סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 
מספר צפיות: 3
דף יא עמוד א
* לדעת רבי שמעון: מנחת חוטא - הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה (והמקור לכך למסקנה הוא מהמילה "היא"), מנחת נדבה - הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה.
* לדעת רבי שמעון: הקטרת קומץ המנחה כשירה בין ביד ובין בכלי, והמקור לכך הוא מהפסוק "קדש קדשים היא כחטאת וכאשם".
* דעת רבי אליעזר - לדעת רבי יוחנן: קרבנות שנשחטו בארבעה עשר בניסן לשם פסח ובכל השנה לשם חטאת - פסולים, וכדעת יוסף בן חוני, ולדעת רבה: קרבנות שנשחטו בכל השנה לשם חטאת - כשרים (ורק קרבנות שנשחטו בארבעה עשר בניסן לשם פסח - פסולים).

דף יא עמוד ב
* המקור לדעת של שמעון אחי עזריה (הסובר שקרבנות ששחטן לשם גבוה מהן כשרין לשם נמוך מהן פסולין) הוא מהפסוק "ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'" (וגם דין האוכל את הטבל שהוא במיתה נלמד מפסוק זה).
* הגמרא מתלבטת בדעת שמעון אחי עזריה אם סובר שקרבנות ששחטן לשם גבוה מהן כשרין ואין מרצין או כשרין ומרצין.
* רבי אלעזר בשם רבי אושעיא סובר שבן בתירא מכשיר קרבן פסח ששחטו שחרית בארבעה עשר בניסן לשמו (אך בעמוד הבא הגמרא דוחה דעה זו).
מספר צפיות: 8
דף יב עמוד א
* היו לפניו 2 תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוספין (ששהה ולא התפלל של מוספין עדיין) - רבי יוחנן פסק שיתפלל של מנחה ואח"כ יתפלל של מוספין.
* רבי יוחנן מבאר, שבן בתירא היה פוסל בפסח ששחטו בארבעה עשר שחרית, בין לשמו בין שלא לשמו, הואיל ומקצת היום ראוי לקרבן פסח.
* לדעת רבי יוחנן: "בעלי חיים נדחין".
* לדעת רבי יוחנן: בהמה של שני שותפין, הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדישה - קדושה ואינה קריבה, ועושה תמורה, ותמורתה כיוצא בה.

דף יב עמוד ב
* לדעת רבי יוחנן: אכל חלב, והפריש קרבן, והמיר דת וחזר בו (או: נשתטה וחזר ונשתפה) - הואיל ונדחה ידחה.
* אכל חלב, והפריש קרבן, והורו בית דין שחלב מותר וחזרו בהן - הואיל ונדחה ידחה.
* הגמרא מבררת את טעמו של בן עזאי, הסובר שאף עולה שנשחטה שלא לשמה פסולה.
מספר צפיות: 4
דף יג עמוד א
* רבי עקיבא פירט 3 הבדלים בין קבלה לזריקה (קבלה - לא עשה בה מחשבה כמעשה, קבלו בחוץ אינו חייב כרת, קבלוהו פסולין אין חייבין עליו - ובניגוד לזריקה).
* "אמר לו רבי טרפון... אני שמעתי ואין לי לפרש, אתה דורש ומסכים לשמועה, בלשון הזה אמר לו: עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מחייו".
* מחשבת "שלא לשמה" בקבלת הדם פוסלת את הקרבן, ולמסקנת הגמרא גם מחשבת "פיגול" בקבלת הדם פוסלת.

דף יג עמוד ב
* אם בשעה שטובל אצבעו בדם החטאת הפנימית כדי להזות מדמה על המזבח חושב להקטיר את אימורי החטאת למחר - הקרבן נפסל.
* רב מרי ניסה להביא סיוע לדין זה ממשנה במסכת מנחות, אך הגמרא דחתה זאת.
* הגמרא דחתה את האפשרות שדין זה תלוי במחלוקת תנאים.
מספר צפיות: 7
דף יד עמוד א
* במשנה (בדף יג ע"א) נאמר, שרבי שמעון סובר, שאם חשב מחשבת "שלא לשמו" בהולכת הקרבן, הקרבן כשר - ובסוגייתנו מחדש ריש לקיש שרבי שמעון מודה שבהולכת חטאות הפנימיות מחשבת שלא לשמו כן פוסלת את הקרבן, כי זו הולכה שאי אפשר לבטלה.
* רבא מפרט אופנים נוספים בהם ההולכה נחשבת כעבודה שאי אפשר לבטלה.
* לדעת רב חסדא: הולכה בזר כשירה, והגמרא הקשתה עליו מברייתא ודחתה את דבריו.

