דף נו עמוד א * כל העזרה היתה 187 אמה על רוחב 135 אמה, ולשם כוהנים נכנסים ואוכלים שם קודשי קודשים ושוחטים שם קודשים קלים וחייבים משום טומאה. * הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש - נחשבות חול לעניין טומאה ולעניין זה שאין שוחטים שם קודשים קלים, ונחשבות קודש לעניין זה שהכוהנים אוכלים שם קודשי קודשים. * הגמרא מבררת את המקור לכך שדם קורבן שלא נזרק נפסל בשקיעת החמה של יום השחיטה. דף נו עמוד ב * המחשב בשעת שחיטת השלמים על מנת לאכול את בשרם בליל היום השלישי - נחלקו חזקיה ורבי יוחנן אם זה נחשב למחשבת חוץ לזמנו או לא. * האוכל בשוגג מבשר קורבן שלמים בליל היום השלישי לשחיטתו - נחלקו חזקיה ורבי יוחנן אם חייב קורבן חטאת על אכילת נותר בשוגג. (והגמרא מביאה ברייתא כדעת רבי יוחנן שמחייב). * הגמרא מביאה ברייתא הדנה לכמה זמן שלמים נאכלים ומתי שריפת הנותר מבשר השלמים. * התנא של משנתנו הוא רבי יוסי הגלילי הסובר שמתן דם פסח ומעשר הוא בזריקה (כמו בכור) ולא בשפיכה.
דף נז עמוד א * הגמרא מבארת מדוע לא לומדים שמתן דמם של בכור מעשר ופסח יהיה "שתי מתנות שהם ארבע" כמו בקורבן עולה (וזאת על אף שלומדים בגזירה שוה מקורבן עולה שמתן דמם צריך להיות כנגד היסוד). * המקור לכך שזמן אכילת בכור הוא שני ימים ולילה אחד - למסקנה: רבי עקיבא לומד זאת מהפסוק "לְךָ יִהְיֶה", ורבי ישמעאל לומד זאת מהיקש שהוקש בכור לשלמים (ודעתו של רבי טרפון שלמד בבניין אב נדחתה). * רבי ישמעאל סובר ש"הימנו ודבר אחר הוי היקש", ורבי עקיבא חולק. דף נז עמוד ב * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מקשה שתי קושיות על רבי ישמעאל, ומתרצת. * התנא של המשנה (דף נו ע"ב) הסובר שהפסח נאכל עד חצות הוא רבי אלעזר בן עזריה, אך רבי עקיבא חולק וסובר שנאכל עד הבוקר.
דף נח עמוד א * המשנה הראשונה בפרק שישי, המתחיל בעמוד זה, מביאה מחלוקת תנאים לגבי דין קודשי קודשים ששחטן בראש המזבח - לדעת רבי יוסי: כאילו נשחטו בצפון, לדעת רבי יוסי ברבי יהודה: רק חצי המזבח הצפוני נחשב כצפון העזרה (ובגמרא מובא שנחלקו בביאור כוונת הפסוק "וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ"). * רבי יוחנן מבאר שלדעת רבי יוסי המזבח כולו היה ממוקם בצפון העזרה (רבי יוחנן לא למד זאת מהמשנה אלא כך למד מרבותיו). * רבי יוחנן מבאר שלדעת רבי יוסי ברבי יהודה אם שחטן כנגדן בקרקע פסולות. * "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" - שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו לא על גבי מחילות ולא על גבי כיפין. דף נח עמוד ב * רבי זירא מנסה לברר (החל מסוף העמוד הקודם) האם יש משנה ממנה ניתן ללמוד שרבי יוסי סובר שכל המזבח ממוקם בצפון העזרה, וכך מנסה לדייק ממשנה במסכת תמיד, אך רב אדא בר אהבה ורב שרביא דוחים את דבריו (רב אדא טוען שהמשנה היא כדעת רבי יהודה ורב שרביא טוען שהיא כדעת רבי יוסי הגלילי). * רבי יהודה סובר שהמזבח כולו היה ממוקם באמצע העזרה. * רבי יוסי הגלילי סובר שהמזבח כולו היה ממוקם בצפון העזרה.
דף נט עמוד א * רבי אליעזר בן יעקב סובר שהמזבח כולו היה ממוקם בדרום העזרה. * מזבח שנפגם - לדעת רב: קודשים שנשחטו בזמן שהמזבח פגום נפסלו, ולדעת רבי יוחנן: גם הקודשים שהיו בזמן שהמזבח נפגם ונשחטו לאחר שתיקנו את המזבח נפסלו (כי לדעתו: "בעלי חיים נדחים"). * לדעת רב: מזבח שנעקר - מקטירים קטורת במקומו. * לדעת רבי יהודה: שלמה קידש את רצפת העזרה כדי להקריב עליה, ורבי יוסי חולק. דף נט עמוד ב * שטח המזבח של משה - לדעת רבי יוסי: חמש אמות על חמש אמות, לדעת רבי יהודה: עשר אמות על עשר אמות. * גובה המזבח של משה - לדעת רבי יהודה: שלוש אמות, לדעת רבי יוסי: עשר אמות. * גובה קלעי החצר - לדעת רבי יהודה: חמש אמות, לדעת רבי יוסי: חמש עשרה אמות.
