שרטוט (ולהלכה נפסק בגמרא שתפילין לא צריכות שרטוט ומזוזה צריכה שרטוט).
* ניתן לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב (כי הן רהוטות בפי כל אדם ולא טועים בהן).
* נחלקו האמוראים אם מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה.
* אם תלה את המזוזה במקל שבפתח - פסולה.
* מצוה להניח את המזוזה בתוך חללו של פתח ולא מבחוץ.

דף לג עמוד א
* אם כתב את המזוזה בשני עמודים - פסולה.
* חלק את הבית שלו לשני חדרים, וכל חדר פתוח לרשות הרבים, והחדרים פתוחים זה לזה - החדר בו יש היכר ציר ואליו נפתחת הדלת הוא הנחשב לבית ובצד ימין של הכניסה לחדר זה צריך לקבוע את המזוזה.
* קודם יש לקבוע את שתי מזוזות המשקוף בבית ולאחר מכן לקבוע מזוזה ולא להיפך (משום "תעשה ולא מן העשוי").
* לדעת שמואל: אין להרחיק את המזוזה מהמשקוף יותר משליש גובה הפתח, ולדעת רב הונא: כל הפתח כולו שבין הטפח התחתון לטפח העליון כשר למזוזה.

דף לג עמוד ב
* בפתח דלת רחב - מצוה לקבוע את המזוזה בטפח הסמוך לרשות הרבים.
* בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם - מדת בשר ודם: מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקב"ה - אינו כן עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ.
* אם הכניס את המזוזה בעומק של טפח בתוך המשקוף - פסולה.
* אכסדרה (של 3 דפנות) - פטורה מן המזוזה.

דף לד עמוד א
* חדר שיש לו 4 פתחים - חייב ב-4 מזוזות, אף אם רגיל להיכנס בפתח אחד מהם.
* פתח הנמצא בקרן זוית של הבית - חייב במזוזה.
* "וכתבתם על מזוזת ביתך" - מהמילה "ביתך" לומדים שהמזוזה צריכה להיות בצד ימין (דרך ביאתך לבית, ואדם עוקר רגלו הימנית תחילה).
* בית שיש לו עמוד אחד המשמש כמזוזת המשקוף ובצד השני אין עמוד אלא רק כותל - רבי מאיר מחייב במזוזה (אם העמוד בצד ימין), וחכמים פוטרים.
* הגמרא מבארת את המקור לכך שכתיבת המזוזה היא על הקלף ולא ישירות על מזוזת המשקוף.

דף לד עמוד ב
* התנאים נחלקו מהו המקור לכך שיש 4 פרשיות בתפילין.
* אם החריץ שבין כל בית ובית (בתפילין של ראש) אינו ניכר מבחוץ - פסולה.
* תפילין של יד - יש לכתוב את 4 הפרשיות על עור אחד, ואם כתב על 4 עורות והניח בבית אחד, יצא (ולמסקנה, במקרה זה, לדעת כולם לא צריך לדבק את 4 הפרשיות יחד).
* סדר הנחת הפרשיות בתפילין (מימין לשמאל, לקורא שפניו כנגד המניח) - לדעת רש"י: קדש לי, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. לדעת ר"ת: קדש לי, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע.

דף לה עמוד א
* אם החליף את סדר הנחת הפרשיות בתפילין - התפילין פסולות.
* נחלקו האמוראים אם צריך שיגיע החריץ שבין בית לבית עד מקום התפר למטה או שכיון שניכר החריץ למעלה קצת אין צריך להגיע למקום התפר.
* תיתורא של תפילין, מעברתא של תפילין, שי"ן של תפילין, רצועות שחורות (הצד הפונה כלפי חוץ), תפילין מרובעות (בתפרן ובאלכסונן) - הלכה למשה מסיני.
* העושה תפילתו עגולה (כמו אגוז) - סכנה ואין בה מצוה.

דף לה עמוד ב
* רצועת תפילים שנפסקה - לא קושרים אותה, ונוהגים גם לא לתופרה.
* האמוראים נחלקו מהו שיעור אורך רצועות התפילין (לאחר הקשר בראש).
* קשר של תפילין - הלכה למשה מסיני.
* "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - אלו תפילין שבראש.
* קשר של תפילין צריך שיהא למעלה - כדי שיהו ישראל למעלה ולא למטה, וצריך שיהא כלפי פנים - כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור.
* מברך על התפילין לאחר שהניח אותן ולפני שקשר אותן.

דף לו עמוד א
* על תפילה של יד אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין - לפי רש"י: מברך את הברכה השניה רק אם סח לאחר שהניח תפילה של יד ולפני שהניח תפילין של ראש; לפי ר"ת: אם סח לאחר שהניח תפילה של יד ולפני שהניח תפילין של ראש, מברך על של ראש את 2 הברכות, ואם לא סח, מברך על של ראש רק את הברכה השניה.
* סח בין תפילה לתפילה (ולפי רש"י: ולא בירך על של ראש) - עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה.
* כשהוא מניח - מניח של יד ואח"כ מניח של ראש, וכשהוא חולץ - חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד.
* היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו - מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן.
* עד מתי מניח תפילין? ת"ק: עד שתשקע החמה, רבי יעקב: עד שתכלה רגל מן השוק, חכמים: עד זמן שינה. [ומודים חכמים ור' יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה שוב אינו חוזר ומניחן].

דף לו עמוד ב
* "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה" - לדעת רבי יוסי הגלילי לומדים מפסוק זה שלילה ושבת הם לא זמן תפילין.
* "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך" - מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות, ולכן לא מניחים בהם תפילין. (כך לומד רבי עקיבא)
* לדעת רבי אלעזר: כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה - עובר בעשה (ולדעת רבי יוחנן: בלאו), ואם מניחן כדי לשמרן - מותר.
* חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, קל וחומר מציץ.
* המקור לכך שמניחים תפילין ביד שמאל - ת"ק מוכיח ש"ידך" זו יד שמאל, ולכן מניחים תפילין על יד שמאל.