סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 
מספר צפיות: 8
דף סד עמוד א
* הטעם שעולת העוף היתה נעשית בקרן דרומית מזרחית הוא בגלל שקרן זו היא הקרובה ביותר לבית הדשן.
* אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחן של כהנים, שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה, ופעמים שהכהן זורקן יותר משלשים אמה.
* בנסכים לא היה עולה ומקיף מצד ימין, כי יש לחשוש שמא יתעשנו בעשן המערכה.
* בעולת העוף לא היה עולה ומקיף מצד ימין, כי יש לחשוש שמא תמות העולה בעשן המערכה.

דף סד עמוד ב
* המשניות בעמוד זה מבארות את סדר עשיית קרבנות העוף (חטאת העוף ועולת העוף).
* הברייתא מבארת ומביאה את המקורות בנוגע לחטאת העוף כיצד מזה והיכן מזה.
* הגמרא מביאה את דעת רב ואת דעת הברייתא לגבי אופן אחיזת העוף בעת המליקה (וזו היא עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש, כמו גם קמיצה וחפינה).
מספר צפיות: 7
דף סה עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ארוכה הדורשת את דיניה של עולת העוף מהפסוק "והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח".
* אפשר להביא בנדבה גם עוף אחד בלבד.
* מליקת העוף נעשית על ידי כהן דוקא, ובאצבעו ולא בסכין, ובחציו העליון של המזבח, ונעשית ממול העורף.
* מליקת העוף היא בשני סימנים.
* יש למצות את כל דם העוף, ומקום המיצוי הוא מחצי המזבח ומעלה.
* נחלקו התנאים אם אפשר לעשות מערכה על גבי הסובב ולהקטיר עליו.

דף סה עמוד ב
* "ושסע אותו בכנפיו" - אין שיסוע אלא ביד.
* אם הבדיל בחטאת (שמלק את שני סימניה) - לדעת המשנה (בסוף הדף הקודם): פסול, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון (בברייתא): לא פסלה.
* 3 אמוראים מבארים את יסוד מחלוקת המשנה ורבי אלעזר ברבי שמעון (ולדעתם האיסור להבדיל הוא בגלל שכך דומה עשיית החטאת לעשיית העולה והתורה הקפידה לדעתם שיהיה הבדל ביניהם).
מספר צפיות: 6
דף סו עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לדין, שבעולת העוף אם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה, אך אם מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשירה.
* פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני קרבנות העוף.
* חטאת העוף נעשית למטה במזבח, ועולת העוף נעשית למעלה במזבח (ואם שינה - פסולה).

דף סו עמוד ב
* במשנה (בעמוד א) נאמר שחטאת העוף ששינה בה ועשאה כמעשה עולה פסולה - והגמרא מעלה 2 אפשרויות מהו השינוי: (1) שלא מלק רק סימן אחד (כדין חטאת) אלא מלק 2 סימנים (כדין עולה), (2) שלא היזה את דמה (כדין חטאת) אלא מיצה אותה (כדין עולה).
* במשנה (בעמוד א) נאמר שעולה העוף ששינה בה ועשאה כמעשה חטאת פסולה - והגמרא מבארת שהכוונה היא שלא מיצה (כדין עולה) אלא היזה (כדין חטאת).
* עולת העוף שעשאה למטה במזבח כמעשה חטאת לשם חטאת - לדעת ר"א מועלים בה, ולדעת רבי יהושע לא מועלים בה.
מספר צפיות: 5
דף סז עמוד א
* במשנה (מסוף העמוד הקודם) ובברייתא מובא משא ומתן בין ר"א ורבי יהושע בנוגע למחלוקתם אם מועלים בעולת העוף שעשאה למטה במזבח כמעשה חטאת לשם חטאת (לדעת רבי יהושע אין מועלים כי נעשית חטאת).
* למסקנה, טעמו של רבי יהושע הוא כפי שביאר רב אדא בר אהבה: אומר היה רבי יהושע שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף.
* לדעת הראשונה בגמרא: רבי יהושע סובר שגם בחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה, נעשית עולה וכשרה, ולדעת רב אשי: אין דינו של רבי יהושע אמור אלא בעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, אך לא בחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה.

דף סז עמוד ב
* הגמרא מקשה ממשנה בקינים על דברי רב אדא בר אהבה [שאמר (כמובא בעמוד הקודם) שאומר היה רבי יהושע שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף], ומתרצת.
* הגמרא מקשה קושיה נוספת ממשנה בקינים על דברי רב אדא בר אהבה, ומוכיחה (החל מעמוד זה ועד תחילת העמוד הבא) שמשנה זו היא כדעת רבי יהושע, ולכן קשה על דברי רב אדא בר אהבה.
מספר צפיות: 10
דף סח עמוד א
* הגמרא מסיימת להוכיח שהמשניות במסכת קינים הם כשיטת רבי יהושע.
* למסקנת הגמרא, מה שאמר רבי יהושע - שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף - היינו לעניין להוציאה מידי מעילה, אך לעלות לבעליה לשם חובה לא.
* המשנה מפרטת פסולים שונים במליקה, ומפרטת מתי נעשה העוף על ידי כך כנבילה ומטמא בבית הבליעה כדין נבלת עוף טהור, ומתי לא.