דף ס עמוד א * רבי יהודה ורבי יוסי חולקים (בדף הקודם) בארבעה דברים, ומחלוקתם נובעת האם לדרוש את הגזירה שוה "רבוע" "רבוע" למזבח הנחושת שעשה משה מהמזבח של יחזקאל ("דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים") או ממזבח הפנימי ("דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין"). * לדעת רבא: למרות שלדעת רבי יהודה שלמה המלך קידש את הרצפה בקדושת מזבח להקריב עליה, מודה רבי יהודה בדמים שצריך ליתנם דווקא על גבי המזבח. (והגמרא דוחה את הראיה שמביא רבא לדבריו). * אכילת קודשים (שיירי מנחה, שאר קודשי קודשים, ולדעת אביי אף קודשים קלים) אסורה בזמן שהמזבח פגום, והגמרא מביאה את המקורות לכך. דף ס עמוד ב * רבי ישמעאל מביא את המקור לכך שבזמן הזה לא מעלים את המעשר שני כדי לאוכלו בירושלים (ללא פדיון). * רבי ירמיה חולק על אביי וסובר שמותר לאכול קודשים קלים בזמן שאין מזבח, אך הגמרא (בעמוד זה ובעמוד הבא) דוחה את ההוכחה שלו לדבריו.
דף סא עמוד א * עמוד זה הוא אחד העמודים הקצרים ביותר בש"ס (שלוש שורות גמרא קצרות). * בעמוד זה מובאות שתי אפשרויות כיצד לתרץ את קושיית רבי ירמיה על אביי (הסובר שאסור לאכול קודשים קלים בזמן שאין מזבח שלם). דף סא עמוד ב * לדעת רב: מזבח של משכן שילה - היה של אבנים. (והגמרא מקשה על כך מברייתא ומביאה שני תירוצים). * כשבנו את בית המקדש השני, הוסיפו על שטח המזבח ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב - לדעת רב יוסף: כי לא היה גודלו הקודם מספיק להקטרת כל הקורבנות, ולדעת בר קפרא: כי סברו שהיין והמים המתנסכים על גבי המזבח צריכים להיבלע במזבח ולא להישפך ממנו על הרצפה, ולכן הרחיבו את מקום המזבח על מקום השיתין שבקרקע ועשו בו נקבים שהנסכים ירדו אליהם.
דף סב עמוד א * הגמרא מביאה שלוש דעות המבארות כיצד ידעו אנשי כנסת הגדולה היכן לבנות את המזבח כשבנו את בית המקדש השני. * לדעת רבי אליעזר בן יעקב: שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבים אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתיכתב אשורית. * קרן וכבש ויסוד וריבוע (ולדעת רבי: אף הכיור, ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה: אף הסובב) - מעכבים את כשרות המזבח אם לא עשה אחד מהם, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו של המזבח - אין מעכבים (ובלבד שלא יפחת ממידות המזבח שעשה משה). * איזהו "כַּרְכֹּב"? - לדעת רבי: זה כִּיוּר (ציורים שנעשו מסביב למזבח למעלה מאמצעו), לדעת רבי יוסי ברבי יהודה: זה הסובב. (וחוץ מזה, היה גם כרכוב נוסף: שטח שהקיף את המערכה שבראש המזבח). דף סב עמוד ב * אורך ורוחב הגזירין שעשה משה למערכה במזבח שבמשכן - לדעת רבי ירמיה: אמה קצרה, לדעת רב יוסף: אמה מדויקת. * הכבש היה דרומית למזבח - הגמרא מביאה שתי דעות למקור לכך (רב הונא וברייתא). * כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין. * הכבש לא נגע במזבח אלא היה מרוחק ממנו מעט (והגמרא מביאה את המקור לכך). * שני הכבשים הקטנים שיצאו מהכבש הגדול (אחד פנה ליסוד ואחד לסובב) - היה אויר בינם לבין המזבח (והגמרא מביאה את המקור לכך).
דף סג עמוד א * כל הכבשים שהיו במקדש היה להם שיפוע שלש אמות לאמה גובה, חוץ מכבש הגדול של מזבח שהשיפוע שלו היה מתון יותר. * במשנה נאמר שהמנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה, והגמרא מביאה את דעתו של רבי אלעזר הסובר שמנחה שנקמצה בהיכל כשירה. * הלימוד מהמילים "וְקָמַץ מִשָּׁם" - לדעת ת"ק: יש לקמוץ ממקום שרגלי הזר עומדות, לדעת בן בתירא: אם קמץ בשמאל יחזור ויקמוץ בימין. * לדעת רבי יוחנן: שלמים ששחטם בהיכל כשרים. * החל מהמשנה בסוף העמוד ועד סוף הפרק הבא, עוסקות המשניות בדיני קורבנות העוף. דף סג עמוד ב * הגמרא מבררת את המקור לכך שחטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית. * לדעת ת"ק: המנחה מוגשת למזבח בקרן מערבית דרומית, ולדעת רבי אליעזר: המנחה מוגשת בצד הדרומי של המזבח (ולדעתו המזבח היה ממוקם בצפון העזרה). * כל מקום במזבח היה כשר למליקת חטאת העוף. * מקום ההזאה היה בקרן דרומית מערבית מחצי המזבח ולמטה.
