דף קח עמוד א
* רבי מאיר ורבי אלעזר חולקים להיכן הולך הקלבון (=תוספת על מחצית השקל עבור דמי פריטה) - לשקלים או לנדבה.
*הגמרא מביאה שתי דעות נוספות בביאור מדוע תיקנו שיהיו שישה שופרות למעות נדבה.
* מותר עשירית האיפה של כהן גדול - האמוראים חולקים אם הולך לנדבה או שיירקב.

דף קח עמוד ב
* האומר "שור זה עולה" ונפל בו מום - אם רצה יביא בדמיו שנים, ורבי חולק.
* האומר "שני שוורים אלו עולה" ונפל בהם מום - אם רצה יביא בדמיהם אחד, ורבי חולק.
* האומר "שור זה עולה" ונפל בו מום - יכול להביא בדמיו מין אחר.
* אם אמר "שור זה ודמיו עלי עולה" - הוקבע עליו חיוב להביא שור זה או דמיו לעולה (ולא יכול להביא בדמיו שנים).
* האומר "אחד מכבשי/משוורי הקדש" והיו לו שלושה - חוששים שהתכוון לגדול או לבינוני (אך לא לקטן, כי המקדיש בעין יפה מקדיש), וממתין לבינוני עד שיפול בו מום ומחלל את קדושתו על הגדול.
* האומר "שור בשוורי הקדש" - הגדול שבהן הקדש.

דף קט עמוד א
* "הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו... אם הקריבה בבית חוניו יצא" - לדעת רב המנונא: יצא בגלל שנעשה כאומר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה, אך חייב כרת משום שחוטי חוץ, לדעת רבא: יצא בגלל שכוונתו היתה לדורון בעלמא ולא חל עליה שם עולה, ולכן לדעתו לא חייב כרת משום שחוטי חוץ.
* כהן ששחט קורבן לעבודת כוכבים (לרב נחמן: אפילו במזיד, לרב ששת: בשוגג) וחזר בתשובה ואחר כך הקריב קורבן בבית המקדש - קורבנו כשר.
* כהן שחטא בשגגה בזריקת דמים לפני עבודה זרה - לדעת רב נחמן: מותר לכהן זה לשרת בבית המקדש ("קרבנו ריח ניחוח"), לדעת רב ששת: אסור ("אין קרבנו ריח ניחוח").

דף קט עמוד ב
* השתחוה לעבודת כוכבים במזיד וחזר בתשובה או קיבל על עצמו לאלוה עבודת כוכבים וחזר בתשובה - לדעת רב נחמן: מותר לכהן זה לשרת בבית המקדש, לדעת רב ששת: אסור.
* הברייתא מספרת על פטירתו של שמעון הצדיק, ועל כך שבשעת פטירתו אמר "חוניו בני ישמש תחתי" וכל מה שהתרחש בעקבות כך.
* התנאים חולקים לגבי בית חוניו אם נעשה להקריב בו לשמים או לשם עבודה זרה.

דף קי עמוד א
* "הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק" - אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהן כבנים, "וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ" - אלו גליות של שאר ארצות שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות.
* תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום - מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.
* הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה.
* תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה - מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה (שבמקדש).
* לדעת רבי יוחנן: תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה - מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.
* לדעת ריש לקיש: כל העוסק בתורה - כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם.
* לדעת רבא: כל העוסק בתורה - אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם.
* אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. (והאמוראים חולקים מה הפסוק שמרמז על כך).
* בכל הקורבנות נאמר "ריח ניחוח לה'", ולא נאמר "אל" או "אלהים" כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שיש רשויות הרבה.
* מתעסק בדבר אחר ושחט בהמת קדשים - הקורבן פסול.

הדרן עלך מסכת מנחות