דף יד עמוד ב
* לדעת רבה ורב יוסף: דין הולכה בזר (אם כשירה או פסולה) שנויה במחלוקת רבי שמעון וחכמים, אך הגמרא מקשה על דבריהם, ולסיום מביאה הגמרא שאף לדעת רבי אלעזר הולכה בזר פסולה אפילו לרבי שמעון.
* שחיטת פרה אדומה הנעשית בזר פסולה.
* הולכת אברים לכבש פסולה בזר.
* לדעת רבי יוחנן: הולכה שלא ברגל (אלא בהושטת ידו) לא נחשבת להולכה (ולא פוסלת בה מחשבה).
מספר צפיות: 9
דף טו עמוד א
* לדעת רבי יוחנן: הולכה שלא ברגל (אלא בהושטת ידו) - פסולה, ואי אפשר לתקנה. (והגמרא דחתה את דבריו)
* למסקנת הגמרא: מחלוקת רבי שמעון וחכמים היא ב"הולכה רבתי" (כשמוליך ממקום השחיטה ועד המזבח, והיה ביכולתו לבטל הולכה זו, ונחלקו אם מחשבה פוסלת בשעת הולכה זו).
* הוליך זר את הכלי עם הדם והחזירו כהן וחזר כהן והוליכו - נחלקו האמוראים אם הקרבן כשר.
* הוליך כהן את הכלי עם הדם והחזירו, וחזר והוליכו זר - נחלקו הדעות אם יש מי שמכשיר את הקרבן.

דף טו עמוד ב
* למסקנת הגמרא: גם רבי אליעזר סובר שאם צריך לחזור ולהביא את הדם למזבח פעם נוספת - הולכה היא, ומחשבה פוסלת בה.
* המשנה הראשונה בפרק שני המתחיל בעמוד זה, מפרטת מי פסול ל"קבלת הדם", וכן מפרטת אופנים בהם עבודה זו פסולה גם אם נעשתה על ידי הכשר לעבודה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שאם זר קיבל את הדם עבודתו פסולה, ומביאה ברייתא ששנה לוי וברייתא ששנה רבי ישמעאל.
מספר צפיות: 10
דף טז עמוד א
* הגמרא ממשיכה בעמוד זה לברר את המקור לכך שאם זר קיבל את הדם עבודתו פסולה.
* מותר לכהן לאכול קדשים בישיבה.
* כהן יושב - כשר לעבודה בבמה (נלמד מהפסוק: לעמוד לפני ה' לשרתו).
* הגמרא מבררת את המקור לכך שאם אונן קיבל את הדם עבודתו פסולה (ומביאה בעמוד זה 3 דעות למקור לדין זה).

דף טז עמוד ב
* הגמרא ממשיכה לעסוק בבירור המקור לכך שאם אונן קיבל את הדם עבודתו פסולה.
* רבא סובר שפסולה עבודתו של אונן רק בקרבן יחיד אך לא בקרבן צבור (ולומד זאת באמצעות קל וחומר מטומאה), ורבא בר אהילאי מקשה על דבריו ודוחה אותם.
* ההנחות שרבא מתבסס עליהם הם: טומאה בקרבן יחיד לא הותרה אף לכהן גדול, טומאה הותרה בקרבן ציבור אפילו לכהן הדיוט, אנינות הותרה לכהן גדול אפילו בקרבן יחיד.
מספר צפיות: 8
דף יז עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שאם טבול יום קיבל את הדם עבודתו פסולה ("קדושים יהיו ולא יחללו").
* רבה מסביר מדוע התורה היתה צריכה לכתוב גם בנוגע לטבול יום וגם בנוגע למחוסר כפורים (בנוסף לטמא) שאם קיבלו את הדם עבודתם פסולה.

דף יז עמוד ב
* לדעת רבה: מחוסר כפורים של זב נחשב כזב וכאילו לא טבל (והוא הדין לשאר מחסורי כפרה).
* מחוסר כיפורים ששרף פרה אדומה - נחלקו התנאים אם כשרה או פסולה.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שאם מחוסר בגדים קיבל את הדם עבודתו פסולה ("והיתה להם כהונה לחקת עולם" - בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם).
מספר צפיות: 8
דף יח עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששתויי יין פוסלים את העבודה.
* רב לא היה מעמיד מתורגמן לדרוש לפני הקהל, מזמן שאכל סעודת היום ביום טוב ועד למחרת, משום חשש שכרות.
* הגמרא ממשיכה לברר את המקור לכך שמחוסר בגדים פוסל את העבודה.