דף סד עמוד א * הטעם שעולת העוף היתה נעשית בקרן דרומית מזרחית הוא בגלל שקרן זו היא הקרובה ביותר לבית הדשן. * "אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחן של כהנים, שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה, פעמים שהכהן זורקן יותר משלשים אמה". * בנסכים לא היה הכוהן עולה ומקיף מצד ימין, כי יש לחשוש שמא יתעשנו בעשן המערכה. * בעולת העוף לא היה הכוהן עולה ומקיף מצד ימין, כי יש לחשוש שמא תמות העולה בעשן המערכה. דף סד עמוד ב * כל העולים למזבח - עולים דרך ימין הכבש ויורדים דרך שמאל של הכבש, חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו (ניסוך היין והמים ועולת העוף) שעולים דרך שמאל ויורדים דרך שמאל. * המשניות בעמוד זה מבארות את סדר עשיית קורבנות העוף (חטאת העוף ועולת העוף). * הברייתא מבארת ומביאה את המקורות בנוגע לחטאת העוף כיצד מזה והיכן מזה. * הגמרא מביאה את דעת רב ואת דעת הברייתא לגבי אופן אחיזת העוף בעת המליקה ("וזו היא עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש", כמו גם קמיצה וחפינה).
דף סה עמוד א * הגמרא מביאה ברייתא ארוכה הדורשת את דיניה של עולת העוף מהפסוק "וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ". * אפשר להביא בנדבה גם עוף אחד בלבד. * מליקת העוף נעשית על ידי כוהן דוקא, ובאצבעו ולא בסכין, ובחציו העליון של המזבח, ונעשית ממול העורף. * יש למצות את כל דם העוף, ומקום המיצוי הוא מחצי המזבח ומעלה. * נחלקו התנאים אם אפשר לעשות מערכה על גבי הסובב ולהקטיר עליו. דף סה עמוד ב * "וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו" - אין שיסוע אלא ביד. * לדעת המשנה (שבסוף הדף הקודם): לא מבדילים בחטאת העוף, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון (בברייתא): כן מבדילים (ומבאר רש"י שהכוונה היא שאם הבדיל לא פסל). * שלושה אמוראים חולקים בביאור יסוד מחלוקת המשנה ורבי אלעזר ברבי שמעון. (ובסוף העמוד מובא ביאור נוסף).
דף סו עמוד א * הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לדין, שבעולת העוף אם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה אך אם מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשירה. * פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני קורבנות העוף. * חטאת העוף נעשית למטה במזבח, ועולת העוף נעשית למעלה במזבח (ואם שינה - פסולה). דף סו עמוד ב * במשנה (בעמוד א) נאמר שחטאת העוף ששינה בה ועשאה כמעשה עולה פסולה - והגמרא מעלה שתי אפשרויות מהו השינוי: (1) שהבדיל (שלא מלק רק סימן אחד (כדין חטאת) אלא מלק שני סימנים (כדין עולה)), (2) שלא היזה את דמה (כדין חטאת) אלא מיצה אותה (כדין עולה). * במשנה (בעמוד א) נאמר שעולת העוף ששינה בה ועשאה כמעשה חטאת פסולה - והגמרא מבארת שהכוונה היא שלא מיצה (כדין עולה) אלא היזה (כדין חטאת). * עולת העוף שעשאה למטה במזבח כמעשה חטאת לשם חטאת - לדעת רבי אליעזר מועלים בה, ולדעת רבי יהושע לא מועלים בה.
דף סז עמוד א * במשנה (מסוף העמוד הקודם) ובברייתא מובא משא ומתן בין רבי אליעזר ורבי יהושע בנוגע למחלוקתם אם מועלים בעולת העוף שעשאה למטה במזבח כמעשה חטאת לשם חטאת (לדעת רבי יהושע אין מועלים כי נעשית חטאת). * למסקנה, טעמו של רבי יהושע הוא כפי שביאר רב אדא בר אהבה: "אומר היה רבי יהושע שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף". * לדעה הראשונה בגמרא: רבי יהושע סובר שגם בחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה נעשית עולה וכשירה, ולדעת רב אשי: אין דינו של רבי יהושע אמור אלא בעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, אך לא בחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה. דף סז עמוד ב * הגמרא מקשה ממשנה בקינים על דברי רב אדא בר אהבה (שאמר (כמובא בעמוד הקודם) שאומר היה רבי יהושע שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף), ומתרצת. * הגמרא מקשה קושיה נוספת ממשנה בקינים על דברי רב אדא בר אהבה, ומוכיחה (החל מעמוד זה ועד תחילת העמוד הבא) שמשנה זו היא כדעת רבי יהושע, ולכן קשה על דברי רב אדא בר אהבה.