דף סח עמוד ב
* עוף שנמלק בידי זר - לדעת רב: מטמא בבית הבליעה, לדעת רבי יוחנן: לא מטמא בבית הבליעה.
* שחיטת פרה אדומה על ידי זר - פסולה.
* הגמרא מקשה 2 קושיות (מהמשנה) על רב, ומתרצת.
מספר צפיות: 10
דף סט עמוד א
* קמיצת זר במנחה - אם עלתה על המזבח תרד, מליקת זר בעוף - אם עלתה על המזבח לא תרד.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שעוף קדשים שנמלק בעזרה אינו מטמא בגדים בבית הבליעה.
* עוף קדשים שנמלק מחוץ לעזרה, ועוף חולין שנמלק בין בעזרה ובין מחוץ לעזרה - מטמאים בגדים בבית הבליעה.
* עוף חולין שנשחט בעזרה, ועוף קדשים שנשחט בין בעזרה ובין מחוץ לעזרה - לא מטמאים בגדים בבית הבליעה.

דף סט עמוד ב
* בעוף טריפה - לדעת ר"מ: שחיטה או מליקה מועילות ולא מטמא בבית הבליעה, לדעת רבי יהודה: לא מועיל לא שחיטה ולא מליקה ומטמא בבית הבליעה, לדעת רבי יוסי: כמו רבי מאיר בשחיטה וכמו רבי יהודה במליקה.
* למסקנת הגמרא: הטעם של רבי מאיר הוא לא מקל וחומר (כפי שנראה מהמשנה) אלא מהיקש (בפסוק "זאת תורת הבהמה והעוף").
* הטעם של רבי יהודה נלמד מהמילה "טריפה", והגמרא מבררת את טעמו באריכות.
מספר צפיות: 6
דף ע עמוד א
* רבא מבאר שהאוכל חלב נבילה או חלב טריפה עובר גם על איסורי נבילה וטריפה בנוסף לאיסור חלב (ואין אומרים בזה שאין איסור חל על איסור).
* רבי מאיר לומד מהמילה "טריפה" שעוף שנשחט בעזרה אינו מטמא בבית הבליעה (ורבי יהודה לומד זאת מפסוק נוסף בו מוזכרת המילה "טריפה", והגמרא ממשיכה לבאר מה רבי מאיר לומד מפסוק זה וכן הלאה).
* הגמרא מביאה ברייתא המלמדת שחלב בהמה טהורה שמתה טהור, ובניגוד לחלב בהמה טמאה שמתה.

דף ע עמוד ב
* חלב חיה שמתה טמא.
* עוף בעל מום שנמלק - רבי יוחנן סובר שלדעת רבי מאיר מטמא בבית הבליעה (והמליקה לא הועילה לטהר), ורבי אלעזר סובר שלדעת רבי מאיר לא מטמא בבית הבליעה.
* עגלה ערופה - טהורה (אף שלא נשחטה והרי היא נבילה), ורבי ירמיה הסתפק בדעת רבי מאיר מה הדין כאשר ערף עז.
* פרק שמיני, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסק בדיני תערובות (וקרוי בלשון הראשונים "פרק התערובות").
מספר צפיות: 11
דף עא עמוד א
* עמוד זה הוא אחד העמודים הקצרים ביותר בש"ס (2 שורות בלבד של משנה).
* המשנה הראשונה של פרק שמיני התחילה בסוף העמוד הקודם ומסתיימת באמצע העמוד הבא.
* החלק הראשון של המשנה (המובא בעמוד זה) עוסק בתערובת זבחים עם בהמות הפסולות להקרבה.

דף עא עמוד ב
* החלק השני של המשנה (המובא בעמוד זה) עוסק בתערובת זבחים עם בהמות הכשרות להקרבה.
* הגמרא מבארת את הדין הראשון במשנה כך: כל הזבחים הכשרים שנתערבו בהם חטאות המתות או שור הנסקל, אפילו אחד פסול בריבוא כשרים - ימותו כולם.
* הגמרא מבררת את הצורך לשנות את הדין במשנתנו, שהרי דין דומה נשנה במסכת תמורה ובמסכת עבודה זרה.
מספר צפיות: 10
דף עב עמוד א
* במשנה בתחילת הפרק נאמר, שכאשר בהמות האסורות בהקרבה התערבו ברוב זבחים כל התערובת נאסרת - והגמרא מקשה מדוע הבהמות האסורות לא מתבטלות ברוב.
* נחלקו הדעות (בדעת רבי מאיר) מהו דבר חשוב שאינו בטל בתערובת - האם "כל שדרכו לימנות" (=שיש המקפידים למכור אותו במנין אך לא כולם) או "את שדרכו לימנות" (=שכולם מוכרים אותו במנין).
* לדעה הסוברת "כל שדרכו לימנות שנינו" - מובן מדוע במקרה שבמשנה הבהמות האסורות לא מתבטלות ברוב, אך לדעה הסוברת "את שדרכו לימנות שנינו" קשה.

דף עב עמוד ב
* דבר חשוב שאינו בטל בתערובת - בדעת רבי מאיר נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם "כל שדרכו לימנות שנינו" או "את שדרכו לימנות שנינו", וחכמים סוברים שיש 6 דברים חשובים בלבד שאינם בטלים בתערובת ומפרטים מה הם, ורבי עקיבא מוסיף דבר שביעי.
* רב פפא מתרץ שהמשנה שלנו היא כדעת התנא של "ליטרא קציעות" הסובר שכל דבר שיש בו מנין ("כל שדרכו לימנות") לא מתבטל בתערובת.
מספר צפיות: 6
דף עג עמוד א
* רבי יהודה אמר שרבי יהושע סובר שדבר שיש שמוכרים אותו במנין אינו בטל - ולדעת רב פפא זה הוא התנא של המשנה בתחילת הפרק הסובר שכאשר בהמות האסורות בהקרבה התערבו ברוב זבחים הבהמות האסורות לא מתבטלות ברוב.
* רב אשי חולק על רב פפא ואומר שהטעם של משנתנו הוא כי בעלי חיים חשובים ולכן לא בטלים ברוב לדעת כולם.
* הגמרא מקשה מדוע כאשר בהמות האסורות בהקרבה התערבו ברוב זבחים הבהמות אסורות ולא מתירים כל בהמה הפורשת מהתערובת מדין הליכה אחר הרוב.

דף עג עמוד ב
* למסקנת הגמרא מבאר רבא, שחכמים גזרו שלא להתיר את הבהמות שבתערובת על ידי הפרשתם מן הרוב לאחר שינידם ממקום קביעותם, משום שחששו שמא יבוא ליטול את הבהמות ממקום קביעותם מבלי שינידם ממקומם ואז כל הבהמות אסורות מדין קבוע.
* לדעת רבא: מכיוון שלא התירו חכמים להקריב את הבהמות שבתערובת אפילו על ידי הפרשתם אחת אחת מן התערובת בשעה שהיא ניידת, הרי שאם עבר והקריב את כל הבהמות שבתערובת הקרבן לא מכפר (הואיל ונדחו מלהקריב לכתחילה מחמת הפסולים המעורבים בהם ולכן נדחו לגמרי).
מספר צפיות: 7
דף עד עמוד א
* לדעת רב נחמן בשם רב (הסובר כרבי אליעזר): טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהם לים הגדול - הותרו כולן ובתנאי שימכור הטבעות (לפחות) שתים שתים בכל פעם.
* ספק ספיקא של עבודת כוכבים - לדעת רב: מותרת, לדעת שמואל: אסורה (ואף התנאים נחלקו בכך, והתנאים נחלקו בכך אף בנוגע לשאר איסורים).

דף עד עמוד ב
* לדעת ריש לקיש: חבית סתומה של תרומה שנתערבה במאה חביות סתומות ונפלה אחת מהן לים המלח הותרו כולן [ונחלקו האמוראים אם היתר זה הוא דוקא בחבית שניכרת או גם בתאינה].
* לדעת רבי אלעזר: חבית של תרומה שנפלה בק' חביות ונפתחה אחת מהן נוטל הימנה כדי דימוע (אחת ממאה ואחת שבה) ושותה.
* לדעת רבי אושעיא: חבית של תרומה שנתערבה ב-150 חביות ונפתחו 100 מהן - נוטל הימנה כדי דימועה ושותה, ושאר החביות הסתומות אסורות עד שיפתחו.
* הגמרא מבררת כיצד יתכן שנתערבה בהמת טריפה בשאר זבחים והיא אינה ניכרת (והאמוראים מציעים 3 אפשרויות).
מספר צפיות: 8
דף עה עמוד א
* מדברי רב יוסף (בסוף העמוד הקודם) עולה שבקרבן אנשים שנתערבו לא שייכת הקרבה (כל קרבן לשם מי שהוא בעליו), הואיל ולא שייך לקיים בהם מצות סמיכה - ואביי מקשה על כך (בעמוד זה) מברייתא, ורבא מתרץ.
* לדעת רבי יש שיעור לזריקת הדם - והגמרא מקשה על כך, ובעמוד הבא הגמרא מתרצת בשני אופנים.

דף עה עמוד ב
* כל הדינים הנובעים מחמת קדושת הבכור (לא מאכילין אותו לנדות לדעת בית שמאי, ואין קדושתו פוקעת על ידי פדיון, ואינו נשקל בליטרא אם רצה הכהן למכרו) חלים גם על התמורה.
* למסקנת הגמרא, אם הכהן הקדיש לבדק הבית בכור שנפל בו מום, אינו רשאי לשוקלו בליטרא כדרך הקצבים.
* לדעת רבי שמעון: מביאין קדשים לבית הפסול (ומבאר רבא שיתכן שזה רק בדיעבד ולא לכתחילה).
1 2 3 4 5
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר