דף קו עמוד א
* במשנה בתחילת הפרק נאמר שהנודר ששכח איזה מין מנחה נדר מביא חמש מנחות (סולת, מחבת, מרחשת, מאפה תנור הבאה חלות, מאפה תנור הבאה רקיקין) - והגמרא מבארת מדוע אין להסתפק גם במנחת נסכים.
* נדר שיביא מנחה ולא זוכר כמה עשרונים פירש - לדעת חכמים יביא 60 עשרון, ולדעת רבי יביא 60 מנחות של עשרונות מעשרון אחד ועד 60 עשרונות (ובסה"כ: 1830 עשרונות). (ואם לא זוכר איזו מנחה נדר, אז יביא כמות פי 5 [לחכמים: 300, לרבי: 9150]).
* שורש מחלוקת חכמים ורבי - לדעת רב חסדא: חולקים אם מותר להכניס חולין לעזרה, לדעת רבה: חולקים אם מותר לערב חובה בנדבה.

דף קו עמוד ב
* שורש מחלוקת חכמים ורבי - לדעת רבא: חולקים אם למנחה של 60 עשרון נותן 60 לוג או לוג אחד, לדעת רב אשי: חולקים אם מי שהתחייב להביא קורבן קטן והביא גדול יצא.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שהאומר "הרי עלי עצים" לא יפחות משני גזירין והאומר "הרי עלי לבונה" לא יפחות מקומץ.
* האומר "הרי עלי למזבח" - יביא לבונה, ואם אמר "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי" - יביא מכל דבר שקרב למזבח.

דף קז עמוד א
* האומר "הרי עלי נחושת" - לא יפחות ממעה כסף (לדעת המשנה שבעמוד הקודם), ולדעת רבי אליעזר בן יעקב (בברייתא) לא יפחות מצינורא קטנה של נחושת (שמחטטין בה פתילות ומקנחין בה נרות).
* האומר "הרי עלי ברזל" - לא יפחות מכמות ברזל בשיעור אמה על אמה.
* האומר "הרי עלי שמן", לדעת ת"ק: לא יפחות מלוג, ולדעת רבי: לא יפחות משלושה לוגין - והגמרא מביאה שתי אפשרויות לבאר את שורש מחלוקתם (והאפשרות השניה נדחית).
* האומר "פירשתי (כמה יין או שמן אביא) ואיני יודע מה פירשתי" - יביא כפי הכמות שמביאים ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת.

דף קז עמוד ב
* האומר "הרי עלי עולה" צריך להביא את הפחות שבעולות - במקומו של ת"ק: כבש, במקומו של רבי אלעזר: עוף.
* הרישא של המשנה (האומר "פירשתי (שאביא עולה) מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי יביא פר ועגל") היא כדעת רבי שבסוף המשנה (הסובר שאם נדר להביא קטן והביא גדול לא יצא).
* במשנה בשקלים מובא ש-6 שופרות (=קופות בצורת שופר) שהיו בבית המקדש (מתוך 13 שופרות) היו למעות נדבה - והגמרא מביאה בעמוד זה ארבע דעות של אמוראים המבארים מדוע תיקנו שיהיו 6 שופרות למעות נדבה.

דף קח עמוד א
* רבי מאיר ורבי אלעזר חולקים להיכן הולך הקלבון (=תוספת על מחצית השקל עבור דמי פריטה) - לשקלים או לנדבה.
*הגמרא מביאה שתי דעות נוספות בביאור מדוע תיקנו שיהיו שישה שופרות למעות נדבה.
* מותר עשירית האיפה של כהן גדול - האמוראים חולקים אם הולך לנדבה או שיירקב.

דף קח עמוד ב
* האומר "שור זה עולה" ונפל בו מום - אם רצה יביא בדמיו שנים, ורבי חולק.
* האומר "שני שוורים אלו עולה" ונפל בהם מום - אם רצה יביא בדמיהם אחד, ורבי חולק.
* האומר "שור זה עולה" ונפל בו מום - יכול להביא בדמיו מין אחר.
* אם אמר "שור זה ודמיו עלי עולה" - הוקבע עליו חיוב להביא שור זה או דמיו לעולה (ולא יכול להביא בדמיו שנים).
* האומר "אחד מכבשי/משוורי הקדש" והיו לו שלושה - חוששים שהתכוון לגדול או לבינוני (אך לא לקטן, כי המקדיש בעין יפה מקדיש), וממתין לבינוני עד שיפול בו מום ומחלל את קדושתו על הגדול.
* האומר "שור בשוורי הקדש" - הגדול שבהן הקדש.

דף קט עמוד א
* "הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו... אם הקריבה בבית חוניו יצא" - לדעת רב המנונא: יצא בגלל שנעשה כאומר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה, אך חייב כרת משום שחוטי חוץ, לדעת רבא: יצא בגלל שכוונתו היתה לדורון בעלמא ולא חל עליה שם עולה, ולכן לדעתו לא חייב כרת משום שחוטי חוץ.
* כהן ששחט קורבן לעבודת כוכבים (לרב נחמן: אפילו במזיד, לרב ששת: בשוגג) וחזר בתשובה ואחר כך הקריב קורבן בבית המקדש - קורבנו כשר.
* כהן שחטא בשגגה בזריקת דמים לפני עבודה זרה - לדעת רב נחמן: מותר לכהן זה לשרת בבית המקדש ("קרבנו ריח ניחוח"), לדעת רב ששת: אסור ("אין קרבנו ריח ניחוח").

דף קט עמוד ב
* השתחוה לעבודת כוכבים במזיד וחזר בתשובה או קיבל על עצמו לאלוה עבודת כוכבים וחזר בתשובה - לדעת רב נחמן: מותר לכהן זה לשרת בבית המקדש, לדעת רב ששת: אסור.
* הברייתא מספרת על פטירתו של שמעון הצדיק, ועל כך שבשעת פטירתו אמר "חוניו בני ישמש תחתי" וכל מה שהתרחש בעקבות כך.
* התנאים חולקים לגבי בית חוניו אם נעשה להקריב בו לשמים או לשם עבודה זרה.

דף קי עמוד א
* "הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק" - אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהן כבנים, "וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ" - אלו גליות של שאר ארצות שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות.
* תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום - מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.
* הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה.
* תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה - מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה (שבמקדש).
* לדעת רבי יוחנן: תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה - מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.
* לדעת ריש לקיש: כל העוסק בתורה - כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם.
* לדעת רבא: כל העוסק בתורה - אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם.
* אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. (והאמוראים חולקים מה הפסוק שמרמז על כך).
* בכל הקורבנות נאמר "ריח ניחוח לה'", ולא נאמר "אל" או "אלהים" כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שיש רשויות הרבה.
* מתעסק בדבר אחר ושחט בהמת קדשים - הקורבן פסול.

הדרן עלך מסכת מנחות