דף יח עמוד ב
* בגדי כהונה ארוכים יותר ממידתו של הכהן הלובשם - לדעת שמואל כשרים, ולדעת רב פסולים (אך אם הגביהם וקשר עליהם את האבנט הם כשרים).
* בגדי כהונה קצרים - פסולים (ולדעת שמואל: אם הם קצרים כי הגביהם וקשר עליהם את האבנט הם כשרים).
* התנאים נחלקו אם בגד בעל 5 כנפות חייב בציצית.
* "וראיתם אותו" - פרט לכסות לילה שפטורה מציצית (אך כסות סומא חייבת בציצית).
* בגדי הכהונה צריכים להיות מפשתן, וצריכים להיות לכתחילה חדשים, והחוטים שממנו עשויים הבגדים צריכים להיות שזורים, וחוטן צריך להיות כפול ששה, ואין ללבוש בגד חול עמהם.
מספר צפיות: 5
דף יט עמוד א
* הגמרא מביאה דעות שונות מה נחשב ל"יתור בגדים" (לגבי כהן שאסור לו להוסיף בגד נוסף על בגדי הכהונה).
* אסור שתהיה חציצה בין בשרו של הכהן לבגדי הכהונה - הגמרא מביאה כמה ספקות בנושא זה (כגון: אם רוח או כינה או אבק עפר נחשבים לחציצה).
* תפילין של יד חוצצות בין בשרו של הכהן לבגדי הכהונה.

דף יט עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לכך שטבילות וקידושים של יום הכיפורים בין בגד לבגד אינם מעכבים.
* כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו - אין מקדשין בו.
* כיצד מצות קידוש? מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו (באמצעות חבר שמסייעו בכך) ומקדש.
* רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון נחלקו אם לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים.
מספר צפיות: 11
דף כ עמוד א
* אילפא הסתפק אם מי הכיור עצמם נפסלים בלינה או לא, לדעה הסוברת שלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים (והגמרא ניסתה להוכיח ממשנה במסכת יומא שמי הכיור נפסלים בלינה, אך דחתה את ההוכחה).
* רבי יוחנן אמר שאם קידש ידיו (קודם עלות השחר) לתרומת הדשן, למחר אינו צריך לקדש שוב (ונחלקו אביי ורבא כשיטת מי אמר רבי יוחנן את דבריו: כדעת רבי הסובר שלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים, או כדעת רבי אלעזר ברבי שמעון החולק).

דף כ עמוד ב
* הגמרא מסתפקת אם יציאת כהן מהעזרה פוסלת את הקידוש ידים ורגלים (והגמרא הביאה 4 נסיונות לפשוט את הספק, אך דחתה אותן).
* כהן שקידש ידיו ורגליו ונטמא גופו - הגמרא מסתפקת אם הקידוש נפסל (אך אם נטמאו רק ידיו של הכהן - הקידוש לא נפסל).
מספר צפיות: 6
דף כא עמוד א
* הגמרא מסתפקת אם כהן יכול לקדש ידיו ורגליו בתוך הכיור (שיכניס ידיו ורגליו לתוך המים שבכיור).
* לדעת רבי חייא בר יוסף: מי כיור נפסלים בשקיעת החמה (אם לא שיקע אותם לפני כן), אם בא לקדש בהם לצורך דברים שהם "מתירים", ונפסלים בעלות השחר (אם לא שיקע אותם לפני כן) אם בא לקדש בהם לצורך דברים שהם "איברים".
* לדעת רב חסדא: הפסול של מי כיור תלוי בזמן עלות השחר בלבד, הן ל"מתירים" והן ל"איברים", ולכן כדי שהמים לא ייפסלו יש לשקע את הכיור קודם עלות השחר, ולהעלותו לאחר עלות השחר.

דף כא עמוד ב
* הגמרא מבררת את דעתו של רבי יוחנן בנושא הנ"ל, ובאופן עקרוני הוא סובר כדעת רב חסדא אלא שלדעתו: מדברי חכמים יש לשקע את הכיור כל הלילה.
* גם קול הגלגל של הכיור וגם הכרזתו של גביני הכרוז - היו סימני היכר לכהנים שהגיע הזמן לקום לעבודתם.
מספר צפיות: 5
דף כב עמוד א
* כנו של הכיור (בסיס הכיור) - אינו מקדש את המים הניתנים בתוכו שיהיו ראויים לקידוש ידים ורגלים.
* כל כלי שרת (אך לא כלי חול) כשר לקידוש ידים ורגלים.
* המשקים המבוארים במשנה במקוואות, שלפעמים משלימים את שיעור המקוה ל40 סאה ולפעמים אין משלימים - אם נתן סאה ממשקים אלו לתוך מקוה של 40 סאה וחזר ונטל סאה מתוך מי המקוה המעורבים במשקים אלו, המקוה כשר.
* לדעת ריש לקיש: מי מקוה - כשרים להשתמש בהם למי הכיור (לקדש בהם ידים ורגלים של הכהנים). [ובעמוד ב מבואר שנחלקו בכך התנאים]

דף כב עמוד ב
* הגמרא מביאה את המקור לכך, שכהן ערל [ערל לב וערל בשר] אסור בעבודה, ואם עבר ועבד הרי שחילל את עבודתו.
* לדעת זקני דרום: כהן טמא מת שעבר ועבד בקרבן יחיד - עבודתו כשירה בדיעבד. (וריש לקיש הקשה על דבריהם).
* לדעת זקני דרום: שוחטים וזורקים על יחיד טמא שרץ אף קודם שיטבול.
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר